שו"ת רבי עקיבא איגר/א/מח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
לכבוד ש"ב הרב הג"ל בענין הנ"ל מ"ש ש"ב מעכ"ת נ"י ליישב תמיהתי (בסימן הנ"ל) דהטור לשיטתיה דפסק דא"י להפר בלא שמיעה ממילא א"י לקיים בלא שמיעה, דהא עיקרא מביום שמעו נפקא דכתיב גבי קיום, ואם כן בלאו הכי אי אפשר לקיים על ידי שליח היכא דלא שמע הבעל נדרה, ולא משכחת הדין רק במשוי שליח שיקיים לכי שמענא, ובזה ישאר קושיית הש"ס לכי שמע יקיים הוא דל"ש לומר דלמא מטרידנא דהא אם ישכח ולא קיים יתקיים ג"כ הנדר בשתיקתו עכ"ד:
לפום רהיטא דברי ש"ב אין להם שחר, דהא הך מלתא גופא דפסק הטור דאינו יכול להפר בלא שמיעה הוא רק מספיקא דאיבעיא דלא אפשיטא דאף דאמרינן שם את"ל בעל מיפר בלא שמיעה וס"ל להטור דאם תמצא לומר לא הוי כפשיטות, וכמ"ש בב"ש אה"ע (סי' קל"ז סק"ו) בדעת הרא"ש, ואם כן עדיין קשה במקיים על ידי שליח להוי הקמה לחומרא:
אולם אפשר לקיים דברי ש"ב נ"י דמ"מ הוי ספק ספקא דדינא דהסכימו האחרונים דהוי ספק ספקא מעליא ספק דקיום בלא שמיעה לא מהני וספק דקיום ע"י שליח לא מהני ואף דהוי דבר שיל"מ להסוברים דאף בקיום הבעל יש היתר ע"י התרת חכם, (עי' יו"ד סי' רל"ב ס' כ"ג) וביותר נ"ל שכן דעת הרא"ש ממה דכתב בפירושו לנדרים (דף ח' ע"ב) בעובדא דרבינא דנדר לדביתהו וכו' שקיים לה בעל עיי"ש, מ"מ זהו לא מיקרי יש לו מתירין דהא הבעל יכול להפר בע"כ דידה, וא"כ מה שהבעל אינו רוצה בקיום מכח ספק ספקא הנ"ל ולהפר לה בע"כ, זהו אין בידו שהיא תתיר אצל חכם:
ואף די"ל דמ"מ הוי דבר שיל"מ למה דפסק הרא"ש והטור דנשאלים על ההקם, ואם כן בידו להתיר הקמתו ולהפר לה, מ"מ יש לקיים דברינו למה דסבירא ליה להרא"ש בתשובה דספק ספיקא שלא בתערובות מותר ביל"מ (כמ"ש הש"כ יו"ד ק"י סקנ"ו) גם למה שכתב הפרי חדש יו"ד (סי' ק"ב ובא"ח סי' תצ"ז) דספיקא דדינא בדבר שיש לו מתירין בדרבנן לקולא, אם כן הכא נמי יש לומר דספק ספיקא דדינא לקולא בדשיל"מ, ואם כן שפיר יש לקיים דברי ש"ב מעכ"ת נ"י לדינא דקיום ע"י שליח לא מהני:
אמנם עם כל זה לא מחוורין לי דבריו להעלות ארוכה לדברי הטור בזה שכתב דל"ש לומר לכי שמענא קיים לה, דע"כ יסוד זה אינו דאם כן יקשה ברישא דמתני' דפרק נערה המאורסה (נדרים דף ע"ה) האומר לאשתו כל נדרים שתדור וכו' הרי הן קיימים לא אמר כלום, וישאר בזה קושיית הש"ס הא בלא"ה לא שמע ועכצ"ל כשינויא דהש"ס דמיירי באמר לכי שמענא, דגם בזה שייך לומר דלא מטרידנא דאף דבשתיקתו גם כן יתקיים מ"מ רוצה יותר בקיומו בפועל כמו בכל קיום דהוא לכאורה דבר שפתים אך למותר, אלא ע"כ דרוצה בכך לאיזה סיבה או דחושש על עצמו שמא יתחרט אח"כ וירצה בהפרת נדר וע"י שתיקה לא יהי' אח"כ למחרתו בידו להפר, אבל ע"י קיום יש לו תקנה להשאל על הקיום ולהפר לה:
[ובהא דהכריע הטור (סי' רל"ד) דאף בנשאל על ההקם למחרת יום שמעו מ"מ יכול להפר אחרי כך, כיון דלא היה יכול להפר בשביל הקמתו אותו יום ששואל על הקמתו הוא יום שמעו, כתבתי בגליון הטור וז"ל הא דהכריע כן מסברא ולא כתב שכן דעת אביו הרא"ש ז"ל ממ"ש בגיטין בסוגיא דנודרת וא"ת ידירוה בפני הבעל ויאמר קיים לכי או שמא ישאל על ההקם ואח"כ יפר לה עכ"ל, ואם איתא דאין נשאלים על ההקם רק בו ביום א"כ נשגיח על הבעל שלא ילך לחוץ לחכם או לג' להתיר לו הקמתו ואח"כ לא יהיה בידו להפר היינו דמכל מקום יספיק תירוצו דהרא"ש, כי נ"ל דאף להר"ן דסובר דאין נשאלים על ההקם רק בו ביום מ"מ אם בו ביום אחר ההקמה מיפר לה, ולמחר או לאחר זה נשאל על הקמתו כיון דחכם עוקר נדר מעיקרו והוי כלא קיים מהני ההפרה דבו ביום אחר הקמתו, ורק להפר אחרי שאילת הקמתו זהו לא מהני אם אינו ביום שמעו, אבל בזה דהפיר ביום שמעו אחר הקמתו כל אימת דשואל על הקמתו חלה למפרע ההפרה, ולפ"ז שפיר עולה תירוצו דהרא"ש דחיישינן שיפר לה הבעל בלחש אחר ההקמה בו ביום ולאחר זה ישאל על הקמתו, דאף דבהך תירוצא לא ניחא ליה להרא"ש בתירוצא דיפר לה בלחש, היינו דעל זמן מועט בין נדרה להקמה אפשר להשגיח עליו שלא יהיו שפתותיו נעות כלל אבל על זמן רב עד סוף היום א"א, דאם לא כן יקשה נשגיח על הבעל שיעמוד בפנינו כל היום ולא יפר:
ואולם אף דהדברים נכונים מ"מ מלשון הרא"ש שמא ישאל על הקמתו ואח"כ יפר לה ולא כתב דיפר לה היום ואח"כ ישאל על ההקמה מוכח בהדיא דס"ל להרא"ש דאף אם נשאל על הקמתו אחר יום שמעו יכול להפר אח"כ וצ"ע ע"כ לשוני שם] יהיה מאיזה טעם שיהיה כיון דמתני' מיירי באומר לכי שמענא, א"כ עדיין יקשה באומר לשלוחו לכי שמענא קיים לי נימא דלחומרא הוי קיום. ובההיא ענינא הי' נ"ל לפום רהיטא לדינא, בבעל שמיפר נדרי אשתו שיהי' מופר בתנאי אם תעשה כך וכך, דהדין דאף אם לא מקיימת התנאי נתקיים ההפרה והתנאי בטל ומעשה קיים, כיון דהמעשה שהיא ההפרה א"א לקיים ע"י שליח דבכה"ג התנאי בטל, וכדאמרינן בפרק המדיר (דף ע"ד ע"א) גבי חליצה ואחר העיון נ"ל דמפורש בהיפוך בטור וש"ע (ס"ס רל"ה) נדרה מדברים שבינו לבינה והיפר לה ע"מ שתאמרי לפלוני דברים של קלון וכו' יוציא ויתן כתובה, הרי מפורש דבלא קיום התנאי בטלה ההפרה, והטעם נ"ל כיון דמה דקיי"ל דאינו יכול להפר ע"י שליח הוא מספק אם הלכה כר' יאשי' או כר' יונתן, א"כ בהיפוך קיי"ל לחומרא דלמא יש הפרה ע"י שליח, והוי מעשה שאפשר לקיים ע"י שליח דמהני התנאי, ואף דדינא דש"ע הוא ממתניתין ר"פ המדיר אמר לה ע"מ שתאמרי לפלוני ומדקדוק לשון דעל מנת פי' הטור דהיפר לה בתנאי שתאמרי לפלוני דברים של קלון, א"כ הו"ל להוכיח לדינא דיכול להפר ע"י שליח מדלא אמרינן בי' תנאי בטל ומעשה קיים, מ"מ יש לומר דליכא הוכחה כ"כ דדלמא מתניתין אתי כר' יונתן ומ"מ אין ההלכה כן, או דליכא לדייק לישנא דע"מ דמיירי בהיפר ע"ת, די"ל דמיירי בהדיר אותה שתאמרי ומ"מ לדינא שפיר פסקינן כן דיכול להטיל תנאי בהפרה, דלחומרא אמרינן שמא יכול להפר ע"י שליח, והא דיוציא ויתן כתובה ומפקינן ממונא מיני' ולא מקרי ספק ממונא, דכיון דעכ"פ אנן פסקינן מספיקא דבלא קיום התנאי לא חל ההפרה וצריכה לקיים נדרה מספק ע"י מעשה הבעל, ממילא צריך ליתן לה כתובה דמה לו דמכחו אסורה מחמת ודאי או מחמת ספק, כנלענ"ד:
ולפ"ז יצא לנו דין חדש, באם היפר תחילה בתנאי ואחרי שעה שנית ע"י שליח בסתם בלי תנאי בזה אף בלא קיום התנאי חל ההפרה בממנ"פ אם הדין דיכול להפר ע"י שליח חלה ההפרה השני' על ידי השליח בסתם, ואם אינו יכול להפר ע"י שליח ממילא הוי מעשה שא"א לקיים ע"י שליח ותנאו בטל והמעשה דהפרה ראשונה קיים:
אולם יש לדון למ"ש השיטה מקובצת נזיר, יש אומרים דשייך תנאי בנזירות אף דא"א בנזירות לקיים ע"י שליח, דדוקא גבי מעשה אם א"א לקיים ע"י שליח אלא ע"י עצמו דוקא, אלים המעשה ואפי' לא נתקיים התנאי לא נתבטל המעשה, אבל נדר ונזירות דליכא מעשה בידים לא אלים שיתקיים אם לא יתקיים התנאי עי"ש, ועי' פ"י כתובות (דף נ"ז) דהיכי דהמעשה הוי דבור בעלמא מסברא יכול להתנות דאתי דיבור ומבטל דיבור וא"צ ללמוד מתנאי ב"ג וב"ר וא"צ להיות דומיא דב"ג וב"ר עי"ש, וא"כ הכא נמי ההפרה דהוי רק דיבור בעלמא אף שא"א שיתקיים ע"י שליח חל התנאי:
אבל בתוס' נזיר (דף י"א ד"ה דהוי מתנה) ס"ל דגם בכה"ג צריך אפשר לקיים ע"י שליח, והנה דברי התוס' מוקשים במש"כ וא"ת ותיפוק ליה דאי אפשר לקיים ע"י שליח הנזירות וקשה לי דמה אולמא האי טעמא מהאי טעמא ואדרבא מדין דצריך אפשר לקיים ע"י שליח אינו ברור, דיש בה פלוגתא פרק חמישי דיבמות (דף נ"ז) לזה נקט טעם פשוט דהוי מתנה ע"מ שכ"ב [וחתני הרב ר' שמואל מבראד אמר דיש עוד טעם בנזיר דהוי[1] תנאי סותר למעשה] עכ"פ טעם דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא טעם יותר פשוט וצ"ע:
וביותר תמוה לי על תירוצם, אחרי שאחרים יכולים להביא קרבנותיהם מקרי אפשר לקיים ע"י שליח, מ"מ איך יתורץ ההוא דר"פ ואלו נדרים קונם רחיצת עולם עלי אם ארחץ, הא אי אפשר לקיימו על ידי שליח ותנאו בטל ומעשה קיים וצ"ע, ידידו ש"ב דו"ש:
עקיבא
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |