שו"ת רבי עקיבא איגר/א/מה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png מה

סימן מה

לכבור ידידי וחביבי הגאון רבי יעקב נ"י אכ"ד דק"ק ליסא ע"ד פינוי הקברות, הדבר פשוט כמ"ש מעכ"ת נ"י דאין לך מזיק רבים יותר מזה, ואף שהיה מתחילה בה"ק דרבים ומדעת רבים, מ"מ לצורך הרבים שרי לפנותו, וכמ"ש הגאון ר' דוד אפענהיים זצ"ל בתשובתו, הובא בתשו' חות יאיר (דף רמ"ו) עיי"ש:

ועל ענין איסור הנאה בדריסה על עפר בה"ק שכתב כבודו נ"י שדעת חכם אחד היכי דאינו נאסר הקרקע עד יסודו אין בדריסת הרגל איסור הנאה. ומעכ"ת נ"י אינו מסכים לזה. לענ"ד הא מפורש בהג"א פ"ג דמ"ק (סי' ע"ח) וז"ל וי"מ דקברות שלנו שחופרים בקרקע וכו' והיינו דעת רבינו ישעי'] וא"כ אסור לדרוך על הקבר משום דאסור בהנאה עכ"ל, וע"ז לא מצינו חולק. והש"כ במקומו (סי' שס"ד סק"ג) העתיקו אולם מ"ש מעכ"ת הגאון נ"י דאם יש עפר אחר ע"ג י"ל דלא מקרי הנאה, דעפר האסור הוי רק כטמון בתוכו דכמה עפר מצוי בשוק. אף דאינו מוכרח כ"כ די"ל דמ"מ נהנה, דבעפר האסור תומך יסודותיו לקרקע שע"ג שלא יפול מתחתיו ומש"ה אין כ"כ ראיה מקבורת איסור הנאה אך מ"מ בצירוף מ"ש מעכ"ת נ"י אח"כ דמסתמא כיון שהוא ישן נושן הונח שם הרבה עפר אחר, ובטל העפר האסור בעפר המותר ברוב, בזה דעתי הקלושה מסכים. ואף אם אינו בבירור שיעור ביטול, כיון דעכ"פ יש ספק ביטול, יש לסמוך על רוב הפוסקים על רבינו ישעי' דגם עפר שתולשים ומחזירים לקבר אינו אסור בהנאה ובצירוף דעת הרשד"ם בשו"ת דדוקא מת עצמו אסור בהנאה מדאוריי' אבל תשמישי מת וקבר אסור רק מדרבנן [ובאמת נפלאתי שלא הביא דברי רש"י המפורשים בסנהדרין (דף מ"ז ע"ב) שכתב להדיא דקבר א"ב מדאורייתא, ובזה הי' אפשר ליישב מה דתמה הגאון מה' דוד הנ"ל בתשו' דדברי רש"י סותרים לכאורה דגבי קבר הנמצא כ' רש"י דידוע לבעלים דבגזילה נקבר משמע דבספיקו אסור ואלו בקבר הידוע כ' רש"י שהי' מדעת בעלים, משמע דספיקו מותר, ונדחק בזה, ולפי הנ"ל ניחא דגבי קבר הנמצא דקתני דמותר בהנאה בזה דהוא דאורייתא, ספיקא אסור, ובעינן דוקא דידוע בגזילה, וגבי קבר הידוע דקתני אסור לפנותו ומקומו טמא, דהוא דרבנן אינו אסור אלא בידוע דמדעת בעלים ואלו ספיקא הדין דפנוי ומקומו טהור ואסור בהנאה כדין מזיק לרבים, ובזה יש לדון על קושית הב"י סי' שס"ד דבטור כ' בקבר הנמצא דאין ידוע אם הוא מדעת בעלים וברש"י כ' דידוע דבגזילה, ולפי הנ"ל דהטור לא הזכיר דמותר בהנאה רק דמותר לפנותו ומקומו טהור וזה גם לרש"י מותר בספק,] א"כ הי' ראוי להקל במחלוקת רבינו ישעי' והפוסקים לדון כספק דרבנן ובפרט דרבו החולקים על רבינו ישעי' א"כ יש להקל עכ"פ ביש עוד ספק ביטול:

ועוד לולי דמסתפינא הי' נ"ל בלשון הטור בשם רבינו ישעי' שהעפר שמכסין בו את המת בתוך הקבר אסור בהנאה י"ל דוקא כשיעור כסוי פני המת שזהו לכבוד המת, אבל מה שהוא למעלה מזה י"ל דעושים רק שיהי' הקרקע שוה שלא יפול הנופל או לעשות מקום פנוי לקבורת מתים, י"ל דהך עפר מותר בהנאה וא"כ מה שחופרים עתה לפינוי המתים מתערב זה עם זה והוי רוב, אולם מדברי הט"ז (א"ח סי' תקכ"ו ס"ב ובמג"א שם סק"י) לא משמע כן אלא דהכל הוי צורך המת. ידידו קשור באהבתו:

עקיבא בן רבי משה גינז מא"ש

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף