Difference between revisions of "שו"ת מהרי"ק/צח"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to: navigation, search
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
 
(תיקון טעות דמוכח)
 
Line 4: Line 4:
 
{{ניווט כללי עליון}}
 
{{ניווט כללי עליון}}
  
'''על ''' דבר הגע הבא מקשטר"ו בגלילו' רומניי"א שלחו רבי יודא דמתקרי ליאון לאשתו מלכ"ה במדינו' פיימו"נט וכתוב בגט אנא לוי יודא המכונה ליאון דבמדינות פיימו"נע ובמקום הנתינה אין מכירין בשם דלוי כלל ואינו נקרא שם אלא יודא או ליאון וגם בקשטר"ו שהוא מקום הכתיבה אין נקרא בשם דיודא ובשם דליאון אלא בשם דלוי לפי מה שספר לי איש אחד הבא משם לכאן וגם לפי מה שראיתי בג' כתבי' מכתב ידו שהביאו שליח הגט עצמו ושם לא חתם שמו הוא עצמו כי אם לוי. נ"ל דדבר פשוט {{ממ|א}} הוא שהגט פסול מתרי טעמי חדא דבשהוא כותב אנא לוי יהודא כו' משמע שכן נקרא בשני השמות יחד כמו שיש הרבה בני אדם ששמו כפול בשני שמות חלוקים והכי נמי נראה שקורין אותו לוי יודא ואינו כן כי בשום מקום אין נקרא כי אם בשם האחד לבדו במדינת פימונט שהוא מקום הנתינה שהוא העיקר אין נקרא כי אם בשם דיודא ולא בשם דלוי כלל עד כי תמהנו כולנו בראותינו בגט ובכתבו שהיה קורא עצמו לוי. וגם שם בגלילו' רומנייא לפי אשר הוגד לי אין נקרא כי אם בשם לוי לבדו. וגם בחתימ' כתביו אשר חתם באותו הפרק עצמו שנכתב הגט לא חתם עצמו כי אם בשם לוי לבדו ואם כן פשיטא ופשיטא יותר מביעתא בכותחא שאין לכתוב בגט לוי יהודא דמשמע שכן נקרא בשני השמות ביחד. ולפי הנראה לע"ד גרע טפי מההיא דקתני בברייתא ומייתי ליה בגיטין פרק השולח {{ממ|גיטין דף לד}} היו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל וכו'. וגרש אשתו שביודא בשמו שבגליל כו'. אינה מגורש' עד שיגרש אשתו שביהודא בשמו שביהודא ושם דגליל עמו כו'. ועל זה כתב בספר התרומה וז"ל. ויכתוב שם של מקום הנתינה עיקר ושם של מקום הכתיבה שהבעל עומד שם טפל לו אני פלוני עיקר השם דמתקרי פלוני עכ"ל ס"ה. וכן כתב בסמ"ג וזה לשונו עד שיכתוב גט לאשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו פי' שיעשה שם מקום הנתינה עיקר כגון אם היה נקרא ביהודא יוסף ובגליל קורין אותו שמעון יכתוב אני יוסף דמתקרי שמעון עכ"ל. וכן כתוב במרדכי גדול וזה לשונו ועל כן יכתוב כל שני השמות כו'. עד פי' שיעשה כל שני השמו' שם שיש לו במקום הנתינה והיינו במקום שאשתו עומד' שם עיקר ושם שיש לו במקום הכתיבה דהוא מקום שהוא שם יעשו טפל ויכתוב בו אני פלוני שם מקום הנתינה דמתקרי פלוני דהיינו שם מקום הכתיבה כדאומר בתלמודא אנא בר הדיא דמתקרי אייא מורי עכ"ל. הרי לך בהדיא ששוו כולם שיש ליכתוב האחד עיקר והשני בלשון דמתקרי ולא לכתוב שניהם יחדיו כאשר עשה מסדר גט זה. ולא מבעיא אם האמ' כאשר שמעתי אומרים שלא נשתנה שמו גם בארץ רומ"נייא מחמת חולי אלא הוא הסב את שמו מיהודה ללוי לטעם ידוע דודאי לא היה לכתוב שניהם יחדיו אלא אפילו יהיה אמת {{ממ|ב}} שנשתנה שמו מחמ' חולי מאחר שלא נקרא בשני השמו' יחד בשום מקום פשיטא ופשיטא אלא יכתוב אנא לוי יודאי אלא אנא יהודא דמתקרי לוי וכדפירשתי לעיל ואפשר כי המסדר היה טועה בלשון הגהת רבינו פרץ בסמ"ג וז"ל רגילין לכתוב דמתקרי כששם השני בלשון הקודש וכו'. עד ואדם שנשתנה שמו מחמת חולי כו'. מ"מ אותו שם שינוי שהוא לשינוי הוא עיקר וכותבין אותו קודם עכ"ל. וחשב הכותב מאחר דכתב דשם השני עיקר וכותב אותו קודם משמע שאין חילוק בין שני השמו' אלא שהאחד כותבין ראשון והאחד השני ולא בלשון דמתקרי וטעו' גמור הוא שכבר כתב רבי פרץ למעלה מזו וכן כתב ר"י מקור"בייל אבי הספר בפנים שכל זמן שיש לו שני שמו' שכותבין העיקר קודם והשני בלשון דמתקרי ומשום כך לא הוצרך לחזור ולהאריך ולפרש דפשיטא דאלעיל קאי שכתב דרגילין לכתוב דמתקרי כששם השני בלשון הקודש וכו'. וזה פשוט לכל מבין דאם היה משנה מטבע השמו' אשר דבר בו עד עכשיו דהיינו לכתוב השני בלשון דמתקרי או בלשון מכונה שהיה מפרש בהדיא ואומר אבל כשנשתנה שמו מחמת חולי לא לכתוב לא דמתקרי ולא המכונה אלא יכתוב שניהם יחד ויקדים שם השנוי ומדלא כתב הכי פשיטא ופשיטא דאלעיל קא סמיך ולא בא כי אם לגלות דשם שינוי מחמת חולי הוא עיקר וכותבין אותו קודם כדין העיקר שיש לו להקדים ושם האחר טפל לו לעולם בלשון דמתקרי כדפירשתי. ועוד תדע דכן הוא דלשון קודם לא משמע שיהיה השני לו כתוב כדוגמת הראשון רוצה לומר בלא לשון דמתקרי שהרי כתב בסמ"ק בפנים וזה לשונו ואדם שיש לו שמות חלוקים כו' יכתוב העיקר קודם אנא פלוני דמתקרי פלוני ועלה קאי רבינו פרץ והגיה מה שהגיה וכל מי שיש לו עינים לראות ירגיש ויבחון דהאי קודם שכותב רבינו פרץ הוא כמו קודם שכתב ר"י מקורב"ייל בעל הספר בפנים שכתב העיקר קודם אנא פלו' דמתקרי פלוני ביאר לנו דשם הנכתב שני בגט נכתב בלשון דמתקרי וזה פשוט. ועוד תדע דכן הוא דאם לא כן יקשה מה"גהת רבינו פרץ שהרי כתב בתוספו' רבינו פרץ וזה לשונו וכן הדין כשהש' השני הוא בלשון לעז כגון חניכה שקורין שוור"נום אז כותבין המכונה אבל כשש' השני הוא לשון עברית כגון אותו בנ"א שנשתנה שמם ע"י חולי אז כותבין דמתקרי כמו מרים דמתקרי שרה עכ"ל. הרי לך בהדיא שכתבו תו' רבינו פרץ שיש לכתוב דמתקרי כשנשתנה שמו מחמת חולי ופשיטא שתוספ' רבינו פרץ והגהת רבינו פרץ אינם חלוקו' אלו על אלו מאחר שכולם ניתנו מרועה אחד. ועוד נראה לע"ד שמאד טעה המסדר במה שהקדים שם לוי שהוא שם הכתובה לשם דיהודה שהוא שם הנתינה שהרי שוו כל הפוסקים ספר התרומה וסמ"ג ומרדכי גדול ששם מקום הנתינה עיקר וכותבין אותו קודם כמו שכתבתי למעלה לשונם ואפילו יהבינן ליה כל טעותיה לכתוב שניהם יחד לכל הפחות היה לו לכתוב יהודא ולוי מאחר דשם דיהודא עיקר ושם דלוי טפל ולא מבעיא אם שנה שמו בכוונה מחמת בוריו ולא מחמת חוליו כאשר שמעתי עליו שהיה לו להקדים שם דיהודא לשם דלוי כדפרשתי לעיל מתוך הפוסקים וגם תלמוד ערוך הוא בגיטין פרק השולח {{ממ|גיטין דף ל"ד}} אלא אפי' יהיה אמת שנשתנה מחמת חולי שעל זה כתב רבינו פרץ ששם השני הוא עיקר דבר פשוט הוא לכל מבין ומבחין בין ימינו לשמאלו שלא דבר רבינו פרץ אלא כשהכתיבה והנתינה במקום אחד ושם יודעין ומכירין בשם השני שהוא לשינוי ואפשר שכן יהיה הדין כשאינם במקום אחד אלא שבמקום הנתינה מכירין ויודעין בשם השני שהוקבע מחמת חולי אבל היכא שאין הכתיבה והנתינה במקום א' וגם במקום הנתינה אינם מכירין בשם השני שהוקבע מחמת חולי דבר פשוט הוא אפילו לתינוקו' של בית רבן שבזה לא דבר רבינו פרץ כלל דחלילה לומר כן דטעמא מאי אמור רבנן שצריך לכתוב שני השמות ושם הנתינה עיקר היינו משום שלא יוציא לעז על הגט אותן שאין מכירין בשם הכתוב ויאמרו אין זה בעלה שגרש' כדפי' התוס' וס"ה. ועלה קאמר דשם הנתינה עיקר דיותר יש לחוש ללעז מקום הנתינה שהאשה עומדת שם מללעז מקום הכתובה ומאחר שכן הוא פשיטא דלא שנה נשתנה שמו מחמת חולי ל"ש נשתנ' שמו מחמ' ד"א דיש לחוש ללעז מקום הנתינה שהוא עיקר ויש להקדי' שם הנתינ' שהוא שם הראשון לשם כתובה שהוא שם השינוי וה"נ איכא למיחש פן יוציאו לעז אנשי מקום הנתינה ויאמרו אין זה בעלה שנתגרשה מאחר שאין מכירין בשם השינוי שהוקבע מחמת חולי. ועוד תדע שכן הוא מדקתני בברייתא פ' השולח {{ממ|גיטין דף לד}} היו לו שתי נשים כו' ולו שני שמות אחד ביהודא ואחד בגליל כו' אינה מגורשת עד שיגרש אשתו שביהודה בשם יהודה ושם דגליל עמו ואשתו שבגליל בשם דגליל ושם דיודא עמו ומסתמ' כשיש לו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל האחד מובהק יותר מחבירו רוצה לומר שם דיהודה מובהק או שם דגליל מובהק ואפילו הכי קתני דבין ביהודה ובין בגליל לעולם מקדים שם מקום הנתינה והאחר טפל לו כדקתני בשמו שביודא ושם דגליל עמו בשמו שבגליל ושם שביהודה עמו. ואע"ג שבאחד המקומות מקדים השם שאין מובהק לשם המובהק אפי' הכי כיון שאין מכירין במקום הנתינה בשם המובהק נעשה המובהק טפל ושאינו מובהק עיקר ובזה מתיישב למה הוצרך תנא דברייתא למתני היו לו שתי נשים כו' ולו שני שמות וכו' לאשמעינן באשה אחת וה"ה בשתי נשים אלא ודאי אתא לאשמועינן אע"ג דאי אפשר אלא אם כן מקדים באחד משני הגיטין שם שאינו מובהק למובהק אפילו הכי אזלינן לעולם בתר שם הנתינה וכפירשתי וזה ברור וישר לכל מבין. ועוד תדע דכן הוא שהרי כל הפוסקים שהבאתי למעלה כתבו בסתם דלעולם מקדים שם מקום הנתינה לשם מקום הכתיבה בלשון דמתקרי כמו שכתבתי לשונם לעיל. ואם איתא שיש לחלק בענין זה בין היכא דשם השני מחמת חולי ובין היכא שאינו מחמת חולי פשיטא שלא היו שותקים מזה ולא לשתמיט חד מינייהו דלימא במה דברים אמורים דשם הנתינה עיקר היכא שלא נשתנה מחמת חולי וכו' אבל נשתנה מחמת חולי שם החולי עיקר אלא פשיטא ופשיטא מדלא חלקו שבכל ענין פסקו ואמרו שמקדימין שם מקום הנתינה לא שנא נשתנה שמו מחמת חולי ושם מקום הנתינה אינו שם השינוי ולא שנא נשתנה שמו מחמת דבר אחר דבכל ענין שם מקום הנתינה עיקר וכותבין אותו קודם והשני בלשון דמתקרי וכמו שמוכיח מתוך ל' הברייתא דפרק השולח וכדפירש' לעיל וזה ברור וישר לכל בקי בטיב גיטין. {{ממ|ג}} ועוד ראיתי בגט הנ"ל והנה כל רגלי הקו"ף שבו מתחילה נדבקו בגג שלהם ושוב נפרדו בסכין ואחת מהנה לא נעדרו שלא נתקנו וכולן נפרדין רק אחת בחתימת העדים והיא הקו"ף של יעקב אבי העד השני שנשארה עדיין דבוקה הרבה בגג שלו שפלטתה הסכין באפס הרגשת המוחק. והנה דבר ידוע הוא כי בספר תורה היה פסול בכה"ג לדברי אור זרוע וטור יורה דיעה שהרי כתב באור זרוע וזה לשונו ה"א וקו"ף תולה כרעייהו שאין לחברו בראש הגג למעלה ואם חברו פסול עכ"ל. ובטור יורה דיעה כתב וז"ל צריכה כל אות ליגע כגון הנקודה של השין ועיי"ן כו' חוץ מרגל הה"א והקו"ף שאותו בלבד אין להם ליגע ואם נוגעין פסולות עכ"ל. וכתב בסמ"ג שיש לעשות הגט לכתחילה בתקון ס' תורה ואם כן פשיטא שיש להקפיד בגט שלא יגעו רגלי הה"א והקו"ף לגג שלהן ואע"ג שגם בספר תורה כתב במרדכי שמתחילה פסל הר"ץ להפריד בסכין כה"ג ולבסוף חזר בו והכשיר מ"מ לא משמע כן מלשון אור זרוע ויורה דעה דלעיל שכתבו בסתם שהוא פסול ולא אמרו שיועיל בו תיקון משמע לכאורה דסבירא ליה דלא מהני ביה הפרדת הסכין כדברי הר"ץ הראשונים משום דחשיבי לו כחק תוכו' דפסל ליה תלמודא בהדיא במסכת גיטין {{ממ|דף כ}} וכן כתב רבינו פרץ בהלכות גיטין וזה לשונו. ואם יפיל דיו בתוך האות שלא לתקן ע"י מחוקה עכ"ל משמע דפסול אפילו היתה האות ניכרת מדלא מפליג בהכי כדמפליג בהלכות תפילין והכא נמי לא שנא ולכל הפחות יש להחמיר בדבר וכן נהגו כל ישראל וכן ראיתי כל רבותינו נוהגין להכתיב גט אחר כל זמן שאות אחת נוגעת שלא כמשפטה אפילו כמלא נימא ולא ראיתי מעולם מי שהקל בזה לכתחילה ואע"ג דמתוך לשון רש"י דפרק בתרא דגיטין {{ממ|דף פה}} משמע דאין להקפיד בנגיעת כרעיה דה"א לגג שלה כ"א בה"א דלמהך ומסתמא דהוא הדין לרגל הקו"ף דהא בחדא מחתא מחתינהו תלמודא בפרק הקומץ רבה {{ממ|מנחות דף כ"ט}} וגם ממקומו הוא מוכרח קצת מדקאמר רבא התם חזינא להו לספרי דוקני דחטריה לגגיה דחית ותלו ליה לכרעיה דה"א וקו"ף משמע דדוקא ספרי דוקני הא שאר סופרים לא היו מקפידים וגם משמע משם דעד שלא ראה סופרים דוקני דתלוי ליה כו' רבא עצמו לא היה מקפיד בדבר ומסתמא אם היתה האות נפסלת בכך לא היה רבא טועה בזה עד שראה הני ספרי דוקני דמסתמא כבר היה יודע צורת האותיות היאך מ"מ כתב רבינו פרץ וזה לשונו וצריך שיהיו ההיהין תלויין לכרעייהו וכן הקוף כדמוכח פ' הבונה וה"א דלמהך להרחיקה יותר עכ"ל וזה הוא שלא כדברי רבינו שלמה דפרק בתרא דגיטין {{ממ|דף פה}} וכן שאר הפוסקים כגון אור זרוע וטור יורה דיעה לא ס"ל הכי ואם הלכה רופפת יש להלוך אחר המנהג וכל שכן בהיות המנהג כדברי הפוסקים האחרונים כגון רבינו יצחק ורבינו פרץ ובעל הטור יורה דיעה וקל וחומר להחמיר באיסור גט החמור והרי פשט המנהג בכל ישראל להקפיד בדבר לכל הפחות לכתחילה ושלא על ידי שום הפרדת סכין וזה פשוט. ועוד ראיתי בגט הנ"ל {{ממ|ד}} שכתוב בנפשיכי ביוד אחר השי"ן והנה מצאתי ההג"הה סביב המרדכי גדול וזה לשונו וגם בנפשיכי שכתוב יוד בין שין לכף הר"ר יוסף הנהיג למונעה מלכתוב דמשמע שיש לו לאדם שתי נפשו' והיה כתב בנפשכי ונפשנו יבשה כתוב בלא יוד וכמדומה לי שבפריש' ראיתי לפני מורי בלא יו"ד וכמה גדולים הסכימו ומ"מ לא הייתי פוסל אם היה כתוב בו יוד שהיה נקרא כנפשיכי והיו"ד למילוי ולא בנפשיכי דמשמע שתי נפשות עכ"ל. הרי לך שהסכימו כמה גדולים לכתוב בלא יו"ד אחר השין ואע"ג שכתב בעל ההג"ה שלא לפסול בכך מ"מ לכתחילה מיהא יש לכותבו בלא יו"ד. וכן ראיתי נוהגים בלא יו"ד וכן אנו נוהגים מעשים בכל יום. נאם הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:
+
'''על ''' דבר הגט הבא מקשטר"ו בגלילו' רומניי"א שלחו רבי יודא דמתקרי ליאון לאשתו מלכ"ה במדינו' פיימו"נט וכתוב בגט אנא לוי יודא המכונה ליאון דבמדינות פיימו"נט ובמקום הנתינה אין מכירין בשם דלוי כלל ואינו נקרא שם אלא יודא או ליאון וגם בקשטר"ו שהוא מקום הכתיבה אין נקרא בשם דיודא ובשם דליאון אלא בשם דלוי לפי מה שספר לי איש אחד הבא משם לכאן וגם לפי מה שראיתי בג' כתבי' מכתב ידו שהביאו שליח הגט עצמו ושם לא חתם שמו הוא עצמו כי אם לוי. נ"ל דדבר פשוט {{ממ|א}} הוא שהגט פסול מתרי טעמי חדא דבשהוא כותב אנא לוי יהודא כו' משמע שכן נקרא בשני השמות יחד כמו שיש הרבה בני אדם ששמו כפול בשני שמות חלוקים והכי נמי נראה שקורין אותו לוי יודא ואינו כן כי בשום מקום אין נקרא כי אם בשם האחד לבדו במדינת פימונט שהוא מקום הנתינה שהוא העיקר אין נקרא כי אם בשם דיודא ולא בשם דלוי כלל עד כי תמהנו כולנו בראותינו בגט ובכתבו שהיה קורא עצמו לוי. וגם שם בגלילו' רומנייא לפי אשר הוגד לי אין נקרא כי אם בשם לוי לבדו. וגם בחתימ' כתביו אשר חתם באותו הפרק עצמו שנכתב הגט לא חתם עצמו כי אם בשם לוי לבדו ואם כן פשיטא ופשיטא יותר מביעתא בכותחא שאין לכתוב בגט לוי יהודא דמשמע שכן נקרא בשני השמות ביחד. ולפי הנראה לע"ד גרע טפי מההיא דקתני בברייתא ומייתי ליה בגיטין פרק השולח {{ממ|גיטין דף לד}} היו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל וכו'. וגרש אשתו שביודא בשמו שבגליל כו'. אינה מגורש' עד שיגרש אשתו שביהודא בשמו שביהודא ושם דגליל עמו כו'. ועל זה כתב בספר התרומה וז"ל. ויכתוב שם של מקום הנתינה עיקר ושם של מקום הכתיבה שהבעל עומד שם טפל לו אני פלוני עיקר השם דמתקרי פלוני עכ"ל ס"ה. וכן כתב בסמ"ג וזה לשונו עד שיכתוב גט לאשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו פי' שיעשה שם מקום הנתינה עיקר כגון אם היה נקרא ביהודא יוסף ובגליל קורין אותו שמעון יכתוב אני יוסף דמתקרי שמעון עכ"ל. וכן כתוב במרדכי גדול וזה לשונו ועל כן יכתוב כל שני השמות כו'. עד פי' שיעשה כל שני השמו' שם שיש לו במקום הנתינה והיינו במקום שאשתו עומד' שם עיקר ושם שיש לו במקום הכתיבה דהוא מקום שהוא שם יעשו טפל ויכתוב בו אני פלוני שם מקום הנתינה דמתקרי פלוני דהיינו שם מקום הכתיבה כדאומר בתלמודא אנא בר הדיא דמתקרי אייא מורי עכ"ל. הרי לך בהדיא ששוו כולם שיש ליכתוב האחד עיקר והשני בלשון דמתקרי ולא לכתוב שניהם יחדיו כאשר עשה מסדר גט זה. ולא מבעיא אם האמ' כאשר שמעתי אומרים שלא נשתנה שמו גם בארץ רומ"נייא מחמת חולי אלא הוא הסב את שמו מיהודה ללוי לטעם ידוע דודאי לא היה לכתוב שניהם יחדיו אלא אפילו יהיה אמת {{ממ|ב}} שנשתנה שמו מחמ' חולי מאחר שלא נקרא בשני השמו' יחד בשום מקום פשיטא ופשיטא אלא יכתוב אנא לוי יודאי אלא אנא יהודא דמתקרי לוי וכדפירשתי לעיל ואפשר כי המסדר היה טועה בלשון הגהת רבינו פרץ בסמ"ג וז"ל רגילין לכתוב דמתקרי כששם השני בלשון הקודש וכו'. עד ואדם שנשתנה שמו מחמת חולי כו'. מ"מ אותו שם שינוי שהוא לשינוי הוא עיקר וכותבין אותו קודם עכ"ל. וחשב הכותב מאחר דכתב דשם השני עיקר וכותב אותו קודם משמע שאין חילוק בין שני השמו' אלא שהאחד כותבין ראשון והאחד השני ולא בלשון דמתקרי וטעו' גמור הוא שכבר כתב רבי פרץ למעלה מזו וכן כתב ר"י מקור"בייל אבי הספר בפנים שכל זמן שיש לו שני שמו' שכותבין העיקר קודם והשני בלשון דמתקרי ומשום כך לא הוצרך לחזור ולהאריך ולפרש דפשיטא דאלעיל קאי שכתב דרגילין לכתוב דמתקרי כששם השני בלשון הקודש וכו'. וזה פשוט לכל מבין דאם היה משנה מטבע השמו' אשר דבר בו עד עכשיו דהיינו לכתוב השני בלשון דמתקרי או בלשון מכונה שהיה מפרש בהדיא ואומר אבל כשנשתנה שמו מחמת חולי לא לכתוב לא דמתקרי ולא המכונה אלא יכתוב שניהם יחד ויקדים שם השנוי ומדלא כתב הכי פשיטא ופשיטא דאלעיל קא סמיך ולא בא כי אם לגלות דשם שינוי מחמת חולי הוא עיקר וכותבין אותו קודם כדין העיקר שיש לו להקדים ושם האחר טפל לו לעולם בלשון דמתקרי כדפירשתי. ועוד תדע דכן הוא דלשון קודם לא משמע שיהיה השני לו כתוב כדוגמת הראשון רוצה לומר בלא לשון דמתקרי שהרי כתב בסמ"ק בפנים וזה לשונו ואדם שיש לו שמות חלוקים כו' יכתוב העיקר קודם אנא פלוני דמתקרי פלוני ועלה קאי רבינו פרץ והגיה מה שהגיה וכל מי שיש לו עינים לראות ירגיש ויבחון דהאי קודם שכותב רבינו פרץ הוא כמו קודם שכתב ר"י מקורב"ייל בעל הספר בפנים שכתב העיקר קודם אנא פלו' דמתקרי פלוני ביאר לנו דשם הנכתב שני בגט נכתב בלשון דמתקרי וזה פשוט. ועוד תדע דכן הוא דאם לא כן יקשה מה"גהת רבינו פרץ שהרי כתב בתוספו' רבינו פרץ וזה לשונו וכן הדין כשהש' השני הוא בלשון לעז כגון חניכה שקורין שוור"נום אז כותבין המכונה אבל כשש' השני הוא לשון עברית כגון אותו בנ"א שנשתנה שמם ע"י חולי אז כותבין דמתקרי כמו מרים דמתקרי שרה עכ"ל. הרי לך בהדיא שכתבו תו' רבינו פרץ שיש לכתוב דמתקרי כשנשתנה שמו מחמת חולי ופשיטא שתוספ' רבינו פרץ והגהת רבינו פרץ אינם חלוקו' אלו על אלו מאחר שכולם ניתנו מרועה אחד. ועוד נראה לע"ד שמאד טעה המסדר במה שהקדים שם לוי שהוא שם הכתובה לשם דיהודה שהוא שם הנתינה שהרי שוו כל הפוסקים ספר התרומה וסמ"ג ומרדכי גדול ששם מקום הנתינה עיקר וכותבין אותו קודם כמו שכתבתי למעלה לשונם ואפילו יהבינן ליה כל טעותיה לכתוב שניהם יחד לכל הפחות היה לו לכתוב יהודא ולוי מאחר דשם דיהודא עיקר ושם דלוי טפל ולא מבעיא אם שנה שמו בכוונה מחמת בוריו ולא מחמת חוליו כאשר שמעתי עליו שהיה לו להקדים שם דיהודא לשם דלוי כדפרשתי לעיל מתוך הפוסקים וגם תלמוד ערוך הוא בגיטין פרק השולח {{ממ|גיטין דף ל"ד}} אלא אפי' יהיה אמת שנשתנה מחמת חולי שעל זה כתב רבינו פרץ ששם השני הוא עיקר דבר פשוט הוא לכל מבין ומבחין בין ימינו לשמאלו שלא דבר רבינו פרץ אלא כשהכתיבה והנתינה במקום אחד ושם יודעין ומכירין בשם השני שהוא לשינוי ואפשר שכן יהיה הדין כשאינם במקום אחד אלא שבמקום הנתינה מכירין ויודעין בשם השני שהוקבע מחמת חולי אבל היכא שאין הכתיבה והנתינה במקום א' וגם במקום הנתינה אינם מכירין בשם השני שהוקבע מחמת חולי דבר פשוט הוא אפילו לתינוקו' של בית רבן שבזה לא דבר רבינו פרץ כלל דחלילה לומר כן דטעמא מאי אמור רבנן שצריך לכתוב שני השמות ושם הנתינה עיקר היינו משום שלא יוציא לעז על הגט אותן שאין מכירין בשם הכתוב ויאמרו אין זה בעלה שגרש' כדפי' התוס' וס"ה. ועלה קאמר דשם הנתינה עיקר דיותר יש לחוש ללעז מקום הנתינה שהאשה עומדת שם מללעז מקום הכתובה ומאחר שכן הוא פשיטא דלא שנה נשתנה שמו מחמת חולי ל"ש נשתנ' שמו מחמ' ד"א דיש לחוש ללעז מקום הנתינה שהוא עיקר ויש להקדי' שם הנתינ' שהוא שם הראשון לשם כתובה שהוא שם השינוי וה"נ איכא למיחש פן יוציאו לעז אנשי מקום הנתינה ויאמרו אין זה בעלה שנתגרשה מאחר שאין מכירין בשם השינוי שהוקבע מחמת חולי. ועוד תדע שכן הוא מדקתני בברייתא פ' השולח {{ממ|גיטין דף לד}} היו לו שתי נשים כו' ולו שני שמות אחד ביהודא ואחד בגליל כו' אינה מגורשת עד שיגרש אשתו שביהודה בשם יהודה ושם דגליל עמו ואשתו שבגליל בשם דגליל ושם דיודא עמו ומסתמ' כשיש לו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל האחד מובהק יותר מחבירו רוצה לומר שם דיהודה מובהק או שם דגליל מובהק ואפילו הכי קתני דבין ביהודה ובין בגליל לעולם מקדים שם מקום הנתינה והאחר טפל לו כדקתני בשמו שביודא ושם דגליל עמו בשמו שבגליל ושם שביהודה עמו. ואע"ג שבאחד המקומות מקדים השם שאין מובהק לשם המובהק אפי' הכי כיון שאין מכירין במקום הנתינה בשם המובהק נעשה המובהק טפל ושאינו מובהק עיקר ובזה מתיישב למה הוצרך תנא דברייתא למתני היו לו שתי נשים כו' ולו שני שמות וכו' לאשמעינן באשה אחת וה"ה בשתי נשים אלא ודאי אתא לאשמועינן אע"ג דאי אפשר אלא אם כן מקדים באחד משני הגיטין שם שאינו מובהק למובהק אפילו הכי אזלינן לעולם בתר שם הנתינה וכפירשתי וזה ברור וישר לכל מבין. ועוד תדע דכן הוא שהרי כל הפוסקים שהבאתי למעלה כתבו בסתם דלעולם מקדים שם מקום הנתינה לשם מקום הכתיבה בלשון דמתקרי כמו שכתבתי לשונם לעיל. ואם איתא שיש לחלק בענין זה בין היכא דשם השני מחמת חולי ובין היכא שאינו מחמת חולי פשיטא שלא היו שותקים מזה ולא לשתמיט חד מינייהו דלימא במה דברים אמורים דשם הנתינה עיקר היכא שלא נשתנה מחמת חולי וכו' אבל נשתנה מחמת חולי שם החולי עיקר אלא פשיטא ופשיטא מדלא חלקו שבכל ענין פסקו ואמרו שמקדימין שם מקום הנתינה לא שנא נשתנה שמו מחמת חולי ושם מקום הנתינה אינו שם השינוי ולא שנא נשתנה שמו מחמת דבר אחר דבכל ענין שם מקום הנתינה עיקר וכותבין אותו קודם והשני בלשון דמתקרי וכמו שמוכיח מתוך ל' הברייתא דפרק השולח וכדפירש' לעיל וזה ברור וישר לכל בקי בטיב גיטין. {{ממ|ג}} ועוד ראיתי בגט הנ"ל והנה כל רגלי הקו"ף שבו מתחילה נדבקו בגג שלהם ושוב נפרדו בסכין ואחת מהנה לא נעדרו שלא נתקנו וכולן נפרדין רק אחת בחתימת העדים והיא הקו"ף של יעקב אבי העד השני שנשארה עדיין דבוקה הרבה בגג שלו שפלטתה הסכין באפס הרגשת המוחק. והנה דבר ידוע הוא כי בספר תורה היה פסול בכה"ג לדברי אור זרוע וטור יורה דיעה שהרי כתב באור זרוע וזה לשונו ה"א וקו"ף תולה כרעייהו שאין לחברו בראש הגג למעלה ואם חברו פסול עכ"ל. ובטור יורה דיעה כתב וז"ל צריכה כל אות ליגע כגון הנקודה של השין ועיי"ן כו' חוץ מרגל הה"א והקו"ף שאותו בלבד אין להם ליגע ואם נוגעין פסולות עכ"ל. וכתב בסמ"ג שיש לעשות הגט לכתחילה בתקון ס' תורה ואם כן פשיטא שיש להקפיד בגט שלא יגעו רגלי הה"א והקו"ף לגג שלהן ואע"ג שגם בספר תורה כתב במרדכי שמתחילה פסל הר"ץ להפריד בסכין כה"ג ולבסוף חזר בו והכשיר מ"מ לא משמע כן מלשון אור זרוע ויורה דעה דלעיל שכתבו בסתם שהוא פסול ולא אמרו שיועיל בו תיקון משמע לכאורה דסבירא ליה דלא מהני ביה הפרדת הסכין כדברי הר"ץ הראשונים משום דחשיבי לו כחק תוכו' דפסל ליה תלמודא בהדיא במסכת גיטין {{ממ|דף כ}} וכן כתב רבינו פרץ בהלכות גיטין וזה לשונו. ואם יפיל דיו בתוך האות שלא לתקן ע"י מחוקה עכ"ל משמע דפסול אפילו היתה האות ניכרת מדלא מפליג בהכי כדמפליג בהלכות תפילין והכא נמי לא שנא ולכל הפחות יש להחמיר בדבר וכן נהגו כל ישראל וכן ראיתי כל רבותינו נוהגין להכתיב גט אחר כל זמן שאות אחת נוגעת שלא כמשפטה אפילו כמלא נימא ולא ראיתי מעולם מי שהקל בזה לכתחילה ואע"ג דמתוך לשון רש"י דפרק בתרא דגיטין {{ממ|דף פה}} משמע דאין להקפיד בנגיעת כרעיה דה"א לגג שלה כ"א בה"א דלמהך ומסתמא דהוא הדין לרגל הקו"ף דהא בחדא מחתא מחתינהו תלמודא בפרק הקומץ רבה {{ממ|מנחות דף כ"ט}} וגם ממקומו הוא מוכרח קצת מדקאמר רבא התם חזינא להו לספרי דוקני דחטריה לגגיה דחית ותלו ליה לכרעיה דה"א וקו"ף משמע דדוקא ספרי דוקני הא שאר סופרים לא היו מקפידים וגם משמע משם דעד שלא ראה סופרים דוקני דתלוי ליה כו' רבא עצמו לא היה מקפיד בדבר ומסתמא אם היתה האות נפסלת בכך לא היה רבא טועה בזה עד שראה הני ספרי דוקני דמסתמא כבר היה יודע צורת האותיות היאך מ"מ כתב רבינו פרץ וזה לשונו וצריך שיהיו ההיהין תלויין לכרעייהו וכן הקוף כדמוכח פ' הבונה וה"א דלמהך להרחיקה יותר עכ"ל וזה הוא שלא כדברי רבינו שלמה דפרק בתרא דגיטין {{ממ|דף פה}} וכן שאר הפוסקים כגון אור זרוע וטור יורה דיעה לא ס"ל הכי ואם הלכה רופפת יש להלוך אחר המנהג וכל שכן בהיות המנהג כדברי הפוסקים האחרונים כגון רבינו יצחק ורבינו פרץ ובעל הטור יורה דיעה וקל וחומר להחמיר באיסור גט החמור והרי פשט המנהג בכל ישראל להקפיד בדבר לכל הפחות לכתחילה ושלא על ידי שום הפרדת סכין וזה פשוט. ועוד ראיתי בגט הנ"ל {{ממ|ד}} שכתוב בנפשיכי ביוד אחר השי"ן והנה מצאתי ההג"הה סביב המרדכי גדול וזה לשונו וגם בנפשיכי שכתוב יוד בין שין לכף הר"ר יוסף הנהיג למונעה מלכתוב דמשמע שיש לו לאדם שתי נפשו' והיה כתב בנפשכי ונפשנו יבשה כתוב בלא יוד וכמדומה לי שבפריש' ראיתי לפני מורי בלא יו"ד וכמה גדולים הסכימו ומ"מ לא הייתי פוסל אם היה כתוב בו יוד שהיה נקרא כנפשיכי והיו"ד למילוי ולא בנפשיכי דמשמע שתי נפשות עכ"ל. הרי לך שהסכימו כמה גדולים לכתוב בלא יו"ד אחר השין ואע"ג שכתב בעל ההג"ה שלא לפסול בכך מ"מ לכתחילה מיהא יש לכותבו בלא יו"ד. וכן ראיתי נוהגים בלא יו"ד וכן אנו נוהגים מעשים בכל יום. נאם הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:
  
  
 
{{ניווט כללי תחתון}}
 
{{ניווט כללי תחתון}}
 
{{פורסם בנחלת הכלל}}
 
{{פורסם בנחלת הכלל}}

Latest revision as of 19:11, 15 August 2019

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שו"ת מהרי"ק TriangleArrow-Left.svg צח


על דבר הגט הבא מקשטר"ו בגלילו' רומניי"א שלחו רבי יודא דמתקרי ליאון לאשתו מלכ"ה במדינו' פיימו"נט וכתוב בגט אנא לוי יודא המכונה ליאון דבמדינות פיימו"נט ובמקום הנתינה אין מכירין בשם דלוי כלל ואינו נקרא שם אלא יודא או ליאון וגם בקשטר"ו שהוא מקום הכתיבה אין נקרא בשם דיודא ובשם דליאון אלא בשם דלוי לפי מה שספר לי איש אחד הבא משם לכאן וגם לפי מה שראיתי בג' כתבי' מכתב ידו שהביאו שליח הגט עצמו ושם לא חתם שמו הוא עצמו כי אם לוי. נ"ל דדבר פשוט (א) הוא שהגט פסול מתרי טעמי חדא דבשהוא כותב אנא לוי יהודא כו' משמע שכן נקרא בשני השמות יחד כמו שיש הרבה בני אדם ששמו כפול בשני שמות חלוקים והכי נמי נראה שקורין אותו לוי יודא ואינו כן כי בשום מקום אין נקרא כי אם בשם האחד לבדו במדינת פימונט שהוא מקום הנתינה שהוא העיקר אין נקרא כי אם בשם דיודא ולא בשם דלוי כלל עד כי תמהנו כולנו בראותינו בגט ובכתבו שהיה קורא עצמו לוי. וגם שם בגלילו' רומנייא לפי אשר הוגד לי אין נקרא כי אם בשם לוי לבדו. וגם בחתימ' כתביו אשר חתם באותו הפרק עצמו שנכתב הגט לא חתם עצמו כי אם בשם לוי לבדו ואם כן פשיטא ופשיטא יותר מביעתא בכותחא שאין לכתוב בגט לוי יהודא דמשמע שכן נקרא בשני השמות ביחד. ולפי הנראה לע"ד גרע טפי מההיא דקתני בברייתא ומייתי ליה בגיטין פרק השולח (גיטין דף לד) היו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל וכו'. וגרש אשתו שביודא בשמו שבגליל כו'. אינה מגורש' עד שיגרש אשתו שביהודא בשמו שביהודא ושם דגליל עמו כו'. ועל זה כתב בספר התרומה וז"ל. ויכתוב שם של מקום הנתינה עיקר ושם של מקום הכתיבה שהבעל עומד שם טפל לו אני פלוני עיקר השם דמתקרי פלוני עכ"ל ס"ה. וכן כתב בסמ"ג וזה לשונו עד שיכתוב גט לאשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו פי' שיעשה שם מקום הנתינה עיקר כגון אם היה נקרא ביהודא יוסף ובגליל קורין אותו שמעון יכתוב אני יוסף דמתקרי שמעון עכ"ל. וכן כתוב במרדכי גדול וזה לשונו ועל כן יכתוב כל שני השמות כו'. עד פי' שיעשה כל שני השמו' שם שיש לו במקום הנתינה והיינו במקום שאשתו עומד' שם עיקר ושם שיש לו במקום הכתיבה דהוא מקום שהוא שם יעשו טפל ויכתוב בו אני פלוני שם מקום הנתינה דמתקרי פלוני דהיינו שם מקום הכתיבה כדאומר בתלמודא אנא בר הדיא דמתקרי אייא מורי עכ"ל. הרי לך בהדיא ששוו כולם שיש ליכתוב האחד עיקר והשני בלשון דמתקרי ולא לכתוב שניהם יחדיו כאשר עשה מסדר גט זה. ולא מבעיא אם האמ' כאשר שמעתי אומרים שלא נשתנה שמו גם בארץ רומ"נייא מחמת חולי אלא הוא הסב את שמו מיהודה ללוי לטעם ידוע דודאי לא היה לכתוב שניהם יחדיו אלא אפילו יהיה אמת (ב) שנשתנה שמו מחמ' חולי מאחר שלא נקרא בשני השמו' יחד בשום מקום פשיטא ופשיטא אלא יכתוב אנא לוי יודאי אלא אנא יהודא דמתקרי לוי וכדפירשתי לעיל ואפשר כי המסדר היה טועה בלשון הגהת רבינו פרץ בסמ"ג וז"ל רגילין לכתוב דמתקרי כששם השני בלשון הקודש וכו'. עד ואדם שנשתנה שמו מחמת חולי כו'. מ"מ אותו שם שינוי שהוא לשינוי הוא עיקר וכותבין אותו קודם עכ"ל. וחשב הכותב מאחר דכתב דשם השני עיקר וכותב אותו קודם משמע שאין חילוק בין שני השמו' אלא שהאחד כותבין ראשון והאחד השני ולא בלשון דמתקרי וטעו' גמור הוא שכבר כתב רבי פרץ למעלה מזו וכן כתב ר"י מקור"בייל אבי הספר בפנים שכל זמן שיש לו שני שמו' שכותבין העיקר קודם והשני בלשון דמתקרי ומשום כך לא הוצרך לחזור ולהאריך ולפרש דפשיטא דאלעיל קאי שכתב דרגילין לכתוב דמתקרי כששם השני בלשון הקודש וכו'. וזה פשוט לכל מבין דאם היה משנה מטבע השמו' אשר דבר בו עד עכשיו דהיינו לכתוב השני בלשון דמתקרי או בלשון מכונה שהיה מפרש בהדיא ואומר אבל כשנשתנה שמו מחמת חולי לא לכתוב לא דמתקרי ולא המכונה אלא יכתוב שניהם יחד ויקדים שם השנוי ומדלא כתב הכי פשיטא ופשיטא דאלעיל קא סמיך ולא בא כי אם לגלות דשם שינוי מחמת חולי הוא עיקר וכותבין אותו קודם כדין העיקר שיש לו להקדים ושם האחר טפל לו לעולם בלשון דמתקרי כדפירשתי. ועוד תדע דכן הוא דלשון קודם לא משמע שיהיה השני לו כתוב כדוגמת הראשון רוצה לומר בלא לשון דמתקרי שהרי כתב בסמ"ק בפנים וזה לשונו ואדם שיש לו שמות חלוקים כו' יכתוב העיקר קודם אנא פלוני דמתקרי פלוני ועלה קאי רבינו פרץ והגיה מה שהגיה וכל מי שיש לו עינים לראות ירגיש ויבחון דהאי קודם שכותב רבינו פרץ הוא כמו קודם שכתב ר"י מקורב"ייל בעל הספר בפנים שכתב העיקר קודם אנא פלו' דמתקרי פלוני ביאר לנו דשם הנכתב שני בגט נכתב בלשון דמתקרי וזה פשוט. ועוד תדע דכן הוא דאם לא כן יקשה מה"גהת רבינו פרץ שהרי כתב בתוספו' רבינו פרץ וזה לשונו וכן הדין כשהש' השני הוא בלשון לעז כגון חניכה שקורין שוור"נום אז כותבין המכונה אבל כשש' השני הוא לשון עברית כגון אותו בנ"א שנשתנה שמם ע"י חולי אז כותבין דמתקרי כמו מרים דמתקרי שרה עכ"ל. הרי לך בהדיא שכתבו תו' רבינו פרץ שיש לכתוב דמתקרי כשנשתנה שמו מחמת חולי ופשיטא שתוספ' רבינו פרץ והגהת רבינו פרץ אינם חלוקו' אלו על אלו מאחר שכולם ניתנו מרועה אחד. ועוד נראה לע"ד שמאד טעה המסדר במה שהקדים שם לוי שהוא שם הכתובה לשם דיהודה שהוא שם הנתינה שהרי שוו כל הפוסקים ספר התרומה וסמ"ג ומרדכי גדול ששם מקום הנתינה עיקר וכותבין אותו קודם כמו שכתבתי למעלה לשונם ואפילו יהבינן ליה כל טעותיה לכתוב שניהם יחד לכל הפחות היה לו לכתוב יהודא ולוי מאחר דשם דיהודא עיקר ושם דלוי טפל ולא מבעיא אם שנה שמו בכוונה מחמת בוריו ולא מחמת חוליו כאשר שמעתי עליו שהיה לו להקדים שם דיהודא לשם דלוי כדפרשתי לעיל מתוך הפוסקים וגם תלמוד ערוך הוא בגיטין פרק השולח (גיטין דף ל"ד) אלא אפי' יהיה אמת שנשתנה מחמת חולי שעל זה כתב רבינו פרץ ששם השני הוא עיקר דבר פשוט הוא לכל מבין ומבחין בין ימינו לשמאלו שלא דבר רבינו פרץ אלא כשהכתיבה והנתינה במקום אחד ושם יודעין ומכירין בשם השני שהוא לשינוי ואפשר שכן יהיה הדין כשאינם במקום אחד אלא שבמקום הנתינה מכירין ויודעין בשם השני שהוקבע מחמת חולי אבל היכא שאין הכתיבה והנתינה במקום א' וגם במקום הנתינה אינם מכירין בשם השני שהוקבע מחמת חולי דבר פשוט הוא אפילו לתינוקו' של בית רבן שבזה לא דבר רבינו פרץ כלל דחלילה לומר כן דטעמא מאי אמור רבנן שצריך לכתוב שני השמות ושם הנתינה עיקר היינו משום שלא יוציא לעז על הגט אותן שאין מכירין בשם הכתוב ויאמרו אין זה בעלה שגרש' כדפי' התוס' וס"ה. ועלה קאמר דשם הנתינה עיקר דיותר יש לחוש ללעז מקום הנתינה שהאשה עומדת שם מללעז מקום הכתובה ומאחר שכן הוא פשיטא דלא שנה נשתנה שמו מחמת חולי ל"ש נשתנ' שמו מחמ' ד"א דיש לחוש ללעז מקום הנתינה שהוא עיקר ויש להקדי' שם הנתינ' שהוא שם הראשון לשם כתובה שהוא שם השינוי וה"נ איכא למיחש פן יוציאו לעז אנשי מקום הנתינה ויאמרו אין זה בעלה שנתגרשה מאחר שאין מכירין בשם השינוי שהוקבע מחמת חולי. ועוד תדע שכן הוא מדקתני בברייתא פ' השולח (גיטין דף לד) היו לו שתי נשים כו' ולו שני שמות אחד ביהודא ואחד בגליל כו' אינה מגורשת עד שיגרש אשתו שביהודה בשם יהודה ושם דגליל עמו ואשתו שבגליל בשם דגליל ושם דיודא עמו ומסתמ' כשיש לו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל האחד מובהק יותר מחבירו רוצה לומר שם דיהודה מובהק או שם דגליל מובהק ואפילו הכי קתני דבין ביהודה ובין בגליל לעולם מקדים שם מקום הנתינה והאחר טפל לו כדקתני בשמו שביודא ושם דגליל עמו בשמו שבגליל ושם שביהודה עמו. ואע"ג שבאחד המקומות מקדים השם שאין מובהק לשם המובהק אפי' הכי כיון שאין מכירין במקום הנתינה בשם המובהק נעשה המובהק טפל ושאינו מובהק עיקר ובזה מתיישב למה הוצרך תנא דברייתא למתני היו לו שתי נשים כו' ולו שני שמות וכו' לאשמעינן באשה אחת וה"ה בשתי נשים אלא ודאי אתא לאשמועינן אע"ג דאי אפשר אלא אם כן מקדים באחד משני הגיטין שם שאינו מובהק למובהק אפילו הכי אזלינן לעולם בתר שם הנתינה וכפירשתי וזה ברור וישר לכל מבין. ועוד תדע דכן הוא שהרי כל הפוסקים שהבאתי למעלה כתבו בסתם דלעולם מקדים שם מקום הנתינה לשם מקום הכתיבה בלשון דמתקרי כמו שכתבתי לשונם לעיל. ואם איתא שיש לחלק בענין זה בין היכא דשם השני מחמת חולי ובין היכא שאינו מחמת חולי פשיטא שלא היו שותקים מזה ולא לשתמיט חד מינייהו דלימא במה דברים אמורים דשם הנתינה עיקר היכא שלא נשתנה מחמת חולי וכו' אבל נשתנה מחמת חולי שם החולי עיקר אלא פשיטא ופשיטא מדלא חלקו שבכל ענין פסקו ואמרו שמקדימין שם מקום הנתינה לא שנא נשתנה שמו מחמת חולי ושם מקום הנתינה אינו שם השינוי ולא שנא נשתנה שמו מחמת דבר אחר דבכל ענין שם מקום הנתינה עיקר וכותבין אותו קודם והשני בלשון דמתקרי וכמו שמוכיח מתוך ל' הברייתא דפרק השולח וכדפירש' לעיל וזה ברור וישר לכל בקי בטיב גיטין. (ג) ועוד ראיתי בגט הנ"ל והנה כל רגלי הקו"ף שבו מתחילה נדבקו בגג שלהם ושוב נפרדו בסכין ואחת מהנה לא נעדרו שלא נתקנו וכולן נפרדין רק אחת בחתימת העדים והיא הקו"ף של יעקב אבי העד השני שנשארה עדיין דבוקה הרבה בגג שלו שפלטתה הסכין באפס הרגשת המוחק. והנה דבר ידוע הוא כי בספר תורה היה פסול בכה"ג לדברי אור זרוע וטור יורה דיעה שהרי כתב באור זרוע וזה לשונו ה"א וקו"ף תולה כרעייהו שאין לחברו בראש הגג למעלה ואם חברו פסול עכ"ל. ובטור יורה דיעה כתב וז"ל צריכה כל אות ליגע כגון הנקודה של השין ועיי"ן כו' חוץ מרגל הה"א והקו"ף שאותו בלבד אין להם ליגע ואם נוגעין פסולות עכ"ל. וכתב בסמ"ג שיש לעשות הגט לכתחילה בתקון ס' תורה ואם כן פשיטא שיש להקפיד בגט שלא יגעו רגלי הה"א והקו"ף לגג שלהן ואע"ג שגם בספר תורה כתב במרדכי שמתחילה פסל הר"ץ להפריד בסכין כה"ג ולבסוף חזר בו והכשיר מ"מ לא משמע כן מלשון אור זרוע ויורה דעה דלעיל שכתבו בסתם שהוא פסול ולא אמרו שיועיל בו תיקון משמע לכאורה דסבירא ליה דלא מהני ביה הפרדת הסכין כדברי הר"ץ הראשונים משום דחשיבי לו כחק תוכו' דפסל ליה תלמודא בהדיא במסכת גיטין (דף כ) וכן כתב רבינו פרץ בהלכות גיטין וזה לשונו. ואם יפיל דיו בתוך האות שלא לתקן ע"י מחוקה עכ"ל משמע דפסול אפילו היתה האות ניכרת מדלא מפליג בהכי כדמפליג בהלכות תפילין והכא נמי לא שנא ולכל הפחות יש להחמיר בדבר וכן נהגו כל ישראל וכן ראיתי כל רבותינו נוהגין להכתיב גט אחר כל זמן שאות אחת נוגעת שלא כמשפטה אפילו כמלא נימא ולא ראיתי מעולם מי שהקל בזה לכתחילה ואע"ג דמתוך לשון רש"י דפרק בתרא דגיטין (דף פה) משמע דאין להקפיד בנגיעת כרעיה דה"א לגג שלה כ"א בה"א דלמהך ומסתמא דהוא הדין לרגל הקו"ף דהא בחדא מחתא מחתינהו תלמודא בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כ"ט) וגם ממקומו הוא מוכרח קצת מדקאמר רבא התם חזינא להו לספרי דוקני דחטריה לגגיה דחית ותלו ליה לכרעיה דה"א וקו"ף משמע דדוקא ספרי דוקני הא שאר סופרים לא היו מקפידים וגם משמע משם דעד שלא ראה סופרים דוקני דתלוי ליה כו' רבא עצמו לא היה מקפיד בדבר ומסתמא אם היתה האות נפסלת בכך לא היה רבא טועה בזה עד שראה הני ספרי דוקני דמסתמא כבר היה יודע צורת האותיות היאך מ"מ כתב רבינו פרץ וזה לשונו וצריך שיהיו ההיהין תלויין לכרעייהו וכן הקוף כדמוכח פ' הבונה וה"א דלמהך להרחיקה יותר עכ"ל וזה הוא שלא כדברי רבינו שלמה דפרק בתרא דגיטין (דף פה) וכן שאר הפוסקים כגון אור זרוע וטור יורה דיעה לא ס"ל הכי ואם הלכה רופפת יש להלוך אחר המנהג וכל שכן בהיות המנהג כדברי הפוסקים האחרונים כגון רבינו יצחק ורבינו פרץ ובעל הטור יורה דיעה וקל וחומר להחמיר באיסור גט החמור והרי פשט המנהג בכל ישראל להקפיד בדבר לכל הפחות לכתחילה ושלא על ידי שום הפרדת סכין וזה פשוט. ועוד ראיתי בגט הנ"ל (ד) שכתוב בנפשיכי ביוד אחר השי"ן והנה מצאתי ההג"הה סביב המרדכי גדול וזה לשונו וגם בנפשיכי שכתוב יוד בין שין לכף הר"ר יוסף הנהיג למונעה מלכתוב דמשמע שיש לו לאדם שתי נפשו' והיה כתב בנפשכי ונפשנו יבשה כתוב בלא יוד וכמדומה לי שבפריש' ראיתי לפני מורי בלא יו"ד וכמה גדולים הסכימו ומ"מ לא הייתי פוסל אם היה כתוב בו יוד שהיה נקרא כנפשיכי והיו"ד למילוי ולא בנפשיכי דמשמע שתי נפשות עכ"ל. הרי לך שהסכימו כמה גדולים לכתוב בלא יו"ד אחר השין ואע"ג שכתב בעל ההג"ה שלא לפסול בכך מ"מ לכתחילה מיהא יש לכותבו בלא יו"ד. וכן ראיתי נוהגים בלא יו"ד וכן אנו נוהגים מעשים בכל יום. נאם הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.