שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קיח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png קיח

סימן קיח

כתבתי על זה להגאון הנ"ל מ"ש מעכ"ת לצדד להקל, ודאי בנ"ד תלוי רק אם נדמהו למקום דירה או למקום לידה, ואין לנו הכרע בדבר, ומ"ש מעכ"ת להוכיח מדברי הרא"ש במ"ש ראיה מכתובות דכיון דא"צ לכתוב לא מסהדי עלה ולא הוי סהדי שקרא, א"כ מוכח דבשטרות אם כתב כהן לאינו כהן דאין השטר מפסל דאל"כ דפסול השטר נוגע בו בודאי צריכים העדים לדקדק בו, והויין סהדי שקרי עכ"ד. טרם הגיעי לסוף מכתבו נפלאתי על כבודו, איך למד גט אשה משטרות דעלמא, דמ"מ י"ל דגט אשה פסול משום לעז, והרא"ש למד רק כי היכי דבשאר שטרות בתוספת כהן לא נפסל משום סהדי שקרי, הכי נמי בגט אשה היכא דליכא משום לעז, כגון בשינה מקום לידה דלא מפסל משום סהדי שקרי, אבל מכל מקום בתוספת כהן, יש לומר דפסול משום לעז:

ומ"ש מעכ"ת הגאון ני' דמכל מקום גם בשאר שטרות איכא לעז אם יבא המלוה לגבות ממשעבדי יאמרו לא זהו הלוה מדנכתב כהן. לענ"ד טריפת לקוחות תלוי בפסק ב"ד. והב"ד יפסקו דטורפים מהם, יאמרו דמסתמא זהו הלוה דל"ח לב' יב"ש דלא הוחזקו והעדים בודאי לא העידו אכולה מלתא, משא"כ בגט אשה דאיכא לעז מפני הרואים:

תו כ' מעכ"ת הגאון להוכיח דא"א דגט אשה פסול בהוספת כהן. א"כ יהא הדין דמעלין ממנו ליוחסין, ולא הי' משתמיט הש"ס לחלק דבגט אשה מעלין ליוחסין. לענ"ד הא בלא"ה לשיטת תוס' והרא"ש דקיימי' ביה משכחת דמעלין בהוחזקו ב' יב"ש, וע"כ הא דלא מחלק הש"ס בהכי משום דהא מפשט פשיטא ליה להש"ס דהיכא דהכשרו ופסולו דהשטר נוגעים בזה וצריכים העדים לדקדק בודאי מעלים ממנו ליוחסין, ועיקר פלוגתייהו רק היכא דאין פסולו והכשירו דשטר תלוי בו, וא"כ בגט אשה דפסולו נוגע בו מפשט פשיטא דמעלין ממנו ולא דיבר הש"ס מכהאי גוונא כלל:

מ"ש מעכ"ת דמסתבר לו יותר לעז בחסר כהן מעצמו דהמגרש מבתוספת כהן ולוי באבי המתגרשת, בודאי דעתו וכחו יפה להכריע בסברא אבל עכ"ז לא ידענו הכרח לזה:

ובאמת לענ"ד יש לחוש בנ"ד לחששא דאורייתא, דאף בשינה שם העיר דידה ושם אביה כתב הרא"ש דפסול מפני הרואים, משמע דהוא רק דרבנן. וכמ"ש המהרח"ש (דף ק"ב ע"ג) מ"מ לדעתי אינו מוכרח די"ל דמכח היסוד דפסול עכ"פ מדרבנן משום לעז, א"כ פסול דהשטר נוגע בו צריכים העדים לדקדק עליו ואכולה מלתא מסהדי, והוי סהדי שקרא, דהיכא דהדין שלא לכתבו מפני פסולו דהשטר בודאי צריכים העדים לדקדק בו ואכולה מלתא מסהדי, והוי סהדי שקרא, ואף דג"ז דרבנן, דהא קיי"ל ע"מ כרתי והוי רק מזויף מתוכו, מכל מקום נ"ל דכ"ז אם הגט נמסר בפנינו מיד הבעל לידה, אבל בנ"ד ע"י שליח יש לומר דלכ"ע אף לדעת העיטור מדאורייתא בטל:

ואף דמעכ"ת יפה דחה לדברי הצ"צ, מ"מ נ"ל מטעם אחר יש לדון, דאולי מכח ריעותא דשינה יש לחוש מדאורייתא דלא נשלח הגט זה מבעלה של זו אלא מאחר ששמו כשמו ושמה כשמה והיא בת לוי, ואף דהשליח מעיד שהוא שליח הגט מבעלה של זו, מ"מ י"ל דאינו נאמן, כיון דבגט היוצא מתחת ידו מוכח דלא זהו בעלה, ואף דכפי הוכחת מעכ"ת ני' מוכח דגובים בשטר כזה בתוספת כהן ממשעבדא ולא מצי לדחותו ליב"ש אחר כהן, י"ל דוקא בשטרי דעלמא כיון דבעצמותו אין בו פסול לעז י"ל דלא מקרי ריעותא מכח השינוי ול"ח ליב"ש אחר ואומרי' דבודאי עדים לא דקדקו עליו אם הוא כהן או לא וה"נ להעיטור דלא ס"ל לחששא דלעז יש ללמוד דגם בגט ע"י שליח כשר, דלא הוי ריעותא לחוש דהגט אינו מבעלה של זו, אבל למה דקיי"ל דעכ"פ פסול הגט מדרבנן משום לעז יש לומר דמכח זה הוי ריעותא לחוש מדאורייתא לאחר ששמו כשמו:

וגם אין לנו מעתה סיוע וסעד לדינא מדעתיה דהעיטור די"ל דדוקא העיטור דפשיטא ליה מסברא דאין בו פסול לעז מש"ה לא הוי ריעותא, דאין דרך העדים לדקדק בכך, וכשר ע"י שליח, (וגם בזה יש לפקפק דאולי אין ללמוד זה משטרי דעלמא דהא מצינו לעיל בחששא דשני יב"ש בפ"ק דמציעא, מי פשיט מר איסורא מממונא, אמנם י"ל דדוקא התם דאין אדם מוחזק בממון דאף דבמה דמחזירין השטר מוציאין מהלקוחות. מ"מ עתה דנין על שטר שנמצא דאין אדם מוחזק בו, כמ"ש תוס' להדיא חולין (דף צ"ו ע"א) ומזה קשה לי על תוס' בב"מ שם עליה דההיא מי פשיט מר איסורא מממונא, הא חזינן דבממון אין הולכין אחר הרוב, ובאיסור הולכים, ולא ידעתי, הא מזה מוכח רק דחזקת ממון אלים, אבל בשטר הנמצא דאין אדם מוחזק בו יש לומר דקיל יותר מאיסורא אאב"ה שמעתי מפי אאמ"ו ני' דהי' מגמגם עוד על קושית תוס' הנ"ל הא חזינן דאף אי סימנא לאו דאוריית', ומדאורייתא חיישי' דמתרמי עוד חפץ כזה, מ"מ תיקנו חז"ל להדורי אבידה בסימנים, ואף שט"ח מחזירין בסי', א"כ י"ל ה"נ לענין חשש שני יב"ש אף אי הוי דאורייתא, מ"מ הוי כמו סי' ומחזירין בתקנתא דרבנן משא"כ באיסור) משא"כ עתה דכל גט כזה שבא לפני הב"ד פוסלים משום לעז י"ל דמודה העיטור דמכח זה הוי ריעותא טובא לחוש מדאורייתא דאין הגט מבעלה של זו גם בלא"ה גם להעיטור עצמו י"ל דסבר כפי' הרמב"ן בההיא דאין מעלין משטרות ליוחסין, דמה שחתמו בעדים משום דהוחזק בחזקת כהן, א"כ אין ראיה כלל וי"ל דגם בשטרי דעלמא מכח ריעותא דהוספת כהן אף דאין בו פסול, מכל מקום הוי ריעותא לחוש ליב"ש אחר ומ"ש מעכ"ת לדון כי היכי דהוכיחו תוס' והרא"ש ממ"ד אין מעלין, בדרך אפושי פלוגתא לא מפשינן, ה"נ כיון דמוכח עכ"פ הכי לפירוש תוס' לא מפשינן פלוגתא בין תוס' להרמב"ן לענ"ד אינו מהדומה, דבשלמא בפלוגתא דאמוראי יפה דנו כיון דמ"ד אין מעלין ס"ל ע"כ מסברא פשוטה בלי הכרחי דמה שא"צ לכתוב לא קאי העדים עלה ולא הוי סהדי שקרא ולא מפסל השטר, מה"ת דפליגי עליה אידך מ"ד, וגם אי איתא דפלוגתייהו בגוף השטר בפסולו אמאי העמידו פלוגתתם בדין מעלין משטרות ליוחסין דיוצא מכללא דפיסול השטר והכשירו, משא"כ לדון מדעת תוס' לדעת הרמב"ן בודאי י"ל דגם תוס' לא היו מכריעים כן מסברת דעתם רק מכח ההכרח לפי פירושם. משא"כ לפי פי' דהרמב"ן דליכא הכרח, וגם ל"ש לומר דהי' להם לפלוגי בעיקר דין שטר בפסולו, דהא לא באו כלל למיפלג באיזה דין רק בפירוש הסוגיא וממילא נמצא מזה דלפי' התוס' מוכח מהסוגיא דהשטר כשר ולהרמב"ן ליכא הכרח:

ולזה לדעתי אם נידון דתוספת לוי באבי המתגרשת איכא לעז כמו במקום דירה, בנ"ד ע"י שליח הוי חשש דאורייתא. כן נראה לעניית דעתי ידידו אוהבו ואהובו.

עקיבא
Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף