שו"ת רבי עקיבא איגר/א/פג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png פג

סימן פג

לבני יקירי יקיר לבבי הרב רבי שלמה ני'

מ"ש בני חביבי נ"י בנידון שבא לידך בהיותך במלון בעיר שלא היו מים מצויים בה בלילה, אחר שהשער סגרו, והמים להם מעבר לחומה, ואירע שהלך קילוח מתבשיל בשר חזיר שבשלו אנשי חיל על קדירת מתכת ולא היה באפשר להשיג מים להגעיל והורית להגעיל בחלב, וכתב בני נ"י דאין לדמותו לדברי הטור (סי' צ"ג) בהשגתו על העיטור, דכל הטעמים שנאמרו בבית יוסף שם בכוונת הטור, אינם שייכים כאן.

לענ"ד נראה ביותר דיש נמי ראיה משם להתיר, דהרי הטור לא אתי עלה רק מדין דאין הגעלה לכלי חרס, ממילא מבואר דבכלי מתכת מותר ומה"ט מ"ש בני הגנ"י דאף לפי חד טעמא בב"י דכיון דחלב עם בשר הוא איסור אינו בדין שיהא הוא גורם היתר, דמ"מ בנ"ד ל"ש כן, דהא בשר טמא לא הוי בב"ח לענ"ד אף אם היה בשר טהור היה מותר, מדהקשה הטור רק מכח דאין הגעלה לכלי חרס והיינו דסברת הב"י שייך רק היכי דליכא למיתי עלה מדין הגעלה, אלא דהבשר שנשאר הוקלש על ידי חלב, בזה אמרינן דאין בדין דחלב יכשיר הבשר, אבל היכי דמדין הגעלה הוא, מעולם לא הוכשר הבשר על ידי החלב, אלא דהכלי הוכשר דאין בו עוד טעם בשר:

אך מ"מ אין ראיה גמורה להתיר בנ"ד, והיינו לפי טעם א' בב"י הא דלא אמרינן הוקלש דכיון דכלי חרס אינו יוצא מידי דפיו בליעתו מרובה ולא איקלש, א"כ י"ל דהטור ס"ל כהרמב"ן שבר"ן בסוגיא דאפשר לסחטו דאין מגעילין בשום משקה רק במים לבד, והא דנקט הטור מדין כלי חרס אין יוצא מידי דפיו, היינו כיון דבליעתו מרובה אין להתיר משום אקלושי, אבל בכ"מ אף דבשאר משקין לא הוי הגעלה, מ"מ הוה מותר מצד אקלושי וא"כ בנ"ד דאיסורא בלע י"ל דלא מהני הגעלה במשקין, ואולם כבר הכריע הרמ"א בא"ח (סי' תנ"ב ס"ה) דלכתחילה אין מגעילין אלא במים, אבל דיעבד מהני בכל משקין, אף דמסתפקנא קצת די"ל דדיעבד היינו אם בשלו בו אחר ההגעלה דשאר משקים אבל לכתחילה אין לבשל בו עד שיגעילנו שנית במים, מ"מ בנ"ד בשעת הדחק כדיעבד דמי, ויפה הורית ידידי בני נ"י ובעיקר קושיית הב"י דמאי לא אמרינן דאקליש נראה לענ"ד דבתחילה מיד כשנבלע חלב בקדירה קודם דנקלש, נעשה בשר שבקדירה נבילה, ואך זהו רק לפמ"ש הב"י תחילה דהטור נקט לתמוה, אפילו על בישול חלב, ובאמת עדיפא מיניה הו"ל לתמוה על היתר בישול בשר אחר שבישלו חלב, (דזהו עדיפא להקשות בלא ההקדמה דאין הגעלה לכלי חרס], אבל למ"ש המהר"י בן חביב להוכיח מזה מדלא תמה הטור עדיפא מיניה די"ל דלא נשאר חלב בקדירה דהקדירה איידי דטרוד לפלוט לא בלע, א"כ ישאר קושיית הב"י במקומו. ולענ"ד באמת דברי מהר"י בן חביב לכאורה מוקשים דהא לא אמרינן טרוד לפלוט ולא בלע, אלא דלא בלע דם אבל לא שאר איסורים, (ולומר דחלב דעיקרו דם דנעכר ונעשה חלב הוי כמו דם לענין זה, (וסמך לזה ממ"ש המנחת יעקב (כלל כ"ט אות ל"ב) בשם האו"ה דלא אמרינן דהכחל מפעפע למעלה תוך הבשר לפי שאין החלב מפעפע, ובאמת אני מתפלא דמלישנא דהאו"ה דדוקא בשר למעלה מותר, אבל כחל למעלה אסור גם את שלמעלה, דבשר מפעפע למעלה תוך הכחל, והרמ"א בש"ע כתב (ס"ב) בשם או"ה בסתם דעליון מותר ותחתון אסור משמע דגם אם העליון כחל) מ"מ ראה זה דבר חדש הוא, ובפרט דהא לא קי"ל דדם נעכר, אלא דאברים מתפרקים ונסתלקו הדמים ואין חוזרין עד עשרים וארבעה חדשים] ולזה הי' נראה על הקושיא דאמאי לא הקשה הטור עדיפא, דיש לקיים דברי המהר"י ב"ח במקצת, והיינו למה דמשנינן דנפל ליורה רותחת דמבלע בלע ולא פלט, ואם אמרינן דאין חילוק בין פליטת הבלוע לבין פליטת עצמו, (כדס"ל להר"ש בתוס') א"כ בכדי שלא יקשה מכל הגעלות דנימא דהקדירה בלע ולא פלט, צ"ל דיש חילוק בין הנושאים, דבבשר בתוך חלב כיון דיותר קל בליעה מהלח מפליטה של עצמו כדחזינן בש"כ (סי' צ"א ס"ק ט"ז) בשם הת"ח לענין טהור מלוח וטמא תפל], אמרינן דמיד טרוד לבלוע ולא פלט, אבל במשקים בקדירה קי"ל לחז"ל דטבע המשקים להמשיך ולהפליט הבלוע שבקדירה, והרי בלא"ה חזינן דיש חילוק, דאין הגעלה באוכלים להפליט כל הבלוע, ובכלי אמרינן דמפליט הכל, וא"כ כיון דטרוד לפלוט לא בלע, אף דבעלמא לא אמרינן כן, מ"מ טבע רתיחה כך הוא דאין עושה ב' כחות, וכמו היכי דבבשר לתוך חלב אמרינן דרק בלע ולא פלט, ה"נ בקדירה בהיפוך כיון דפלט לא בלע וכ"ז בעידן ריתחא, אבל מקודם שהגיע לרתיחא הוי כמו בעלמא דאף דטרוד לפלוט לא בלע, וא"כ אין עדיפות קושיית הטור על בישול בשר יותר מעל בישול חלב, דבלאו טעמא דאין הגעלה לכלי חרס מותר לבשל גם בשר, דכשנעשה רותח הוי הגעלה על הבשר ועל החלב שבקדירה ושפיר נתקיימו דברינו דבתחילה נעשה הבשר נבילה ולא מהני אקלוש. וביותר י"ל דהקושיא רק מכח דלא יצא כל הבשר ויתיישב ג"כ תמיהת הטור על העיטור, ועפ"י מ"ש הר"ן בשם רמב"ן בההיא דדגים שעלו בקערה של בשר דמותר לאכלו בכותח דהוי נ"ט בנ"ט דהיתרא, דטעם שני הוא חשוב אבל אין כחו ליתן טעם בכותח, ואף דכותח נותן טעם בו מ"מ לא הוי בב"ח אלא היכי דשניהן נותנין טעם זה לזה, ולכאורה יפלא, הא בכזית בשר שנפל לתוך יורה חלב, החלב מותר והבשר אסור, וצ"ל דמ"מ החלב שנבלע בבשר מקבל טעם מהבשר, וא"כ מקרי שניהם נותנין טעם זה לזה, ויעוין בתה"ד (סי' קפ"ג) בשם המרדכי הא דאמרינן דבישל חלב בקדירה בשר דמותר ע"י קפילא ולא אמרינן דחלב נבלע בתחילה ונעשה נבילה וכשיצא הוי מב"מ ונבעי ס', היינו דרק בנבלע באוכל דנפרד החלב משאר החלב ומקבל טעם מהבשר, אבל בנבלע בכלי, מקושר עם החלב שבקדירה דהוא ס' ואין מקבל טעם בשר וא"כ לפ"ז ביש ס' בחלב שבקדירת בשר גם הבשר לא נ"נ, כיון דהבשר אינו נ"ט אף להחלב שנכנס בתוכו, ולפ"ז יש ליישב דברי הש"כ (סי' צ"ד ס"ק ב') דבפשוטו הא בתחיבה ראשונה נעשה הבשר נבילה, וכשהוציאו איך נעשה בב"ח עם החלב, הא כבר נאסר הבשר, ולפי הנ"ל דבעוד שהכף בקדירה לא נעשה הבשר נבילה, כיון דהחלב שנכנס לכף לא נ"נ, וא"כ אין שניהם נותנים טעם זה לזה, ונאסר רק כשהוציא מהכף אז נעשה ב' הבלועות בשר וחלב שבכף איסור בב"ח] וא"כ י"ל דהעיטור ס"ל בזה כהרמב"ן הנ"ל, וכיון דיש בחלב ס' אף הבשר שבקדירה לא נ"נ, ואח"כ בשעת הרתיחה אף דאין הגעלה לכלי חרס מ"מ אמרינן אקלשיה דהחלב בשעת רתיחה מקליש להבשר וגם להחלב שבקדירה והטור לא ס"ל בזה כהרמב"ן, דל"צ שיהיו שניהם נותנים טעם זה לזה וא"כ לא מצי למנקט הקושיא דאין הגעלה לכ"ח ונשאר בו חלב, דהא עכ"פ החלב לא נ"נ ושייך ביה אקלושי, לזם תמה רק מצד דהבשר שנעשה נבילה לא יצא כולו, וממילא אסור לבשל שום דבר דמובן ממילא תו כתב בני הגנ"י בנידון שבא לידו בשור שהיה כחו חזק בהלוכו יותר מסתם שוורים ונפל, ואח"כ הולך רק כדרך שאר שוורים, וכתב דאף דהרמ"א (בסי' נ"ח) כתב דלא מקרי הלוך יפה רק כשהולך כמקדם מ"מ משמעות הפוסקים דכל שאינו צולע מקרי הילוך יפה והאו"ה יחידאה בזה, וא"כ בהפסד מרובה יש לסמוך עכ"פ על בדיקתינו, גם בזה יפה הורית בני חביבי נ"י יפה התרת וכן רשום ממני בגליון ש"ע שלי ואשר כתב בני נ"י לסתור דעת האו"ה מסוגיא דזבחים (דף ע"ד) מדלא משכח בפשוטו ששור שהי' כחו חזק בהילוך נפל והולך כשאר שוורים ונתערב בהם, אע"כ דרק צולעה לא מקרי הילוך יפה וזה לא שייך שם, דהוי מום בקדשים ידידי בני בעניי נתקשתי מכבר בזה, דהא (בסי' ל"ב) מבואר דגוררת רגליה לא מקרי הילוך יפה, וא"כ משכחת בנפלה וגוררת רגליה שנתערבה בשאר שוורים שגוררים רגליהם דדנין בהם דשגרונא הוא וגוררת רגליה לא מקרי מום דלא נזכר בחשבון המומין רק שמוטת ירך או נשבר רגלה:

דברי ידידך אביך. עקיבא

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף