שו"ת רבי עקיבא איגר/א/צו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png צו

סימן צו
גביית עדות מהבד"צ דק"ק וויטקאווע

במותב תלתא וכו' אתא הר"ר הירש בר"י סג"ל והגיד בת"ע וכו', ביום ו' א"ח ש"פ בבואי עם הר"ר חיים לווידקאווע הלכתי עמו לטייל בשחרית בשעה ט' בין הגרנות, כאשר היה קרוב לחצות היום באה הבתולה חנה בת ר"י לקראתינו, התחיל ה' חיים לכנוס עמה בדברים, ושאל אותה בזה"ל, וואללען זיא מיך אייראטען, השיבה רעכט גערנע, שאל ה' חיים אותה אם אביה יתרצה לזה, השיבה לזה יש תרופה, שאל אותה ה' חיים, מעכטען זיא זיך לאססען מקדש זיין, השיבה איך בין צוא פרידען דא צו, לקח הר"ר חיים טבעת זהב, וקדשה בפנינו בזה הלשון, אתם עדיי, הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל, ואח"כ הלכה הבתולה הנ"ל לביתה עם הטבעת קדושין, העד השני שמו ר' ליב ווידקאווער ער איזט איין בעל מלאכה טישלער, והוא ראה ושמע הכל כמוני, אחר קבלת עדות הנ"ל נגש לפנינו מה' שמשון ואמר לנו שיש לו עדות שהר"ר הירש הנ"ל עבר עבירה דאורייתא והוא ר' מאיר מגלאנש, שלחנו לקרוא לר' מאיר ואמר בתורת עדות שהיה בחודש שבט אצל ערל שוה מאכער, הגיד לי שהי' הר"ר הירש הנ"ל יושב בחדר אצל ערל לאבינסקע הלכתי לשם וראיתי שהיה מגלח זקנו בתער שאלנו באיזה מקום היה מגלח, השיב, וויא איך בין אצלו גיקומן האט ער געהאלטען אין בעסטין רעזירען, דאך דיא שטעלע רעכט אן צו געבען, ווייס איך ניכט שוב העיד ר' משה בר"ש שראה הרבה פעמים ה' הירש הנ"ל שהיה מגלח בתער ושהוא הוכיחו על זה שלא נהגו כן אבותיו, שאלנו אותו, אב ער בייא דען גאנצען רעזיהרן צו געגין וואר, והשיב אנכי באתי לבעל מלאכה שוה מאכער וראיתי הנ"ל שהיה מגלח בתער, ובעודו עוסק בזה הלכתי לדרכי, אח"כ בפגעי בו הוכחתיו על פניו, שאלנו לה' הירש הנ"ל אם הוא מודה להעדים הנ"ל השיב איני זוכר אם המה ראו אותי שהייתי מגלח בתער. שוב בא לפנינו הר"ר אברהם בר"מ כ"ץ ואמר בת"ע שראה ה' הירש הנ"ל מגלח בתער ד' דחו"ה ש"פ, שאלנו אותו אם היה שם מתחילת גלות עד סופו, השיב אנכי ראיתי כזה מתחילה ועד סוף, שאלנו את ה' הירש אם מודה להעד, השיב מה לי להכחיש, הוא אומר שראה אותי עושה כזה מסתמא כנים הדברים אם גם אנכי לא ראיתיו. גביות עדות על העד השני ר' ליב ווידקאווער הנ"ל. במותב תלתא וכו' אתא לקדמנא ר' אליעזר ראובן ואמר בתורת עדות אליו"ע שראה ר' ליב ווידקאווער הנ"ל מגלח זקנו בתער אצל בנו של הרופא, ושוב אתא לקדמנא הבחור חיים סופר ואמר בת"ע זה חמשה שבועות הייתי אצל הרופא בווידקאווע וראיתי שר' ליב בר"ש גילח אותו בתער בנו של הרופא גם תמול בלילה הייתי אצל הרופא הנ"ל ובא לשם ר' ליב, שאל אותו הרופא רצונך להסיר שער זקנך, השיב כן, הלכתי לדרכי פגעתי ר' איצק בר"ה ור' שמואל חמ"ג, הגיד לי ר' איצק לילך לר' אליעזר ראובן לבא אצלו, ולא היה בביתו, אמר ר' שמואל הנ"ל ליקח אותי לעדות, שאל אותי ה' איצק, מגלח אתה זקנך בתער השבתי לא, חזרתי לילך עם ר' שמואל הנ"ל ראיתי ר' ליב בר"ש הנ"ל יושב וזקנו מלוכלך בבורית ומעפורת סביב צוארו, והלכתי לדרכי, שוב אתא מ' שמואל הנ"ל ואמרו בת"ע, אתמול פגעתי ה' איצק ביקש אותי לילך עמו לראות איך ה' ליב בר"ש, העומד כעת אצל הבד"צ, לראות שמגלח בתער אצל הרופא, הלכתי עמו, בפתוח הדלת ראיתי ה' ליב הנזכר לעיל יושב מלוכלך בבורית, ובן הרופא גלחו בתער, לא ראיתי רק התחלת הגלוח על לחי אחת. שוב אתא ר' חיים בר"מ ואמר, עם ר' ליב הנזכר לעיל הייתי יחד באחד הכפרים לקח התער מן ערל לגלח זקנו הלך לראות במראה וגילח עצמו בתער באותן המקומות שלא גילח אותו מגלח הראשון כראוי ר' ליב הנ"ל מכחיש להר"ר חיים, ואומר שקר אתה דובר והלא לא הייתי בכפר רק שני שעות והיה מחלוקת עם השררה ועמך, כל זה הוגבה בפנינו ב"ד הח"מ, וכו' תשובה לידידי הרב רבי חיים נ"י אב"ד דק"ק וויטקאווע מכתבו הגיעני, ואני אין בכחי להתיר בלא גט כי בעדות שהוגבה מכבודו על ר' ליב, אותו עדות של ה' חיים ור' שמואל אין זה כדאי לפסלו, כי הר"ר חיים ראה רק זקנו משוח בבורית ומעפורת על ברכיו וזה אין ענין פסול, ומה שרצה מעכ"ת עפ"י הש"מ (בב"מ דף צ') בשם רבינו יונתן בהא דאמרינן שם שיראו כדרך מנאפים ול"צ שיראו כמכחול בשפופרת, דהטעם משום שפרץ פרצה כזו לשכב על אשת חבירו, א"א שלא יגמור תאותו, ה"נ י"ל כיון דזקנו משוח ונתגבר יצרו בהשחתת הזקן דגמר תאותו, זה אינו, דמה שהעתיק רומ"פ לשון רבינו יונתן שלא יגמור תאותו, אינו כן שם אלא שלא גמר תאותו, והיינו כיון דשוכב עליה דבידו להערות בערוה אלא דאין יכולים להביט מעשיה אמרינן דבאותו רגע דפורץ פרצה, גומר תאותו והערה בה, אבל אלו ידעינן בבירור שלא הערה בה, ויצאנו משם ולא נודע אם נשאר מושכב עליה או לא, יש לומר דאין דנין מזמן לזמן דאפשר דנתחרט ושב אל ד' ועמד ממנה, אלא דבשעת שכיבתו ואינו פורש ממנה דעוד יצרו בקרבו עושה כל מזימותיו, וא"כ ה"נ דבעידן משחו בבורית לא עשה מעשה י"ל דאחר כך נתחרט. גם איך נדמה זה לזה, דהא מצינו כמה פעמים דבעריות יצרו תוקפו הרבה, וכמאמר הכתוב היחתה איש אש בחיקו, אבל בגלוח זקן דליכא תקיפת יצר כל כך, והרי בראיית דרך מנאפים ממיתים עליו וכי בראיית משוח זקנו בבורית לוקין עליו, גם עדות ר' שמואל דראה יותר מעשה ההשחתה, מכל מקום לא ראה רק ההתחלה, ואולי לא הגיע למקום האיסור. וכל זה כתבתי לשעשע בדבריו, אבל לקושטא דמלתא כל העדות על עסק שראו בלילה טו"ב למב"י אין מהצורך לדון עליו כלל, כיון דבעידן הקדושין בפניו לא היה פסול, הוי כמת או הלך למדה"י אח"כ ולא נגבה עדותו בב"ד דמ"מ אסורה כמו קדשתני בעדים והלכו למה"י, וצריכים אנו לדון על עדות שמקודם מעשה הקדושין, והיינו עדות של הר"ר חיים סופר ועדות של הר"ר חיים בר"מ, בזה דודאי הפשוט דאם לא סייעו במעשה הוי לאו שאין בו מעשה דקיי"ל (בסי' ל"ד) דלא נפסל מדאורייתא, א"כ הקדושין קיימים, ובעדותן של אלו לא נזכר שראו שסייע במעשה, אף דהר"ר חיים העיד שר' ליב לקח בעצמו התער לגמור הגלוח מחמת שלא גלחו המגלח כראוי מכל מקום מאן מפיס דהיה במקום איסור גלוח. ומ"ש מעלתו דמסתמא עושה מעשה דקשה לישב כך בלי נענוע, ואף דמדברי תוס' בב"מ (דף יוד) משמע דאין זה ענין קשה, מ"מ י"ל דזהו רק בהקפת הראש, אבל לא בזקן, באמת מלבד החילוק זה אין ראיה מתו', די"ל דאלו לא היה עבירות לאו בלא סיוע במעשה היינו אומרים דמעמיד עצמו בקושי ונזהר שלא לעבור על הלאו, מש"ה הוצרכו תוס' לומר דמכל מקום לאו ליכא אלא דאין לוקין, וממילא כיון דאינו חושש לעבירת הלאו לא נזהר כ"כ לדחוק עצמו לישב בלא נענוע אולם אף אם יהיבנא ליה זה דמהנמנע לישב זמן מה בלי נטיית ראש וזקן, מ"מ הא דרך המגלח בתער שמעביר פעם א' מלמעלה למטה, אח"כ מגביה התער ומעמידו במקום אחר, וכן עושה פעם אחר פעם א"כ י"ל דהטה זקנו בין הפרקים לקרב זקנו להעמיד התער על מקום אחר אבל בשעת גילוח ממש אפשר שאינו עושה מעשה, ואדרבא אפשר דחושש להטות ולנענע עצמו דאולי ימעד התער ממקומו ע"י נענועיו ויזיק לחתוך בשרו והנענוע של בין הפרקים י"ל זהו לא הוי יש בו מעשה, דבעידן עבירת לאו לא עביד מעשה. האמת מלישנא דרש"י מכות (דף כ' ע"ב) ד"ה במסייע מזמין שערות להקיף, משמע קצת שמזמין שערו קודם ההקפה, וביותר נשמע כן דהריטב"א ס"ל כך בכוונת רש"י ממה דהקשה על רש"י הנ"ל מההיא דביצה דמסייע אין בו ממש, ואם נפרש דדוקא בשעת גילוח ממש איירי ממילא ליכא קושיא מההיא דביצה, דהתם פותח עינו שישים הכוחל את הכחול והוי רק הכנה קודם העבירה, ומה"ט נראה דהקדים הריטב"א לשון רש"י משום דבפשוטו היה מקום לומר במזמין היינו בשעת גילוח ממש מטה ראשו שיהיה הגילוח טוב ביותר. אך מ"מ לא אבין דמנ"ל זה, ומה"ת יהיה מעשה שקודם העבירה נקרא לאו שיש בו מעשה, וממ"ש התוס' שבועות (דף י"ז ע"א) ד"ה או א"צ וכו' ור"א דפליג עליה וכו' כיון דתחילת הלבישה ע"י מעשה אין ראיה דהתם התחלת העבירה היא במעשה, גם הך שמלובש בזה הוא במעשה שמתחילת לבישה נקרא מעשה כ"ז שמלובש בו, אבל הכא מה ענין הכנה שמזמין ראשו לכך לדונו למעשה כיון דאינו תחילת גילוח ולא תחילת עבירה, וכי נימא דאם ראשו וזקנו מעוטפת במלבוש והסיר מלבושו ממנו בכדי שישארו השערות מגולים ולא הטה ראשו כלל שיהיה נקרא מעשה, וצע"ג והכי משמע לישנא דהט"ז (יו"ד סי' קצ"ח סכ"א) במ"ש דא"א שלא תטה אצבעה, ולא נקט בפשוטו דבודאי בתחילה צריכה לפשוט אצבעה, אלא משמע דזה לא היה מעשה, אבל בשעת חיתוך הצפורן ג"כ היא מטה ומקרבה אצבעה. ונשוב ג"כ לעדות של הר"ר הירש, דעדותו של ר' מאיר דראה ה' בבית הערל שגילח בתער אף דמשמע דבעצמו גילח, מ"מ נראה דע"י אחר מקרי בלשון אשכנז, ער האט זיך רעזיהרט, כי בעדותו של ר' משה נזכר, דענקע איך ער וואר בייא דען שוה מאכער, דער זעלבע האט איהן רעזיהרט, ומזה נראה שזהו הערל הוא אומן לגלח וניכר שגם עדותו של ר"מ שמעיד ג"כ שהמעשה היה בבית הערל דהגלוח היה ע"י הערל ההוא, א"כ הדרן לקמייתא למ"ש לעיל דדלמא לא סייע במעשה בשעת עבירת גילוח עצמו, וכן עדותו של ה' אברהם כ"ץ הי' רק שנתגלח ע"י אחר, ואף אם לשון עדות של ר' מאיר יסבול שגילח בעצמו, מ"מ הוא רק ע"א דא"נ לפסלו גם בכל העדיות לא נזכר שראו אותו ביחוד הגילוח במקום האיסור וכאשר אמר ר"מ במפורש דיא שטעללע רעכט אן צו געבען ווייס איך ניכט' גם ר' משה לא העיד במפורש על גלוח של מקום האיסור ממש, ובפרט מה שמצא אותו הגילוח ע"י ערל שאמר במפורש שלא עיכב הרבה ויצא מיד, וכן בעדות של ה' אברהם אף שראה מהתחלה עד הסוף מ"מ אפשר דראה אותו ממתחילת גילוח עד שעמד מהתגלחות, אבל מ"מ אפשר שדיל' האיסור מלהתגלח, וגילח בעצמו אח"כ מקומות אלו א שגילח מקודם, והרי לא העיד שראה מקודם אותן מקומות בשערות וראה אח"כ כשעמד מהגלוח שהמקומות אלו ג"כ מגולחים. עוד יש לדון דבתוס' שבועות (דף ג') כתבו דהניקף מנכרי חייב כיון דר"ה לא מקיש אהדדי. דכמו דאיחייב במקיף קטן אף דאין הניקף בר חיובא ה"נ חייב הניקף אף דהמקיף אינו בר חיובא, (וקצת קשה לי דלמא טעמא דר"ה דניקף ג"כ בר חיובא הוא כיון דסופו להיות בר חיובא כמו דחילקו תוס' נזיר דמקיף לנכרי פטור כיון דלא הוי בר חיובא לעולם, ה"נ דלמא בהיפוך היכי דמקיף לאו בר חיובא לעולם אין הניקף חייב דבעי תרווייהו מקיף וניקף אתיין לכלל חיובא], והוסיפו דאפילו לרב אדא דמקיש, היינו דבעי ניקף בר חיובא דעיקר קרא דלא תקיפו קאי אניקף אבל במקיף לא תליא מלתא עיי"ש, והנה בריטב"א בחי' למכות כתב בהיפוך דעיקר קרא דלא תקיפו היינו להמקיף אלא דמרבינן דניקף חייב מדכתב לשון רבים לא תקיפו ורצה מזה לדון דבזקן דכתיב לשון יחיד רק המשחית עובר ולא הנשחת ובאמת לא הבנתי איך אפשר לומר כן דא"כ איך אמרינן קידושין דף ל"ה ע"ב) אב"א ס' הא לית להו זקן, הא בלא"ה כ"ע אינו בלאו דנשחת ובראש חייב, א"כ איך שייך היקישא דהקפה להשחתה בזה], אלא דאח"כ כ' דילפינן השחתה מהקפה לחייב ג"כ נשחת עיי"ש:

עכ"פ ס"ל להריטב"א וכתב שגם ר' אברהם אב"ד פי' כך דעיקר קרא במקיף, א"כ י"ל כי היכי דתוס' בשיטתייהו ס"ל דלרב אדא דתלי הכל בניקף דאינו עוקר הקרא, ה"נ י"ל להריטב"א ולהרב ר' אברהם הנ"ל דר"ה ס"ל דאין קטן חייב דתליא הכל במקיף, אבל בהיפוך במקיף לאו בר חיובא ס"ל לכ"ע דאין הניקף חייב, ואפשר דזהו טעמא דיש מתירים להקיף עצמן ע"י נכרי וקטן שהביא הנ"י סוף מכות עיי"ש. ומרווחבא בזה דשמואל דמוקי ההיא ב' נזירים באשה וקטן א"צ שיסבור כר' אדא אלא סובר כהלכתא, כר"ה, ואשה וקטן היינו דמתגלח ע"י אשה וקטן וכדהקשה הגאון ר' שמואל איידלס בתוס' שבועות אלא דהוא הקשה לר' אדא, דדלמא לר' אדא מותר בניקף לאו בר חיובא, ובאמת מיירי שמואל בהכי ולפי דברינו סובר ג"כ כר"ה, דר"ה מודה דבזה מקשינן כל היכי דאין המקיף בר חיובא גם הניקף אינו חייב כיון דעיקר קרא במקיף כתיב. וא"כ מידי ספיקא דרבוואתא לא נפקי כיון דהיש מתירין שהביא הנ"י יש בזה יסוד גדול לשיטת הריטב"א והרב ר"א הנ"ל ולא נשאר רק עדותו של ה' חיים סופר על ר' ליב במה שראה אותו מתגלח ע"י בן הרופא ושאלתי ואמרו לי שהוא ישראל, והוי רק ע"א דא"נ לפסול עוד נ"ל לדון בעיקר הדבר, אחר דמבואר בש"ע (סי' ל"ד) בראו קושר ומתיר בשבת ולא הודיעו לו תחילה שאסור תולין שלא ידע שהיא מלאכה, א"כ י"ל דהשחתה בתער דנתפשט בעו"ה אצל הרבה לא חשב שזהו איסור כ"כ דלא משמע להו לאינשי דאסור, וכאשר באמת נזכר בג"ע דהשיב להמוכיח שהרבה אנשים חשובים עושים כן, וכיון דבאמת פשתה המספחת בזמנינו גם לאותן הנזהרים בשאר דברים נדמה להם דאינו איסור כ"כ ואף דלא התנצל עצמו כן בפני הב"ד, מ"מ זה אינו מגרע, כמ"ש בתשו' מהרי"ט (חלק אה"ע סי' מ"ג) דאפילו הוי הודאה, מ"מ אין אדם משים עצמו רשע ולא נפסל בזה עיי"ש, גם הא מבואר (בסי' ל"ד סעיף הנ"ל) דצריכים להודיע שעושה זה פסול, ואף דמשמע דקאי על מצחק בקוביא או גבאי אבל ברואה שמחלל שבת נזכר רק שיודיעהו שזהו מלאכה ושהוא יום שבת, דהטעם דכל שמודיעים אותו שזהו מלאכה יודע ממילא שפסול לעדות, אבל במשחק ומוכסן דהרבה נמצאים ורואים שאין ב"ד מוחים חושב דכשר לעדות, אם כן הכא נמי י"ל בגלוח זקן דרבים עושים כן. וביותר כיון דרואין כמה פעמים שב"ד מקבלין עדות ממגולחי זקן, ובאמת הטעם שאין יודעים אם גולח במספרים או בסם או בתער אבל המון עם שמבינים מה בתער ומה במספרים וסם, המה רואים שהב"ד מקבלין עדות מהם וחושבין שלהב"ד ג"כ הכרה זו, מזה שפטו שכשרים לעדות. וביותר י"ל שזהו פשוט דבעובר עבירה שיש בו לאו פסול לעדות וכיון דרואין דהב"ד מקבלין עדו' ממגולחי זקן ולדעת' מכירי' הב"ד שהוא בתער מוכיחין מזה דבאמת אין בזה איסור לאו, ועי' תשו' רמ"א (סי' י"ג) שכתב הגאון מה"ו נפתלי וז"ל, גם בענין פסול העד מכח מסירה והזכרת שם, יש צד להכשירו שקלקול קצת ראשי העיר הם תקנתם כיון שקצת מוסרים מפורסמים נמנים להיות ראשי העיר, א"כ העד ראה ויתר למסור באומד דעתו דאין נקרא מסירה רק המוסר גוף ולא ממונו ומורגלים בזה וכו' ע"ש, וה"נ נ"ד דבהרבה מקומו' חזינן לזה אין בכחי להתיר בנ"ד וראוי לקבל גט כנלענ"ד ומ"ש מעכ"ת נ"י שיש להתיר ע"י הבדיקה שלא הביאה ב' שערות ידידי נ"י, בדיקה זו אם מהני ראוי שתהי' ע"י ב' אנשים כמו כל דבר שבערוה, אף דבנדה (דף מ"ח ע"ב) מבואר בדיקה דנשים לקולא שהביא' ב' שערות לחלוץ, מלבד דלהרמב"ם דס"ל דחליצת קטנה רק דרבנן פסול אין ראיה משם לענין דאורייתא, גם לאינך פוסקים אין ראיה, דהתם מסייע חזקה דרבא דהגיעה לכלל שנותיה מסתמא הביאה סימנים אבל בנ"ד דהבדיקה שלא הביאה ב"ש נגד חזקה דרבא, י"ל דלא מהני רק ע"י ב' עדים כשרים וזהו כמעט א"א, דהרי הטור כתב (בסי' קנ"ה) דאנן אין בקיאין בבדיקה, דלא הביאה ב' שערות לענין מיאון, דאין אנו בקיאין בבדיקת גומות, דאולי יש ב' גומות זה אצל זה דהוי ג"כ סימן, ואף דבש"ע (סי' קנ"ה) לא פסקינן כך, י"ל דרק לגבי דרבנן לענין מיאון מקילין אבל לא בדאורייתא, גם עכ"פ צריכין בדיקה היטב בראיה ומשמוש על ב' גומות במקום הערוה שלא יאות לאנשים לעשות כן, ביותר דהבדיקה לא מהני כלל לקולא בדאורייתא דחיישינן שמא נשרו, כן נראה לענ"ד ידידו:

עקיבא במ"ו הרב רבי משה גינז

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף