שו"ת רבי עקיבא איגר/א/יג
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
לידידי הרב רבי שמעון נ"י אב"ד דק"ק אבערשיצק
על שאלת רומ"פ על אותן היושבים בכפר סמוך לעיר ומפסיק ביניהם מעבורת שקורין (פרוהם) ורוצים לעבור בשבת להתפלל בעשרה:
קשה עלי להתיר, דבפרק תולין (דף קל"ט) משמע דבספינה אף תוך התחום אסור דהוי כשט, וכמו שהוכיחו במישור התוס' והרא"ש בפרק מי שהוציאוהו (דף מ"ג):
וממה דכתב הרי"ף פ"א דשבת גבי אין מפליגין, דודאי אם יהיה חילול אף בתחומין דרבנן אף לדבר מצוה אסור אלא דמיירי תוך התחום וליכא איסור רק ביטול עונג שבת מחמת נענוע הספינה זהו מהני למצוה, וא"כ מוכח דאין בו איסור שט, י"ל דוקא בנכנס לספינה קודם שבת לא מקרי כשט דהרי ביותר מזה כתב דבעשה קידוש בספינה ויצא דחוזר ונכנס בשבת דלא מקרי שט דהוי חוזר לביתו, אבל לכנס בספינה בשבת י"ל דגם הרי"ף ס"ל דהוי כשט, (והכי פסקינן בש"ע סי' של"ט) א"כ ה"ה מעבורת:
ואף דהוא לדבר מצוה, הא המג"א כתב שם (ס"ק י"ג) דאף לדבר מצוה אסור כדאיתא להדיא (סי' תרי"ג ס"ו):
ואף להתפלל בעשרה י"ל דלא עדיף ממצוה אחרת והרי המהרי"ל נסתפק אם מערבים לילך להתפלל בעשרה (הביאו המג"א סי' תט"ו) הרי דאפשר גרע ממצוה לילך לבית האבל ולבית משתה נשואין, ואף דהכריע שם המג"א להתיר מההיא דסי' צ' והיינו מדחזינן דמחייבין אותו לילך ד' מילין להתפלל בי', א"כ חזינן דהיא מצוה רבה, י"ל דזהו רק דמקרי מערבין לדבר מצוה אבל לדחות איסור דרבנן י"ל דלא דחיא, ואף דמלשון המג"א שם ולפמ"ש סי' צ' וכו' משמע דרומז על דברי עצמו בסימן צ' דהביא שם ההיא דגיטין דר"א שחרר לעבדו א"כ חזינן דאפי' דאוריי' דחינן כ"ש שבות דרבנן, מ"מ נ"ל דאין ראיה, דגבי שחרור שאני דזיכוי רבים עדיף, ועי' הרא"ש במ"ק (סי' ג') דכתב לתרץ דברי בה"ג שכתב אם שכב לו שכיבא ביו"ט אחרון דנוהג אבילות דלא אתי עשה דרבים דרבנן ודחי לעשה דאורייתא, אף דבשחרור דחינן דאורייתא משום מצוה דרבים דרבנן לשמוע קדיש וקדושה דיש חולק דזכוי דרבים עדיף:
ולפ"ז עכ"פ מותר לעבור בספינה להשלים לעשרה דזה שפיר יש ללמוד מכ"ש משחרור:
אמנם נ"ל דגם לזה אין ראיה כ"כ, דבאמת דברי הרא"ש במ"ק תמוהים לי, דסדר דברי הרא"ש כך הוא, דבתחילה הביא דברי הרי"ף דהוכיח מדאמרינן דדחי' לעשה דיחיד מוכח דאבילות דאורייתא, והרא"ש הוכיח דלא הוי דאורייתא, והא דקרי לה עשה אפילו שהוא דרבנן קרי לה עשה, וה"ק אע"פ דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה והעמידו דבריהם במקום עשה בכאן לא העמידו עליו, ואתיא עשה דרבים ודחי לה ואע"פ שלא עשו כן לענין שופר וכו':
ותמיה לי למאי הוצרך הרא"ש לחלק בין זה לשופר הא י"ל דהיסוד דהרי"ף אף אם אבילות דאורייתא מ"מ עשה דרבים דחי לה לעשה דיחיד זהו קיימא, ומש"ה הכא אף דעשו חיזוק כשל תורה הא אף אם היה של תורה ממש נדחית מפני עשה דרבים, משא"כ בשופר דבמלאכה דאורייתא לא נדחית דהוי עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה מש"ה אף דהמלאכה דרבנן עשו והעמידו דבריהם כאלו המלאכה דאורייתא וכמ"ש להדיא הר"ן בר"ה:
והיינו מרוויחים לישנא דש"ס דקרי לה בשם עשה דיחיד, היינו דזהו עצמו הטעם דעשה דאבילות אפילו היא עשה גמורה דחי, דאלת"ה אף שהיה דרבנן מ"מ העמידו והוי כשל תורה:
ובאמת לכאורה היה קשה לי כזה בפסחים (דף צ"ב) ערל איזמל וכו' מצור' דתניא, וקשה הא ר"י דחידש דד"ת אפי' עשה אין בו, דבפשוטו היינו מפרשים להברייתא דהוי עשה ממש, ועי' תוס' יבמות (דף ז') ד"ה ר"י ר"ל באמת דהך ברייתא ס"ל דהוי עשה ממש אלא דר"י פליג עלה, א"כ דעשה דכרת דוחה לעשה דטבול יום א"כ איך חשבינן בפסחים מצורע דלא העמידו דבריהם, הא אף אם העמידו דבריהם והוי באמת עשה דאורייתא נדחי' מפני עשה דכרת:
ונ"ל לומר דוקא אם הוא דאורייתא בעשה מקרא דכבוא השמש יבא אל המחנה הוי רק עשה גרידא ונדחית מפני עשה דכרת, אבל אם הוי דרבנן ולא איירי הקרא מזה משמע דרבנן אמרו דמעוכב הערב שמש הוי טמא כמו קודם הטבילה לענין מחנה לויה וכן הוא הלשון שחדשו טבול יום לא יכנס במחנה לויה דמשמע בלשון לאו ככל טמאים, וממילא אם העמידו דבריהם והוי כטומאה דקודם טבילה יש בו עשה ול"ת ולא הוי נדחית מפני כרת, עי' תוס' חולין (דף ע"ח) ד"ה מנין, אע"כ דלא העמידו דבריהם, ודברי הרא"ש הנ"ל תמוהים וצע"ג[1]:
ולפ"ז אין ראיה להתיר שבות דרבנן להשלים עשרה די"ל דוקא שחרור דהוי רק עשה, אבל בשבות דרבנן העמידו דבריהם כאלו מלאכה דאורייתא דיש בו עשה ול"ת וגם כרת, י"ל דזהו לא נדחה מפני זיכוי הרבים:
ולכאורה ראיה מההיא דאין מפקחין הגל גבי שופר דסתמא קתני אף אם צריכים הציבור להשופר זה דהוי זיכוי רבים, ומוכח דגם בזה העמידו דבריהם והוי כעשה ול"ת ולא מהני זיכוי הרבים:
אמנם הא עדיין יקשה מ"ש הר"ן בר"ה דלרווחא דמלתא נקיט עשה ול"ת דאף בל"ת גרידא לא דחי' דלא הוי בעידנא, ובזה יקשה בשופר לצורך ציבור לא בעינן בעידנא דבזיכוי הרבים ל"צ בעידנא כמו בשחרור, והמג"א (סי' תמ"ו) הביא דהש"ל כתב בשם ר"ת לתרץ דבמלוה דרבים לא בעי בעידנא ומהר"ן מוכח דלא ס"ל כן, אבל מ"מ הא עכ"פ בזיכוי הרבים מוכח מההיא דשחרור דלא בעי בעידנא, עי' תוס' פסחים (דף נ"ט ע"א):
זולת שנאמר דליכא ראיה, די"ל דשחרור היה בעידנא דמסר להעבד השטר שיחול השחרור באותו רגע שיאמרו קדיש וקדושה, ודוחק:
ויותר היה נראה דס"ל דשופר אף דרבים צריכים לו מ"מ אין המצוה ע"י חברת האנשים, דכ"א בעצמו יכול לתקוע ולקיים המצוה, ודוקא לומר קדושה בעשרה דהוי ענין חבורה למצוה, א"כ אין ראיה משופר וי"ל דבמקום זיכוי הרבים לא העמידו דבריהם:
ומ"מ י"ל מסוגיא דסוכה (דף ט"ז ע"ב) דמצאו סדינים פרוסים והביאו ס"ת, ומשמע דהיה צריך לקרוא בציבור בבהכנ"ס ואפ"ה משמע דאם לא היו מוצאים סדינים פרוסים לא היו רשאין להביא ס"ת, הרי אף לדבר הצריך לעשות בעשרה מ"מ לא דחינן בי' לשבות דשבת:
וי"ל קצת דאפשר דהיה באפשרות להציבור לילך להבית שיש בו ספר תורה, וליכא זיכוי רבים, וצריך עיון לדינא:
ומ"ש רומע"ל דאפשר לקנות שביתה במעבורת ולעשות קידוש, אינו נראה, דדברי הר"ן שייך רק בספינה דהוי כמו בית ועושים בה כל צרכם בזה הוי כחוזר לביתו אבל מעבורת שהוא רק רפסודות עצים מחוברים זה לזה אינו חדר ובית ול"ש זה, כנלענ"ד:
עקיבא
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |