Editing שו"ת שארית יוסף/לב/א

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
'''לב)''' העתקה מעדו' על א' שנטבע במים שאין לו סוף והיה מקום דירתו ואשתו בכאן ק"ק ק':

במותב תלתא בי' דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא פב"פ והעיד בתורת עדות בואם לא יגיד ונשא עונו וז"ל בל"א איצונדארט איין יאר בין איך איבער ים גיצוגן דא בין איך גיקומן קען רודום גרוש רודום דא בין איך קרנק גיווארן דא איז איין אלטר יוד גיקומן צו מיר אונד האט מיך גיפראגט פון וואנן איך וויר דא האב איך גישפראכין פון קראקא דא האט ער גישפראכן ער וויר אך פון קראקא אודר בייא לנגי יארן איצונדרט קען איך נימנט ניט. דא האב איך גישפראכן איר מעכט וואול מיין שוועהר גיקענט האבן ער האט גיהיישן משה דלס זיין ווייב היישט אסתר דא האט ער אן גיהובן אייא דר דא דער טרונקן איז יצחק משה דלס זון דר איז דיין שוואגר גיוועזן איך האב אים מיט מיינר הנט בגראבן איך האב אין גיקענט בייא זיינם לעבן ער איז גיפנגן גיוועזן אין אייזן גנגן אפילו דער נאך דא מן אין האט אויז גיליזט. איך האב אין וואול גיקענט עוד הגיד פב"פ הנ"ל בוראן האב איך גיוואושט וויא דר אלטי יוד גיהיישן האט ער האט מיך גיווערט אבר איצונדרט האב איך זיין נאמן וויא ער גיהיישן האט פרגעשן. נעשה גביית העדות הנ"ל יום א' כ"ה חשון של"ט לפ"ק פה ק"ק קאזמר הסמוך לקראקא:

נאם עזריאל אלכסנדרי בר יצחק זלה"ה דיין. מנחם בן לא"א עזריאל דיין. אלכסנדרי בר אהרן שלי"ט דיין. הועתק אות באות מגוף העדות והוגבה בפני נאם הצעיר יוסף כהן:

'''תשובה''' גרסינן בסוף יבמות ת"ר מעשה באדם אחד שבא להעיד על אשה לפני רבי טרפון אמר ליה בני היאך אתה יודע בעדות אשה זו אמר אני והוא היינו מהלכין בדרך עד אמר לי כך קורין לי בעירי יוחנן בר יונתן ארי' מכפר שיחיא לימים חלה ומת והשיא ר' טרפון את אשתו. ור' טרפון לא בעי דרישה וחקירה והתניא מעשה באדם אחד שבא להעיד על אשה כו' עד ודקדק עליו שנים ושלשה פעמים וכיון את דבריו והשיא ר' טרפון את אשתו תנאי היא דתניא אין בודקין עידי נשים בדרישה ובחקירה כו' עכ"ל הגמרא. ויש לדקדק מכאן שאף למ"ד דלא בעי דרישה וחקירה מ"מ לשאול העד בעינן איך היה מעשה שהרי הא דת"ר במעשה הראשון אתא לת"ק דברייתא דלא בעי דרישה ואפי' הכי אומר ששאל אותו ר' טרפון היכא הוה מעשה ועוד שאם אף שאילה לא בעי ת"ק דברייתא למה אמר אין בודקין עידי נשים בדרישה ובחקירה היה לו לקצר ולומר סתם אין בודקין בעידי נשים ולשתוק מה לו להאריך ולומר בדרישה ובחקירה אלא בודאי ר"ל דווקא דרישה וחקירה לא בעי אבל שאלה בעי. דרישה פי' כמו שעשה רבי טרפון במעשה שני וחקירה באיזה יום ובאיזה שעה. אבל לשאול היאך יודע שמת בעי אח"כ מצאתי שהרב המגיד מדקדק מת"ק דאמר דרישה וחקירה כאשר דקדקתי אבל ממעשה הנ"ל הראשון אינו מדקדק כלום וק"ל ותמיהני הלא יותר מבואר לפי התירוץ של גמרא בתנו רבנן הראשון כנ"ל אם כן נדון דידן שאין מעיד העד אלא מפי אחר שאמר מת וקברתיו אבל אינו מגיד היאך ידע שמת שמא אין להאמין עד שנדע האיך הוה המעשה ואין לדקדק שאין צריך שאילה (ממתניתין) דתנן והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד עד מפי עבד מפי שפחה דמשמע שאין עד האחרון יודע איך המעשה די"ל דהעד האחרון מעיד ששמע מעד הראשון היאך הוה מעשה אבל בנדון דידן שאינו מעיד איך הוה מעשה י"ל דלא נאמין לו עד שנדע כנ"ל ועוד הרי התוס' פסקו בשם ר"ח וכן הרא"ש בסוף יבמות וכן הטור באה"ע דלא בעינן דרישה וחקירה דמשמע דווקא דרישה וחקירה לא בעינן אבל שאלה בעינן ובנדון דידן אין העד מפי העד יודע היאך הוה מעשה. ועוד שהרי כתב המרדכי פ' האחרון דמס' יבמות וז"ל אין לתלות משום עיגון להקל בגוף העדות דווקא בעדות מקילין ולא בגוף העדות כדאמרינן ריש פרק יש בכור לנחלה שאני עדות אשה דהחמירו בו רבנן ומי החמירו והתנן הוחזקו להשיא בעד מפי עד כו' ומתרץ כי אקולי בה בסופה פי' לאחר שנחקר העדות אבל בתחילה פי' בגוף העדות לא הקילו והכי מוכח כולה שמעתא עכ"ל המרדכי. מ"מ יש לומר שמה שאמרו אין צריך דרישה וחקירה אבל שאילה בעי היינו היכא דאפשר לשאול שהעד הראשון בפנינו שאז מכוער הדבר ומחזי כשקרא אם לא נשאל לו כי הוה ליה לידע אבל אם אין העד הראשון לפנינו רק העד מעיד מפי עד אחר אין הדבר מכוער ולא מחזי כשקרא דלא הוה ליה לידע ואם אין ראיה לדבר זכר לדבר מי ששחט ואין אנו יודעים אם יודע הלכות שחיטה שאם הוה לפנינו צריכים אנו לשאול אם יודע וכשאינו לפנינו שהלך לו כשר בלא שאילה וק"ל ויש לי להביא ראיה קצת ממתניתין דתנן אפי' שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני דיו עכ"ל משמע מדלא קאמר סתם יכול להעיד מה ששמע מן הנשים דהוה משמע ששמע היכא הוה מעשה אבל אין להקשות א"כ מאי רבותא דהרבותא כדפי' רש"י אף כי אין מתכוונין להעיד. אבל במתני' דהוי אומרות איש פלוני מת משמע עוד רבותא אף כי לא שמע רק שאומרת מת איש פלוני דיו ר"ל ולא שמע איך הוה מעשה עדותו עדות וה"ה לנדון דידן וכן כתב המיימוני פרק י"ג מה"ג וז"ל כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפי' שמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות ומשיאין על פיו. אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת ואני ראיתיו שואלין אותו האיך ראית ובמה ידעת שמת כו' עכ"ל. וכתב הרב המגיד שאעפ"י שכשאומר שמעתי שמת אין אנו יודעים האומר הראשון כיצד היה יודע שמת ועל מה היה אומר כן אין דנין אפשר מאי אפשר עכ"ל. הרי בפירוש כשאין העד הראשון בפנינו אין צורך לנו לידע איך היה המעשה. וקרוב להיות הטעם כמו שפי' לעיל דלא מחזי כשקרא וק"ל. ואין לומר שהמיימוני איירי בנהרג שם אין כ"כ צורך לידע איך הוא יודע מי הוא שנהרג שלשם סתמא דאינו טועה כי אף אם מצאו רק תוך ג' ימים יכול להעיד עליו כי אינו משתנה ואף אם מצאו ואינו יודע זמן ההריגה תלינן שהוא תוך ג' ימים ויכול להעיד עליו שמכירו בזה אין צריך כ"כ שאילה אבל בנטבע בנדון דידן שהדין שאין להעיד עליו אלא לשעתא ר"ל דווקא כשהיה באותו שעה וראוהו כשהועלה מן המים ואחר שעה אף כי אומר שמכירו אין עדותו עדות וכשאמר צריך שאילה כי הוא סובר שיכול להעיד הואיל ונדמה לו שזהו אף אם יבוא אחר שהועלה מן המים כמה שעות אין לומר כן שהרי המיימוני מפרש אח"כ בסוף דבריו כשהעד אומר אני ראיתיו שואלין אותו כו'. עד כיצד ראהו שנפל לים שאין לו סוף כו' הרי דמיירי בכל מת סתמא אפי' בנטבע כדמיירי בסוף דבריו בכל ענין כך בראש דבריו מיירי אף בכל ענין אפי' בנטבע דאם לא כן ליחלק מיניה וביה דאפי' בעד מפי עד צריך לשאל בנטבע וק"ל. ואל יפקפק אדם לומר הואיל והעד שלמה הגיד ששכח שם העד ששמע ממנו מת וקברתיו נראה שמערים כדי שלא יוכלו להכחישו ושקר הוא שלא שמע שום דבר חדא שהמעיד מפי שפחה יוכיח שהרי אינו בהכחשה דמסתבר שאף אם תכחישנו לומר לא הגדתי לך כלום שיש להאמין לו יותר מלשפחה ואם כן אינו בהכחשה:

ועוד שלפי הנראה עד הזה נאמן דלא משקר במגו שאם רצה לשקר היה יכול לומר אני קברתיו. ועוד ראיה דאין חוששין לעדות שקר בעדות אשה שהרי לא בעי דרישה וחקירה לומר באיזה יום ואם כן אי אפשר להזימו ובשאר עדיות כל עדות שאי אתה יכול להזימו לא הוה עדות אלא זה הוה כמו סוף העדות שמקילין בו כנ"ל. ועוד עד מפי עד ומפי שפחה יוכיחו שהקילו חז"ל בעדות אשה ולא הצריכו כל דיני עדות הצריכים בעדות אחר ולא חיישינן לשקרא וזה אין צריך פנים. וזה העד ר"מ שלמה הנ"ל אף אם היה קרוב היה נאמן כ"ש שהוא קרוב ונתרחק שכשר לעדות מכל מקום זה צריך עיון שלא הזכיר בפירוש שם עירו קראקא. ובהגהות מרדכי בסוף יבמות וכן בנימוקי יוסף מביא ברייתא תניא בתוספתא אין מעידין אלא אם כן מכירין שמו ושם עירו אבל אם אמרו יצא אחד מעיר פלוני בודקין אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו והבא להעיד על השם לבדו לא יעיד אם לא מכיר כמו כן שם עירו כי הרבה שמות שוים עכ"ל. הרי בפי' שהשם לבד אינו כלום. וכן הוא בהריב"ש (סי' תק"ח) אעפ"י שהגיד שם המדינה רק שלא ידע שם העיר. ואף כי נמצא בתשובת הרא"ש (סי' נ"א) מעשה של מכלוף בן מלול שהתיר אף כי העד לא ידע אם הוא בעלה של אשה זאת וגם לא הצריך להעיד על שם מקומו ומביא ראיה ממעשה בגמרא יצחק ר"ג כו' מ"מ הרי מביא מהרי"ק בשורש קפ"ד שאין הרמב"ם ולא ר' ישעיה מטירנא ולא נימוקי יוסף סוברים כהרא"ש בזה כשלא הזכיר שם העיר שאין להתירה וא"כ בנדון דידן שאמר העד וז"ל (דער דא דער טרונקן איז יצחק משה דלס זון איז דיין שוואגר גוועשט) כו' ולא הזכיר שם העיר מקראקא לפי רוב הדיעות אין להתיר מ"מ יש למצא היתר שהרי כתב מהרי"ק בתשובה הנ"ל וז"ל מכל מקום נלע"ד דהכא דאיכא כמה וכמה הוכחות ודאי שריא לאנסובי שהרי העיד שהגידו לו שם שאחי בעל אחותו היה נקרא שמו יונה וגם שהגידו לו שהיה לו בן הנקרא שלמה ועוד כמה דברים כאלה הוכחות לכן לא חיישינן דילמא מתרמיא אחד שיהיה לו כל זה ויהיה אחר כו' והאריך מאד בראיות. והנה אף אנו נוכל לומר שבכאן אף אם לא היה מזכיר שם העיר כלל מכל מקום הלא יש הוכחות רבות חדא שאמר לו בלשון אשכנז וזה לשונו (דיין שוואגר יצחק משה דלס) וכו'. ההוא חדא הוכחה גדולה כי אין לו גיס' אלא זה ועוד שהגיד שהיה נתפס והלך בברזל וזה ידוע גם כן לכל. ועוד הרי מוכח שדעת העד שהוא מקראקא כאשר מראין הדברים שדברו ביניהם (איך בין אויך פון קראקא) ועל פי הדברים האלה דברו מה שדברו לכן יש לומר שגם העד ידע שהוא מקראקא ואולי על פי אותו יצחק ידע שהיה מקראקא ואין לומר שמה שאמר (דיין שוואגר יצחק משה דלס) לא דבר אלא הואיל והזכיר משה דלס חמיו ולכן אמר זהו גיסך אבל לא ידע מקודם שהוא מקראקא דאם כן היה לו לומר אם כן הוא הרי זה גיסך יצחק וכו'. ולא אמר אם כן רק שהגיד לו שהוא מקראקא חתנו של משה דלס אז תיכף ידע שהוא גיסו כי כבר ידע שאותו יצחק היה מקראקא. ועוד הוכחה קצת הכינוי דלס ובפרט הואיל וכתב הרא"ש וכן ראוי לכל מורה הוראה לחזר על כל צדדים להתיר יש לצרף כל ההוכחות יחד ובפרט באשר דבריהם שדברו נוטה שידע שהוא מקראקא רק שלא פירש בהדיא. וגם לדברי פסק הרא"ש הוא היתר גמור ומעשה רב. ועוד יש בכאן בנדון דידן ענין אחר שיש קצת טעם להתיר אפילו לפי דעת רוב הפוסקים לפי עניות דעתי. רק שמקודם אקשה קושיא ומתוכה יתברר והוא כי קשה להרא"ש שהתיר כשלא הזכיר שם העיר וכי לא ידע תוספתא שהביא נ"י והמרדכי הנ"ל שכתוב בהדיא אין מעידין אלא אם כן מכירין שמו ושם עירו. ועוד אותו שפליג עמו הרוצה לסתור דבריו ומחלק בין כשאמרו לו כשתלך למקום פלוני הוא חילוק עי' שם ולמה אינו סותר אותו מתוך הברייתא בהדיא. וגם התוספתא ק"ק מיניה וביה שאמר אין מעידין אלא אם כן מכירין כו' הלא עד מפי עד אינו מכיר רק שאמר ששמע מאחר. לכן נ"ל שהברייתא וגם מעשה של הריב"ש איירי בעד הראשון שהוא בעצמו לפנינו ואינו מכיר שמו ושם עירו אינו עדות עד שיכיר שניהם וגם דווקא שמו לבד ולא שם אביו אז צריך להכיר שם העיר. אבל אם הוא מכיר שמו ושם אביו אע"פ שאינו מכיר העיר. או שהוא עד מפי עד אין צריך להגיד רק שיגיד ששמע ממנו שמו. ואין לתמוה על שהעד השני אין צריך להכיר כי י"ל שהראשון ידע בטוב רק שלא פירש כמו שביארנו לעיל שלעד הראשון שואלין איך אתה יודע שמו כשהוא לפנינו וכשאינו לפנינו אין אנו צריכים לידע איך הכירוהו ובזה יתורץ כל הקושיות כי הרא"ש כתב המעשה על ר' דוד בר חייא שם אביו גם כן והראייה שהריב"ש שמדבר במעשה שהעיד על אברהם פארח שמת ולא הזכיר שם אביו. וגם היה העד הראשון ששואלין ושאל ולא ידע על זה מביא התוס' הריב"ש ואסר האשה מכח התו' שהביא לשם (סי' תק"ח) אבל אין יכול להקשות על מעשה הרא"ש שהיה יודע שמו ושם אביו ר' חייא כנ"ל. ומה שהרמב"ם ורבי ישעיה מטארני וגם מהרי"ק אם לא היה לו כל כך הוכחות מרובות אסרי אפי' שמו ושם אביו היינו בעד הראשון ששואלים אותו ואינו יודע אבל בעד מפי עד לא. והנה נדון דידן שהגיד שמו ושם אביו וגם הוא עד מפי עד יש לומר שלכולי עלמא מותרת כי בראיה מועטות אנו מחזיקים שידע הכל וכשאמר שידע שהוא גיסו י"ל שידע ג"כ שהוא מקראקא כמו שאין אנו יודעים איך הכירו אחר כך שנטבע אלא אנו תולין שראוהו בשעת שהועלה מן המים כך אנו מספק אומרים שידע שהוא מק"ק קראקא הואיל ואינו בפנינו לשאול לו וק"ל. קל וחומר בכאן שתחילת דבריהם היה מק"ק קראקא ואמר שהוא גיסו שהוא במשמע שידע שהוא מקראקא על ידי אחרים או על ידי אותו יצחק עצמו ודי בזה כשיודע העד אפי' על פי עצמו של בעל כמו שמפורש במעשה של רבי טרפון הנזכר לעיל בהתחלה בברייתא ששמע שאמר כך קורין אותי בעירי כו' והתיר ר' טרפון את אשתו ועוד הרי כתב הר"ן בתשובה (סימן ל"ג) בתשובותיו והבית יוסף מביאו שאף על פי שאמר בתוס' אין מעידין אלא אם כן שמכירין שמו ושם עירו לאו דווקא שמו אלא כו' עד אלא כל שמעיד בדבר ברור שא"א לספק באחר משיאין את אשתו ואף על פי שלא הזכיר שמו כו' הרי שהברייתא לאו דווקא בשמו ויש לומר שגם כן לאו דוקא עיר אלא דבר ברור וכן הוא בהדיא בתשובה לבסוף התשובה אפי' לא הזכיר שם העיר כי גם עיר לאו דווקא וכאן אומר בלשון אשכנז וז"ל דיין שוואגר ואין לו שוואגר אלא אותו יצחק מקראקא בעל מרת עלה שתי' ובתירוץ של לאו דווקא פה אין לתרץ הקושיא שהקשיתי לעיל וכי לא ידע הרא"ש הברייתא וגם למה אין סותרים דברי הרא"ש בברייתא דתו' וא"כ מנא לי מה שדקדקתי מזה לעיל לחלק בין עד הראשון לשני דאם אין לו תירוץ אלא הלאו דווקא היה לו להביא אותו ולתרצה כמו שעשה הר"ן שהבאתי לעיל ולפרש דלאו דווקא אלא ודאי אינו צריך לתירץ של לאו דווקא ובלאו הכי מתורץ כמו שתירצתי לעיל וק"ל. העולה לנו מזה שנ"ל מכל הני טעמי דלעיל וגם אמר דיין שוואגר והתחלת הדברים היה שהיה מקראקא וגם שמו ושם אביו ושם כינוי דלס ושנתפס והלך תפוס בברזל מורים שהכירו שהיה מקראקא ושהוא זה ולא אמרינן אתרמי' אתרמי אחר כזה לכן נלע"ד שמרת עלה אשת רבי יצחק בר משה דלס מותרת לכל גבר דיתיצביין מכל מקום כי היכא דלמטיא לי רק שובא מכשורי אני מתנה ובתנאי כפול דווקא שיסכימו עמי מקצת בעלי הוראה דהיינו לפחות שנים משני ק"ק. נאם הצעיר יוסף כהן:
<noinclude>{{שולי הגליון}}{{דיקטה}}{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>