שו"ת רבי עקיבא איגר/א/כו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png כו

סימן כו

לידידי הנאב"ד דק"ק צעמפלבורג הרב רבי טוביה נ"י אשר הוגד לו בשמי בענין המאורע דנמצאת בפסח חטה חמוצה בתוך הקדירה שטמנו בה חמין בשבת שהתרתי בפשיטות שארי הקדירות והתבשילין שבתוכם. אמת כי כן הוריתי והנני משיב לרומ"פ בקיצור נמרץ על דבריו, מ"ש מעכ"ת דבודאי הבליעה הולכת בכל הכלי למג"א (סי' תס"ז ס"ק ל"ו) ובתנור שהוחם ע"י אש ג"כ מסיק הש"ך (סי' קכ"א סקי"ז) דמתפשטת בכל הכלי, זה אינו, דיסוד דברי הש"ך בנויים דאף דקיי"ל (בסי' צ"ד) בכף דמשערינן במה דנתחב, דאף דקיי"ל בכל מתכת דחם מקצתו חם כולו, וממילא ראוי לומר דמפעפע בכל הכלי כדקיי"ל סי' צ"ב] מ"מ לענין זה לא אמרינן דחם מקצתו חם כולו, ומחלק הש"ך דבהוחם ע"י אש גרע, והיינו דהוי כאלו ממש חם כולו, וממילא אמרינן דמפעפע בכולו כההיא דסי' צ"ב והכל מספיקא דאיבעיא בזבחים דשמא בישול מפעפע בכל הכלי וכמבואר בסי' צ"ב, אבל לפי אידך צד איבעיא דבחם כולו ממש לא אמרינן בישול מפעפע בכל הכלי גם בהוחם ע"י אש הכי הוא, והראיה דהא בש"ך (סי' צ"ז) באפיית פשטידא עם פת בתנור דן עלי' מספק איבעיא דבישול מפעפע בכל הכלי:

ואך עכ"ז מ"מ בנ"ד ראוי לאסור מספק דשמא בישול מפעפע בכל הכלי, ואף דהש"ך (בסי' צ"ז) כתב להקל בלא ראינו שזב דהוי ס"ס, מ"מ בזה שפיר כתב מעכ"ת דבבישול של מים כיון דמצוי וע"פ רוב הרתיחות עולים למעלה וזב לחוץ על רצפת התנור הוי כמו ודאי זב והיינו אם הכלי מלא או חסר מעט ממילוי הקדירה והכל לפי ראות עין המורה אם הוא קרוב לודאי דנשפך וזב:

אמנם בעיקר היסוד נ"ל דאף אם בישול מפעפע בכל הכלי מ"מ אינו אוסר להקדירות אחרות כיון דבמקומם אינו בעין רק בלוע ממילא אמרינן בזה אין בלוע יוצא מכלי לכלי בלא רוטב, כמ"ש הט"ז יו"ד (סימן צ"ב סכ"ט) זולת אותן קדירות היתר שג"כ המה באופן שקרוב ומצוי שהרתיחה עלה למעלה וזב לחוץ תחתיהם, דכיון דהבלוע ממקום שפיכת קדירות האיסור הולך ומתפשט בכל הכלי ונבלע האיסור בלח ההוא שתחת הקדירות היתר וחוזר ואוסר הקדירות, אלא דמ"מ אותן הקדירות שאין בריחוק מקום דאפשר דהזיבה הולכת תחתיהן אף דזהו לא הוי רוב ומצוי שנשפך כל כך הרבה שהזיבה ילך למרחוק לתחת הקדירות ההם מ"מ עכ"פ ספק הוי שמא זב תחתיהן, ואף דהוי ספק משהו מ"מ אסור כההיא (דסי' תמ"ז ס"ד בהגה"ה) חיישינן שמא נשארו פרורים ואף דהעולת שבת שם כתב וז"ל ואף דהוי ס' דרבנן מ"מ חיישינן שהוא שכיח דמפרר ממנו פרורים, עכ"ל, מ"מ אני בעניי כתבתי על גליון מג"א בזה"ל, ואף דהוי ס' דרבנן לענ"ד למה שכתב המג"א דסינון קודם פסח מהני דבטעם לא אמרינן דחוזר וניער, י"ל דמש"ה ספיקו דמשהו אסור משום דבר שיל"מ דאף דקיי"ל דחמץ לא מקרי ישל"מ כדמוכח מזה דמתירין בע"פ בס' (עי' מג"א סי' תמ"ז סק"מ) היינו דהטעם דחוזר ונאסר, אבל הכא לענין ספק דבפסח אחר א"צ לסמוך על הספק להקל, דאף אם נשאר פרורים יש לסנן קודם פסח ומותר בודאי א"כ לגבי ספק מקרי ישל"מ וספיקו לחומרא, עכ"ל, א"כ ה"נ דהתבשילין אין חוזרים ונאסרים בפסח אחר, דהא בטעם לא אמרינן חו"נ וא"כ בפסח אחר א"צ לסמוך על הספק להקל, ואף בודאי זב תחתיהם שריא ושוב אמרינן עתה בפסח זה עד שתאכלנו מטעם ספק תאכלנו בהיתר אחר פסח ותהיה מותרת בכך לעולם:

מ"ש מעכ"ת ני' דהקדירות מותרים בפסח האחר דלגבי איסור משהו סמכינן על הגאון חכ"צ דאחר יב"ח הוי עפרא, הא מ"מ אם אירע זה בסוף ימי פסח יהיה הקדירות אסורים בפסח הבא תחילת ימי הפסח, דעדיין לא כלו יב"ח, אבל באמת א"צ לזה דהא אפילו התבשיל עצמו שנמצא בו החטה מותר בפסח הבא דבטעם לא אמרינן חו"נ:

מ"ש מעכ"ת להקשות על החכ"צ הנ"ל מדברי הש"ך (סי' ק"ב) דבכלי איסור שנתערב ברוב כלי היתר דצריכים להמתין עד למחר הוי דשיל"מ, דנצטרך להמתין עד אחר יב"ח דיהיה לו היתר ג"כ מדרבנן, ומעכ"ת ני' כתב לתרץ דלא מקרי יל"מ דהבלוע לא היה היתר אלא שנעשה עפרא, זה אינו, דהא אפילו מצד הגעלה היה מקרי דשיל"מ אלולי טעמא דצריך הוצאות להגעיל, והרי בהגעלה לא הוי היתר להבלוע אלא להכלי שמוציא ממנו הבלוע, וא"כ מה לי שההיתר ע"י הוצאת הבלוע בהגעלה או שיצא הבלוע ע"י ישון יב"ח דנשתנה לעפרא, ובענין קושייתו הא מבואר בחכ"צ, ויסודו דביי"נ מהני ישון יב"ח להשתמש בו אח"כ לכתחילה כיון דתוך יב"ח דיעבד אסור ידעו ההפרש בין תוך יב"ח לאח"כ, ומזה למד בכלי חמץ דכיון דאב"י אסור דיעבד מש"ה אחר יב"ח שריא לכתחילה, אבל בשאר כלי איסור דכל אב"י שרי בדיעבד ובזה אף אחר יב"ח אסור לכתחילה דלא יתירו ג"כ תוך יב"ח לכתחילה עיי"ש, וא"כ ממילא לק"מ, דהא גם אחר יב"ח לא יהיה היתר להשתמש בהם לכתחילה, ולא מקרי דשיל"מ, ויעויין בחכ"צ שם שהוסיף לבאר דלא יקשה לפ"ז אמאי לא פשט הש"ס גבי עכברא בשכר' דרב ס' נטל"פ מותר, דאלו ס"ל דנטל"פ אסור א"כ גם דיעבד אסור באב"י והיה לו היתר לאחר יב"ח לכתחילה, ואמאי אמר קדירות בפסח ישברו הא יהיה להם היתר לאחר יב"ח ותירץ דהך סברא דאם באב"י דיעבד אסור מקילין לכתחילה לאחר יב"ח ולא חיישינן שיתירו ג"כ תוך יב"ח, זהו רק בצירוף דאף אם יתירו תוך יב"ח הוי רק איסור דרבנן אבל אם רב ס' דנטל"פ אסור א"כ מדאורייתא אסור תוך יב"ח, בזה אחר יב"ח אסור לכתחילה, עיי"ש:

ואני כתבתי בגליון החכ"צ דלכאורה לפ"ז יקשה בהיפוך דנפשוט דרב ס' נטל"פ אסור ומדאורייתא אסור תוך יב"ח, דאלו סבר נטל"פ מותר, הא מ"מ בפסח נטל"פ אסור בדיעבד מדרבנן, ויהיה לו היתר לכתחילה לאחר יב"ח, כמו דבאמת לדעת החכ"צ לדידן מותר מה"ט לכתחילה לאחר יב"ח, אמנם כיון דטעם האוסרים נטל"פ בפסח דמשהו מיהא איכא א"כ ממילא לרב דס' מין במינו במשהו אף מדאורייתא אסור בפסח נטל"פ, גם בלא"ה ניחא דדוקא לדידן דחמץ אחר זמנו מותר וא"כ מה שאנו דנין רק להשתמש בו בפסח אחר יב"ח, בזה שפיר אמרינן כיון דתוך יב"ח דיעבד אסור דהא בפסח אינו ב"י אסור דיעבד, ולאחר פסח ליכא איסור חמץ כלל, אבל בזמן איסור חמץ נטל"פ אסור דיעבד מש"ה מקילין אחר יב"ח להשתמש בפסח, דלא יבא להשתמש תוך יב"ח דהיינו בפסח תוך יב"ח כיון דאז אפילו דיעבד אסור, אבל לרב דחמץ לאחר זמנו אסור ואם משתמשים בו אחה"פ באב"י מותר בדיעבד מטעם נטל"פ, בזה אסור לכתחילה אחר יב"ח דיבואו להתירו לכתחילה ג"כ תוך יב"ח דהיינו אחה"פ:

עכ"פ קושיית מעכ"ת ני' אין לה מקום כלל, דהחכ"צ התיר רק בכלי חמץ לכתחילה אחר י"ב חודש כיון דתוך י"ב חודש דיעבד אסור, אבל בשארי כלי איסור אסור לכתחילה אחר י"ב חודש והדברים מבוארים להדיא להמעיין בחכ"צ, ומה ראה מעכ"ת לעשות קושיא בזה:

ולענין כלי חמץ, בזה כ' בפשיטות במשבצות זהב (סי' תמ"ז סט"ו) דכלי חמץ מדינא לא בטלים בכלים אחרים לדעת החכ"צ דהא יהיה להם היתר אחר יב"ח והוי ישל"מ, וראיתי למחבר אחרון דכתב דאפילו תימא דלא כחכ"צ מ"מ מקרי ישל"מ דהא מן התורה אינו חוזר וניעור בפסח, דהא הוי נטל"פ דמותר מה"ת ונהי דמדרבנן אסור מ"מ מקרי ישל"מ:

ושגג בזה דממנ"פ אם כשנתערב הכלי כשאינו ב"י, למה יהא מקרי ישל"מ, הא ההיתר שיהיה לו בשנה האחרת דהוי נטל"פ הא זהו מותר ג"כ עתה בלא הביטול, ואם בא לומר דכשהכלי ב"י אסור, הא לפי סברא זו כן הוא שצריך להשהותו עד למחר כדי שיהיה היתר מה"ת בלא ביטול, וכמ"ש הש"ך (סי' ק"ב) ולאח"כ מותר דמה שישהה אותם עד שנה הבאה לא יהיה לו היתר בלא ביטול יותר ממה שהוא עתה דג"כ הוי נטל"פ ומותר מה"ת בלא ביטול:

ידידו עקיבא

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף