שו"ת רבי עקיבא איגר/א/פט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png פט

סימן פט

לכבוד ידידי וחביבי הגאון רבי יעקב נ"י אב"ד דק"ק ליסא

ע"ד הענין באשה שנתארמלה והיא מעוברת וילדה כ"ח כסליו והולד מת תוך ל' יום, ואחי הבעל ההוא ממרחק במדה"י, ונשים מעידות שהראתה להם קודם שבועות שהדדים שלה יש בהם היכר חלב, גם ע"א מעיד שראה אותה בר"ח תמוז וכריסה בין שיני' ויש לדון דהוי הוכחה דהיתה אז מעוברת ג' חדשים והוי ממילא כאלו ידענו דכלו חדשיו ומותרת לעלמא ורצון ידידי מעכ"ת הגאון נ"י לשמוע דעתי הקלושה. לכאורה ראיה ברורה לזה מסוגיא דיבמות (דף ל"ז ע"א) וזו הואיל ולא הוכר עוברה וכו', מדלא אמרינן הב"ע דלא הוכר עוברה, משמע דבממילא מוכח כן, וכמו דפירש"י דאלו הוכר עוברה לא הוי מספקא לן דודאי מהראשון, והיינו ע"כ לאו משום דהוכר ולא אתרע הרוב מוקמינן ארובא דילדה לט', דא"כ הוי מערכה מכח הדרוש דהא זהו בעצמו פרכת הש"ס דניזל בתר רובא דיולדות לט', ע"כ משום דבלא"ה הוכחה דהוא מהראשון דקודם ג' חדשים ליכא הכרת עובר, ועכ"פ רובא הוי אמנם יש לדחות דהרי מה דאמרינן רוב היולדות לט' ניכר עוברה לשליש, היינו ודאי דניכר בהכרת עין לבד בלא בדיקה בדדין או בהילוך בעפר תחוח, דהא אינו במשמע דמתני' מיירי בבדקו אותה, וגם בזה לא היה שייך לישנא וזו הואיל ולא הוכר עוברה והיינו כמש"ל דממילא מוכח כן, והא מ"מ לא מוכח דבדקו ולא הוכר עוברה דלמא מיירי בסתמא בלא בדקו, והו"ל לומר הב"ע בבדקו ולא הוכר, ע"כ דגם בלא בדקו אתרע רובא דרוב היולדות לט' הוכר עוברה בהכרת עין לשליש ימיה, והכי מוכח ג"כ ממה דמתייבמת אחר ג"ח בלא בדיקה. והא דהבחנה בעי ג"ח ולא סמכינן על ההכרה דעין, היינו דחיישינן שתהיה מהמיעוט, ואולי היא מעוברת מהראשון ולא יהא ניכר בהכרת עין את עוברה ועי"ז יסתפק לנו שמא מהב' מכח דאיתרע הרוב כיון דלא הוכר עובר או דתתעבר מהב' ותלד לז' ויסתפק לנו שמא מהראשון מכח הרוב דילדן לט', ולרבא דאמר גזירה שמא ישא אחותו מאביו וכו' והיינו דנחזיק אותו שהוא מהשני, היינו דחיישינן שמא מעוברת מהא' ותהיה מהמיעוט ולא יוכר עוברה והא דליבם מותרת אחר ג"ח וסומכין על הרוב דאלו היא מעוברת הי' ניכר עוברה ובהבחנה לא סמכו על הרוב, צ"ל דליבום שעכ"פ יתברר לבסוף שהיא מעוברת מהראשון ולא תשב באיסור כל ימי' ואין הולד ממזר, בזה לא חששו להמיעוט, אבל בהבחנה דאם ישא אחותו מאביו תשב עמו באיסור כל ימיה וגם הולד ממזר חששו טפי, וכעין דחילקו תוס' ריש כתובות לענין חשש זינתה. ולפ"ז צ"ל הא דפרכינן ביבמות (דף מ"ב ע"א) ותמתין משהו וכי מלאו ג"ח תבדוק וכו' מ"מ ניחוש שמא תהיה מהמיעוט ולא יוכר עוברה, צ"ל דזהו יש מיעוט שאינו ניכר בהכרת עין אבל שלא יהיה ניכר אפי' בבדיקה אפי' מיעוט ליכא. וכיון שכן אזדא ראיתינו הנ"ל, די"ל דמה דאמרינן וזו הואיל ולא הוכר עוברה, היינו דאלו היה ניכר בהכרת עין הוא ודאי מהראשון, דזהו כל או רוב דקודם ג"ח אין העובר ניכר בהכרת עין, אבל מ"מ יש לומר דהכרה על ידי בדיקה מצוי גם קודם ג"ח. ובזה נדחה ג"כ ראיית מעכ"ת ידידי הרב נ"י מדברי תוס' (דף ל"ז) דהרי מ"ש דמסתמא לא יהיה משתהה הכרת העובר עד שליש ימיה מהשני, היינו דיהי' אפילו הכרת עין, דהא אין בודקין הנשואו', וא"כ מה"ט לא יהי' עוד שום ספק, דאפילו הרוב ליכא הכרת עין קודם ג"ח, אבל עדיין לא שמענו דהכרת בדיקת דדים ליכא קודם ג"ח מ"ש מעכ"ת הגאון נ"י עוד ראיה מפרכת הש"ס (דף מ"ב ולכי מלאו ג"ח נבדוק, הרי דבזה לא יהיה עוד ספק שמא מהשני והוכר קודם ג"ח, לכאורה יש לדחות למ"ש הרמב"ן והרשב"א והריטב"א שם בהא דאמרינן א"נ לתמניא ילדה דלמא אשתהי חודש אחד ואיעבר ליישב קושיית רש"י, הא דלא אמר דלמא בן ט' לראשון הוא ואיעברה קודם מותו חודש אחד, היינו דסתמא קתני אפילו לא עמדה אצל הראשון רק יום אחד ולפ"ז י"ל דהכי פרכינן דהיכא דלא עמדה עם בעלה רק יום אחד תמתין משהו, ולכי מלאו ג"ח תבדוק דאם מהראשון בודאי יהיה הכרה לג"ח, דאפילו מיעוט ליכא שלא יהיה הכרה על ידי בדיקה ואזי נידון מכח הרוב דלט' ילדן, דהא לא אתרע הרוב כלל, ויהיה זרעו מיוחס, וגם לא יטעו לדון שהוא מהשני להשיאו לאחותו מאביו, כיון דליכא מקום ספק כלל לתלות בשני גם י"ל דהא בכה"ג יהי' הספק רק אם תלד לט' חדשים בציר ההוא המתנת משהו, ויהי' הספק אם הוא בן ע' להא' או בן ז' להב' דהיינו דאשתהי אצל הב' מלהתעבר וילדה לז', א"כ בזה יהי' ההכרה בדדין לא יהי' עוד ספק שמא מהב', דאז ע"כ שהתה ב' חדשים קודם דאיעברה, ובשעת הבדיקה היא מעוברת חודש אחד, ובזה בודאי א"א שיוכר עוברה, אבל מ"מ סמוך לב' חדשים יש לומר דמצוי הכרת עוברה כמו דחזינן בנשי דידן אולם למ"ש רש"י דה"ה דהו"מ למימר דשמא איעברה חודש קודם מותו, היינו ע"כ משום דמסתמא שהתה אצל הא', או דאמרינן לא פלוג וחיישינן שמא שהתה, א"כ קיימא הוכחת מעכ"ת ידידי הרב נ"י דאם איתא דמצוי שהוכר עוברה קודם ג"ח מאי פרכינן ונבדוק, הא יש לחוש דלמא כבר איעברה ב' חדשים מהא' והיא תלד לז' אחר הנשואין, ואולי תהי' מהמיעוט ולא יהי' הכרת עין בחודש א' אחר הנשואין ובזה אפילו מלאו ג"ח נבדוק בדדיה ויהי' הכרת עובר, אכתי יהי' לנו ספק שמא נתעברה מיד מהשני, ולא מלאו אז ג"ח והוכר עוברה קודם ג"ח וליכא למסמך על הרוב דלט' ילדן דהא אתרע רובא במה דלא הי' הכרת עין לבסוף ג"ח, דהיינו אחר חודש א' מהנשואין דהשני ע"כ דעכ"פ הוי רוב דלא מינכר אפילו ע"י בדיקת דדין קודם ג"ח וכיון דבין כך ובין כך הוא מהמיעוט לענין הכרה, שוב ניזל בתר רובא דלט' ילדן, וכיון שכן דעכ"פ לשיטת רש"י מוכח כן ולא מצינו בזה חולק, והרי הראשונים לא סתרו לדברי רש"י מזה מההיא פרכא לכי מלאו נבדוק, משמע דכולהו הכי סבירא להו דעכ"פ רוב הוי, ויש לסמוך בזה להקל בנ"ד. גם עכ"פ הוצאתי לנכון, מדאמרינן וזו הואיל ולא הוכר עוברה דעכ"פ ברוב נשים ליכא היכרא קודם ג"ח, וא"כ עדות הע"א שראה אותה בר"ח תמוז כריסה בין שיני' מהני, דמכח הכרת עינו נראה דהיתה אז מעוברת ג"ח, ואף דלענין רוב יולדות בני קיימא לא מתירים בלא חליצה, מ"מ מותרת מהך רוב והוי אפי' תרי רובי, רוב וולדות בני קיימא, ורוב דלא הוכר עובר בהכרת עין תוך ג"ח, ומנכר דכלו לה חדשים וכמו דהיכא דאיכא חזקה בהדי רוב מקרי המיעוט מיעוטא דמיעוטא, ה"נ בב' רובי גם לפ"מ שכתבו תוס' בכורות (דף כ"א) הטעם דהחמירו חז"ל במת תוך ל' דשמא יאמרו פיהק ומת וזהו ל"ש לענין רוב דידן ואולם מה דיש לדון עוד בנ"ד על נאמנות הנשים וע"א דמפורש בתשובת הרא"ש הובא בב"י (סי' קנ"ז) דאין אשה נאמנת לומר דכלו חדשיו ומבואר בבית יוסף וד"מ שם דאינו נאמן בעד אחד ומעכ"ת הרב נ"י כתב דמ"מ הא להרי"ף והרמב"ם נאמן ע"א ביבמה. ולענ"ד מהרי"ף ליכא ראיה דלא מצינו דפסק להקל רק בע"א מעיד מת יבמך דעבידא לאגלויא, אבל בדינא דהרא"ש י"ל דס"ל ג"כ דאינו נאמן, ותדע דהא בודאי דברי הרא"ש הנ"ל אינם דוקא לשיטתי' דס"ל דע"א ביבמה א"נ, דהא הב"י בתשו' בדיני יבום (סי' א') כתב וז"ל וכי דייקת בדברי הרא"ש לא גזר אומר לאסור (בע"א במת יבמך) ולא כתב אלא דקשה הדבר להקל, וא"כ איך כתב הרא"ש בתשובה הנ"ל להשואל לתמוה עליו וכתב ולא ידענא במה נסתפק, והא להרא"ש עצמו לא ברירא לאסור, ע"כ דס"ל להרא"ש דאף לפי הצד דעד אחד נאמן במת בעלך מ"מ א"נ דכלו חדשיו ובזה מיושב מה שכתב הב"י (סי' קנ"ז) ודברי הרא"ש נוטים לדברי הראב"ד, (דע"א א"נ לומר ניתן בן) ובתשו' הר"א ששון (סי' כ"ו) דקדק מזה דאינו ברור כ"כ להב"י אלא דנוטים כן ולפי הנ"ל י"ל דהטעם הכי הוא, דלא בא הב"י לומר דהרא"ש ס"ל ביסוד הדין כהראב"ד דאין ע"א נאמן להעיד דניתן בן דזהו בלא"ה יש ללמוד מפסק הרא"ש דאין ע"א נאמן ביבמה, אלא דהב"י בא לדון אם הרא"ש ס"ל כפי יסודו דהראב"ד דאף לפי צד האיבעיא דע"א ביבמה נאמן, דמ"מ א"נ לומר ניתן בן וזהו ליכא ראיה גמורה מדברי הרא"ש בתשובה הנ"ל דא"נ לומר דכלו חדשיו דדלמא כתב זהו רק לשיטתיה דפסק בע"א ביבמה אינו נאמן, אלא דמ"מ נוטים כן מדהשיב הרא"ש בפשיטות דליכא להסתפק כלל משמע דס"ל דאף לפי הצד דע"א נאמן, מכל מקום אינו נאמן לומר דכלו חדשיו והיינו כסברת הראב"ד, א"כ אין לנו סייעתא מדעת הרי"ף. אך עדיין יש לנו סיוע עכ"פ מדעת הרמב"ם וסייעתיה הרז"ה והרשב"א והנ"י דס"ל דע"א נאמן דניתן בן וא"כ לכאורה ה"נ נאמן דכלו חדשיו, ואף דהרמ"א (סי' קנ"ז) גבי ע"א דניתן בן כתב ויש אוסרים י"ל דבא לומר דראוי להחמיר כדעת הראב"ד כיון דאפשר בחליצה אף דא"א לחלוץ משום כרוז לכהונה כמ"ש הב"ש (סי' קנ"ח) מ"מ נ"מ בגרושה דראוי להחמיר להצריך חליצה לחוש לדעת האוסרים ואף דמדברי הרז"ה והרשב"א בשו"ת (סי' אלף רנ"ב) מבואר דס"ל דהאיבעי' דע"א ביבמה היינו ג"כ בניתן בן, ומ"ש הב"ש (סי' קנ"ז) דניתן בן עדיף דאיכא רוב דמסייע, לא משמע כן מדברי הרז"ה והרשב"א הנ"ל [ומה שהביא הב"ש ראיה מדלא הוכיח הב"י בפשוטו דהרא"ש ס"ל כהראב"ד מדפסק דאין ע"א נאמן ביבמה, לפי דברינו הנ"ל בכוונת הב"י ממילא ליתא לראיה זו גם לו יהא דהב"י לא רצה לנקוט זה לראיה משום דאפשר דניתן בן עדיף מכח הרוב דמסייע, מ"מ כפי האמת משמע דהכל חד ניתן בן ומת יבמך, והם פסקו האיבעי' לקולא] א"כ למ"ש הרמ"א (סי' קנ"ח) גבי מת יבמך דיש אוסרים והכא ליכא תקנתא בחליצה אפ"ה משמע דעת הרמ"א להחמיר, וא"כ לא הי' לנו להתיר גם בניתן בן אפילו במקום עיגון. מ"מ אפשר לקיים דברי הב"ש באופן זה דבאמת האיבעיא גם בניתן בן, ולהרא"ש לא אפשיטא האיבעיא ראוי להחמיר במת יבמך דהוי ס' בדאורייתא אבל בניתן בן דהוי דרבנן כיון דאיכא רוב ראוי לפסוק האיבעיא לקולא או כיון דהוי דרבנן סומך הרא"ש על פסקו דהרי"ף דע"א נאמן ביבמה, ומש"ה הוצרך הב"י ללמוד מדברי הרא"ש בתשובה, וא"כ יש לדון להקל בשעת הדחק בע"א בניתן בן, והכי נמי בע"א שכלו חדשיו. גם אף אם נדמה ממש ניתן בן למת יבמך מ"מ הא כתב הב"ח דגם הרמ"א ס"ל להקל בשעת הדחק במת יבמך והביא רק דברי האומרים להחמיר, להיכא דאפשר להשיג עדים כשרים [ובאמת כ"כ להדיא הר"ם פאדווע, אבל איני מבין כיון דאף אם לא יבורר בעדים נתיר אותה א"כ למה לנו הטורח להביא עדים, ממנ"פ אם תשיג העדים תהי' מותרת ואם לא תשיג ג"כ נתיר אותה ואולי דמ"מ צריכים לברר דאולי יבורר ההיפוך והכי מוכרחים לומר בדברי התוס' שבועות (דף מ"א ע"ב) ד"ה כל מלתא וא"כ בודאו בניתן בן יש להקל בשעת הדחק וה"נ בכלו חדשיו אולם מהר"א ששון בתשו' (סי' נ"ז) כ' בפשיטות דאין אשה נאמנת לומר דכלו חדשיו, והביא בסתימות דברי הרא"ש בשו"ת, ולטעמיה אזיל דכ' (בסי' נ"ו) מדכתב הב"י דדברי הרא"ש נוטים להראב"ד משמע דלא ברירא כ"כ דאפשר דהרא"ש יסבור דניתן בן נאמן דקיל יותר מכלו חדשיו, וא"כ לא מצינו מפורש חולק על הרא"ש וראוי להחמיר גם במקום עיגון ואף דכתבנו כוונה אחרת בדברי הב"י מ"מ באמת תמוה דמדמינן דניתן בן לכלו חדשיו, דהא כבר כתבנו דמה דמקילין בניתן בן לא משום דלא מבעי הש"ס בזה דאיכא רוב דמסייע כמ"ש הב"ש, אלא דנכלל באיבעיא דע"א ביבמה כמ"ש הרז"ה והרשב"א וכנ"ל אלא דפסקו האיבעי' לקולא, וכיון דנכלל באיבעיא דע"א ביבמה א"כ כי אמרינן טעמא דנאמנת ע"א משום דעבידא לאגלויי מוכח דגם ניתן בן מקרי עבידא לאגלויי, והב"ש (סי' קנ"ז) דחה בפשיטות להדרישה דס"ל דניתן בן הוי עבידא לאגלויי, דהא הראב"ד כתב להדיא דאינו עבידא לאגלויי, ולענ"ד הדין עם הדרישה דהרי מדברי הרז"ה והרשב"א דס"ל דהאיבעיא מיירי גם מזה בניתן בן מוכח דס"ל דמקרי עבידא לאגלויי וכנ"ל וחולקים בזה עם הראב"ד גם הא מצינו להדיא בדברי הרמב"ן בחידושי ב"ב (דף קל"ג) ד"ה מפני מה אמרו זה בני, דכ' להדיא דע"א נאמן לומר ניתן בן דהוי עבידא לאגלויי, וא"כ פשוט הגם דרז"ה והרמב"ם והרשב"א ס"ל כן, וא"כ לענין עדות דכלו חדשיו דודאי לא מקרי עבידא לאגלויי, י"ל דלכ"ע אינו נאמן ואין לנו סיוע משום פוסק לחלוק על הרא"ש בזה גם י"ל לחלק בין ניתן בן אכלו חדשיו, די"ל דטעמא דהרא"ש משום דאמ' בשבת (דף קל"ו) אמר אביי פיהק ומת לכ"ע מת, ודעת רבינו יונה והרמב"ן במלחמות שם דחלה ומת הוי כמו פיהק ומת זולת באכלו ארי, ונראה דגם דעת הרמב"ם והטור כן מדכתב ואם מת תוך ל' בין שחלה ומת בין אכלו ארי הרי זה ספק נפל, מבואר דבא לומר דקיי"ל דבכל ענין הוי ספק נפל, לאפוקי מדס"ד בשבת דרשב"ג פליג רק בפיהק ומת, ואם איתא דחלה הוי בכלל ארי הו"ל למינקט ל"ש פיהק ומת ל"ש אכלו ארי, ע"כ דחלה ומת היינו פיהק ומת. ובזה י"ל דמדוקדק לשון הרמב"ם דסיים, וצריך חליצה מד"ס והטור השמיט זה וכ' סתם דחולצת ולא מתיבמת, והיינו דהרמב"ם ס"ל דדברי אביי בשבת נדחו מהלכה, וכמ"ש הר"ן בכוונת הרי"ף והיינו דגם בפיהק ומת הוי רוב וצריכה חליצה רק מד"ס, אבל הטור אזל בשיטת אביו הרא"ש, דפ"ד דיבמות (דף ל"ז) הביא דברי אביי וכיון דבחלה ומת דהיינו בכלל פיהק ומת וכנ"ל גם רבנן מודו לרשב"ג, י"ל דמכח הריעותא הגדולה אתרע לה רובא דבני קיימא, וכדמשמע תוס' בכורות (דף כ"א) דהא דהחמירו חז"ל בלא שהה ל' אף דהוי רוב דשמא יאמרו העולם דפיהק ומת, משמע להדיא דבפיהק ליכא רוב, מש"ה לא כתב הטור דחולצת מד"ס, דבחלה ומת צריכה חליצה מדאורייתא, ומה דכתב הטור (בסי' קס"ד) דבמת תוך ל' באשת כהן אינה חולצת צ"ל דמיירי באכלו ארי, דמזה מיירי רבא ביבמות אף דנקט סתם ומת. ומ"מ תמוה לי דלא הו"ל להטור למסתם, וזהו בלא דברינו הנ"ל קשה, וביותר על שתיקת האחרונים דעכ"פ בפיהק ומת ראוי לחוש לגדולי הפוסקים דקיי"ל כאביי וגם בא"כ חולצת כיון דרבנן מודו בזה לרשב"ג וצ"ע. ולפ"ז י"ל דבניתן בן מודה הרא"ש דנאמן ע"א כיון דרוב מסייע ורק במת תוך ל' דהוי כפיהק ומת דליכא רוב, בזה ס"ל להרא"ש דאין ע"א נאמן, אך מ"מ אי משום הא י"ל כיון דבש"ע (סי' קנ"ו) סתם כלשון המחבר דבין מת מחמת חולי בין אכלו ארי חולצת מד"ס משמע ודאי דההיא (דסי' קס"ד) כל יבמה וכו' ומת תוך ל' כמו שנתבאר, וקאי אסי' קנ"ז משמע להדיא דגם חלה ומת בכלל כיון דחולצת מד"ס, ומדשתקו הרמ"א והאחרונים משמע דס"ל הכי לעיקר א"כ אדרבא אנחנו מרוויחים בפירושינו זה, דאף דלא מצינו חולק מפורש על הרא"ש הנ"ל, מ"מ כיון דדברי הרא"ש הם רק לשיטתיה דקיי"ל כאביי, וס"ל דחלה ומת הוי בכלל פיהק ומת, וכמש"ל ומשום דאתרע רובא, וממילא למאי דקיי"ל להלכה דחלה ומת תליא ג"כ בפלוגתא דרשב"ג ורבנן והוי רוב מעליא, י"ל דע"א נאמן. אולם לפי החילוק הראשון הנ"ל דכלו חדשיו גרע מניתן בן, כיון דלא עבידא לאגלויי אין ראיה להקל בנידן דידן, עכ"פ בנידן דידן אם היה פיהק ומת קשה להקל לדעתי הקלושה, אבל בחלה ומת יש צד גדול להקל אם כבודו דמר יסכים לזה, ואף בזה צ"ע לדינא:

כנלענ"ד אוהבו עקיבא גינז מא"ש

בשולי המכתב

ואודיע צערי לכבוד רו"מ, מה שאני מתקשה בדברי התוס' יבמות (דף ל"ז ע"א) דעדיין יקשה מה דתנן היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שלשה חדשים, ואמאי לא נבעי שלשה חדשים ושלשה ימים וצלע"ג:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף