שו"ת רבי עקיבא איגר/א/יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א יד

סימן יד

לידידי הרב רבי ישראל נ"י אב"ד דק"ק האדזיטש מכ"ק הגיעני ונוראות נפלאתי על הוראתו לעשות ערובי חצרות במים ומלח ושמן מעורבים, נגד כל הפוסקים ראשונים ואחרונים, ודין הפשוט בש"ע להלכה דע"ח רק בפת, וכמו שהקשו כולם על רש"י רפ"ג דעירובין דהוא נגד סוגיא ערוכה ומפורשת:

ומ"ש מעכ"ת לסמוך על רש"י הנ"ל, מלבד דרש"י לא כתב כן דרך פסק, רק דרך פירוש ואין ראיה דסבירא ליה לרש"י כן להלכה, וכמו שיבואר לפנינו:

גם אף אם היה מפורש כן ברש"י להלכה ולמעשה מ"מ אחרי דהתוס' וכל הראשונים דחו לדברי רש"י מסוגיא מפורשת, פשיטא דאין לעשות מעשה נגדם:

ומ"ש מעכ"ת דרש"י סמך על סוגיא דעירובין (דף ע"א), מה זה, הא אדרבא שם מפורש בברייתא מערבין ע"ח בפת, ופלוגתייהו דר"מ ורבנן שם באם סומכים על שיתוף במקום עירוב', ולחד מ"ד פליגי ביין, היינו במערבים לשיתוף אמרינן מגו דחזי למלתיה לשיתוף סמכינן על זה ג"כ לעירוב, אבל בע"ח לחוד לכ"ע דוקא בפת, וכמ"ש רש"י להדיא והרי תוס' רפ"ג הקשו על רש"י מסוגיא (דף ע"א), ואיך כתב רומ"פ דרש"י סמך על סוגיא זו:

ומ"ש מעכ"ת דהר"ר אברהם בתוס' (דף פ"א) כתב ג"כ כרש"י, אינו, דכתב רק לפרש דלס"ד דר"א ור"י פליגי בתרתי, בין בע"ת בין בע"ח כיון דר"א מיירי בתרווייהו ה"נ קאי עלה ר"י, ולמסקנא גם לר"א ע"ח רק בפת, ובכל מערבין היינו בכל מיני פת ופליגי ר"א ור"י בפרוסה, ובאמת גם מרש"י אין ראיה דידוע דדרכו של רש"י לפרש במתני' לפי ס"ד דהש"ס, וכמ"ש התוי"ט בפאה ובכמה דוכתא והרי בסוגיא (דף פ"א) לס"ד דהש"ס דר"א לאפוקי מדר"י אתי דבע"ח מערבין בכל מאכל, וכיון דאמרינן שם תנינא חדא זמנא בכל מערבין, א"כ המקשן ס' בפשיטות דמתני' זו דרפ"ג היינו בכל מערבין דע"ח בכלל ובכל מיני מאכל מערבין כמו מתני' דהתם, ואף לשנוייא דרבה שם הכי הוא, אלא דמתרץ דאי לאו מתני' דשם היה ס"ד דר"א ור"י לא פליגי ומתני' דרפ"ג רק בע"ת לזה אשמועינן התם דפליגי בע"ח, דר"א גם לע"ח לא צריך פת ואמרינן דגם מתני' דרפ"ג הכי הוא ואתי כר"א, וכדמשמע להדיא מלשון רש"י שם, והיינו הכל לס"ד, אבל למה דמסיק שם רבב"ח דבכל מערבין היינו בכל מיני פת, גם מתני' דרפ"ג הכי דבכל מערבין ע"ח בכל מיני פת ומשתתפים בכל דבר חוץ ממים ומלח, וא"כ רש"י נקט לה רק דרך פירוש ולס"ד דהש"ס:

וגם לאותו ס"ד הוי סתם ואח"כ מחלוקת והלכה כר"י דדוקא בפת, ולמסקנא ליכא פלוגתא דלכ"ע דוקא בפת:

ומ"ש מעכ"ת דרק לכתחילה בעי בע"ח פת, אבל דיעבד או מקום דחק מערבין בכל מילי, ודייק כן מלישנא דברייתא (דף ע"א) ואם רצו לערב ביין וכו', אחרי דמ"מ אין בזה מזור ליישב דברי רש"י דהא רש"י כתב כן על לכתחילה א"א להמציא לנו דין חדש מכח דקדוק כזה מה שלא נזכר רמז דבר בשום פוסק מראשונים ואחרונים:

גם ממימרא דשמואל (דף פ"ה ע"ב) בני חבורה שהיו מסובים וקידש עליהם היום הפת שעל השולחן סומכים משום עירוב, משמע בפתאום קידש היום ואין פנאי לגבות העירוב, ומדנקיט הפת שעל השולחן הא אפשר בהסב על היין, דיין שעל השולחן סומכים משום עירוב, משמע דדוקא על הפת סומכים אף דהוי כמו דחק, וידעתי שיש לדחות מ"מ אין לנו לבדות מלבינו מה דלא נזכר בפוסקים, לזה איני מסכים בהוראה זו מה שאינו דרך אמת:

ולדעתי טוב שיערבו כל חצר וחצר בפת בלא ברכה וכן יערבו בבה"כ בלא ברכה בכדי שאם לפעמים ישכחו אנשי חצר לערב או שיעופש הפת, שיסמכו על הערוב שבבה"כ, ויהיה להם סמך גדול על דעת אבן העוזר (סי' רס"ה) דמהני בכה"ג ערוב שבבה"כ אף דליכא לחי וקורה מועיל שכל חצר וחצר יוכלו לטלטל ע"י ערוב שבבה"כ, ולמד זה מההיא דסי' שע"ב בכותל שהיה ב' חצרות ועשו אילן סולם להכותל דיכולים לערב יחד דהוי פתח בה"ש דלא גזרו משום שבות, עיי"ש, ה"נ יכולים להביא ערובם בה"ש דרך מבוי שהיא ככרמלית ע"כ:. אף דיש לומר להיפוך ולהביא ראיה מסוף פרק הדר דבמניח ערובו בבית אמצעי ואם בית החיצון לא ערבו דלא מהני כיון דמפסיק בית שלא עירבו וכבר דיבר מזה בת' חכם צבי ע"ש, מ"מ האבן העוזר בעצמו עמד בזה וחילק דשבות מחצר לחצר בלא עירוב חמיר וגזרו אף בה"ש עיין שם והוא דחוק:

אולם בכדי שלא יסתרו הסוגיות דעירובין (דף ע"ח) דמהני אילן לעשותו סולם, לההיא דסוף פ' הדר, אפשר לומר דהנה חזינן בסוגיא (דף ע"ח) דר"י ס"ל דאשירה מותר לעשותו פתח, ואילן לא, דאשירה איסור ד"א גרם לה, אבל אילן דאיסור שבת גרם לה לא, וע"כ הסברא דאשירה מקרי פתח דבעצמותו הוי פתח אלא ארי' דרביע עלה איסור אשירה, לא מיבטל בזה תורת פתח, משא"כ אילן דאיסור שבת גרם לה וכיון דאנו באים לתקן בעירוב איסורו דשבת לא מהני תיקון זה היכי דא"א בלא איסורא דשבת לעלות באילן. אלא דאנן פסקינן דאשירה לא מהני, דאף דדבר אחר גרם לה לא הוי פתח ואילן מהני דבה"ש יכול לעלות באילן והוי פתח, והנה לכאורה קשה, מה בכך דבה"ש הוי פתח, הא מ"מ לא הוי פתח לכולי יומא [והמג"א סי' שע"ב רמז לסי' שע"ד, והיינו דעירב דרך הפתח ונסתם הפתח דמהני דאמרינן הואיל והותרה הותרה, אבל באמת אינו דומה, דהתם לא היה עומד להסתם בשבת ולבטל הפתח, אבל באילן דעומד להתבטל הפתח כשתחשך גרע, וכההיא דרסי' שס"ה ס"ז בהגה"ה ובסי' שע"א ס"ה דבעומד לסתור לא אמרי' הואיל והותרה הותרה, מכ"ש בזה באילן דודאי יסתלק הפתח כשתחשך, וכן ראיתי אח"כ דעמד בזה בספר תוספת שבת]:

ולזה היה נראה דאילן עדיף דאית ביה תרתי, דבה"ש הוא פתח גמור וגם משתחשך ראוי להיות פתח אלא דארי' דרביע עלה מש"ה מהני, ואשירה הוא דאסור דמכח אריה דרביע עלה גם בה"ש לא חזי, משא"כ באילן דבה"ש הוא פתח גמור וגם משתחשך דלא הוי פתח רק מכח אריה דרביע עלה מש"ה מהני, וכיון שכן י"ל דוקא באילן אף דאיסור שבת רבע עלה מ"מ מה שאנו באנו לתקן איסור הוצאה אינו מעוכב ע"י איסור הוצאה דשבת רק ע"י איסור אין עולין, והוי בזה כמו איסור דבר אחר גרם לה ומהני בצירוף דבה"ש הוי פתח גמור, אבל בההיא דס"פ הדר דהעיכוב מחמת איסור טלטול מבית לבית בלא עירוב, א"כ אותו האיסור בעצמו שבאנו לתקן מעוכב מחמת אותו איסור עצמו, מש"ה גרע דלא מקרי פתח כלל ומצד היתר בה"ש לחוד לא מהני:

ולפ"ז בנ"ד דהניחו ערוב ורק איסור הכרמלית מפסיק בזה יש ספק עצום אם נדמה אותו לההיא דס"פ הדר, כיון דאיסור הוצאה דשבת רביע עלה, הוי כמו איסור עצמו גרם לה, או כיון דהתיקון הוא לאיסור הוצאה דמבית לבית בלא עירוב והעכוב הוא מחמת איסור כרמלית הוי כמו דבר אחר גרם לה או דמ"מ כיון דהכל איסורו דשבת הוי כמו אותו דבר גרם לה ודמיא לההיא דסוף פרק הדר, וצ"ע לדינא:

ועיין בספר עצי אלמוגים בארוכה דהביא שם דחבורה שלמה התירו ודעתו להחמיר, עכ"פ אם יארע שכחה ולא יערבו, או שיעופש הפת ולא ירגישו, יהיה סמך גדול על העירוב שבבה"כ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף