שו"ת רבי עקיבא איגר/א/סז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png סז

סימן סז

לידידי הרב רבי משה נ"י בק"ק ראזענבערג

ע"ד השאלה באשה שלקחה רבע ליטרא שומן לעשות מולייתא שקורין (קוגעל) ומלחה כדין, ובראותה שהשומן למעט, לקחה עוד רבע ליטרא שומן ושכחה ולא מלחה, ועשתה משניהם מולייתא ואפתה בכלי כנהוג, ואח"כ הטמינה אותה לשבת בקדירה והניחה בשר ומים, בענין שבין הכל יש ס' נגד רבע השומן שלא נמלח, אבל במולייתא לחוד ליכא ס', ודן מעלתו להתיר לצורך ש"ק כיון דהוסיפה עד ס' קודם שנודע התערובות איסור, גם אין כאן איסור דאורייתא, דרוב הפוסקים ס"ל דדם שבשלו דרבנן, גם חתיכה נעשה נבילה בשאר אסורים הוי רק דרבנן עכ"ל מ"ש לסניף דחנ"נ בשאר איסורים הוי דרבנן, זהו היה שייך לענין היתר הבשר והמים שנתוספו אח"כ, אבל לענין המולייתא עצמה הא לא צריך לזה דין נ"נ דהרי הרשב"א בחי' פ' כ"ה (דף ק"ח) ד"ה קסבר בסוף הדיבור, כתב דאף רבינו אפרים דסבר דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים, מ"מ החתיכה נשארה באיסורה ואף אם יש בתערובת ששים נגד כל החתיכה, מ"מ החתיכה נשארה באיסורה, דמאן יימר לן דנסחט האיסור שבתוכו דאין הגעלה באוכלין, וכמ"ש עוד הרשב"א שם ד"ה אי לימא לא ניער וכו' וכ"כ הרשב"א בתשו' (סי' תצ"ה) דדוקא בלח בלח ונתוסף ויש ס' נגד האיסור הכל שרי דהאיסור מופשט בכולו, אבל חתיכה שבלעה איסורא לעולם אסורה, דאין הגעלה באוכלין, וכ"כ הטור (רסי' ק"ו) בשם הרשב"א והב"י הסכים לזה וכ"כ הר"ן פכ"ה (דף ש"א ע"א) ועיין מ"ש במקום אחר והכי פסקינן בשולחן ערוך רסי' ק"ו) וא"כ אזדא הך סניף לענין המולייתא. ובעיקר הדין, הנה הש"כ (סי' צ"ט סט"ו) סתר לדברי האו"ה והעלה דגם בלא נודע אמרינן חנ"נ, וסיים שם אף דהרמ"א בד"מ ובת"ח הביא דברי האו"ה דבלא נודע לא אמרינן חתיכה נעשה נבילה דלמא הרב חזר בו ולכך לא כתב דין זה בהגהותיו עכ"ל ר"ל דהרמ"א בהגהותיו הביא דברי האו"ה רק להחמיר דאף דהיכי דלא אמרינן חנ"נ, מ"מ בנודע אף בהוסיף בשוגג אסור, אבל לא בהיפוך להקל במקום דנ"נ היכי דלא נודע זהו לא הביא הרמ"א בהגהותיו, וכן העלו הפר"ח והמנ"י אלא דהמנ"י (כלל, פ"ה סי' ל"ח) כתב דבלח בלח כיון דהרמ"א היקל בהפ"מ דלא אמרינן בזה נ"נ, יש להקל בזה בלא נודע עיי"ש והפרי מגדים שם כתב ולענין דינא בלא נודע בשאר אסורים בהפ"מ אין בידי להקל, עד כאן לשונו, משמע דגם לא ברירא ליה להחמיר אם כן מאן דמיקל בהפ"מ או לצורך שבת אין מזחיחים אותו ומ"מ זהו רק בהיתר הבשר ומים, אבל לענין המולייתא דבלאו דינא דנ"נ אנו דנין דאולי לא נסחט ממנו הבלוע, ממילא גם בלא נודע הכי הוא, דבשלמא לענין נ"נ שיצטרך ס' נגד כל האיסור, בזה י"ל דבלא נודע עדיין לא חל שם איסור נבילה עליו אבל לענין החתיכה עצמה דאנו דנין דעדיין לא נפלט האיסור ממנו, זהו גם בלא נודע, הכי הוא, וכי החתיכה נביאה להפליט בלא נודע, וזה כוונת הש"כ מ"ש שם תוך שני חצאי עגולה מ"ש האו"ה וכו', היינו דבלאו הכי אף אם נניח לומר דבלא נודע לא אמרינן דנ"נ מ"מ החתיכה אסורה דלא נפלט האיסור, ודומה לההיא דסי' ק"ו דאף לרבינו אפרים דלא אמרינן דנ"נ מ"מ החתיכה אסורה, ממילא ה"נ בלא נודע ואף דיש לי מקום לדון דגם לענין החתיכה עצמה יש חילוק בין נודע ללא נודע, והיינו ממה דפסקינן (בסי' צ"ד ס"ו) בצלים או ירקות שבלועים מבשר ובשלן בקדירה חולבת וכו' אין צריך להיות ס' רק נגד הבשר ועי' בש"כ שם (ס"ק כ"ד) דהבצלים עצמם מותרים, ולכאורה תמוה דאמאי מותרים ניחוש שהבלוע בשר שבתוכו לא נפלט לחוץ וכיון דהבצלים בלעו חלב ליתסרו, וגם ממילא אח"כ נימא דהבצלים נ"נ וליתסרו להתבשיל ויצטרך ס' נגד כל הבצלים ולכאורה היה נ"ל לומר דהש"ע נקט בדקדוק בקדירה חולבת, היינו לא שבשלן בחלב אלא במים בקדירה שהיא חולבת, דבזה שפיר מהני ס' נגד הבשר, דליכא חשש שהמים שבלעו מהקדירה טעם חלב נכנסו בבצלים, דהוי נ"ט בנ"ט דהיתירא, ודוקא בליכא ס' נגד הבשר אסור, אף לשיטת המחבר (סי' צ"ה ס"ג) דקער' חולבת ביורה של בשר מקרי נ"ט בנ"ט דהיתירא, מ"מ הכא אסור, דמבצלים למים לא מקרי נ"ט בנ"ט, כמ"ש השערי דורא דאם אינו בלוע בכלי לא מקרי נ"ט בנ"ט דלא נקלש. ואולם באמת בשו"ת מוהר"ם לובלין (סי' כ"ח) לא משמע כן, וגם מדברי הגהת ש"ע (סי' צ"ה ס"ב). שדכו התבלין במדוך של בשר אם אכלו בחלב אוסר אפילו דיעבד עד איכא ס' נגד הבשר הבלוע בהם, הרי דאף נתבשל בחלב ממש מהני ס' נגד הבשר הבלוע, א"כ ממילא מוכח דהתבלין בעצמותן מותרים, דאם ניחוש דלא יצא הבלוע ונכנס חלב ונאסרו, ממילא נימא דנ"נ ולבעי ס' נגד כל התבלין, וכ"כ המג"א (סי' תמ"ז סל"ח) ואם נתבשלו הזיתים קודם פסח וכו', ואף דבש"ע (סי' ק"ו) כתב דאותה חתיכה אסורה, מ"מ הרי כתב המוהר"ם לובלין דדוקא היכא דבלע איסורא אבל היכי דבלע היתירא אף החתיכה עצמה מותרת עיי"ש. אבל מ"מ קשה מאד וטעמא בעי דמ"ש דבאסורא בלע לא אמרינן דנסחט ונפלט הבלוע, ומ"ש דבהיתרא בלע אמרינן דנסחט, אטו בכיפי תלי לה להפליט היתר ולא איסור, ולזה היה באפשרי לומר דבאמת אמרינן דבבישול נסחט בליעתה ומתפשט בכולו בשוה, והא דחתיכה חצמה אסורה היינו כיון דנשאר בתוכה מעט איסור, וכיון דהיתה כבר איסור כל שנשאר בתוכה כל שהוא איסור קיימא באיסור עד שיפליט הכל, וכמ"ש בב"י (סי' ק"ו), וא"כ מש"ה בהתירא בלע דלא היתה שם איסור על החתיכה, בזה כיון דנסחט ונתפשט טעם בשר שבתוכו בשוה, אף דנשאר בו משהו בשר אינו אוסר, וכיון שכן שפיר יש לנו מקום לדון דגם לענין החתיכה עצמה מותר בלא נודע ולא חלה על החתיכה שם איסור, ובזה מותר כיון דנסחט הבלוע ולא נשאר רק משהו הוי כאלו עתה בשעה שנודע נתערב המשהו שבתוכו ואינו אוסר, כך היה נראה נכון. אבל מה אעשה דלישנא דהרשב"א בתשו' (סי' תצ"ה) וכן לישנא דהר"ן פרק כ"ה (דף ש"א) משמע להדיא דאין יודעים שנתפשט האיסור בשוה דאפשר דהרבה נשאר בתוכו, והרי פשוט דחתיכה שבלעה חלב ונתבשלה עם אחרות שיש ס' נגד החלב והוציאו החתיכה ממנה ונפל לקדירה אחרת דאוסר, ולא אמרינן דבבישול הא' נסחט האיסור לכולם בשוה ולא נשאר בתוכו רק משהו ואינו אוסר לקדירה אחרת, אלא ודאי דחיישינן שנשאר בו הרבה איסור, וגם הב"י (סי' ק"ו) לא כתב כן רק על הקושיא דיהיה מהני טעימת הקפילא את החתיכה, דאם לית בה טעם לישתרי, ובזה תירץ דאם רק משהו נשאר בתוכה ג"כ אסור, אבל בלא טעימת קפילא א"צ לזה דהחשש שמא לא נסחט בשוה ונשאר בו הרבה [ומה דבהיתירא בלע בבצל ותבלין מותרים בעצמן אמת טעמא לא ידענא, וה' יאיר עיני] וכיון שכן יפה השיג הש"כ בדבריו על האו"ה, דעכ"פ לאותה חתיכה אין היתר אף בלא ידע, ולזה אין היתר בנ"ד למולייתא עצמה אם אפאה תחילה ואחר האפיה נתן בקדירה בשר ומים כנראה מלישנא דמעכ"ת. וגם לענין הבשר ומים קשה מאוד להתיר כאשר כתבתי בגליון הש"כ עמ"ש, אולי גם הרב בהגהותיו חזר בו, כתבתי וז"ל, לענ"ד הקלושה לית ביה דבודאי חזר הרב דהא לעיל (סימן ע"ג ס' ו') נמצא כבד דבוק וכו', וכתב עלה בהג"ה ולכן וכו' נ"נ וצריך ס' נגד כל העוף, ולשון נמצא וכו' משמע דלא הרגישו שהכבד נשאר בעוף עד אח"כ שנמנא כן, הרי אף בלא נודע אמרינן נעשה נבילה, וכן פסקינן (ס' ע"ב כ"ג) גבי לב וראיתי בת"ח (כלל פ"ה ס"ת) אחרי שהביא דברי האו"ה דבלא נודע לא אמרינן חנ"נ, כתב עלה וצ"ע למה אסרינן באיסור דבוק כמו שנתבאר לעיל גבי כבד, מיהו י"ל דבאיסור דבוק אינו מצטרף עכ"ל. ולא זכיתי לעמוד בסוד קדושים, הא שורש דין דבוק הוא מטעם דממהר לבלוע, או דחיישינן שמא היה חוץ לרוטב פ"א ונ"נ ואוסר להשאר עד דאינו ס' נגד כל החתיכה, א"כ מכ"ש בידעינן כן בודאי דנתבשל תחילה בפחות מס' ונבלע בו ונ"נ, וכיון שכן מדאמרינן בנמצא לב וכבד בתוכו מוכח דאף בלא נודע אמרינן חנ"נ ואף באיסור דם שבשלו, וכיון שכן אף דהפמ"ג כתב דלא ברירא ליה להקל בהפסד מרובה, לענ"ד ברירא להחמיר, דהא בההוא דלב וכבד (סי' ע"ב וע"ג) לא נזכר שם דעה להקל בהפ"מ וצורך שבת, א"כ בנ"ד לכאורה ממש כדינא דלב וכבד. וכעת עלה ברעיוני ישוב להש"כ, והיינו כיון דהש"ך כתב בפשיטות (בין שני חצאי עגולה) דאותה חתיכה ודאי אסור אף בלא נודע, דדלמא נשארה בו מהאיסור הרבה, כיון שכן ממילא האחרות אסורות אם אין ס' נגד כל החתיכה, דנהי דנימא דבלא נודע לא אמרינן חנ"נ, מ"מ אחר שנודע התערובות והחתיכה קיימא באיסורה דדנין דלא נסחט האיסור ממנה, ממילא עתה אחר הידיעה החנ"נ ואוסר עתה את האחרות, דאלו נפלה לקדירה אחרת היתה אוסרת כיון דהחתיכה נשארה באיסורה ה"נ אוסר להחתיכות שבקדירה זו, וזה סברה נכונה, וא"כ י"ל דמהאי טעמא בלב וכבד בעי ס' נגד כל העוף דמיירי שנמצא דבוק בעוד דהקדירה רותחת, וכיון דהעוף נשאר באסורו וכנ"ל נעשה עתה אחר הידיעה העוף נבילה ואוסר לאחרות כאלו עתה נפלו לקדירה אחרת, אבל היכי דלא שייך כן כגון דסלקו להעוף מהקדירה קודם שנודע, או דנצטנן הקדרה קודם שנודע, בזה הוא דנסתפק הש"כ אם הרמ"א חזר בו או לא, ובזה דכתב הפרי מגדים דלא ברירא ליה להקל בהפ"מ דגם להחמיר לא ברירא ליה וא"כ בנ"ד אם כשנזכרת האשה היתה הקדירה צונן, בזה יש לדון באפשר לצורך שבת לאסור המולייתא ולהתיר התערובות שניתוסף, אבל אם נזכרה בעוד שהקדירה רותחת לעניות דעתי הבשר והמים אסורים. ואף דנ"ד דהמעשה בשומן דמחזיקינן דאין בו הרבה דם וכתב הש"ך (סי' ע"ה ס"ג להקל דלא בעי ס' נגד כל החלחלת וגם החלחלת עצמה מותרת, מ"מ היינו לענין דבוק דהוא חומרא בעלמא לומר דמיהר לבלוע וכדדייקא לישנא דהש"ך שם, אבל אם נתבשל השומן בקדירה בפחות מס' גם בזה אמרינן נ"נ וכשנתוסף בעי ס' נגד כל תבשיל הראשון, [אב"ה בזה הענין שמעתי מאבא מארי ני' שעמד בתמיה בדברי הטור (סס"י ק"ו) וכ' עוד הרשב"א חתיכה שיש בה חלב וכו' וזה לפי סברתו שאף לאחר שנתבטלה לא חזרה להיתרה, אבל לפי שכתבתי וכו' ומ"מ יש לחלק וכו', ותמה אאמ"ו ני' איך שייך לתלות דבר זה לדינא דהרשב"א דהחתיכה נשארה באיסורה, דהא זהו רק בחתיכה שבלעה האיסור מקודם בזה אמרינן דבנשארה באיסורה דלא נסחט ממנה האיסור, אבל הכא הא הי' החתיכה תחילה צונן ולא נבלע בתוכה עד הבישול, ובשעת הבישול הי' ס' החתיכה עצמה ג"כ מותרת דהחלב מתפשט בשוה, דהא מה"ט כתב הרשב"א דלא יוציאנה תחילה דכל זמן שהיא בקדירה לא נאסרת החתיכה, וא"כ במה יאסר אח"כ כשיוציאנה וע"כ רק כיון דהחלב עדיין בעין אוסר אז להחתיכה וכמ"ש הטור בסוף, אבל בלא"ה גם להרשב"א הי' מותר ואינו תולה כלל בדינא דלעיל, והניח בצ"ע]. כן נראה לענ"ד. ידידו:

עקיבא בן מ"ו רבי משה גינז

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף