שו"ת הרא"ש/עד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הרא"שTriangleArrow-Left.png עד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

<דף זה מרכז את כל סימני כלל עד לפונדק אחד, לעריכת הדפים יש להקליק על הקישור "עריכה" ליד אות הסימן שאותו רוצים לערוך>

כלל עד

א  [עריכה]

שאלה ראובן נתחייב לשמעון בשטר בקנין גמור על כל נכסיו כפי מה שיצטרך שמעון ממאכל ומשתה וכסות עד יום פטירתו הכל לפי כבודו ולפי הראוי לו בשלמות חיוב שלם ועוד אמר ראובן לשמעון אני אשלח לך מעל שולחני ממה שאוכל ואשתה כדי צרכך ושמעון אומר איני רוצה לצפות לשולחנך אלא שתתן לי מעות ואני אקנה ואוכל כשארצה ועוד שואל שיתן לו שמש לשמשו ולקנות לו מה שצריך כי התנה וחייב עצמו הכל לפי כבודו ואינו כבודו בהיות בלא שמש ואם יראה לו ששואל יותר מן הראוי ישומו בית דין ויתן לו.

תשובה אחרי שחייב ראובן את עצמו ליתן לשמעון מאכל ומשתה וכסות לפי כבודו ולפי הראוי לו רואים אם שמעון כל ימיו היה מתפרנס בתוך ביתו ולא היה סמוך על שולחן אחרים גם עתה נמי ראוי הוא שיאכל בתוך ביתו וצריך ראובן ליתן לו מעות שיקנה צרכי אכילה ושתייה על פי בית דין שישומו כמה ראוי ליתן לו לצורך אכילה ושתייה לפי כבודו גם אם שמעון היה רגיל שמלאכתו היתה נעשית על ידי שליח לקנות לו צרכי אכילה ושתייה ולא היה הוא בעצמו הולך לשוק לקנות אלא השליח היה קונה ומבשל ומתקן לו סעודתו גם עתה צריך ראובן להמציא לו שליח להעמידו על כבודו הראוי לו כאשר הורגל מימי קדם דאדעתא דהכי שעבד לו כל נכסיו לפי לשון השטר אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

ב  [עריכה]

וששאלת על ראובן שנתן לשמעון ולאשתו נכסים ידועים ושמעון ואשתו נתחייבו לעשות לראובן דברים ידועים כל אחד ואחד בפני עצמו כאלו לא נשתתפו יחד ושמו ביד שליש שמעון ואשתו שטר מתנה מקרקע ידוע על מנת שאם יעכבו שמעון ואשתו או שום אחד מהמחוייבין שנתחייבו לעשות לראובן שימסור שטר המתנה ליד ראובן ונראה לראובן ששמעון לא היה מקיים מה שפסק לעשות ותבע שמעון לדין ונפטר ממנו בדין ושוב תבע ראובן מן המורשה שטר המתנה מחמת שאשת שמעון לא קיימה לו מה שפסקה לעשות לו דין הוא שגם אשת שמעון תרד עם ראובן לדין ולא נפטרה במה שנפטר שמעון לכן תרד לדין עם ראובן ואם תתחייב יתן המורשה השטר לראובן שכך התנו וקבלו עליהם שמעון ואשתו שאפי' אם יעכב אחד מהם שימסור השטר לראובן אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

ג  [עריכה]

שאלה ילמדנו רבינו ראובן שנתן מתנת קרקע לבנו על מנת שלא יחול שום חוב על אותו קרקע ולא היה לו בן אחר ובשעת פטירתו הניח לו קרקע או מטלטל אחר ולאחר פטירתו לוה הבן ובא בעל חוב לגבות מאותו קרקע הדין עם מי.

תשובה התנאי שהתנה ראובן הנותן שלא יחול עליו שום שעבוד היה קיים מטעם ששייר ראובן לעצמו כח בקרקע שאם יבא בעל חוב של בנו לגבות אותו קרקע בחובו שתבטל המתנה למפרע ויחזור הקרקע לראובן דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואם לא נתקיים התנאי נתבטל המעשה כאלו לא נעשה ואותו כח ששייר ראובן לעצמו [כשמת ראובן ולא הניח אלא אותו בן זכה הבן באותו הכח ששייר אביו לעצמו] וכשבא בעל חובו לטרפו נתבטלה המתנה מכח התנאי וחזר לבן הקרקע מכח השטר שירש מאביו והוה ליה לוה ואחר כך קנה דמשתעבד משום דכתב ליה דאקני והילכך בעל חוב של הבן גובה הקרקע בחובו בין בחוב שלוה אחר מיתת אביו בין בחוב שלוה בחיי אביו ושלום אשר בן הרב ר' יחיאל ז"ל.

ד  [עריכה]

ילמדנו רבינו יעקב ולאה אשתו נתחייבו ממון בשטר לראובן ולבן אבי לאה זו הוא זקן ועשיר וחושש שכשילך לבית עולמו יפלו נכסיו לפני בתו וילך יגיע כפיו ועמלו וכל מה שטרח בו כל ימי חייו לבהלה בטריפת ראובן הנכסים בחוב לאה בתו שנכנסה בו עם אישה יעקב על כרחה שלא בטובתה או כמו כן שמא יכריחנה לימכר הנכסים לאחרים לאחר מיתת אביה ופייס ממני לבן זה לעיין לו דרך ישר שיוכל להנחיל בה לבתו זו על מנת שלא יחול עליה שעבוד בנכסיו לשעבר או להבא אלא שתאכל פירות בחייה ואחריה יירשו הנכסים הקודמים לירושת אביה או בנים אם יהיו לה וקבל על עצמו שאם לא תתכן לו דרך זו שיוריש נכסיו לאחרים ולא לבתו כדי שלא יטרפם זה בחובו או אחר אם תשעבדם לו אחר פטירת אביה ונתקשיתי בדבר הרבה ומורינו כמלאך האלהים וכל רז לא אניס לך.

תשובה לפי שנשאלתי על דבר הנותן מתנה לחברו על מנת שלא יחול עליה שעבוד חוב ולא שום שעבוד כתובה שקדם לנתינת המתנה ושלא יחול עליה מכאן ולהבא לא שעבוד כתובה ולא שעבוד שאר חובות ושעל מנת כן נטלה קנין אי הוה הקנאה אם לאו ובינותי בספרים דהויא הקנאה ומכלל החבורים שעיינתי בהם הוא פירוש הר"מ ז"ל לגמרא סנהדרין (ע"א) בפסק דר' יוסי ברבי יהודה אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו ומתמה עלה בגמרא אמו מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומסקנא כגון דאקני לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בו וכתב הר"מ ז"ל מהא שמעינן דמאן דמקני מידי לאתתא על מנת שאין לבעלה רשות בו הויא הקנאה ולית לבעלה זכותא בגוה וה"ה למאן דמקני ליה מדעם לחבריה על מנת שאין לבעל חובו ולכתובת אשה רשות בהן הויא הקנאה ולית להו להנך שעבודא ע"כ ואעפ"כ לא סמכתי על דעתו להשיב מתוך הספרים ובקשתי מורי (מידי) הרב שיחיה שיודיעני סברתו על פה ובכתב ידו כדי שאסתלק מספק המחברים ז"ל כי יש כח בידו לברר הסולת מתוך הפסולת ולבאר הדברים כנתינתם מהר סיני ושלום תורתך יגדל לעד כחפצך וחפץ תלמידך החותם אברהם.

תשובה מה שכתב הר"מ דמאן דמקני מדעם לחבריה על מנת שאין לבעל חובו ולכתובת אשה רשות בהן הויא הקנאה ולית להו להנך שעבודא והביא ראיה לדבריו מהא דאמרינן בסנהדרין גבי בן סורר ומורה דאינו חייב עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו (וכן) [ומקשה] עלה בגמ' אמו מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומסיק כגון שנתן לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בה לפי הראיה שהביא לא היה מועיל התנאי גבי בעל חוב וכתובת אשה שהרי ר"ת ור"י פסקו שהנותן מתנה לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה קנה בעלה ופלוגתא דרבי מאיר ורבנן היא בפ"ק דקדושין (כ"ב) גבי עבד כנעני דקתני וקונה את עצמו בכסף ע"י אחרים דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בכסף ע"י עצמו ובלבד שיהא הכסף משל אחרים וקאמר עלה בגמ' נימא בהא קא מיפלגי דרבי מאיר סבר אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה ורבנן סברי יש קנין לעבד בלא רבו ויש קנין לאשה בלא בעלה אמר רב ששת דכ"ע אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה והכא במאי עסקינן דאקני ליה אחר ואמר ליה על מנת שאין לרבך רשות בו דרבי מאיר סבר כי אמר ליה קני קני עבד וקני רביה כי א"ל על מנת שאין לרבך רשות בו לאו כלום הוא ורבנן סברי כיון דאמר לו על מנת אהני ליה תנאיה ורבי אלעזר אמר כל כי האי גונא דכולי עלמא לא פליגי דקני עבד וקני רביה והכא במאי עסקינן כגון דאקני ליה אחר ואמר ליה על מנת שתצא בו לחירות רבי מאיר סבר כי אמר ליה קני קני עבד וקני רביה וכי א"ל על מנת לאו כלום קאמר ורבנן סברי לדידיה נמי הא לא קא מקני ליה דאמר ליה על מנת שתצא בו לחירות הרי לרבי אלעזר אפי' לרבנן הנותן לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה קנה בעל ולרב ששת לרבי מאיר קנה ולרבנן לא קנה בעל ופסק ר"ת ור"י הלכה כרבי מאיר דאין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה והביאו ראיה מפרק בתרא דנדרים (פ"ח) גבי הא דתנן היה חתנו מודר הנאה ממנו שנותן האב מתנה לבתו ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך וקאמר רב עלה בגמ' דוקא מה שאת נושאת ונותנת לפיך אבל אמר מה שתרצי עשי [קני יתהון בעל אפילו א"ל על מנת שאין לבעליך רשות בהן ושמואל אמר אף מה שתרצי עשי] לא קנה יתהון בעל ומסיק כמאן אזלא שמעתא דרב כר"מ וק"ל הלכה כותיה דרב באיסורי ואף על גב דפליגי נמי לענין ממון מ"מ לענין איסורא איתשיל ועוד דקדק ר"ת דפלוגתייהו דרב ושמואל אליבא דרב ששת דלרבי אלעזר אתיא שמעתתא דרב כרבנן דלרבי מאיר לא היה מועיל מה שאת נושאת ונותנת לפיך כמו שאינו מועיל על מנת שתצא בו לחירות והך דשמואל דלא כרבי מאיר ודלא כרבנן דמה שתרצי עשי קנה יתהון בעלה אפילו לרבנן וכיון דרב ושמואל סברי כרב ששת הלכה כוותיה ועוד דסתמא דתלמודא בכל דוכתא כרב ששת בפרק בן סורר ומורה גבי אינו חייב עד שיאכל משל אביו ומשל אמו וקאמר בגמרא משל אמו מנא לה מה שקנתה אשת קנה בעלה ומשני דאקני לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בה וכן בפסחים בפרק האשה גבי האומר לעבדו שחוט לי פסח דקאמר עלה בגמרא (פ"ח) עבד מה שקנה עבד קנה רבו ומשני דאקני ליה אחר על מנת שאין לרבו רשות בו ולרבי אלעזר הוה צריך לאוקמא כגון דקני ליה על מנת שיצא בו ידי פסח וכן בנזיר פ' מי שאמר הריני נזיר ושמע חברו (כ"ד) גבי אם משלה היתה הבהמה פריך משלה מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני שקמצה מעיסתה ואב"א כגון דאקני לה אחר ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן ואף על גב דכל הנך אוקימתין כרבנן ואליבא דרב ששת ממילא שמעינן דלרבי מאיר צריך לאוקמה מה שאת נושאת ונותנת לפיך ואילו קאמר גמרא בפירוש הכי לא הוה שמעינן דהלכה כרב ששת אלא הוה אמרינן דאתיא כרבנן ואליבא דר' אלעזר הרי ביררתי לך דהכי הלכה דהנותן מתנה לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה שקנה הבעל ולא מהני תנאה ואם כן לדברי הר"ם שדמה בעל חוב וכתובת אשה למתנת אשה לא מהני תנאה אבל אני אומר שאין לדמות נדון זה לקנין עבד בלא רבו וקנין אשה בלא בעלה דהתם יד העבד כיד רבו מה שבא ליד העבד כאלו בא ליד רבו וכן יד האשה כיד בעלה כדקאמר גמרא כי אמר ליה קני קני עבד וקני רבו ופריך אפי' אמר לו על מנת שאין לרבך רשות בו קני לך לא היה מועיל משום דיד העבד כיד רבו והוה כמו נותן מתנה לחברו ואמר לו על מנת שלא יהיה שלך קנה לך דקנה דכל תנאי שסותר המעשה לא הוי תנאי אבל בנדון זה אין יד המקבל המתנה כיד הבעל חוב וכתובת אשה שנאמר שזכו מיד בקבלת המתנה לפי שאין להם בגוף הקרקע כלום שאין להם בנכסי הלוה אלא שעבוד בעלמא ומחוסר גוביינא ושמא לעולם לא יבא לידי טריפה דשמא יפרע לוה מעותיו דקיימא לן כרבא דאמר בפסחים בפ' כל שעה (ל"א) דבעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה דכיון דאילו הוה ליה זוזי הוה מסלק ליה בזוזי אשתכח דהשתא הוא דקני אבל קודם טריפה אין לו בגוף הקרקע כלום שנאמר יד המקבל מתנה כיד בעל חוב וזכה מיד כשאמר לו קני ולא מהני תנאה בתר הכי אלא ודאי יכול הנותן להטיל במתנה אי זה תנאי וכמו שיכול להתנות על מנת שלא תמכרנה ולא תמשכננה לאיניש דעלמא כך יכול להתנות על מנת שלא יגבנה בעל חוב בחובו ואפילו בחוב שנתחייב כבר ואף על גב דכתב לו דאקני הרי לא קנה אותם לשעבוד זה שאינו יכול לקנות אלא מה שהנותן רוצה ליתן לו ואם תיקשי לך כיון שלא זכה מקבל המתנה לעשות בה כל חפצו אם כן לא הויא מתנה כדתניא בנדרים פרק השותפין (מ"ח) מעשה בבית חורון באחד שהיה אביו מודר הנאה ממנו והיה משיא את בנו ואמר לחבירו הרי חצי סעודה נתונה לך במתנה והן לפניך שיבא אבא ויאכל בסעודה אמר לו אם הם שלי הרי הם מוקדשים לשמים אמר לו לא נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים אמר לו לא נתת לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלין ושותין ויהא עון תלוי בראשו אמרו חכמים כל מתנה שאינה שאם הקדישה מוקדשת אינה מתנה ולאו דוקא שאינו יכול להקדישה אלא הוא הדין נמי אם אינו יכול למכרה וליתנה במתנה ולעשות בה כל חפצו לא הוי מתנה מדמייתי בפרק יש נוחלין (קל"ג) ההוא עובדא דמתנת בית חורון אהא דתניא מעשה באחד שלא היו בניו נוהגין בו כשורה ועמד וכתב כל נכסיו ליהונתן בן עוזיאל מה עשה יונתן מכר שליש והקדיש שליש והחזיר לבניו שליש בא עליו שמאי במקלו ותרמילו א"ל שמאי אם אתה יכול להוציא מה שמכרתי ומה שהקדשתי אתה יכול להוציא מה שהחזרתי ואם לאו אין אתה יכול להוציא מה שהחזרתי אמר שמאי הטיח עלי בן עוזיאל וקאמר גמרא עלה שמאי מעיקרא מאי סבר כלומר למה נתרעם על מה שעשה יונתן סבר משום מעשה דבית חורון דתנן מעשה בבית חורון וכו' עד כל מתנה שאינה שאם הקדישה מוקדשת אינה מתנה וכן בעובדא דיונתן מסתמא נתנם לו על מנת שלא יהנו בניו מנכסיו הילכך לא הוי מתנה כלל אלמא לאו דוקא הקדש אלא צריך שתהא מתנה לכל דבר לעשות בה חפצו ובענין אחר לא הוי מתנה בענין זה יש לחלק כמו שפרש"י בפרק יש נוחלין (קל"ג) דהיינו דוקא כשנותן סתם כעובדא דבית חורון אז אינה מתנה אם לא שתהא שלו לכל דבר אבל אם פירש דבריו אפי' אם אמר לו על מנת שלא ימכור ושלא יתן ושלא יקדיש ושלא יעשה שום דבר אלא דבר אחד שאמר לו הוי מתנה לאותו דבר והביא ראיה מנדרים פרק השותפין (מ"ח) ההוא גברא דהוה ליה ברא דהוה שמיט כיפי דכיתני אסרינהו לנכסיה עליה אמרו ליה אם הוי בר ברך צורבא מרבנן מאי אמר ליקני הדין דאי הואי בריה צורבא מרבנן ליקנייה אמרי פומבדיתאי קני על מנת להקנות לא קני ורב נחמן אמר קני דהא סודרא קני על מנת להקנות הוא וקני ופריך ליה רבא ממעשה דבית חורון דקני על מנת להקנות הוא ולא קני ומשני משום דסעודתו מוכחת עליו שלא היתה כי אם הערמה בעלמא אי נמי רבי אליעזר היא דאמר אפי' ויתור אסור במודר הנאה וכן מוכח נמי בירושלמי דקאמר התם בעי רבי ירמיה מעתה אין אדם נותן מתנה לחברו על מנת שלא יקדישנה לשמים תני במתניתא כל מתנה שהיא כמתנת בית חורין שהיתה בהערמה אם הקדישה אינה מקודשת וכן אמרינן בפ' יש נוחלין (קל"ז) אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי אף על פי שאינו יכול להקדישו ולא לעשות בו דבר כי צריך להחזירו אעפ"כ הוי מתנה ויכול לצאת בו והוי כאלו פירש שיהא שלו על מנת לצאת בו ולא לדבר אחר כל שכן בנותן מתנה לחברו על מנת שלא יחול עליה שעבוד כתובת אשה ובעל חוב שהיא מתנה לכל דבר חוץ מתנאי זה דהוי מתנה מעליותא ובלבד שיתקיים התנאי ואם היה בא בעל חוב וטורפה בחובו אח"כ לא נתקיים התנאי ונתבטלה המתנה מעיקרא כמו הנותן גט לאשתו על מנת שלא תלכי לבית אביך שלושים יום שאם הלכה לבית אביה בתוך שלושים יום הגט בטל הלכך בעל חוב אין יכול לטורפה בחובו דאז נתבטל התנאי והמתנה בטלה והדרא ארעא למרה ונמצא שהוא לוקח ממון אחרים בחובו הלכך ממה נפשך לא יגבוה בית דין חובו מאותו קרקע וישאר ביד מקבל המתנה.

הנה צויתי להעתיק לך תשובה שכתבתי על ענין זה ששאלת וממנה תבין שאלתך שיכול ליתן לבן ללאה בתו נכסיו במתנה באיזה תנאי שירצה והמתנה תהיה בלשון זה שנותן כל נכסיו ללאה בתו הגוף מהיום ופירות לאחר מיתה ויהיו שלה לכל דבר חוץ מדבר זה שלא ישתעבדו לבעל חוב בין חובות שיהיו עליה עד היום בין חובות שתעשה עליה מהיום והלאה כל ימי חייה ואם לא ירצה ליתן לה הגוף מעכשיו יתן לה מעכשיו ושעה א' קודם למיתתו שתחול המתנה שעה אחת קודם למיתתו רוצה לומר שמעכשיו תחול המתנה אם לא יחזור בו כל ימיו נמצא שאין המתנה מוחלטת בידה עד שעה אחת קודם למיתתו והתנאי יכתוב כאשר ביררתי למעלה נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< כלל קודם · כלל הבא >
מעבר לתחילת הדף