שו"ת רבי עקיבא איגר/א/עז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א עז

סימן עז

לידידי מחותני הרב רבי שלמה נ"י מוואלטש אב"ד דק"ק קינשבורג

ע"ד שאלתו בדין חטים המתולעים מקורו בתה"ד (סי' קע"א), כא והמתבאר שם דעיקר ההיתר על ידי ברירת המנוקבים דחיישינן שמא פירשו וחזרו לחורן.

ולכאורה קשה, למאי דמסיק שם התה"ד להקל דהוי ספק אם יתערב בו איסור, וגם אין כוונתו לבטל, הא זה גם בלא ברירת המנוקבים שייך כן, דאפילו להאוסרים פירות המתולעים וחורן פתוח מחשש שמא פירשו וחזרו לחורו, מ"מ מידי ספיקא לא נפקא והוי ספק איסור ואין כוונתו לבטל, בודאי הא לא קשה דנתיר משום דאין כוונתו לבטל לחוד כדמקילין בדבש שנפלו לתוכו נמלים דרשאי לחממו להתיכו משום דאין כונתו לבטל רק לתקן הדבש, כמ"ש הב"י בשם א"ח, די"ל דוקא בדבש דההיתוך הוא להפריד זה מזה, הדבש מהנמלים ולהשליך האיסור, אלא דממילא נפלט הטעם, זהו מקרי אין כוונתו לבטל דהא מראה בהיפוך שמפריד האיסור, אבל בטחינה שנתערב הכל יחד י"ל דמקרי קצת כוונתו לבטל.

ולכאורה ראיה לזה דא"כ כל תערובות בע"ח דלא בטל, הא צריך לשוחטן לתקן המאכל, א"כ לישתרי לכתחילה לשוחטן דאין כוונתו רק לתקן המאכל ולשתרי, וכן ברימוני בדן הא צריך לפוצען לתקן המאכל, וכן במתני' (פ"א דערלה מ"ו) לגבי נטירה הא צריך לתלוש לתקן המאכל, אע"כ דבכה"ג שמתערב הכל מקרי בכלל מכוון לבטלו.

ועיין תרומות פ"ה מ"ט בהר"ש שם בשם הירושלמי דמותר לטוחנן לכתחילה, וכ' הר"ש שם בשם הירושלמי דאיתא כר"י דערלה, ויש עוד שנוייא בירושלמי שכן דרך כהנים להיות טוחנן מדומע, ופי' מהר"א פורקאן שהרי אף הכהנים עתידין לטוחנן, נראה הכוונה כיון דממילא ודאי יוטחן כשיתן לכהן ויבוטל האיסור, ותיו"ט כתב בדרך אחר [ועיין פר"ח (ססי' ס"ד) הוכיח ממתניתין תרומות הנ"ל דאין כוונתו לבטל מותר.

ותמוה מלבד דהעלים עין מהר"ש הנ"ל, גם איך יפרנס לנו דין בע"ח דלא בטלי ורימוני בדן דאסור לפצען ומה הפרש בין טחינה בחיטין בין פצוע ברימונים].

מזה היה נראה דהתה"ד התיר דוקא בצירוף ב' טעמים, ס' אם יתערב בו איסור, גם קצת אין כוונתו לבטל בזה מותר, ומה דסיים התה"ד וכה"ג כ' א"ח בהל' פסח כמבואר לעיל בתשובה והוא (בסי' קי"ד) על ברירת חיטין לפסח, י"ל התם איכא סניף דקודם פסח הכל היתר ולא מקרי ביטול איסור, ולזה כתב התה"ד דה"ה הכא דאיכא סניף שמא לא יערב בו איסור מקילין בכה"ג.

אך מ"מ קשה כנ"ל, גם בלא ברירה לשתרי מהנך ב' טעמים, ספק אין כאן איסור דלא פירשו ואין כוונתו לבטל, לזה י"ל דוקא בספק אם נתערב בו דבר, דהספק שמא אין כאן תערובות שיחול עליו שם ביטול, אבל אם התערובות ודאי, אלא דהספק בגוף חתיכה המתערב אם אסור או לא, דינן כודאי איסור.

וראיה לזה מההיא דספק דרוסה שנתערבה דפסקינן דלא בטלה ונימא כיון דבלא"ה צריך לשוחטן א"כ הוו ב' טעמים למעליותא ספק איסור ואין כוונתו לבטל, אע"כ דדוקא בספק תערובות מקילין, וה"נ התולע בעצמו אסור משום ס' פירש הוי כודאי איסור, וכן בההיא דחמאה (סי' קט"ו) ג"כ הס' שמא הלכו צחצוחי חלב באור והוי ס' אם נתערב בו איסור.

ואי דעדיין קשה לשתרי מכח דהוי ספק בתערובות שמא מקול הטחינה ברחו ויצאו דרך נקבי אפרכסת, כמ"ש התה"ד בשם חד מרבוואתא להכשיר מהך טעמא לחוד, אלא דהתה"ד כ' עלה שאין זה ברור, אבל עכ"פ הסברא טובה לעשות ממנו ספק א"כ גם בלא ברירת המנוקבים לישתרו, דהוי ספק אם נתערב ואין כוונתו לבטל, ולזה צ"ל דבלא ברירה אין כאן ביטול, דאפשר דאין ס' נגד התולעים, וממילא גם קושי' הנ"ל מתורצת בזה.

אמנם לכאורה קשה עדיין לישתרי מחמת ס"ס, ספק לא פירשו ס' ברחו ויצאו לחוץ, אף דבידינו לברר הנקובים ולהשליכן, ובזה רבים מחמירים, מ"מ כבר הוכחתי דזהו דוקא באיכא לברורי הספיקות אם איסורא או לא, אבל היכא דיש לברר רק ספק אחד דגם אחר הבירור לא יהיה ודאי איסור, אלא דהיה אסור מספק לא מקרי איכא לברורי.

ובזה ישבתי קושיית הש"כ (סי' ק"י) בדיני ס"ס (אות ל"ה) במ"ש ותו הרי הסה"ת וסמ"ג כ' רק ברואה דם מחמת תשמיש, והיינו דמשם לא מוכח מידי, דהתם אף אם יבורר שהוא מן המקור אסורה רק מספק לבעל אחר, דשמא אין כל האצבעות שוות, א"כ הכא אף אם נידון גבי הספק שמא ברחו לחוץ איכא לברורי עתה קודם הטחינה להשליכם בידים לחוץ, מ"מ לגבי הספק שמא לא פירשו ליכא לברורי [ואולם קשה דלמאי בודקין הסכין אחר שחיטה הא הוי ס"ס, ס' אין בו פגימה, ואת"ל דיש פגימה דלמא בעצם המפרקת נפגם, ואי מחמת איכא לברורי, הא רק ס' אחד אפשר בבירור, אבל עדיין ישאר ס' שמא בעצם המפרקת נפגם] ובזה יש לחלק, דהתם לענין רואה מחמת תשמיש, דהבירור רק שלא תסמוך על ס"ס להקל, דדלמא ע"י בירור יבורר האיסור דהא מה לי בבירור להתיר דאם הוא מהצדדים ממילא בלא בדיקה מותר, כיון דקמי שמיא גליא דהוא דם צדדים ומה לנו ידיעתינו בזה, וע"כ הבדיקה שעי"ז יבורר האיסור] בזה שייך הסברא, כיון דע"י הבדיקה לא יבורר שאסור ודאי אלא דאח"כ יאסור מספק לא מקרי איכא לברורי, אבל הכא אמרינן לא תסמוך על קולא דס"ס, דהא אפשר בהיתר גמור לברר המנוקבים, דמכח זה יעשה היתר גמור, והוי כמו ישל"ם.

ואף דבמקום טרחא מרובה לא מקרי ישל"ם כמו בהגעלה דצריך הוצאות, וה"נ אפשר דלבדוק כל הכרי צריך הוצאות לשכור אנשים לזה, מ"מ י"ל דוקא במקום ביטול דהוי ג"כ ודאי היתר, אבל בהיתרא דס"ס כיון דהיתה רק מדרך ספק, כל שיש מקום לאכול בהיתר אף שהוא ע"י טורח והוצאה אין סומכין על הספיקות להתיר, ודוחק.

ולזה צ"ל דכיון דבתחילה נולד הספק הא' שמא לא פירש והיינו דנין לחומרא, ואח"כ נולד הספק שמא ברחו, כיון דלא נודעו ביחד לא מקרי ס"ס (כדאיתא בסי' ק"י).

גם י"ל לבתר דנחית התה"ד לסברת חד מרבוואתא דדרך התולעים לברוח מכח הטחינה, אלא דכתב עלה דאין זה ברור, י"ל דהיינו דאינו ברור דמספיקים לברוח לחוץ, דאולי בעת הליכתם על אבן הרחיים לברוח הם נטחנים, א"כ י"ל דמקרי ודאי פירשו דמשום הטחינה דרכם לפרוש תיכף מן הפרי, והוי רק ס' אחד אם הספיקו לילך מחוץ לרחיים, או נטחנו.

ובזה מיושב מה דהביא מרן בשולחנו הטהור דינא דתה"ד, אף דהמחבר בלא"ה פסק בפירות מנוקבים ל"ח דפירשו וחזרו לחורן, היינו דהכא גרע משום קול הטחינה ודאי פורשים, והנה במ"ש דהתה"ד מיקל רק מכח תרתי למעליותא אינו הכרח, דשפיר י"ל דמיקל מחד טעמא לחוד, דספק תערובות לחוד, ואין כוונתו לבטל לחוד מהני, ומה דהוכחנו מתערובות בב"ח וכדומה יש לדחות ולחלק, דוקא באיסור המעורב בלי ניכר ועל כל חד איכא לספוקי שזה איסור, א"כ נקרא על הכל שם איסור, ואין כאן עוד מקום לתקן ההיתר, דהכל מקרי תיקון לאסור, ושאני בדבש דההיתר עומד בפני עצמו דהיינו הדבש, והנמלים בפני עצמו אלא דקשה לבררם, בזה אמרינן דכוונתו רק לתקן דבש דכולו היתר, והכי נמי בחיטים המתולעים דהם בעצמותם אף המתולעים הקליפה החיצונה היתר ועומד בפני עצמו, אלא דמונח בו תולע והוא האיסור, בזה אמרינן דמתקן ההיתר, דהיינו החיטין דעדיין היתר.

והנה מדברי הש"כ אין הכרע לכאן ולכאן, דממ"ש (בס"ק מ') אף בלא אפרכסת מותר אין ראי' דמתירין משום אין כוונתו לבטל לחוד, די"ל דכוונת הש"כ דהוי ספק אם נתערב בו איסור דשמא אחר הבירור לא נשארו עוד מהנקובים, וגם בהיפוך מדברי הש"כ (ס"ק ל"ט) דבמתולעים ברוב בענין דא"א לברו', אין ראיה דבעי תרתי לטיבותא מש"ה בלא בירור כיון דודאי יש שם מתולעים לא מהני אין כוונתו לבטל לחוד, דז"א דהא עדיין יקשה, דמ"מ עכ"פ ברחיים שיש לו אפרכסת לשתרי, דהוי ס' אם נתערב בו איסור שמא ברחו ויצאו לחוץ וכנ"ל, אע"כ צ"ל דכוונת הש"כ שמא אין כאן ביטול דליכא ס', וא"כ אין ראיה לומר דאין כוונתו לבטל לחוד לא מהני.

והנה אחרי רואי שיש הפסד מרובה להקונים ישראלים שלקחו חיטים הרבה, נ"ל להקל היכא דנראה דרוב עכ"פ נגד המתולעים, דהיינו חיטים שאינם מנוקבים, וגם המנוקבים חלק החטה שבהם הוא בכולל רוב נגד התולע אם טוחנם ברחיים שיש אפרכסת, והיינו די"ל דע"כ לא היקל בתה"ד רק ע"י ברירה, דלטעמיה אזל דפסק (סי' קע"ב) דבתולע בעי ס' בפרי נגד כל התולע, אבל למה דמסיק בת"ח דהעיקר לדינא אף בפרי קטן, מ"מ מסתמא יש ס' נגד טעם תולע דטעמו מועט והיינו דרובו כמו עצם, ואין בו רק טעם מועט, א"כ אף דבת"ח חושש להחמיר להצריך ס' מ"מ הכא לענין יסוד הביטול הוי ס"ס, ספק שיצאו דרך דופני האפרכסת ספק כהפוסקים דטעמן מועט, וא"כ גוף התולע בטל ברוב ונגד טעמו הוי ס', ואף דעצמותו נטחן מ"מ אין טעמו יותר ממה דמפליט התולע בעודו שלם, ולגבי איסור ביטול לכתחילה מותר מטעם ספק אם נתערב בו איסור דשמא ברחו ויצאו לחוץ ואין כוונתו לבטל.

ויש עוד מקום להקל, אף באין אפרכסת אם כפי הנראה כמעט כל החטים מתולעים אלא דרובן אינם מנוקבים, א"כ י"ל כיון דהתולעים של אינם מנוקבים דהוי רוב נגד התולעים שפירשו, א"כ הוי נתערב במינו ושאינו מינו ויש במינו רוב, דמה"ת אמרינן סלק את מינו כאלו אינו, ומינו רבה ומבטלו, ומותר גם האינו מינו (כדמסיק הט"ז סי' צ"ח ס"ה והסכימו רוב האחרונים] ומש"ה בנשפך כה"ג מותר דשמא איכא ששים, וה"נ דהוי ס' אם יש בו ששים, דשמא כהפוסקים דתמיד איכא ס' מותר כיון דמדאורייתא מותר משום סלק רק מדרבנן אסור ומשום הכי בספק ס' מותר עכ"פ באפרכסת נראה לדינא להקל בהפסד מרובה, ובתנאי להזהיר להקונים לרקוד הקמח אחר הטחינה לאור היום ולהשליך התולעים שיצאו: מחותנו ידידו ד"ש.

עקיבא בן מ"ו רבי משה גינז מא"ש.

בשולי המכתב

והנה קושייתי על הפר"ח הנ"ל אפשר לחלק קצת דדוקא בטחינה דדרך לטחון ביחד, וא"א לטחון גרעין גרעין א"כ יש בטחינה זו ג"כ ודאי היתר, מש"ה אמרינן דטוחן לתקן ההיתר ומקרי אין כוונתו לבטל, אבל בשחיטת בע"ח ופצוע רמונים ולקיטת ירק דרך לעשות חדא חדא, ועל כל אחד ספק אם עושה עתה הדבר בהיתר, דשמא זהו איסור לא מקרי מתקן ההיתר ומקרי כוונתו לבטל.

מ"מ נ"ל לעיקר כמו שכתבתי, דבאמת הירושלמי נתן טעמים אחרים בזה כנ"ל, וכ"כ הרשב"א (סי' תס"ג) אההיא דתרומות דלא נתכוון לבטל אלא לטחון ולאכול כדאיתא בירושלמי שכן דרך כהנים לטחון מדומע בבתיהם:

נראה דמפרש שכן דרך כהנים, היינו דחזינן דכהנים שאין להם איסור במדומע מ"מ טוחנן משום תיקון המאכל, וכיון דאף בלא האיסור הדרך לטחון מקרי אין כוונתו לבטל.

אבל לענ"ד זה תמוה, דמה צריך לכהנים נימא בפשוטו, כיון דישראל אף בלא נדמע החולין, דרך לטוחנם לתיקון המאכל לזה נראה עיקר כפי' מהר"א פארקן הנ"ל כיון דסופר שיטחנו אצל הכהן, ודברי הרשב"א והפר"ח צ"ע.

ולפ"ז קשה איך כתבו דבחיטים שיש בהם נצמחים דמותר לטוחנם דאין כוונתו לבטל, הא מדברי הירושלמי משמע דמ"מ אסור וכנ"ל, ובהכרח צ"ל דמקילין בסניף דקודם פסח דעדיין היתר אינו בכלל אין מבטלין ועדיין צ"ע.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף