שו"ת רבי עקיבא איגר/הקדמה
|
< הקודם · הבא > |
אתם תראו בעיני כבודכם במחברת הנוכחית חלק מספר הפסקים, גם אפס קצהו מספר הכתבים, עוד תשובו תראו בה מעט מספר הדרושים, ואל תתמהו מדוע לא באה כולה מספר אחד, מזה או מזה, כי מראשית כזאת הודענו, אשר אמנם זה תחילת מחשבתינו היתה שתהי' היוצאת ראשונה כולה מספר הפסקים, היות תכליתם יותר נרצה, אפס להיותינו רואים כי רובם מהתלמידים גם קצת מן החכמים, בדמיונם שבנושאים כאלה שהם הוראות למעשה, בל ימצאו בם כל חפץ, לא מהמועיל לחדד השכל, להבריאו מראשית כל יקר חרוץ, ולא מהערב לראות חדשות בל ידעום ועמוקות בל שערום, ע"כ יאמרו הנה יום, הדין כי יבא לפנינו, אז נחפש אולי הביא לנו אבי המחברת הזאת איזה שיטה מהפוסקים ואנחנו לא ידענוה, ובימים שבנתים יאצרו ויחסנו אותה בחדר הספרים, ולא תגע בו יד. והיות מגמתינו וכוספינו שעיני כל ישוטטו בה, ע"כ אמרנו לחבר אליה גם קצת מהכתבים, ומעט מזער מהדרושים, ובוטחים אנו שכאשר אך יטעמו העם עריבות זה הלימוד ינהרו כולם כקטן כגדול מבין עם תלמיד גם אל חלק הפסקים, יכירו אז כוזב הדמיון שאין תועלת כ"כ בפסקים, וישכילו וידעו כי אמנם שתי מדות בהחכמים המשיבים, יש אשר הוא אך בעל אסופות, יאסוף אמרי מי שקדמוהו בפסקיהם ובתשובותיהם, וכרובם כן יחתוך ויקצוב הדין, ומדה זו טובה היא, אבל יש לך אחרת שאין לך מדה טובה הימנה, והוא, כי ייסד המשיב יסודתו בהררי קודש כמעשה הראשון, אבל גם יפרוש כנפי שכלו על כל עברים ברוחב ובעומק ים התלמוד, ושיטות רבותינו גדולי ראשונים, ויכריע אחת מהנה, כי יתן עדיו ויצדיקה, יחזקה במסמרות, בסברות ישרות וראיות גמורות, בריאות וברורות, גם ישלח פארות יציץ ציץ ויגמול לפעמים דינים מחודשים, לא שערום לפניו אנשים, יחפור בעומק ויחתור אל ההלכה עפ"י היקשים, ומהם ישים טעם להבין אמרי ראשונים הקדושים, באלו וכאלו ימצאו נועם וטעם גם אוהבי פלפול ואותן אשר רק חדשות מבקשים.
אך אולי באלה תתמהו, כי עיניכם יראו בכל מקום אשר בא שם אבינו רבינו המחבר נ"י תוך המחברת, לא תארנו אותו בתואר אדם המעלה כמהו, ותאמרו, איך הבנים אלו ממעטים בכבוד אביהם, ועד כאן העיזו פנים ברבם, ואנחנו ידענוהו מה הוא, ומה שמו ההולך בכל הארצות. עוד תראו גדולות מאלה ותשובו תתפלאו בנו, כי תראו ביד כל אדם מהחכמים השואלים את תשובת דבר אשר השיב מאורינו אבינו נ"י, בהם יהלל כל איש כפי מהללו, יתארנו יפארנו כפי גדלו, וכיום בהמחברת תמצאו כי קצרנו, ומעט מהרבה השבחים והתוארים השארנו, ותחשבו עלינו לאמר, אך צרי עין המה, או תאמרו אך גאון וגובה להם, ויראה להם להגדיל מעלת זולתם.
למען הסר מעלינו התלונה, ולמען הרם המכשלה מתחת ידכם אחינו ואדונינו לחשוד בכשרים, הנני מציגים לכם העתק ממכתבי אבינו מ"ו נ"י אשר הגיעונו בזמנים שונים בעסק ההדפסה, מהם תקחו לדעת כי לא מרוע לבב עשינו הדבר הזה.
והא לכם לשונו הזהב מירח כסליו תקצ"ג החיים והשלום לבני וכו' מה"ו אברהם נ"י, יקבל בני בזה תכריך מכתבים כרצונך, אבקשך בני, אשר בעברך עליהם להעתיקם ולסדרם, תשגיח היטב אם לא נמצא בתוכם אשר הועתק בכפילות, כי בהבטה קלה בל יורגש, כי אפשר שבאה העתקה שניה ושלישית בשינוי סדר ומשואלים אחרים ובמילות שונות, וסיבת הדבר, כי ברבות העתים נשאלתי איזה פעמים, ומאנשים שונים, על דין שכבר נשאלתי עליו, ומבלי דעת שכבר הועתק חזרו והעתיקו, ואם כי רחוק שלא יהי' בכל אחת, מהנה איזה חידוש ותוספות מה שאין באחרות, עכ"ז בשביל מעט התוספות אינו כדאי להלאות עין הקורא, והלא חכם בני, תוכל לספח התוספת שבאחרונות אל הראשונה, ואין בזה נזק להשואל אם אחר תשובתי אליו ניתוסף עליה מה. שנית אבקשך, שלא להעתיק השאלות שלום אלי אשר באו בראש השאלות, כי אמרתי אני בלבי תמיד על דברת התוארים שנהגו גבן לכתוב, אי אישר חילי אבטלינם, כי רבויין קשה ומיעוטן לא יפה, להכותב הוא אבק חנופה, ולמי שכותבין, או אבק גאות כי ירבו לו, או אבק שנאת חינם אם ימעטו, וכ"כ קצה נפשי בהם עד שקבלתי עלי שלא להביט בם ולא לקראותם, על אחת כמה וכמה בל אחפוץ בם בדבר הנדפס אשר עומד לימים רבים, פן אהי' לבוז בעולם האמת, וע"כ בראש הספר ובכל מקום אשר תזכיר את שמי אל תרבה בתואר, ודי בתואר הרב שהוא רגיל לכל יושבי כסאות, ובגלל זה יהי' נייח לי מאד שלא להעתיק כלל לשון השואל בשאילתו, כי גם בם ימצא מזה הרבה, אך תיקח שורש השאלה ותכתוב "ע"ד שאילתו כך וכך" ואת הנותר שהם סעיפי השאלה יובנו לרוב מתוך התשובה מסתמא, ודעתי נוטית עוד שגם התוארים שכתבתי בשאילות שלום בתשובותי להרבנים השואלים, אם כי אנכי לא שניתי מהנהוג לבל יהי' השלילה כפגיעה בכבודם עכ"ז להדפיסם הוא בכלל מה דסני לך וכו', ולמען בל תצטרך לפלס איך לכתוב, איעצך לאחוז תמיד תיבה הראשונה מהתוארים, עד"מ, דרך הכותב להקדים לפעמים תואר הרב לתוארים אחרים, וכותב הרב המאוה"ג או הרב הגאון, ולפעמים מתחיל מיד בתוארים אחרים וכותב להמאה"ג וכו', או להגאון, ע"כ תאחוז תמיד התואר שתמצא כתוב ראשון, ומן הרב הגאון או הרב המאה"ג, תכתוב הרב, ומן הגאון המפורסם או הגאון הגדול תכתוב הגאון, [אב"ה, וזהו אשר תראה תואר אחד מהשואלים משונה במקום אחד מבמקום אחר] עוד אבקש מבני שי', הלא תראה רבים מהשואלים אשר תדע כי למדו בישיבתי, הן בעודני בק"ק ליסא באהל התורה אשר נטע לי זקנכם מר חותני הגביר הצדיק ז"ל, הן אחר כך ביושבי בק"ק פ"ל[1], ובישיבתי פה קהלתינו, אל תכנה את מי מהם בשם תלמיד, גם לא לכתוב בלשון נוכחי, כי מעודי לא קראתי לאדם תלמיד כי אמרתי מי יודע מי למד יותר ממי, אף כי עכשיו שרבים מהם גדלו והצליחו בלימודם ועשו פרי, ואם תמצא באחת המקומות כתוב כן, תדע שהוא תוספת מהמעתיקים, ביודעם שהיו מבני ישיבתי, ותמחה זה מעל ספרי. מובטחני בך בני ידידי, שגם אם יקשה בעיניך מה ממבוקשותי, עכ"ז בל תחדול ממלאות רצוני כדרכך הטובה תמיד הנני אביך וכו'.
ואלו דבריו הטהורים מירח אדר תקצ"ד, לבני יקירי חביבי וכו' מ"ה שלמה נ"י, אשר אמר בני חביבי נ"י שרצונו לברור התשובות להעמידם על סדר הטורים, טוב הדבר, ואשר כתב שבירר אותן שהשבתי לצורך מעשה להציגם לבדנם, יפה עשית, ויישר כחך שעשית, כי בתשובתי באין צורך למעשה אפשר באו בהם דברים אף שאינם קרובים כ"כ בכוונת הראשונים, לא חדלתי מלכתבם, כל שהיו נראים בעצמותם נכונים בסברא ובטעמא, ואינם פלפול של הבל חלילה, אמרתי בלבי ימצאו מנוח במקום אחר, ולפעמים הארכתי לאהבת השואל, ביודעי כי חפץ הוא לשעשע בארוכה, ופעמים בהיותי יודע שהאיש השואל מר נפש ושרוי בצער, למען שמח נפשו בדברי. ואשר שאל בני חביבי אם טוב בעיני לכנות אלו פסקים ואלו כתבים, בהשקפה ראשונה בל ידעתי למה זה תשאל לשם כי לאו שמא קגרים, תן להם מה תתן, אח"כ נתיישבתי שאפשר לא יכון שם פסקים, שנראה כאלו הלכה פסוקה היא אצלי ואין אחריה כלום, ולא ע"ד זה נתרציתי לכם להדפיסם, כי תמיד מיראי הוראה אנכי, ודי אשר הוצרכתי להשיב לשואלי, מדאגה שבל אהי' בכלל כל מי שהגיע להוראה ואינו מורה, וגם בכל זה סמכתי שהרב השואל יעיין ויבדוק בדברי ויבחור, וגם פעמים רבות לא סיימתי כלל בהחלטה מטעם זה, אבל שיהי' נראה כאלו פסקי' למלתי', ויבאו לסמוך עלי בלתי בחון אותם בעת הצורך עפ"י החקירה בש"ס ופוסקים, חלילה לי כזאת לקבל עלי אחריות דעלמא גם אחרי קצי ומדת ימי, ובל"ז קשה בעיני מה שאני שומע שנהגו כמה מורי הוראה, בצאת חבור חדש יפסקו אחריו, ולא יפה הם עושים, כי עליהם לחתור כפי כחם, ואם אחרי עיונם היטב ימצאו דברי המחבר טובים, אז ילכו אחריו, אבל להאמין לכל אשר ימצאו כתוב אינו מדרכי החכמה, ע"כ חוששני ששם זה יתן עוד מקום יותר לכך, ולא ניחא לי בשם זה, [אמר שלמה בנו מה שהנחתי שם זה, אין בו משום העברה על רצון אבא מארי מ"ו נ"י חלילה, אחרי שאני מעתיק דברי קדשו בזה, כבר סר החשש מעצמו,] והנני רואה שבני הגנ"י כבר קרוב להתחיל בדפוס, אבקשך בני ידידי לפקוח עין ע"ז שיהיה נדפס על נייר יפה דיו שחור ואותיות נאותות, כי לדעתי הנפש מתפעלת והדעת מתרוחת והכונה מתעוררת מתוך הלימוד בספר נאה ומהודר, וההיפוך בהפכו אם הכתב מטושטש, והוא כמעט כדרך מ"ש ז"ל כל הקורא בלא נעימה כו' ונתתי להם כו' ומשפטים בל יחיו בם, כי אלו מעירים ומשמחים הנפש, והכונה נכונה עם השמחה אל הדבור הן כמו נשמה וחיות אל הגוף, והנה זה זמן רב בשלחי המכתבים ליד בני אחיך מוהר"א נ"י כתבתי לו כמה דברים אשר רציתי בם בענין הדפוס, ימחול בני שי' לדרוש ממנו זה המכתב, כי קשה עלי עתיקא להזכירני את האמור שם, בוטח אני אחר שבטלתי דעתי מפני דעתכם, ועברתי על רצוני מפני רצונכם, [אמר שלמה כוונתו בזה, כי לא הי' בדעתו להדפיס עד הטינו רצונו ברב הפצרות, ואולם הרבה היה לי לדבר מזה ולהעתיק מכ"ק מיום כ"ז אלול צד"ל[2], אבל מה אעשה אם הוא צוה לי אבי מ"ו נ"י הס כי לא להזכיר] תעשו גם אתם רצונכם כרצוני, ובכל אשר אמרתי אליכם במכתבי שם תשמרו, אביך ידידך דו"ש בכל לב הק' עקיבא בהרב מוהר"ם זצללה"ה גינז מא"ש:
ודברי קדשו מירח תמוז צ"ד לפ"ק, אלו הם, אורך ימים טובים לבני חביבי וכו' מ"ה שלמה נ"י. תמול הגיעני קונטרסים הנדפסים ששלח לי רו"מ בני שי', בפתחי אותם ראתה עיני טעות בשאילת שלום בתשובה אחת אשר זכורני ששאלה זו לא היתה ממנו כ"א מבנו, וציינתי לתקן בלוח הטעות, אם כי אין נפקותא לדינא מזה, מ"מ אינו נכון להלביש בדברים בעלים אחרים ולהשמיט שם בעליהם, ובל"נ אכתוב לבני מוהר"א נ"י לבקש להזהר לעתיד שלא לטעות בזה, [אאב"ה[3] באמונה לא בשלי היה הטעות כ"א בשל מעתיקים ראשונים, ואולי היה באותו יום איזה תשובה גם להרב האחר שכתבו שמו בזו התשובה, כי לפעמים היה ביום דואר אחד כמה תשובות וניתנו יחד להעתיק וטעו והחליפו שם זה בזה, ואבטח שטעות כזה מעט מזעיר נפל בהמחברת] גם כתב בני רו"מ נ"י אשר שני עלין נשארו אל השער ואל ההקדמה, אשר דרך המדפיסים להדפיסם באחרונה מתוך דברי בני נודע לי שברצונו לכתוב איזה הקדמה, נכון לדעתי להזכיר בשמי הכרת טובה לאנשי קהלת עדת ישורון פה ק"ק פוזנן אשר אנכי יושב בתוכם זה תשע עשרה שנים, שומעים הם למוסרי ומחזיקים הלומדים בישיבה, גם לאנשי ק"ק מארקוש פרידלאנד אשר שכנתי בתוכם כמו עשרים וארבעה שנים והחזיקו הישיבה, [אב"ה במה שהעתקנו דברי אאמ"ו נ"י אלה, כבר יצאנו ידי חובתינו להזכיר הכרת טובה ומתת תודה] ידידך אביך וכו'.
אחרי קוראכם בצדק אחינו ואדונינו דברי אגרות אלה, נקוה כי לא ישאר עוד עלינו שום אשם ותלונה תדעו כי הכל ביושר ובצדק עשינו כמצווים ועושים.
עוד אחת נדבר, הנה הרגשנו פעמים רבות, וידענוה כי כן היא, שאאמ"ו נ"י תפס דבריו לפעמים על פי שיטה אחת, על כי היתה נראית לו, ודעתיה סמוך עליה, ולא גילה שלשיטה אחרת לא יהי' כן מוכח, ולפעמים הקשה ולא ביאר שלשיטה אחרת ניחא, וזה מאהבת הקיצור כדרך החכמים הגדולים, גם לאשר כתב דבריו במהירות עצום ורב תמיד, לרוב טרדות בלמודיות והשגחתו על צרכי ציבור בכלל וצרכי יחידים בפרט בעיר ובמדינות כנודע, ורוב תשובותיו כתב בשעה שאינו לא יום ולא לילה, לבל יבטל משעוריו כמפורסם, וזה שגרם לו לקצר, וסמך על המעיין, ועי"ז יוכל הרואה לדמות לפעמים שתפס אותו בדבריו, וכאשר קרה לנו, כי כאשר אך נדפס לבחינת הדפוס עלה אחת, מ"ש בסי' א' דנשים אינן מחוייבות בעונג דהוי מ"ע שהז"ג ראה רב אחד הדברים וחשב לתפוס עליהם משמחה דנשים חייבות בה, ובאמת השבתי לשואלי בשם הרב המשיג שתפס אאמ"ו נ"י לנפשיה שיטת הראב"ד והכ"מ דהלכה כאביי דאשה בעלה משמחה, ועליה באמת ליכא חיובא כלל ואחר הזמן נשלח לידי ההשמטות, וראיתי שכתב אאמ"ו נ"י בעצמו זה כלאח"י, וכאשר יראה הרואה שם, גם בסי' קס"ט הקשה אאמ"ו נ"י בהאי דקדושין, למה לי' דקאמר הניחא למ"ד תפילין מ"ע שהז"ג אלא למ"ד דהוי מ"ע שלא הז"ג מא"ל, דהול"ל הניחא למ"ד נשים פטורות מתפילין, אלא למ"ד נשים חייבות בתפילין מא"ל, והרואה אצלי הדברים עודנם בכתב יד, תמה דהא קושיית הגמרא דלמ"ד דהוי מ"ע שלא הז"ג א"כ נילף מתפילין איפכא דבמ"ע שלא הז"ג נשים פטורות, וכמו שפירש"י, ואלו הקשה בש"ס רק ממ"ד נשים חייבות בתפילין לא הי' קשה להיפוך, גם הקשה על עצם דברי קדשו, דהכוונה באמור למ"ד מ"ע שהז"ג ולמ"ד שלא הז"ג, היינו פלוגתא דחייבות או פטורות, והרי מדברי רש"י מבואר דהיא פלוגתא אחריתא בפ"ע, והשבתי שבאמת כוונת אאמ"ו נ"י משום דדברי רש"י תמוהים מאוד מאוד, דהא למ"ד דהוי מ"ע שלא הז"ג באמת נשים חייבות בתפילין, ותפס אבא מארי נ"י שיטת התוס' ישנים, דהקושיא בפשוטו, דלמ"ד דהוי מ"ע שלא הז"ג ממילא חייבים וליתא להקישא וכמובא במהרש"א, אלא שקיצר אאמ"ו ודבריו שרירים וקיימים, מזה יקחו השונים בספריו לדעת שאל יבהילו להשיב על איזה קושיא, ויהי' נגד עיניהם תמיד לחפש היטב אם ישובם עולה עפ"י כל השיטות והדעות.
והנה למען השלם המחברת בכל שלמיות האפשריים צוינו לעשות אחר גמר הדפסת עצם החיבור, חותם פתוח בו תיבות "עיין בהשמטות" להדפיס בו במיוחד שתי תיבות אלה, אחר כל סימן שנשמט ממנו מה ונשלח לידינו ההשמטה אחר גמר הספר, למען ידע השונה בו לעיין עליו בסוף הספר, אבל אין בידינו להבטיח כי יסמוך הלומד מתוכו על זה, כי אחרי אשר התחלנו להדפיס כן בכמה סימנים, ראינו כי היא יגיעה רבה וגדולה אולי תלאה מנשוא, ע"כ גם במקום שלא ימצא רשום כן טוב לחפש בהשמטות, והנה אחר שהשלמנו חבור הנוכחי נתחיל בעזה"י להדפיס חלק א' מספר דרוש וחדוש כאשר יעדנו, יזכנו ד' להוציא כל החלקים מספר הפסקים וכתבים ומספר דו"ח על סדר הש"ס כולו, גם יעזרנו להוציא לאור יתר חבורי אבינו מ"ו נ"י אשר כבר מסורים ממנו לידינו, וקראנו להם שמות, היינו תיקוני הש"ס, חדושי דינים [על ד' חלקי ש"ע], גליון המשניות, ואגדות דרע"ק.
[אב"ה למען מלאות היריעה ולמען אהבתי לגיסי הרב ר' שמואל מבראדי אציג בזה מ"ש לי גיסי זה מקרוב] וז"ל ק"ל בפירש"י[4] בב"ק (דף צ"ד ע"ב) ד"ה אין חייבין להחזיר, דנקט הטעם כרמב"ח לקמן (דף קי"ב ע"א) והו"ל למנקט דכתיב אל תקח מאתו וכו' לדידי' אזהר וכו' וכפי המסקנא שם וכרבא, ואחר החיפוש מצאתי קושי' זו במל"מ (פ"ד ממלוה ולוה ה"ד) והתירוצים שם דחוקים, והנלענ"ד דקשיתי' לי' לרש"י קו' תוס' ד"ה הא אביהם, דדלמא לצי"ש קאמר דחייב, וס"ל לרש"י לתרץ דלצי"ש גם הבנים חייבים דהא אביהם הוי על המעות כגזלן, דהא במניח להם אחריות נכסים חייבים לשלם חוב אביהם, וע"כ גם בלא הניח קרקעות, מ"מ הנך מעות דריבית, נהי דקנו בש"ר מ"מ הוי ככל מטלטלי דיתמי דלצי"ש משלמין, כדאיתא בכתובות (דף צ"א ע"ב) גבי קטינא דארעא, וכ"ז לטעמא דרמב"ח דמשוי ליה לריבית גזל והטעם רק משום ר"י כרלק"ד, אבל לטעמא דרבא דלברי' לא אזהר, והיינו דמיד שלקח הריבית הוא שלו ממש אלא דמצוה עליו להחזיר, ואם מת אף אם הניח קרקעות אינו משתלם מהם, לטעם זה אביהם לא נעשה בע"ח וכמ"ש תוס' (דף ס"א ע"ב) א"כ אין על היורשים אפילו מצוה לשלם, ושפיר הו"מ לפרש דאביהם מחזיר לצי"ש. תו ק"ל בב"ק[4] (דף ק"ז ע"ב) אר"ש הטט"ג בפקדון כיון ששלח בו יד פטור כו', והא השומר נשבע שלא ש"י ושנגנבה ובאו עדים שהפקדון בביתו וששלח יד מקודם, א"כ כמו דאמרינן בשבועות, באמר מנה לי בידך והוא אומר להד"ם ובאו עדים דיזפי' ופרעי', דלענין יזפיה שומעין להעדים דיזיף, ולענין מה דאמרי העדים דפרעיה הוי הודאת בע"ד דלא פרע, ה"נ נימא דלענין זה שהפקדון בביתו שומעין להעדים, ולענין שאמרו עדים ששלח יד מקודם לפטרו מכפל נימא דהוי הודאת בע"ד שלא שלח יד, עכ"ל, ליתר דברי גיסי ולתשובתי אליו אפס המקום פה: