שו"ת הרא"ש/כד
שו"ת הרא"ש 
כד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
<דף זה מרכז את כל סימני כלל כד לפונדק אחד, לעריכת הדפים יש להקליק על הקישור "עריכה" ליד אות הסימן שאותו רוצים לערוך>
א [עריכה]
ששאלת ערב פסח שחל להיות בשבת אם יכול לומר לגוי להוליך המפה לביתו שר"י ז"ל כתב בפ"ק [דשבת י"ט] דדוקא מזונות נותנים לפני הגוי בחצר אבל לא שאר חפצים משום דודאי יוציאם לא ידענא למה צריך להוציא המפה והקערות מהבית אלא ינער המפה והקערות יקנחם באצבעו וטומנם מן העין עם שאר כלי החמץ.
ב [עריכה]
וששאלת למה אין מברכין על ספור ההגדה הרבה דברים צוה הקדוש ברוך הוא לעשות זכר ליציאת מצרים ואין אנו מברכין עליהן כגון הפרשת בכורות וכל המועדים שאין צריך להזכיר בהפרשת בכורות שאנו עושין אותו זכר ליציאת מצרים אלא שצוה הקדוש ברוך הוא לעשות המעשה ומתוך כך אנו זוכרין יציאת מצרים ולאו דוקא הגדה בפה[1]. אלא אם ישאל מפרשין לו (וזהו ההגדה לצד שזוכרין יציאת מצרים).
ג [עריכה]
וששאלת מי ששכח ולא אכל מצה שמורה באחרונה וברך וקרא את ההלל ונזכר שלא אכל מצה כיצד יעשה דע כי חכמי אשכנז וצרפת פירשו שאין צריך שימור אלא משעת לישה ואילך שראוי להחמיץ שאז צריך שימור לשם מצה ולכך נהגו שאם שכח ולא אכל כזית מצה שמורה באחרונה שאין צריך לחזור ולאכול לפי שכל המצות שלנו שמורות יפה אבל באלו הארצות שנהגו לעשות שימור משעת קצירה ודאי צריך לחזור ולאכול כזית מצה שמורה ובין שנזכר קודם ההלל ובין שנזכר אחר ההלל יטול ידיו ויברך המוציא ואין כאן כשותה בין שלישי לרביעי שכיון שהשלישי היה בטעות חוזר כוס שהוא מברך עתה עליו להיות שלישי ואם נזכר אחר שברך על ההלל אף על פי שעשאן שלא כסדרן שהקדים כוס של ההלל שהוא ראוי להיות אחרון קודם לכוס ברכת המזון שהוא שלישי אין סדר ברכות מעכב.
ד [עריכה]
וששאלת מהו לאכול בפסח דגים מלוחים השרויים בעריבת הגוים.
תשובה באשכנז נוהגים איסור בדגים מלוחים אף אותן שאינן שרויין במים ובצרפת נוהגין היתר באותן שלא נשרו במים בפסח אבל שראום במים אסורים בפסח כיון דחמץ בפסח במשהו אין לזלזל באיסורו.
ה [עריכה]
גבינה לחה בפסח מותרת אף על פי שנעשית בכלים של כל השנה ולא נזהרו בה כיון שאין משתמשין באותן כלים כל השנה בדבר חם אינן בולעים ואפילו משתמשין בהם בדבר חם כיון שאין עשיית הגבינה בהן ע"י חמין אינו מפליט.
ו [עריכה]
ודבש בפסח לא ראיתי אדם נוהג בו איסור משום חששא דעירוב קמח דלא שכיחא וגם נתבטל קודם הפסח ואם באנו לאסור דבש משום חשש תערובות נאסור אותו כל השנה דיש אומרים שנותנים לתוכו בשר נבלה ומתהפך לדבש וה"ר יונה ז"ל כתב שאפילו נותנין בו בשר נבלה כיון דנמוח ונתהפך לדבש מותר דבתר השתא אזלינן ושרי וכרכום מותר בפסח כי לא שמעתי עליו שום חימוץ.
ז [עריכה]
שעורה שנמצאת בתבשיל בפסח ולא נתבקעה מותר התבשיל חתכו בצל בפסח בסכין שגורדין בו הבצק מן העריבה שאלתי לרבותי והתירו דאפילו לספר התרומה שכתב בצל ושומין שחתכו בסכין של איסור אפילו אינה בת יומה בעי קליפה ולא סגי בהדחה דאגב חורפא דבצלים מחליא ליה לסכינא והוה ליה כלשבח כדאמרינן (ע"ז ל"ט) גבי קורט של חלתית שאני הכא כיון שידוע שאותו סכין לא שמשו בחמין לא בלע דצונן לא מבליע ולא מפליט.
ח [עריכה]
שופר נקוב אין תוקעין בו עד שיסתם הנקב ואינו מעכב התקיעה כי רבו פירושים בשופר נקוב ע"פ הירושלמי והבבלי והכי עבדינן עובדא כמו שכתבתי אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
ט [עריכה]
וששאלת בנויי סוכה אם מותרין להסירן.
תשובה נויי סוכה אסירי מתרי טעמי דבפ' במה מדליקין (כ"ב) משמע דאסור משום בזוי מצוה דגרסינן התם בעו מיניה דרבי יהושע בן לוי מהו לאיסתפוקי מנויי סוכה כל שבעה אמר להו הרי אמרו אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה ומסיק התם אבוהון דכלהו דם דדרשינן ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו ומשם אנו למדין לנר חנוכה ולנויי סוכה ובפרק כירה (מ"ה) משמע דאסירי משום מוקצה דקאמר התם ומוקצה למצותו לית ליה והתניא סיככה כהלכתה ועטרה בקרמים ובסדינים המצוירין ותלה בה אגוזים שקדים ורמונים ופרכילי ענבים ועטרות של שבלים יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהם עד מוצאי יום טוב האחרון של חג ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו וכן משמע במסכת יום טוב (ל’) דאסירי משום מוקצה ומאי צריכי הנך תרי טעמי ומתרצינן דתרווייהו צריכי דמטעמא דהוקצה למצותו לא הוה אסרינן להו בחולו של מועד דלא שייך מוקצה אלא בשבת ויו"ט הילכך אצטריך טעמא דבזויי מצוה אף על גב דאסרינן אתרוג בחולו של מועד מטעמא דמוקצה כדמוכח בפ' המביא כדי יין היינו משום דמבטלה מצוה דידיה כשהוא אוכל אבל הכא אם מסתפק מנויי סוכה לא מיבטלה מצות סוכה ואי לאו טעמא דאתקצאי משום בזוי מצוה לא הוינן אסרין להו היכא דנפלו הילכך אהני טעמי דמוקצה לאסרו אפילו היכא דנפלו ומקשינן על תירוץ זה דהא חזינן דשייך הוקצה למצותו אפילו בחול המועד דמקשינן אהא דאמרינן בפ' המביא (ל’) מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה תלמוד לומר חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים אלמא דעצי סוכה אסירי מדאורייתא דע"כ דרשא גמורה היא מדפריך בפ"ק דסוכה וקרא להכי הוא דאתא ובפ' כירה (מ"ה) משמע דאסירי מדרבנן דמייתי ראיה מעצי סוכה דרבי שמעון אית ליה מתוך שהוקצה למצותו הוקצה לאיסורו ואמרינן נמי בפרק המביא (ל’) אבל עצי סוכה דחל קדושה עלייהו אתקצאי לשבעה ומתרצינן דהא דאסירי מדאורייתא בעודה קיימת אבל משנפלה דבטלה מצוה לא אסירי אלא מדרבנן ובסוכה שנפלה איירי בפרק המביא ובפרק כירה אלמא שייך טעמא שהוקצה למצותו בסוכה אפילו בחול המועד וא"כ טעמא דבזויי מצוה למה לי ומתוך קושיא זו מתרצינן דאצטריך טעמא דבזויי מצוה היכא דאמר איני בודל מהן כל בין השמשות דלא אתקצאי למצותן ואסורין משום בזויי מצוה כל זמן שהן תלויין וכ"כ בספר המצות הקצר דתנאי אינו מועיל בנויי סוכה בעודן תלויין מכח תירוץ זה וקשה לתירוץ זה דבפרק המביא פריך אהא דשני רב מנשיא דבסוכת מצוה לא מהני בה תנאי והתניא סככה כהלכתה ועטרה בקרמים וכו' ואם התנה עליה הכל לפי תנאו אלמא דמהני תנאה בסוכה דאורייתא ומשני אביי ורבא דאמרי תרווייהו באומר איני בודל מהם כל בין השמשות אבל עצי סוכה דחל קדושה עלייהו אתקצאי לשבעה אלמא יכול להסתפק מהם בין השמשות אף על פי שתלויין בסוכה דאם אינו יכול להסתפק מהם מאי אהני דאינו בודל מהם על כרחו בודל מהם בעודן תלויין בסוכה מידי דהוה אעצי סוכה דלא מהני בהו תנאה דבעל כרחו בודל מהם בין השמשות משום סתירת אהל אלא ודאי תנאי מועיל בהן אפילו בעודן תלויין ולית בהו משום בזויי מצוה כיון דהתנה עליהם ואי תיקשי לך א"כ מה צריך טעמא דבזוי מצוה כיון דשייך הוקצה למצותו אפילו בחולו של מועד יראה לי דדוקא בעצי סוכה אמרינן דאסירי בחול המועד מטעמא דהוקצה למצותו לפי שצריך לחזור ולבנות סוכה מן העצים לאכול בסוכה אבל נויי סוכה אין לאסרן בחולו של מועד מטעמא דהוקצה למצותו שאין הסוכה בטלה כשאין בה נויין הילכך איצטריך טעמא דבזויי מצוה אפילו בעודן תלויין והשתא דאסירי להו משום טעם דבזויי מצוה בעודן תלויין בסוכה אסרינן להו משום הוקצה למצותו אפילו נפלו בחול המועד אבל אי לאו טעמא דבזויי מצוה אפילו בעודן תלויין הוו שרו בחול המועד וכן הייתי נוהג להתנות ולסלקם בעת הגשמים אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.
י [עריכה]
ולולב סדוק דעביד כהימנק פסול ומה שכתבת שיש להחמיר שלא לצאת בלולב כפוף לא מסתבר לי שאין להוסיף על הפסולין שמנו חכמים וכפיפת הראש לא מיקרי כפיפה דכיון דכלו זקוף רק שעלין העליונים כפופים מעט לא מיקרי כפוף ואני אוהב אותו יותר לצאת בו לפי שאין העלין נחלקין ותיומתו קיימת.
יא [עריכה]
ששאלת על ההדס שנשרו עליו ולא נשארו בו כי אם שלשה עלין לחין.
הוי יודע כי דבר זה נפל בו מחלוקת בין הגאונים הרמב"ם ז"ל כתב שהוא כשר והראב"ד ז"ל נחלק עליו ואמר דבעינן שישאר רוב עבותו וכן אני מורה ובא קודם שראיתי מחלוקתן דבעינן שתהא רוב עבותו קיימת דלא דמי ליבשו דיבשו איתנהו אף על פי שאינו כל כך הדר אבל נשרו בצר להו שיעוריה אם לא נשאר הרוב.
יב [עריכה]
הקנים אף על פי שיש להם בית קיבול אין מקבלין טומאה כיון שלא נעשה הקיבול שלהם לצורך קבלה ומסככין בהם דהכי תנן בפ"ד דמקואות סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו פוסל שאינו נעשה לקבלה וכן כמה משניות מוכיחות כן במסכת כלים.
יג [עריכה]
על ספירת העומר נהגו בכל תפוצת הגלות למנות יומי ושבועי בכל לילה ואומר שהם כך וכך שבועות וכך וכך ימים ולא שמענו אדם שערער בדבר אלא הר"ז הלוי ז"ל ומנהג אבותינו תורה היא.
יד [עריכה]
ועל סיכוך הפינוייל כשהייתי בברצילונה דקדקתי בו והוא כשר שהפסולת מרובה על האוכל ויד האוכל אינו כאוכל אלא עד שלשה טפחים וזה ארוך הרבה והאוכל מעט והפסולת הרבה.
טו [עריכה]
ונויי סוכה אם לא התנה עליהן מוקצין הם ביום טוב ואסור לטלטלן אבל בתנאי מותר ליטלן מפני הגנבים והגשמים שלא יפסדו.
- ↑ עי' מערכי לב (ערך יציאת מצרים דרוש סד דף קמו.; הובא בשדי חמד כללים מערכת ז כלל יג) שמתבאר מדברי הרא"ש כאן שקריאת ההגדה אינה עיקר המצוה, ושהרב שבח פסח תמה עליו דהא כתיב והגדת לבנך, וכיון שחייב להגיד לבנו, בודאי צריך שיאמר בפה, והרב מערכי לב תירץ קושיתו זאת והוקשה לו כל שלא אמר ג' דברים אלו לא יצא ידי חובתו וכו', וגם ממ"ש בפסחים (קיז) חכם בנו שואלו אשתו שואלתו הוא שואל את עצמו, דמכל זה מוכח דבעינן הגדה בפה, ורצה לומר דמדאוריתא סגי בהרהור, וכל הני דמוכח מנייהו דבעינן הגדה בפה הוא מדרבנן, ולכן כיון דבעיקר המצוה מדאוריתא לא שייך ברכה לפי שהיא בלב, לא ראו לתקן ברכה על מה שהוסיפו מדרבנן, ושוב חזר בו שהרי כתב הרמב"ם (הל' חמץ פ"ו) מצות עשה לספר בנסים ונפלאות בליל ט"ו ניסן דכתיב זכור את היום הזה, וכן כתב במנין המצות (עשין קנז), וכן מביא מהסמ"ג והרשב"א (הובאו דבריו בעין יעקב בברכות סוף פרק א), ולכן כתב לעיקר חקירה הנ"ל דמה שלא תקנו ברכה הוא מפני שזה נכלל בכלל לימוד התורה, עי"ש. ומה שהוקשה לו מההיא דאמר רבן גמליאל כל שלא אמר ג' דברים אלו לא יצא ידי חובתו, כתב עליו בשד"ח שנראה דמשמע ליה להרב דלא יצא ידי חובתו מדאוריתא קאמר, אבל אינו פשוט לומר כן, דעיין בהר"ן (שם) דלאו דלא יצא ידי חובתו כלל קאמר, אלא דלא יצא ידי חובתו כראוי, ודומה לזה הא דתנן (סוכה פרק ב) אם כן היית עושה לא קיימת מצות סוכה מימיך, לאו דוקא דהא אינו אלא מדרבנן גזרה וכו' עי"ש, ומציין עוד לעיין בתוס' יו"ט (סוכה שם) בשם התוס'.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |