שו"ת אהל יעקב/עא

שאלה ע"א

החכמים השלמים תופסי התורה היושבים בשבת תחכמוני הנודעים בשערים המצויינים בהלכה חכמי ורבני הישיבה הכללית שבעיר ויניציאה אתה ה' תשמרם נס"ו.

אחר דרישת שלום מעכ"ת דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים בעלי ההוראה ודבר טוב ישמחנה:

מה ידידות משכנות אהבת האמת הנבנים בטוחותי גזית גויל וכפיסים אבן פינחס מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה הנתקעים באהלי לימודי ה' בלימודים הנקבעים ולא זזים כדיומדים ופסים המאוששים באשיות הצדק דברי תורה וקבלה ועליהם יריעותם נפרחים ופרוכת המבדלת בין קדש לחול ובין האמת והשקר נאחזת בלולאות או המוסכם ומונח תחת הקרסים:

מה יקרו רעי אל חברים מקשיבים תחת אשר בין משאבים יתנו צדקות ה' השוכני' בקרבם בעלי תריסים:

מה עצמו ראשיהם בחמימי ולא בקרירי להשיב מלחמות בגבורה לעומת העומדים נגד אמיתה של תורה מחשים ולא חשים כי ידברו את אויבים בשערים המצוינים ובכנפי הצדק האלדי חסים: מה אהבתי תורתם כל היום היא שיחתי בשיחתן הצריכה לימוד ותחת לשונם כבשים הנכמסים:

מה מתוק מדבש אמרי נועם מליהם אשר כושל יקימון דברי דודים ערבים לשומעיהם מקובלים ומושכלים למשכילים כזוהר הרקיע המצודקים דברים שכבשום רבים ולא כבדאים נתפסים:

מה גדלו מעשה צדיקים ומה עמקו מחשבותם ממחשבות אוהבי הקינטור והניצוח להתפאר ולהתיהר הגלות לבם החסר לפני אוילים הבוזים חכמה ומוסר לגלות מקום תורפם ולהשמיע קול תפארת העכסי"ם:

מה יקר מחכמה ומכבוד לשים יד על פה ולהגדל על ברכי חכמים בעלי ההוראה קודם שיהיו מגלים פנים בתורה שלא כהלכה ועושים אותה פלסתר ובודים מלבם דברים שלא אמרום צופים להתגדל בפני ההדיוטות המפרידים אלו"ף מאורי זיקות קודחי אש חמחסי"ם:

יחרושו כבקרים זרע עולה ובסלע המחלוקות ירוצון כסוסים: להפוך לראש משפט ומדעת עצמם פרי צדקת הצדק ללענה ועני' עדות שקר על פי השמועה שלא נאמר מפי השמוע' לדשן עצמות מגישי עצומות ולשמח ולהטיב לב מקריבי ריבי עם למלאות פיהם חוכא ואטלולא באמרם הני רבנן דלא שרו לן עורבא בוזים דבר ה' הנמנים בכלל אפיקורסים: קראו אל אלדים בחזקה בחירופין וגידופין ולקחו להם קרנים להתמרמר נגד אבירי בשן שקרניהם קרני ברזל לנגח בהם אל כל אפסים: ואין פחד אלדים ודיינים בכל מקום לנגד עינם אשר כחם כמתנם אמרי צדק ואמונה לכתותי מכתת שיעורם ולדונו בכך שבקרנים ושבטלפים ושבשחוחים:

מה יאמרו כי יפקדו עליהם אלופי התורה כי תעבור עליהם רוח קנאה וכל א' מקנא את אשתו נערה המאורסה הנבעלת בפניהם מאחרים ובמעשה חידודין באים שלא כדרכה לשומה כגומר בת דבלים שדשים בה כדבלה ודורסים:

העל אלה יתאפקו ולא תתך כאש חמתם לרדפם עד חרמה ואם יעלו בשמי השחצנות משם תקחם ידם החזקה ואם יסתרו מנגד עינם יצוו את הנחשי"ם לנשכם ואת שרפים השורפים בעלי ארסים: ומי יעמוד מנגדם ולא יירא מקול זעקתם ולא יחפז מקול צוחת קרניהם ולא יערוץ משפעת הקלגסים: כי לעזרת ה' בגבורים יצאו מאיינים בכלי קרב ומלחמה מלומדים במלחמתה של תורה יורדין ונוצחי' כגוליירין ולא נדהמים לא יפלו עליהם אמים לא חוזרים מעורכי המלחמה ולא כבורחים מבית הספר לאחוריה' נסים:

האם מקולם כנער יחתו כי שתו במים פיהם אם מרבים חללים ומפילים בהוראתם יהיו נרתעי' כי איך נפלים יתהללו בתורת נפילים או רפאים המרפים עצמן מדברי תורה יחשבו גם הם כענקים שמעניקים חמה העז בקומתן ואלואי יהיו כננסים: קוף בפני אדם אם ירים את ידו את רגלו אם שועלים קטנים יעמדו בפני פריץ חיות או גדיים שלא נעשו תיישים לא יראו משאגות אריות אם תינוקות של בית רבן לא יהיה עליהם מורא רבם זה מעשה נסים: אי לזאת באתי במגילת ספר כתוב לבעלי ההורא' לקנאת ולכבוד תורת אלדינו ולגלות תוכחה מגולה לנשואים בהתנשא מנע רחם מתרוצצים ואצי' לצ' תחילה כילוד שהוציא ראשו ורובו ומבטן אמם גאה וגאון עמוסים: קודם שכלו להם חדשים מבקשים משפט הבכור' ולא ידעו דראשית הונו כתיב יצאו אלו שאין לבוניהם של אבותם דוים עליהם ולא מרגישים ולא חסים ולא יוכל איש הנמנה בכלל אנשים לבכר את בן המדיינית כוזבי בת צור מכשול האהובה לזמרי על פני בן האמת השנואה מאנשי עולה הבכור כי אותו יכיר במעבדיו לתת לו פי שני' משתי תורות בכל אשר ימצא רשום בחותמו של אלדים חיים אמת מארץ תצמח בצדק הנשקף מבעליה להרים דגלה ונסה כמשוש נוססים: עין מעכ"ת עינא פקיחה למרחוק תביט לכבות אש הקינטור מהממלאים בית המדרש הגדול בקיעי ורסיסים: ולהורות וללמד לתלמידים כי לא נכון לקפוץ בראש נגד הקבלה וזקנים שקנו חכמה יוצאים ובאים באוכלוסים: לכם המצוה הזאת לראות בשאלה הנשאלת ותשובתה בצידה אחר ההפצר המרובה לשים מעקשי הספק למישור ולבקעת האמת שאין בוקעים בה רבים הרכסים: (אמר המעתיק והמגיה דוד בלא"א מ"ו כמוהר"ר רפאל מילדולה תוכן השאלה הנז' שלח הרב המחבר נ"ע מכל העני' הנ"ל למעלת חכמי ורבני ויניציאה בסי' ס"ח וס"ט וע' ע"ש ולכן אין צורך להעתיקה פעם אחרת כי אם מה שניתוסף עליה והוא הנמשך):

ואף כי הארכתי מעני' בדבר פשוט כביעתא בכותחא וכטוחן קימחא טחינא והאי נקרא בפי בעלי ההוראה קטיל קני באגמא ויתרתי על כבודי להסיר מכשו' הלכה מהתלמידים שלא הגיעו להוראה ומאחרים שרוצים לקיים סברת הרב מנוח ולומר מדעת עצמם דאף אם לא יהיו נקראים עוברים ומגלים פנים בתורה שלא כהלכ' ואלו היו טעות המורים תלוי בשיקול הדעת לא היה יכול שום חכם להורות ההפך כיון שיש להם על מה לסמוך אבל במילתא דפשיטא כי האי טעות דבר משנה הוא וקטן שבתלמידים יכול להרות טעותם ונוסף על זה אם כאשר נשמע שרוצים לקיים אמור להם כמשמעו לומר שהמצוה לכהנים אם לא היו נקראים ובטעיות בדויות מלבם באים להכחיש הקבלה הנה בזה לא דיברו חכמים לומר חכ' שאסר אין חבירו יכול להתיר הנשאל לחכם ואסר לא ישאל ויתיר דכולהו מיירי בדבר התלוי בשיקול הדעת אבל דבר מפורש אם אסרו בטעות אעפ"י שיהיה קטן ממנו יכול דאין להורות דאין חכמה ואין תבונה וכו' ואע"ג דהכא ליכא איסור טעות בדבר משנה איכא:

אשר מכל זה נראה שדעת המחזיקים במנהג החדש מטעם ביטו' מצוה היא חלושה כיון שיכולים הם לבטלה ואין כאן נדנוד עברה דאינם עוברים אלא א"כ נקראים ושב ואל תעשה הוי ואף אותו דבר טוב המתחדש על צד היות' טוב אינו כלום לגבי דרכי שלום וכבוד צבור דגדול כבוד בריות דדוחה לא תעשה שבתורה בין לאו דלא תסור ר"ל דרבנן בין לאו דתורה דלאו דלא תסור דוחה אותו בקום ועשה ולאו דתורה בשב ואל תעשה כדמוכח בברכות בפרק מי שמתו וכדפירש רש"י שם ואם לא תעשה דוחה מכ"ש עש' ואף בקום ועשה היו יכולים לדחותה לפי שעה לגמרי דלא עדיפא מלא תעשה דלא תסור דאע"ג דבגמ' אמרו כל מילי דרבנן אסמכינהו אלא תסור שנראה דאסמכתא הוי ואינם כשאר לאוין הנה זה הוא כפירש הרמב"ן אבל הרמב"ם מפרש אסמכינהו ר"ל נכללו בלאו דלא תסור ובדין הוא שיהיה לוקה עליהם אלא משום שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כדכתב הוא ז"ל בהלכות ממרים או כדעת בעל זוהר הרקיע דרבנן עבוד הכירא בין העובר על דבריהם לעובר על ד"ת אבל סוף סוף לאו הוי ועדיף מעשה ואע"ג דהתם הוא משום דרבנן אחלוהו ליקרייהו הילכך דחי הכא דעשה הוא דאוריית' בהדיא לידחי לפי שעה מכ"ש דליכא ביטול עשה בקום עש' אלא בשב ואל תעשה דפשיטא דדוחה כמסקנת תלמודא בפירוש רש"י דלגמרי יכולים הם לדחותה ואין צריך לומר לחזור למנהגם וממילא דאף לפירוש הרמב"ן ז"ל דלאו דלא תסור אסמכתא הוי היינו לענין לדחותו בקום עשה אבל בשב ואל תעשה דחי אף דאורייתא וכמסקנת הגמ' ומכ"ש עשה הנתלה באחר דהוי כעשה דחובת מנא וחובת ארעא דחיובם בהיותם אצלו ואם לא חיזר אחריהם לקנות כלי וקרקע לא עבר:

איברא כי כדי להנצל מעונש דעידן ריתחא יכולים הם המחזיקים לבא בטענה זו לעמוד במנהגם החדש כי אשכחן בההוא מלאכא דפגע ביה ברב קטינא וכו' ואמר ליה ענשיתו אעשה והשיב דבעיד' ריתחא ענשינן אך יכולים הם המעכבים להשיב דוקא היכא דליכא מונע ומעכב ואפשר לקיימה וכההיא דרב קטינא דיכול הוא לקיים מצות עשה בלבשו בקיטא מלבוש אחר בעל ד' כנפים דאע"ג דלכתחילה יכול הוא ללבשו בשאר ימות השנ' דפטור הוא מציצית כ' בש שלא יבא איסור כלאים סוף סוף כיון דעידן ריתחא הוי היה לו לחזר אח' המצוו' להגין ולהצי' בעדו מן העונש כל היכא דאפשר אבל הכא ליכא ריתחא ואיכא מצוה בביטולה בש' ואל תעשה דהיינו משום דרכי שלום דאין לך דבר שעומד בפני המחלוקת ומשום כבוד ציבור דגדול כבוד הבריות אף בעידן ריתחא ליכא למיחש לענשא:

וכל זה אם באנו בטעם העדר הסכמתם מכ"ש אם באנו מטעם כונתם הטובה של המעכבים דאף אם היה בביטולה צד נדנוד עברה החזרה למנהג ראשון טובה יותר דגדולה עבירה לשמה וכמ"ש למעלה:

ואף אם זה היה מספיק המורה לאוהבי האמת הברור ולמתכונים לש"ש עכ"ז לבעבור אוהבי הקנטור הבאים לכלל טעות ומחפאים על הקבלה האמיתית דברים לא כן הוכרחתי להוסיף לקח ולסלק טעותם משום ולפני עור לא תתן מכשול וללמדם למקום וענין אחר שלא לשם שמים הוא באמרם לאחרים שכמותם נקבל הטובה ממי שאמרו ותיקנו או אם נתקן בשבילו ואף אם המנהג הזה נתחדש בעד הכונה ההיא ובסיבתה, ואף אם נודע לנו הטעות שהרי דברי אלישע בן אבויה לא נמחקו ור' מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק ויוחנן כ"ג תיקן תקנות ונמשכו אחריהם החכמים ואעפ"י שלבסוף נעשה צדוקי המקיימים המנהג החדש ואף אם נתקן על ידו ובשבילו של אדם רשע:

ואני לא מצאתי דברי אלישע בן אבויה כי אם הלומד תורה לילד וזה אין בו דבר נוגע להלכה או דברי תורה ואף אם האלישע אחר כדברי הירושלמי אין כאן בזה דבר לקיים או לבטל מילי דחכמה בהנהג' הלימוד היא ולא מעלין ולא מורידין מידי דהוה כבעלי חכמת הטבע במילי דלא נגעו באמונת הדת להרע או להטיב לעשות ממנה עיקר אלא כשפחה לפני גבירתה ויש מי שאומר שאינו אלישע אחר כדעת הירושלמי ואין לנו להכריע ויהיה מי שיהיה דבריו אלה אין בהם כלום לענין קיום מצוה או הפכה או תקנה או מנהג לא טוב ולא רע ולמה ימחק ובגמ' הרבה מוסרים ודברי חכמה אמרו חכמים מפי גויים:

ומה שאמרו יוחנן כ"ג תיקן תקנות ואף לאחר שנעשה צדוקי נמשכו אחריה' ולא ביטלום וכלאחר יד אומרים משנה מפורשת בלי סיום מקומה באיזה סדר ובאיזה מסכתא ובאיזה פרק זה דבר מתמיה שיש מי שאומר בו כי מעולם לא באה לידי משנה זו ות"לי כל יום אני עסוק בפירושה בחבור נאה ומתקבל אם יגזור ה' בחיים ולא ראיתי משנה מפורשת כזו אם לא שנאמר נסתמה ממני או בדותא היא ואם היא בש"ס מתניתא או בריית' היה לו להורות ולהודיע את מקומה, ושמה טעה הטועה ביוחנן הבא בסוף מעשר שני שהעביר הוריית המעשר וביטל את המעוררים ובימיו לא היה הפטיש מכה בירושלים וכו' וכסבור שהוא נעשה צדוקי ולא השקיף לדברי הרמב"ם ז"ל שזה הוא ששימש לאחר שמעון הצדיק וכן כתב בפ"ט מהלכות מעשר וכתב בעל כסף משנה ז"ל למעוטי אותו שנעשה צדוקי ולפי דעתי כי מיעוטו זה לא בלבד להגיד לנו מי הוא זה המתקן תקנות הללו אלא לומר ג"כ שאלו היה הנעשה צדוקי לא היו ח"ו מקיימים אותם שמא ימשכו אחריו דאין בה ביטול עיקר מצוה או קיומה. ולכך אמר אותו ששימש אחר שמעון הצדיק למעוטי הצדוקי וכדעת הטועים שהרי ר' אלעזר בן פרטא נענש על שהנאוהו דבר א' ששמע מתלמידי יש"ו הנוצרי ואע"פ שלא עשה מעשה:

ומענין ר' מאיר רמון מצא וכו' ההיא ללמד זכות בעלמא על ר' מאיר דגמר מאלישע אחר כיון שלא למד ממעשיו אבל לאד' אחר לא הותר לכתחל' ללמוד מאדם רשע וכדר' יוחנן דאמר אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיהו וכו' ועלה סמכו כל הפוסקי' ובפרט הרמב"ם בהלכות ת"ת והטור בסי' ש"ך:

תדע שכן שהרי כי מתמה תלמודא בחגיגה פ"ב ור' מאיר היכי גמר מאחר והא א"ר יוחנן כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו אם דומה הרב וכו' ומשני ר"מ קרא אשכח ודרש הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי, לדעתם לא נאמר אלא לדעתי הדר ומקשי מ"מ קשו קראי אהדדי ומשני כאן בגדול כאן בקטן פירוש גדול היודע ליזהר שלא ילמד מעשיו הותר לו ללמוד וכדרשת ר' מאיר אבל קטן שאינו יודע ליזהר אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיהו וכו' וכי אתא רב דימי אמר במערבא אמרי ר' מאיר אשכח תיחלא אכל תיחלא ושדי שיחלא לברא ע"כ ותימא דאי קרא דשפתי כהן וכו' בקטן דוקא אמאי פסקו הפוסקים כר' יוחנן ולא חילקו בין גדול לקטן ועוד דאי גדול הותר לו ללמוד כדרשת ר' מאיר בקרא דהט אזנך וכו' אמאי נענש ר' מאיר ולא אמר קב"ה שמעתתא מפומי' וכדמוכח בסמוך שם אשכחיה רבה בר שילא לאליהו א"ל מאי קעביד קודשא בריך הוא א"ל אמר שמעתתא מפומיה דכולהו רבנן ומפומיה דר' מאיר לא אמר דגמר מאלישע אחר א"ל ומאי נפקא מינה ר' מאיר רמון מצא וכו' ואי גדול הותר לו ללמוד ור' מאיר גדול הוה אמאי לא אמר שמעתתא מפומיה ועוד אמאי נתפייס קב"ה בתשובת רמון מצא ולא בשינויא דכאן בגדול כאן בקטן:

ועוד רבה בר שילא אמאי לא המליץ בעדו לומר דגדול הוה וכדמשני תלמודא ועוד דבפרק ואלו מגלחין בההוא צורבא מרבנן דסנו שומעניה א"ר יהודה היכי נעביד נישמתיה צריכי ליה רבנן לא נשמתיה קא מחלל ש"ש וא"ל רבא בר חנא הכי א"ר יוחנן אם דומה הרב למלאך וכו' ואי בקטן קמיירי מאי מוכח ליה והא ההוא צריכי ליה רבנן וגדולים הוו ודוחק לפרש כדברי התוספות דקטנים הוו כפירוש א' ואם בגדולים כפי' ב' א"כ מכ"ש קטנים ונמצא דלא בקטנים דוקא קמיירי כדמשני כאן בגדול כאן בקטן:

ועוד אי תשובת רמון מצא מהניא לכ"ע אמאי נענש ר' אלעזר בן פרטא כשתקפם למינות על שהנאהו דבר א' ששמע מיעקב איש כפר סגניא באתנן זונה אם מותר לעשות ממנו בית הכסא לכ"ג ולמד ממנו שמותר מטעם מאתנן זונה קורצה ועוד אתנן זונה ישוב וכדאיתא בפ"ק דע"ז ואי משום מינות גם אלישע אחר מין הוה ור' מאיר הוה ליה לאפרושי מיניה משום הרחק מעליה דרכך אשר מזה נראה לי דההיא שינוייא דכאן בגדול כאן בקטן אינו אלא אליביה דר' מאיר דדרש ולבך תשית לדעתי לדעתכם לא נאמר אלא לדעתי וכי היכי דלא ליקשו קראי אהדדי משום הכי כי אתה רב דימי אמר במערבא אמרי וכו' כלומר כיון דכל עיקר דרשת ר' יוחנן בקרא דכי שפתי כהן וגו' אינו אלא כדי שלא יבא ללמוד מעשיו ר' מאיר כיון דגמר מיניה ולא למד מעשיו ראוי הוא להמליץ עליו ואין הכי נמי דאדם אחר אין ראוי לסמוך על דרשת ר' מאיר לדעתם לא נאמר אלא לדעתי דדרשת ר' יוחנן עיקר דמיירי בין בגדול בין בקטן וכדמוכח בפרק ואלו מגלחים דאע"ג דצריכי ליה רבנן וגדולים הוו א"ר יוחנן אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיהו ומשום הכי לא נתפייס הקב"ה בשינויא דכאן בגדול וכאן בקטן דההוא כפי דרשת ר' מאיר כי היכי דלא ליקשו קראי אהדדי ונתפייס בתשובת בני מערבא ולפיכך כי לא אמר קב"ה שמעתתא מפומיה דר' מאיר משום דגמר מאחר א"ל רבא שילא מאי נפק' מינה ר' מאיר רמון מצא תוכו אכל וכו' כלומ' מאי נפקא מינה לענין דינ' כלום אסור למיגמר מאד' רשע אלא משום שלא יבא ללמוד מעשיו ר"מ רמון מצא תוכו אכל וכו' כלומר גמר מיניה ולא למד ממעשיו והשתא דבקשת זכו' בעלמא על רבי מאיר כנז' לא מצי ר' אלעזר בן פרטא לאצולי נפשיה ובפרט כיון שהנאהו וישרו בעיניו ונתקרב לשמוע ולא הרחיק עצמו כבא ללמוד מתחילה ולפיכך נענש ושייך שפיר שמא יבא ללמוד מעשיו ואע"ג דגדול הוי ודרש' ר' יוחנן מיתוקמא לענין דינא כמו שפסקו הפוסקים בלי חילוק ובלי תשובת רמון מצא:

אניף עוד ידי שנית ואשיב באופן אחר להורות שאסור לומר שמועה מפי אדם רשע ואע"ג דכיוון את ההלכה כנראה דקב"ה לא בעי אמר שמעתתא מפומיה דר' מאיר משום דגמרה מאלישע אלמלא דאסהיד' עליה דלא סמך אגמריה דרביה אלא אמאי דאסבר הוא והם דברי בני מערבא ר' מאיר רמון מצא וכו' והכי פירושה ור' מאיר היכי גמר מאלישע אחר והא כתיב כי שפתי כהן וכו' ושמא יבא ללמוד ממעשיו ומשני ר' מאיר קרא אשכח ודרש הילכך לא חש לשמא ילמוד ממעשיו מ"מ קשו קראי אהדדי ומשני כאן בגדול כאן בקטן פירוש בגדול דגמיר וסביר וקטן דגמיר ולא סביר ומשום דרובא דגמרי וסברי גדולים הוו ורוב גמירי ולא סברי קטנים הוו נקט גדולים וקטנים וגדול דגמיר וסביר הותר לו ללמו' דהא לא סמך אמאי דגמר אלא אמאי דמסבר הילכך לא חיישינן שמא יבא ללמוד מעשיו דהא לא עביד עיקר ממאי דשמע מרביה והיינו ר' מאיר קרא אשכח ודרש הט אזנך ושמע דברי חכמים וכו' לדעתם לא נאמר אלא לדעתי ומהאי דרשה מוכח דמשום דמסבר' הותר לו ללמוד דהא לדעתם לא נאמר דמשמע כמו שגמריה מרביה אלא לדעתי כיודע להסביר משתעי וקטן דגמיר ולא סביר דסמך אגמריה רביה מימר אמר שמעתתא כדגמרא מרביה ומהימן ליה ואתי לאמשוכי בתריה יבא ללמוד מעשיו הילכך אם הרב דומה למלאך ה' יבקשו תורה וכו' והשתא דכל מאי דחיישינן דילמא אתי למילף מיניה תליא באי אמר שמעתתא מפומיה דמשום הכי קטן דלא סביר לא הותר לו וגדול דסביר הותר לו למיגמר מיניה ממילא משמע דאסור לומר שמועה מפי אדם רשע וכיון דקטן וגדול לאו דוקא משום הכי ההוא צורבא מרבנן כיון דצריכי ליה רבנן לומר שמוע' מפיו דרבם היה באותו מקום כדכתב ר"ח ז"ל כקטנים הוו ואסור ללמוד ממנו ומשום הכי מייתי לה מקרא דתורה יבקשו מפיהו דאע"ג דגדולים הוו כיון דצריכים לומר שמועה מפיו סמכי אגמריה ולא הותר לגדול ללמוד אלא משום דסמיך אמאי דסביר ולא אמאי דגמיר הילכך אם דומה הרב למלאך יבקשו תורה מפיהו ואי לא דכקטנים הוו ואע"ג דגדולים נינהו ומינה נשמע דההיא דר' יוחנ' מיירי בין בגדול בין בקטן כל דלא סביר ומשום דלאו כל גדולים סבירי אע"ג דרובא סברי גדולים הוו משו' הכי פסקו הפוסקים דאסור ללמוד מאדם רשע ולא חשו למיעוטא דסברי וגמרי:

ונראה דשמעינן דרבי מאיר קרא אשכח ודרש להתיר לכל מאן דסבר ללמוד תורה מאדם רשע לא שמעינן דר' מאיר כל מאי דגמר מרביה מסבר הוי עד דאסהידו עליה בני מערבא דר' מאיר אכל תיחלה ושדי שיחל' לברא פירוש כל מה שלמ' מרבו היה מסביר מדעתו ורואה אם ראויים לקבלם ולקיימם או לאו ורמון מצא תוכו אכל קליפה זרק ולא סמך לדבריו וכפי זה אע"ג דשמעה מרביה דידיה הוי ולא דרביה וכיון שכן הוא כי לא אמר קב"ה שמעתתיה מפומיה משום דגמרה מאחר דוקא ולא אסברא ואי אמרה משמיה הוי כאילו אומרה משמיה דאלישע אחר אסהיד עלי' במליצתו רמון מצא וכו' ונתפייס קב"ה טפי מדרשתו דלבך תשית לדעתי וכו' דההיא דרשא הוא דדרש ולא מוכח דעבד הכי אלא גברא רבא דאסהיד עליה דנאה דורש נאה מקיי' ובהא ניחא דר' אלעזר בר פרטא נענש משום דקיבלה כשגמרה וישרו בעני' דבריו של יעקב כפר סגניא ולא אסבר בהו מידי כאילו רצה לקבעו הלכה כמותו בההוא טעמא וזה הפך ההלכה דאתנן זונה לבדק הבית מותר לכולי עלמא מדאורייתא דע"כ לא פליגי ר' אליעזר וחכמים אלא בפרה אדומה אי חשיבא קדשי מזבח ואסורה או לא דר' אליעזר ממעט לה מבית ה' אלדיך למעוטי פרה דשרפתה חוץ להר הבית ורבנן חשבי לה ראויה לבוא לבית וחשיבא קדשי מזבח אבל במידי דבדק בית כלהו מודו ומאי שנא בית הכסא דמשו' בזיונו לא יהי עדיף משאר בדק הבית דאף לריקועי' להיכל היה מותר כיון שנשתנה אלמלא קרא דרבייה אליבא דחכמים דפליגי אר' אליעזר ולר' אליעזר אף לריקועים מותר דלא דריש ההוא ריבויא דבית ה' אלא למעוטי פרה כנז' ובין כך ובין כך מודו דמידי דהר הבית שרי ומאי שנא בית הכסא וכי משום בזיונו יפה כחו וא"כ אמאי אנאהו דבר זה ומה חידש לו בו אלא עכ"ל דמדרבנן קא בעי לה דאסרו וכמו שפירשו התוספות ואיהו מטעם מאתנן זונה קובצא התירו והנאהו הדבר וקיבלה הפך ההלכה ויבא לומר שמועה מפיו ואף אם היתה כהלכה אי לא אסברא חיישינן לשמא יאמר אותה מפיו כשקבלה וכ"ש אם היא הפך ההלכה ואף אם מילתא בטעמ' היא לשלא תאמר שמועה מפיו של אדם רשע לא קיבלוה רבנן שהרי בסמוך אמר תלמודא ורבנן מאי עבדי להאי קרא דמאתנן זונה וכו' ופירש רש"י ורבנן דלית להו דבר מינות כלומר כיון דדבר מינות הוא ואע"ג דדרש' מעליא היא מאי עבדי לה ומשני כדרב חסדא וכו' וכיון דר' אלעזר לא אסבר מידי והנאהו כאלו רצה לומר שמועה מפיו מלבד היותה הפך ההלכה שלא כרבנן הילכך נענש שהטה אוזן אליה בתחילה ועבר על הרחק מעליה דרכך פירוש כאלו היה נושא ונותן בדבר הותר לו לשמוע כנז' כי לבסוף ההיא שמועה דידיה הוי ולא של מי שאמרה אם היא כהלכה ואם לא נאמרת כהלכה מסברתו יבין האמת כיון דלא סמך אגמריה ודמי לההיא דפירשו התוספות שם על הרחק מעליה דרכך דהולכין לבית אבידן להתוכח הותר להם וליכא משום הרחק מעליה דרכך והכא נמי כיון דסביר ונושא ונותן ולא סמך אגמריה כמתוכח דמי וליכא משום הרחק מעליה דרכך. ואמנם ר' מאיר כיון שהיה מסביר ונושא ונותן בדברי רבו ורמון מצא לאכול התוך ולזרוק הקליפה לית ביה משום הרחק מעליה דרכך וזה דרך ישר ושייך לעניינינו דאסור לומר שמועה מפיו כ"ש להתנהג עפ"י תקנותיו או מנהגיו ואם היינו אומרים זה היה לנו ג"כ להתנהג וללמוד מפי הרשעים וזה הפך ההלכה כנז' ומוהר"ר דוד בן זמרא בסי' רפ"ז הוכיח דאסור לומר שמועה מפי אדם רשע:

ועוד ראיה לשלא תתגלגל זכות ע"י חייב ושראוי הוא שלא לאמרה בעת ברכת כהנים בכל שבת ואעפ"י שאמרו שהיא מ"ע ושטוב לאמרה בכל יום ושחובה על הכהנים לאמרה ולזכותם בה כיון שלא נאמרה כי אם בזמן הזה של שבתי צבי י"ש הרי הוא היה סיבה לזכות זה ותדע שכן שהרי אמרו רז"ל על פסח שני של טמאים ראויה היתה פרשה א' ליאמר ע"י מרע"ה כשאר כל התורה כולה אלא שזכו אלו שתאמר על ידיהן שמגלגלין זכות ע"י זכאי הרי לך אעפ"י שהיתה ראויה לאמרה ע"י מרע"ה אפ"ה נאמרה ע"י אלו שמגלגלין זכות וכו' וכן ג"כ בנ"ד אעפ"י שראוי היה לאמרה בכל יום ומצות עשה היא על הכהנים להתעסק בה כיון שלא נאמרה עד הזמן הזה שייך בה מגלגלין זכות ע"י זכאי:

ומעתה בנ"ד אף אם לא תיקן ולא נהג כי אם בשבילו נתקן דבר טוב והיה הוא גרמא בדבר טוב זה אין לנו לקיימה כעת מיהת מהטעמים הנז' דאלו היה הוא מתקנם ומחדשם ממש פשיטא דאסור לומר הלכה או לקבעה או ללמדה מאדם רשע ולא מהניא תשובת רמון מצא כנז' ובזה הורם מכשול הטועים:

זהו הנראה להלכה כפי שאלת השואל ואם הוא שרוב הק"ק מסכימים דהוי ככולו דאז ליכא חששא דדרכי שלום ולא כבוד צבור ואדרבא שייך האי טעמא אם יעמדו במנהגם החדש פשיטא דבתר רובא אזלינן ובפרט אם יש רוב מנין ובנין דאפילו לכוונת המוחים להשיב רבים מחטא השגיאה לעתיד לא חיישינן כיון דרובם עם מנהיגיהם מסכימי' לחדש מה שנראה להם טוב ואין למיעוט כח לעמוד נגדם דהגוי כולו כתיב בכל מידי דהסכמות הק"ק:

ויען שראיתי קצת תלמידים עם המתעטפים בטלית ולא לבנה של ת"ח אוהבים הקנטור והניצוח לבדוק דברים נגד הקבלה בדברים בטלים מדעת עצמם לא רציתי לחזור על דיבריהם ואך כתבתי להם להורותם הדרך שיבורו להם להגעת ההוראה בזמנה ולא יחלקו במחלוקת שאינה לשם שמים על מי שמתכוין אל אמיתה של תורה ואחר שמעי כי בעלי ההוראה בישיבת מעכ"ת המה נשאלו על זה שמחתי ואמרתי אלכה לי אל הגדולים לראות אם נתכוונתי לדעתם או לאו ובין כך ובין כך אבחר דרכם מה שמורים ולא אקפיד על מה שהחטאתי האמת כי תורה היא ואע"ג דמילתא דפשיטא ואינה צריכה לפנים בגלילות הללו הווייות דרב ושמואל חזו בה:

ובאמת אני אומר כי עוניתי הטואלה לגלות ולא למקום תורה כי יודע אלדים וכל שער עמי כי הוינא זוטריה הוינא קשישי בן כ"ד שנים ישבתי על כס ההוראה לרב ודיין על ו' קהלות ועם בתי דינים הקבועי' וידועים כבי דינא דר' ורב אשי היו דברי ועוד היום אף אם אני כאן לא פסקו שאלותם ואם אין בי דעת לישאל ענותם תרבני והן היום הקריבו את עצמם קטנים הפורחים קודם זמנם לקנטר ולהחציף פנים ולא מפי סופרים וספרים מדברים בפני ההדיוטות להתכבד בקלון אחרים ואין איש שם על לב ואין ת"ח דגמיר וסביר להורותם הדרך המביאה לידי חיים ה' ישים בלבם אהבתו ויראתו וינחה אותם ואותנו במעגלי צדק ולכ"ת החיים והשלום יהי ה' עמכם שתהיה הלכה כמותכם בכל מקום וה' יברך את עמו בשלום וברכת כהנים החותמת בשלום רודף שלום ואוהב שלום החותם בסדר ויאמר שלום לכם אל תראו ובסדר לנטותו אחר רבים בשנת תזכה בשפטך ליצירה:

פה האמבורגו יע"א

כ"ד אחיכם זעירא דמן חברייא ע"ה יעקב ששפורטש ס"ט