שו"ת רבי עקיבא איגר/א/רד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א רד

סימן רד

לחתני ידידי הרב רבי שמואל נ"י מק"ק פילץ

אשר הערה לפשוט ספיקא דרבוואתא. למה דקיי"ל טריפה אינה יולדת, אם ג"כ זכר טריפה אינו מוליד מסוגיא דגיטין (דף מ"ג ע"א) א"ר ב' תשובות בדבר. חדא דיורשיו קתני. הא משכחת דאחר שעשאו טריפ' נשתחרר לגמרי ונשא אשה והוליד, אע"כ דטריפ' אינו מוליד. עכ"ד:

אם כי יפה הערה חתני נ"י, אבל מ"מ לקושטא דמלתא נראה לענ"ד דליכא ראיה כלל. דא"כ יקשה על הברייתא. דאמאי נקט יורשיו ובגוונא הנ"ל לנקוט באמת דח"כ לנפשיה. וכי נימא דהברייתא אתי לאשמעינן זהו עצמו דטריפה מוליד. גם אולי מלתא דפשיטא דטריפה מוליד. אע"כ דיורשיו היינו נפשיה ושפיר פריך רבא דיורשיו משמע יורשיו ממש. ובעשאו טריפה אמאי לא תני לנפשיה:

והרי בלא"ה מוכח כן. דהא אף אם טריפה ג"כ אינו מוליד דלמא הברייתא אתיא כמ"ד טריפה יולדת אף דלא קיי"ל כן. מ"מ דלמ' הברייתא אתיא כהך תנא [וחתני נ"י בעצמו הקשה כעין זה בקושייתו השנייה דלמטה] א"ו כנ"ל דיקשה על הברייתא עצמה דלתני ח"כ לנפשיה [וזכורני שהבאתי ראיה מסוגיא דחולין (דף נ"ח) ותמורה (דף ל"א) דעל פלוגתא דר"א ורבנן בולד טריפה. אמרינן למ"ד טריפה יולדת משכחת בנטרפה ואח"כ נתעברה ופליגי בזו"ז גורם. ואם טריפה א"י. ע"כ בנתעברה ואח"כ נטרפה. ופליגי בעובר ירך אמו. והא גם אי טריפה א"י משכחת פלוגתייהו בולד טריפה. היינו דהאם טריפה והוליד מכשירה. ופליגי בזוז"ג. וכן ממה דא דאמרינן בע"ז (דף ו') ההיא מלחיות זרע נפקא. הניחא למ"ד טריפה א"י. הא מ"מ צריך קרא דלא יביא זכר טריפה דלא ממעיט מלחיות זרע אע"כ דטריפה אינו מוליד:

תו הקשה לי חתני נ"י בסוגיא דגיטין הנ"ל ועוד כופר הוא. ואר"ל כופר אינו משתלם אלא לאח"מ. הא בסוגיא דבב"ק (דף מ"ב ע"ב) אמרינן עלה דר"ל מ"ט [ופירש"י אע"ג דכתיב והמית נימא כיון דאמדוהו למיתה לשתלם מחיים] א"ק והמית השור יסקל וגם בעליו יומת ואם כופר, והיינו כמיתת בעלים כך מיתת השור ואין השור בסקילה אלא לאחר מיתה ממש. ולא עפ"י אומד, [וכ"כ בשיטה מקובצת שם] והנה בפשוטו נראה דממילא ליכא כופר. דכל שאין השור בסקילה אין הבעלים משלמים כופר. והא ביסוד זה פליגי ר"א ורע"ק (דף מ"א ע"ב) דר"א דריש ובעל השור נקי נקי מחצי כופר בהמית שלא בכוונה, דמועד משלם כופר אף דאין השור בסקילה וצריך קרא בתם לפטור מחצי כופר. ורע"ק ס"ל דבשלא מתכוון ליכא כופר. כיון דאין השור בסקילה ובמתכוון כיון דתם משלם רק מגופו יאמר הביאהו ב"ד ואשלם לך. עיי"ש היטב. וא"כ ר"ל דאמר כן דאין כופר משתלם אלא אחר מיתה בדרך שנויה על ברייתא דשם דאמר רע"ק אף אשה נזקיה ליורשים, ואליבא דרע"ק משני דאין כופר משתלם אלא לאח"מ כיון דהשור אינו בסקילה עד אח"מ. וא"כ מאי פריך רבא בגיטין. דלמא הברייתא כר"א דלא תלי זה בזה, דאף דהיכא דאין השור בסקילה הבעלים משלמים כופר וה"נ באמדוהו למיתה משלם כופר. ושפיר יש לאוקמי בעשאו טריפה דאף דקיימא לן כרבי עקיבא מכל מקום דלמא הברייתא אתיא כר"א עכ"ד:

לענ"ד אין דברי ר"ל על היסוד דכל זמן שאין הבעלים בסקילה אין משלמין כופר, אלא דהכי אמרינן דהאי והמית קאי על כולי קרא. דשור יסקל ואם כופר. וכיון דכתיב השור יסקל מוכח דוהמית היינו מיתה ממש, ה"נ לענין כופר. דל"א והמית הוא בתרי גווני דהא לשון והמית קאי על כולה וחד פירוש אית ליה. ושאני שלא במתכוון לר"א. דשלא במתכוון אינו ממועט מלשון והמית אלא דהדין דשלא בכוונה אין השור בסקילה דכמיתת בעלים כך מיתת השור. אבל בלשון והמית אין נכלל מתכוון דוקא, אבל לענין אומד או מיתה ממש דכיון דוהמית לגבי סקילה מיתה ממש הכי נמי לגבי כופר:

וראיה ברורה לזה מסוגיא דבב"ק (דף מ"ג ע"ב) ולר"ל וכו' אם כופר דריש עיי"ש. והא ודאי אין פירושו דשמא סבר כר"א דשלא בכוונה חייב כופר מדרשא דואם כופר, דמה"ת לספק דדלמא סבר כר"א, אלא בפשוטו דדלמא סבר לרע"ק דאם כופר מרבה שלא בכוונה אלא דזהו שייך במועד דמרבה שלא בכוונה כמו בכוונה, אבל בתם דבכוונה פטור גם שלא במתכוון פטור וכמ"ש תוס' בב"ק (דף מ"ג ע"א ד"ה אמר רבה) דר"י דאמר אם כופר לרבות שלא בכוונה לרע"ק אמר כן, אלא דרבה ס"ל אליבא דרע"ק, דגם מועד שלא במתכוון פטור, דהכלל דכל שאין השור בסקילה ליכא כופר וא"כ בפשוטו ספיקא דהש"ס לר"ל אם ס"ל כר"י דריש אם כופר כר"י והיינו אפילו לרע"ק, או דס"ל כרבה אליבא דרע"ק דלא דריש אם כופר, ושלא בכוונה באמת פטור, כיון דאין השור בסקילה, והא יקשה דמה מספקא לן, הא אם איתא דס"ל לר"ל דגם לרע"ק דרשינן אם כופר ואף דאין השור בסקילה משלמים כופר, איך תירץ דאין כופר משלם אלא לאח"מ, מנ"ל זה, דדלמא אף דאין השור בסקילה משלמים כופר כמו שלא בכוונה, אע"כ כנ"ל, דכיון דוהמית דהך קרא פירושו מיתה ממש ה"נ לענין כופר פירושו מיתה:

[ואודיע לחתני נ"י מה שהערותי בסוגיא זו דאמר"י אלא א"ר ראוי ליטול ואין לו, ועי' בחידושי הרשב"א דבדרך דיחוי קאמר אבל באמת יש לו קדושין, ולענ"ד הא לרבא אף אם קידש חצי שפחה וחצי ב"ח מקודשת דלא שייר בקנין, מ"מ חצי עבד וחצי בן חורין שקידש אשה לא תהא מקודשת לרבא לשיטתיה דס"ל קידושין (דף נ"א) דבקידש ב' אחיות כאחת או אחת מכם מקודשת לי, דאינה מקודשת דקדושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין, ובתוס' שם הא דקדושין תופסין בחייבי לאוין אף דאין מסורין לביאה, דהקדושין לא גרמו לאיסור ביאה, דבלא הקדושין ג"כ האיסור דח"ל, אבל באחיות דע"י הקדושין בא האיסור ביאה זה מקרי קדושין שאין מסורין לביאה, והנה בפשוטו נראה דסתמא אמר באחיות א"מ, אף דהאחיות המה ממזרות דמ"מ ע"י הקדושין ניתוסף איסור ביאה מדין אחות אשתו ומקרי קדושין שאין מסורין לביאה, דהקדושין גרמו איסור חדש על הביאה, ואף אם ליכא עוד אחיות, דא"א לומר איסור אחות אשתו חל על איסור ממזרות דליכא כולל, ועי' ביבמות (דף ל"ב ע"ב תוס' ד"ה איסור) מ"מ איסור אחות אשתו איכא אלא דאינו חייב תרתי, וכדאמרינן יבמות (דף ל"ג ע"ב) נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים, וא"כ לרבא לשיטתיה בחצי עבד וחצי ב"ח שקידש אשה הוי קדושין שאין מסורין לביאה, דע"י הקדושין נאסר הביאה דאתי צד עבדות ומשתמש בא"א ואף דמקודם הי' ג"כ אסור, דאתי צד עבדות ומשתמש בב"ח, מ"מ הא קדושין גרמו תוס' איסור בביאה משום אשת איש, והוי אפילו איסור מוסיף לכ"ע]:

ומה שהקשה לי בגיטין (דף ע"ד) דהקשו תוס' דגבי גט לימא ג"כ איכא בינייהו דפשטה ידה הא הר"ן הקשה היאך אמרינן א"ב דפשטה, הא גם לר"ה צריכה גט כדין א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר, דס"ל לר"ה סוף גיטין דצריכה גט, דהוי כאומרת גרשתני, ואף שלא בפניו נאמנת להחמיר דמ"מ איכא קצת חזקה דאינה מעיזה, ותירץ דהכא לא הוי כאומרת גירשתני די"ל דמה שקבלה קידושין מאחר דסוברת שמא לא יתקיים התנאי שלא יתן לה המעות וא"כ ממילא ליתא לקושיית תוספות הנ"ל דגם לר"י צריכה גט, כיון דע"מ לאו כמעכשיו והיא ודאי עדיין א"א א"כ במה דפשטה הוי כאומרת גרשתני בגט אחר לחלוטין, או שאמר מחולין לך ותתגרש מכאן ולהבא, עכ"ד:

לענ"ד י"ל דכיון דגירשה ע"ת הוי כקטט בינו לבינה, דליכא חזקה דאינה מעיזה וא"נ לומר גרשתני, כמ"ש הרא"ש יבמות, א"כ י"ל דאפילו קצת חזקה ליכא וא"נ אפילו לחומרא:

ואמנם יקשה על המהרש"א בכוונת תוס' דפשטה ידה וקבלה קידושין מן עוד אחד אחר קיום התנאי, דלר"ה א"צ גט, כיון דקדושין דב' תפסי לא תפסי קדושין דג' עיי"ש, והא בזה הוי כמו א"א דעלמא דפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר דצריכה גט, ויראה דג"ז לא ק"מ, די"ל בפשטה ידה וקבלה הקדושין לאחר קיום התנאי, מאחיו של המקדש הב' דלר"ה א"צ גט דאף אם גירשה הוי גרושת אחיו, וקושיית הר"ן היא על לישנא דהש"ס וקבלה קדושין מאחר, דהו"ל לומר וקבלה קדושין מאחיו, אבל מ"מ דברי המהרש"א נכונים דהומ"ל א"ב כה"ג, דקדושין דהג' היה לאחיו של הב':

גם י"ל לדינא דא"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מכהן לא הוי כאומרת נתגרשתי, כיון דמ"מ הוו קדושין אלו בעבירה, וכמדומה ראיתי סברא זו לאחד מגדולי האחרונים אין בזכרוני למי, וא"כ ע"כ דקושיית הר"ן ג"כ על לישנא דהגמרא, דנקט סתם וקבלה קדושין מאחר דהו"ל לומר בקבלה קדושין מאחר כהן, אבל דברי המהרש"א יש להם קיום, דהומ"ל הנ"מ בכה"ג בקבלה קדושין מכהן:

ודרך גררא אכתוב גרגיר אחד בסוגיין דאמרינן מאי ותתן וכו' ובקדושין על מתני' דהתם אמרינן סתם רה"א והוא יתן ולא אמרינן מאי ויתן, ואף שזהו רק דקדוק, מ"מ נראה לענ"ד ליישב לנכון, דהכא בגט אלו אמר פלוגתייהו סתם בדרך פלוגתא לדינא, הי' אפשר למטעי ולומר דטעמא דר"ה לאו דאומר ע"מ כמעכשיו, אלא משום דזמנו של שטר מוכיח עליו לל"ב דלעיל (דף ע"ב ע"ב) דאפשר דר"ה סבר לגמרי דהלכה כר"י אף בע"פ, להכי נקט מאי ותתן דהיינו דר"ה אמר הכי בדרך פירוש על מתני' אף דסתם מתני' לעיל ס"ל דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו, וע"כ משום דע"מ כמעכשיו, אבל בקדושין דמיירי אף בכסף דלא שייך זמנו של שטר וליכא למטעי, מש"ה אמרינן סתם ר"ה אמר והוא יתן:

ובזה מיושב דברי תוס' בשמעתין ד"ה א"ב, והומ"ל א"ב דנקרע שטר קדושין, ובסוגיא דקדושין כתבו תוס' דלא הומ"ל בקדושין הא"ב דנאבדו המעות, דהא נתאכלו מעות מקודשת, ולא הקשו דהומ"ל הא"ב בשטר קדושין ונקרע ועי' מהרש"א ודבריו תמוהים:

ולפי הנ"ל ניחא, דבסוגיא דקדושין דאמר סתם ר"ה אמר והוא יתן, מש"ה אלו לא היינו מוצאים נ"מ רק בקדושי שטר, הי' אפשר לומר דטעמא דר"ה דזמנו של שטר מוכיח עליו, דאף דבשטר קדושין לא תקנו זמן, מ"מ סתמא דמלתא שכותבין זמן כמ"ש תוס' גיטין (דף י' ע"א ד"ה כי קתני) מש"ה נקט הא"ב ששייך ג"כ בקדושי כסף, דכיון דגם בזה שייך פלוגתייהו מוכח דטעמא דר"ה משום ע"מ כמעכשיו, אבל בסוגיין דאמרינן ותנן נמי בקידושין וכו' ואתמר מאי ויתן ר"ה אמר והוא יתן, דזה דרך פירוש על מתני' דליכא למטעי דהטעם משום זמנו של שטר שפיר הומ"ל הא"ב בקדושי שטר]:

ובההיא ענינא מסתפקנא במקדשה לאחר ל' דקיי"ל דמקודשת אפילו נתאכלו המעות תוך ל', דלא מקרי מקדש במלוה דלשם קדושין מתאכלי, אם יהיה דוקא באכלה או דנאבדו ממנה שלא באונס, דאלו חזרה מהקדושין היתה חייבת לשלם מש"ה מקודשת אבל בנאבד באונס דפטורה מלשלם אין כאן קדושין ומדברי תוס' הנ"ל דכתבו דלא הומ"ל הא"ב בקדשה ונתאכלו המעות, דגם לר"י מקודשת, והא מ"מ הא"ב בנאבדו באונס ממנה קודם קיום התנאי, אין ראיה דגם בכה"ג מקודשת, דכיון דמרא דשמעתא הוא ר"ה ור"ה ס"ל בב"מ (דף מ"ג ע"א) דמכח היתר שימוש הוי ליה לוה וחייב אפילו נאנסה, מש"ה לא הומ"ל הא"ב בנאבדו באונסים, דאף אם ר"ה הי' ס"ל לכשיתן, מ"מ היתה מקודשת כיון דחייבת לשלם, אבל לדידן דקיי"ל כר"נ דמשום היתר שימוש אינו חייב באונסין עד שישתמש י"ל דבנאבדו המעות תוך ל' קודם שנתקדשה בהן דאינה מקודשת:

ואף די"ל דרק במפקיד מעות מותרים או בדמי אבידה דעומד להחזיר לבעלים, בזה סבר ר"נ דהוי רק שומר שכר דאינו רוצה כ"כ ללותם דשמא יבאו הבעלים ויטלו ממנו, אבל בכה"ג דנותן לה לקדושין דעומד להתקיים המעות בידה בזה היא לוה ממש, מ"מ מדברי תוס' בב"מ (דף מ"ג) משמע דאין לחלק, דבלוקח מטלטלים במעות באם מותר המוכר להשתמש בהם מדמו לה לפלוגתא דר"ה ור"נ, דלר"נ הוי רק שומר שכר ולדינא צ"ע חותנו ידידו.

עקיבא

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף