שו"ת ערוגת הבשם/יורה דעה/קע

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שלוכ"ט לכבוד הרב הגאון המפורסם ערוגת הבשם כקש"ת מו"ה יעקב יוסף גינז נ"י האב"ד דק"ק האוידא-בעסערמין יע"א

יקרתו הגיעני, וע"ד אשר העיר על דברי המחבר ביור״ד סי' קצ"ג בבועל את הבתולת שכ' דצריכה להפריש בטהרה ומשמעה על כל הא דכתוב ומפורש לעיל מני׳ בין שראת' בין שלא ראתה,‏ וקשי' לי' למעכ"ת מ"ש מהא דבסי׳ קצ"ב בתבעוה לינשא דלא צריכה הפסק טהרה היכא דלא ראתה נלענ"ד החילוק פשוט דהתם ליכא חששא אלא על שמא ראתה טיפת דם בשעת חימוד של התביעה כמבואר בטו"ז ס"ק ה' אבל בשביל כך עדיין לא הוחזק להיות מעיינה פתוח עד שנאמר שצריכ' הפסק בטהר׳ משא"כ בהך דסי' קצ"ג למאי דחיישי' שמא ראת' דם בתולים וחיפהו וכו' א"כ ע"י שנתקו גידין שדם בתולים מפקד פקיד,‏ או חיבורי מחבר בהו יש לחוש שהדם יצא מאליו גס אח"כ כמו דחיישי' לכך היכא דנפתח מעיינה דמקור דמי' משו"ה שפיר צריכה שתפסיק בטהרה:‏

ואיידי דאיירי אעורר על מש"כ החו"ד שם דאם הי' לה מוך דחוק ברחמה כל שעת התביעה ודאי ל"ח ומתרץ בזה קושי' הטו"ז מתמר ורות ובדבריו ניחא נמי הא דהעיר בב"ש סי' קי"ט מיבמות דף קי"ג דקמבע"ל אליבא דר"א דאמר חרש קידושי ספק וקאמר נפק"מ אם יכול לגרש ול"ק נפק"מ אם היא חרשית אם יכולה להנשא כי א"א לספור ז' נקיים על דם חימוד עיי"ש ולמש"כ החו"ד ניחא אלא דצל"ע מש"ס יומא דף י"ח ויבמות דף ל"ז מאי פריך ארב ור"נ דמכרזי מאן הוי' ליומא, והא"ר תבעוה לנשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים הא י"ל מקמי' דיחדי' להם הי' להם מוך דחוק, ואולי י"ל דבאמת זה נכלל בתי' הש"ס רבנן אודיעו הוי מודעו להו, ולדינא צ"ע אם לסמוך בזה על חידושו של החו"ד דמסתימת כל הפוסקים לא משמע כן, ותו דהא מבואר בר"ן שבועות דמה"ט לא מהני אם בדקה עצמה ולא מצאה כלום דשמא מחמת עוצם מיעוטו אינו ניכר א"כ לפי מאי דאמרי' בריש נדה מוך נמי אגב זיעה מכויץ כויץ [1] א"כ מוך דחוק לא מהני ונ' דרבינו החוו"ד בעצמו לא כ' כן להלכה למעשה מדלא הביא חידוש זה בחידושי דינים שם, דברי אוה"נ דורש שלום תורתו.

  1. מנחת יצחק יעקב: יש לציין שבנוב"י (מה"ק יו"ד סי' מ"ג) פי' דהא דאמר רבא דאגב זיעה מכויץ כויץ הוא רק במוך רגיל, אבל במוך דחוק כו"ע מודי דאין מקום לדם לעבור מהמקור ולירד למטה. ואדרבא אולי מהר"ן איכא סייעתא לדברי החוו"ד שרק כתב דבדיקה לא מהניא דשמא נאבד הדם, אבל על מוך דחוק לא נתבאר בדברי הראשונים לחוש לשמא יאבד. ומה שטען הרב המחבר ז"ל דמסתימת הפוסקים שלא הזכירו חידוש זה, הנה יתכן דמחמת שהוא מילתא דלא שכיחא כ"כ שהאשה תשב במוך דחוק בשעת התביעה מבלי שתדע דעומדת להתבע לפיכך לא דנו בזה. ועפי"ז נראה ליישב גם מה שהקשה הרב ז"ל מהגמ' יומא ויבמות הנ"ל על הא דהקשו על רב ור"נ מדין דם חימוד ולא תירצו דהוו עם מוך דחוק, ונראה דמאחר ומוך דחוק הוא מילתא דלא שכיחא כ"כ ומנ"ל שהאשה הבלתי ידועה שתסכים להנשא תהיה עם מוך דחוק בשעת ההכרזה לפיכך לא תירצו כן. ברם יש מהפוסקים שדחו דברי החוו"ד מחמת שאיירינן בגזירות חז"ל ולא פלוג חכמים בגזירתם, ולכן גם כשאין לחשוש לראית דם מ"מ אין בידינו להתיר. אמנם לכאו' טענה זו נסתרת מדברי הר"ן הנ"ל שהוצרך לפרש אמאי בדיקה לא מהני, ומשמע דאם לא היה חשש לראיית דם הרי שהוה מודה דאין לאסור. אמנם יש מפוסקי זמנינו שחששו מבחינה מציאותית דבזמנינו אין המוך נכנס לתוך כל החלל ואין לסמוך עליו לענין זה