שו"ת אמרי יושר/ט
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
ו[עריכה]
וע"ד תמיהת רש"ש בשבת (ע"ה א') לרבנן דפטרי בחלזון על הפציעה דאין דישה אלא בגדולי קרקע דא"כ על הצידה נמי ליפטר דנימא אין צידה אלא בגדולי קרקע וע"כ כיון דבחלזון גופיה הוי צידה מחייב א"כ ה"ה בדישה נמי נימא הכי יעוי"ש.
לענ"ד י"ל דדישה שאני כיון דהיה דישה במשכן בגדולי קרקע ממש בסממנים כמ"ש רש"ל ורע"ב במשנה פרק כ"ג, אבל צידה אפשר דל"ה רק מחלזון, דתחש לפי שעה נבראה ומאליה נזדמנה למשה וכדאיתא בירושלמי פ' כלל גדול (ה"ב) ובאלים מאדמים לא שייכא צידה דהא בהמות שברשותן הן כמ"ש בקרבן העדה שם ובירושלמי שם קאמר באמת מהאי טעמא דצידה לאו מלאכה הוא כלל דסובר דצידת חלזון לא הויא במשכן שהיה להם תכלת מוכן מכבר כמ"ש בק"ע שם. ובזה ש"ס דילן פליג דקחשיב צידה לאב מלאכה. וגם אמרינן בפירוש בשבת ע"ד שם צדו חלזון וכו' יעוי"ש. אך בזה יכול לסבור כהירושלמי דלא הויא צידה בתחשים רק בחלזון, לכך ע"כ מלאכה הוא ודוק - וראיתי באו"ז ה' שבת (סי' ע"א) דמביא הירושלמי הנ"ל ותמה דהא היה צידה בעורות אלים מאדמים, ותמהני דעורות אלים בהמות שברשותן הם ול"ש בהו צידה וגם במשנה פ' כלל גדול קחשיב צידה בצבי ולא באלים וצע"ג: