Difference between revisions of "שו"ת אהל יעקב/ד"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to: navigation, search
Line 1: Line 1:
 +
לעיר אמשטרדם יע"א להחכם הרופא המובהק כהר"ר שמואל די מרקאדו נר"ו:
 +
 
שאלה ד
 
שאלה ד
  

Revision as of 13:01, 14 February 2020

לעיר אמשטרדם יע"א להחכם הרופא המובהק כהר"ר שמואל די מרקאדו נר"ו:

שאלה ד

נופת הנוטף משפתותיך טעמתי טעם לשבח ומגוייתך כתרשיש תרי שש בתרשישים ואראלים רדה דבש תמרים לא של דבורים ולא של צרעים: וכגני גייוני סנסני שושניך ששונך באתי ממר ואהלות מבשם מרוקח מכל אבקת רוכל בבית נכאתיך הביאותני הראיתני סגולת מלכים באוצרותיך גנוזי' ומלכי בבל בביתך תקועים : וכס"ף משנ"ה נתת בידי לשבור אוכל לרעבון ביתי וכלי מלחמה מלחמות ה' כל שליטי הגבורי"ם שמת בידי לעמוד נגד הקמים עלי מרעים. ואחר רצית להוציא בלעי מפי ושמת מועקא במתני ובמצוד' הניסיון הבאותני וצערתני והזכרתני צערי בהיותי עומד בנסיוני לאשר קרבת אלדים יחפצון ושאלוני משפטי צדק, יחשיבוני בב"ד היפה והנעים עומד על עמדי ועל משמרתי אתיצבה לראות כפי אשרי ישיגו רואותי קצר הראו' ועיני ה' צופות טובים ורעים: ואולם בעבור זאת לא אמרתי אעלה על במתי עב ולא נתגאתי ונשאתי על כנפי נשרים או על עץ גבוה ותלול כארז בלבנון כי הגבוהים ישאלו ורמי הקומה גדועים. וכל ימי מרחיק עצמי מרדוף אחר שררה וכל שכן במילתא דשייך בה היזק נפשי זולת קנין וחרפה מושגת בשגיאת דין זכאי ודין חייב מהתובעי' והנתבעים. אלה קצות דרכי בדיני ממונות ומכל שכן במלתא דשייך בה דיני נפשות זולת חסרון ידיעתי וקוצר השגתי עם עומק מושגה והאידנא בטלה סנהדרי קטנה של שלשה ועשרים וגם סנהדרי גדולה של א' ושבעים: גם בדין טהור וטמא נעלמה ממני הלכה אפילו בטומאה קלה וכ"ש טומאה חמורה ואין אני יחיד באהלות ולא בנגעי': ונסתר ממני חזות טומאת שרץ וכל שכן לטהרו בפן אחד מתשעה וארבעים ולא באיסור והיתר אי לא דמכניפנא עשרה כי היכי דלימטי לי שיבא מכשורא ואסמוך על מה שיאמרו ובאשלי רברבי אתלה המה יושבי נטעים ולאיש אשר זה דרכו נחבא אל הכלים למה זה תביאהו תמשכהו בחבלי הנסיון להבחין בין זרע קדש הראוי להשתרר גם השתרר ובין זרע אחר הבלתי ראוי להיות מראשי עם אשר על ראשי עם קדש מפסיעים אך מה אעשה ואהבתך קלקלה השורה ושמת העקוב למישור והרכסים לבקעה והחסן מהמעיקים הטבעיים נתקה כהנתק פתיל הנעור' בהריחו אש הפקיעים לא עמדו לנגדי הסיבו' המעכבות לבטל רצוני בהפקת רצונך ועצמתי עיני מראות ברע המועט נגד הרב המוצא אותי אם חדל אני מלמרס באהבתך ולמלאת משאלותיך משאלותי נכנעים. ועצת מילוי שאלתך קדמה בכליותי בהתיעץ בהן ולאו ורפיא בידי כי בקירות לבי חתרת ונכנסת לפנים מן הקלעים. ואם ילדי הזמן בנו עלי דייק ושפכו סוללה אפפוני הקיפוני כתנורו של עכנאי חילי צבא אהבתך מתנשאים לעומתם ופחדתי אליהם כגבורי כח אנשי חיל מתולעים. ואם ימי הנדוד בהמות ימים יהמיון וצי אביר לא יעברם וכל אני שיט רוח אהבתך עברה ותטהרם תשביח שאון ימים והמונם ועוד אינם ובתבונתך תמחץ רהבם ובכח ידידותך נרגעים.

סוף הכל משכתני בחבלי חבילי אהבתך במצוותיך לציית לך ובעבותות חשקך קשרתני קשר של קיימא קשר אמיץ והגשתני אל הדלת ואל המזוזה ואזני נרצעים ובכן פתחתי פי להשיב לשאלתך בדברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים. ובתנאי כפול שלא לגמר דין תחשבנו והלכה פסוקה ולא אני מהמסכימים ולא מהמכריעים. וז"ל שאלתך גר שאין אמו מישראל אם יכול ליטול שררה על הצבור לפי שראית קצת טועים בדברי מוהרי"ק בפירושו על הרמב"ם ז"ל בהלכות מלכים שאמר ואם היתה אמו מישראל העדיף אביו מישראל טפי ואמר וכ"ש אם אביו מישראל ואם תמצא לומ' דאינו יכול להתמנות כי אם בדברים שאין בהם צד כפייה מה היא הכפייה ואיך תהיה אם בשוטים או במאמרו בלבד ורצית לידע דעת בזה הענין:

תשובה מימרא בפרק החולץ לא תוכל לתת עליך איש נכרי מכאן שאין מעמידים שום שררה ולא דיין אלא מישראל ולא מגרים ע"כ יתראה לי דמפיק לה מיתורא דקרא דאי אמלכות כבר אימעוט מקרב אחיך תשים עליך מלך אייתר האי להאי דרשא למעט כל מינוי ושררה ובמקום אחר דרשו שום תשי' עליך מלך כל המשימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך ואם היתה אימו מישראל כולי עלמא מודו דשפיר קרינן ביה מקרב אחיו דהא בפרק החולץ רב אשי אכשריה בר רחל בפריסי דבבל ומנייה ואע"ג דאמר מר כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה וכן בפרק עשרה יוחסין בקדושין אושפיזנכיה דרב אדא בר אהבה גיורא הוי בעא למנוייה וכו' אתו לקמיה דרב יוסף אמר ליה שום תשים עליך מלך כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך אמר ליה רב אדא בר אהבה ואפילו אמו מישראל אמר ליה אמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה כן בכמה דוכתי ואף לענין הביכורים אמרו ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא דנראה דאינו יכול להתמנות וחשיב מקרב אחיך אלא באמו מישראל אע"ג דאביו עומד בגויות ואין לידתו בקדושה דכותיה עבד הבא על בת ישראל הולד כשר וחשוב כישראל לכל דבר ואסור בממזרת כדכתב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק ט"ו ודוקא לכל שאר שררות אבל למלכות לא משום דבעינן מהמובחרין שבאחיך דהיינו מהמשיאין לכהונה כדאיתא בתוספתא סוף פרק ד' דסנהדרין ז"ל אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה וטעמו משום שנאמר מקרב אחיך מהמובחרין שבאחיך ולכך נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה בימי אגריפס שהחניפוהו ואמרו לו אחינו אתה כדאמרינן במסכת סוטה ומזה הטעם הרג הורודוס לחכמי ישראל שדרשו מקרב אחיך מהמובחרין שבאחיך כדכתב הסמ"ג ז"ל ובאמו מישראל ואביו גוי אין משיאין מהן לכהונה דמתניתין גלויה ומפורסמת בבכורים האשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל א' גרים וא' עבדים משוחררים עד עשרה דורות עד שתהא אמה מישראל ע"כ שפירושה אם היתה בת גרים משני צדדין אין משיאין אותה לכהונה עד שתהא אמה מישראל ואביו גר והוא הדין אם היה אביה מישראל ואמה גיורת וכן גבי גר ועבד משוחרר עד שתהא אמה מישראל ואביו גר או איפכא ואמו מישראל דנקט לאו דוקא דהא תנן בקידושין בפרק עשרה יוחסין ר' אליעזר ן' יעקב אומר ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה וכן גר שנשה בת ישראל אבל גר שנשה גיורת בתו פסולה לכהונה א' גר וא' עבדים משוחררים עד עשרה דורות עד שתהא אמן מישראל ואע"ג דרבי יוסי פליג בגר שנשה גיורת ומכשיר בתו לכהונה לכתחילה מיהא הבא להמלך מורים לו כר' אליעזר ן' יעקב ואם נשא אין מוציאין ממנו כר' יוסי וכן פסק הרמב"ם בפרק ט' מהלכו' איסורי ביאה וז"ל גרים המשוחררים שנשאו אלו מאלו והולידו בת אפילו לאחר כמה דורות הואיל ולא נתערב בהן זרע ישראל הרי אותה הבת אסורה לכהן ואם נשאת לא תצא הואיל והורתה ולידתה בקדושה אבל גר או משוחרר שנשא בת ישראל או ישראל שנשא גיורת או משוחרר' בתו כשר' לכהונה לכתחילה עכ"ל: הרי שביחוס כהונה בצד א' ישראל וצד א' בגרות סגי לא שנא מאביו ולא שנא מאמו ומתניתי' דבכורים שנקט אמו והוא הדין לאביו מישראל ואמו גיורת דעדיף טפי ובכותי שבא על בת ישראל אין משיאין מהם לכהונה ולכך אין יכול להתמנות מלך דבעינן מקרב אחיך מהמובחר שבאחיך דהינו מהמשיאין לכהונה כנז': אבל לענין חליצה לא סגי בהא אלא עד שיהא אביו ואמו מישראל ופירשו התוספות בפרק מצות חליצה באמו לחוד לא סגי עד שיהא גם אביו מישראל אבל באביו לחוד סגי אע"פי שאמו גיורת כיון דלידתו בקדושה דהא גבי יחוס כהונה סגי באביו מישראל ע"כ וקשה על פירוש התוספות השתא דטעמא דבעינן שיהא אביו ואמו מישראל משום דתרי בישראל כתיב גבי חליצה ולא סגי בחד אע"ג דהורתו ולידתו בקדושה מאי שנא אמו מישראל או אביו מישראל לכן נראה יותר נכון פשטיה דמתניתין דבעינן אביו ואמו מישראל דוקא ואין כאן חילוק: נמצא דג' חלוקות איכא הכא לענין שאר שררות באמו מישראל לחוד ואע"ג דאביו גוי דכותי שבא על בת ישראל הולד כשר לכל דבר כישראל וקרינן ביה שפיר מקרב אחיך לכל שאר משימות ולענין כהונ' ומלכות צד אחד בגרות בעינן דקרינן מקרב אחיך מהמובחרין כנז' ולענין חליצה לא סגי בהכי אלא תרויהו בעינן ישראל משום דתרי בישראל כתיבי גבי חליצה או כפירוש התוספות או כפשטיה במתניתין ואין חילוק :

נקטינן מיהא דאם היתה אמו מישראל לאו דוקא אלא וכ"ש אם היה אביו מישראל ואמו גיורת דפשיטא מהמובחרים שבאחיך ועדיף טפי מאמו מישראל ואביו גר וצריך לומר בכל כי אתמר כי האי גוונא ואם היתה אמו מישראל כגון ההיא דרב אשי דאכשרי לרב מרי דאמר אמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה וכ"ש אם היה אביו מישראל וכן ההיא דפרק עשרה יוחסין דאשפיזכניה דרב אדא דאמר ואם היה אמו מישראל צריך לומר וכ"ש אביו מישראל שפירש אביו מישראל ואמו גיורת דעדיף טפי מאמו לחוד ואביו גוי או גר ואלו הם דברי מוהרי"ק בכסף משנה על הרמב"ם בהלכות מלכים ואם היתה אמו מישראל וכ"ש אביו שרצונו לומר ואמו גיורת לא כמו שטעו אחרי' בדבר וקלעו אל השערה וחטאו כי באביו מישראל לחוד סגי ועדיף טפי מאמו מישראל וחלילה דאיך תיסק אדעתא דשום בר נש מלתא כדא שמע וקול קורא בשלהי פ' האומר בקידושין ולדה של גויה כמותה מנל"ן דאמר רבי יוחנן משום רשב"י אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה אמר רבינא ש"מ בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך ע"כ ופירש הרא"ם על פירוש רש"י ז"ל כי יסיר את בנך לעיל מניה כתיב בתך לא תתן לבנו ועלה קאי קרא דכי יסיר את בנך דאי או בתו לא תקח לבנך הסמוך לו הוה ליה לומר כי תסיר אלא על כרחך לומר דאו בתך לא תתן לבנו קאי ומ"ה הל"ל כי יסיר את בתך וכתב את בנך על כרחך לומר דבבן הנולד לגוי מבתך קאמר שיסירנה הגוי מאחרי ושמעינן מינה דבן בתך אפילו מן הגוי קרוי בנך אבל בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך דאי הוה קרוי בנך הוה ליה לומר נמי כי תסיר את בנך מאחרי דנשמע מיניה דקפיד קרא נמי שלא תסיר את הבן הנולד לה מבנך ומדלא קאמר כי תסיר ש"מ בן הגויה אינו קרוי בנך ולפיכך לא קפיד קרא שמא תסיר את בנך שכבר מוסר ועומד הוא דולדה כמוה ולא בנך:

ולפי זה האי דרשא דבנך הבא מן הישראלית וכו' לא מקרא דייק לה מדקרי ליה בנך אלא טעמ' הוא משום דקפיד כנז' אבל רבינא מדיוקא דבנך קא מפיק לה מדקרא לה בנך ש"מ זה קרוי בנך הבא מן הישראלית ולא האחר נמצא בין לרש"בי בין לרבינא דדרשי האי דרשא וליכ' בינייהו אלא רשב"י מפיק לה מדקפיד קרא ורבינא מדיוקא וכרוזא קרא בחיל מהרמב"ם ז"ל בפרק י"ב מהלכות איסורי ביא' ישראל שבא על הכותית אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי ומאחר שאינו בנו איך קרינן ביה מקרב אחיך ויהיה עדיף טפי מאמו מישראל אלא על כרחך לומר שפירושו וכ"ש אם היה אביו מישראל ר"ל ואמו גיורת דאז עדיף מאמו מישראל לחוד דקרינן ביה מהמובחרים שבאחיך והוא ז"ל סמך על מה שביאר הרמב"ם במקום אחר בהלכות איסורי ביאה וזולתם כי דבריו עניים במקום א' ועשירים במקום אחר ופעמים מקצר ועולה וסומך על החכמים שיבקשו דבריו בביאור במקומם לפי שכל דבריו כפי מסקנ' הגמ' והריב"ש תמה על תלמיד א' שאמר שהבין דברי הרמב"ם מבלי שהיה שוקד ומרגיל עצמו בקריאת התלמוד ולא מילא כרסו מהגמרא:

ואם תאמר היכי מצינן למילף מכי יסיר את בנך לסתם גויה ולדה כמוה והתם בשבעה עממין קא מיירי ונראה לי דנהי דבשבעה עממין קמיירי השתא דטעמא משום כי יסיר את בנך והאי טעמא שייך בכולהו מצינן למילף נמי לכל שאר אומות אי נמי אתיא כר' שמעון דדריש כי יסיר לרבות כל המסירים דאף שאר האומות בלא תקח ואע"ג דחכמים פליגי עליה היינו שלא להשוותם לגמרי כר' שמעון אלא הז' עממין אע"פי שנתגיירו הם בלא תתחתן ובלא תקח ושאר אומות כשנתגיירו מותר להתחתן בהם מיד ולקחת אבל לענין ריבוי המסירים כולי עלמא מודו וא"כ לענין ולדה כמוה איתרבי נמי אי משום טעמא דכי יסיר שייך בכולהו אי משום ריבויא דכי יסיר לרבות כל המסירים וכן כתב הסמ"ג בהלכות איסורי ביאה מצוה קי"ב:

ולכן בנ"ד אם היתה אמו מישראל אע"פי שאביו גוי מקרב אחיך קרינן ביה וכ"ש אם אביו מישראל ואמו גיורת דאז מן המובחרים שבאחיך קרינן ביה וראוי לכהונה ולמלכות ואם אביו מישראל ואין לידתו בקדושה קרינן ביה ולדה כמוה ולא קרינן ביה מקרב אחיך ואינו יכול ליטול שום שררה על עם ה' אלה כל מידי דמיקרי שררה דאית ביה צד כפייה וכפייה זאת בין בשוטי' או בקנס ממון או על פה דיבורו כנידוי וכיוצא כיון דנכפפים למאמרו ע"י א' מאלה כפייה קרינן בה ומכ"ש להיות גבאי צדקה כיון דממשכנין על הצדקה אין לך כפייה גדולה מזו דמהאי טעמא הקופה אין נגבית בפחות משנים והכי איתא בברייתא בפ"ק דב"ב הקופה אין נגבית בפחות משני' שאין עושין שררה על הציבור פחות משנים ומפרש בגמרא מאי שררות דאמר רב נחמן ממשכנין על הצדקה אלמא גבאי צדקה שררה דאית ביה כפייה וכן פסקו כל הפוסקים ומכ"ש פרנס לחלק לעניים דעדיפא מינה דאינה מתחלקת אלא בג' דפשיטא דאינו יכול להתמנות דאי טעמא משו' דחשיב' כדיני ממונות כדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ומוהרי"ק ובעל הלבושים פשיטא דאינו יכול להיות ממחלקיה דגר פסול לדון את ישראל אפילו דיני ממונות עד שתהא אמו מישראל כדכתב הרי"ף והרא"ש ז"ל והביאה הב"י בהלכות דיינים סי' ז' ולא מבעיא שלשתם גרים אלא אפי' להצטרף עם שנים מישראל אינו יכול לדון שכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ב' מהלכות סנהדרין וז"ל ב"ד של ג' שהי' א' מהם גר הרי זה פסול עד שתהא אמו מישראל היה א' מהם ממזר ואפילו שלשתם ממזרים הרי אלו כשרים לדון עכ"ד ומכ"ש אי דיינינן לה כדיני נפשות כדעת הירושלמי בפאה פרק ח' ר' חלבו בשם ר אבא ן' זבדא אין מעמידין פרנסים על הציבור פחות מג' אנא חמי דיני ממונות בג' דיני נפשות לא כ"ש ופריך ויהיו כ"ג ומשני עד דהוא מצמית לון הוא מסכן ע"ב אלמא דיני נפשות חשיב לה, ואי לא דמסכן עד דהוא מצמית היתה ראויה להיות בעשרים ושלשה וכן בפי' אחרון שם ר' יוסי עאל לכפרא בעא למקמא לון פרנסים ולא קבלון עליהון עאל ואמר קומיהון בן בבי על הפקיע ומה אם זה שנתמנה על הפתילה זכה להימנות עם גדולי הדור אתה שאתם מתמנים על חיי נפשות לא כ"ש ע"כ אלמא דיני נפשות חשיב לה דפשיטא דאינו יכול להתמנות ולהצטרף עם כשרים וכן לכל אותם שמנה הרמב"ם ז"ל ואפילו על אמת המים דכלהו אית בהו שום כפייה ושררה מיקרו:

אבל גזבר לפי דעתי יכול להיות וליכא שום שררה אלא היותו נאמן בלבד דהכי דייק בגמרא על ההוא דקופא אינה נגבית בפחות משני' משום שרר' ולאחר שנגבית א' נאמן עליה אמרי' בגמ' שררה הוא דלא עבדי הא הימוני מהימן ופי' רש"י הא הימוני מהימן יחיד להיות גזבר וכך הם דברי הרמב"ם בפ' ד'מהלכות מתנות עניים:

זהו מה שהעלה מצודתי כפי קוצר דעתי הנבכ' בנבכי' ים המבטל רצונו להפקת רצונך הגולה ונדח זעירא דמן חברייא פה אמשטרדם יע"א הצעיר יעקב ששפורטאש.

לעיר פיס יע"א בשנת הת"ב

שאלה החכמי' השלמים יושבי על מדין מורי צדק לעמם ולאומם כה"ר סעדיה ן' דאן וכה"רר עמנואל סיררו נר"ו:

אחר דרישת שלום כ"ת מאת ידי החותם בסוף הדפתרא באתי במגילת ספר כתוב הדר הוא לכל חסידי לבני ישראל להודיע איך ראה ראיתי שתי ראיות חושיית שכליית בכתב המובא מכ"ת בפסק פסוק ופשוט כביעתא בכותחא וחתום בב"ד של שנים וליכא היכרא או גילוי מלתא בעלמא דתלתא הוו לא בראשו ולא בסופו ולא באמצעיתו לא בראשו במותב תלתא ולא בסופו תרי מגו תלת ולא באמצעיתו ואמר לנו רבני וכו' אשר מזה אמרתי עד שיבא השלישי ויכריע ואף אם שנים שדנו דיניהם דין לא תהיה כזאת בישראל חלילה לפתוח פתח למדברי' תועה לומר דקי"ל כשמואל הקורא שם כלפי שמיא לא זו בלבד הכריחני שלא לשמוע למאמ' כ"ת החתום כי אם אף זו שב"ד חברי גדולים ממני במנין חלוקים ואם חכמתכם רבה עליהם אשר על זה אמרתי ויהי מה יהי הדבר תלוי ועומד עד הפעם השנית והן אמת לא אחדל מלהעלות על ספר דעתי הקלושה בזה הענין ואם לא ימטי לי שיבא מכשורא בקנאתי באש עברתי דברתי ואשים דברי עם רבני עם המריצים אלי כתבי פסקיהם אמרתי כי קצת אנשים שאלו מכ"ת על ראובן שנזדקק לפנויה א' וקידשה אם כופין אותו לקיים והשבתם לבד שלא שאלו מכ"ת ביען שקדמוני כן נוחי נפש הזהירו וצוו לפני מותם שלא תהיה תשובת צ"ע כי אם אליהם שדבר פשוט כביעתא בכותחא שאין כופין אם רצה לגרש או לקיים אין עליו שום חטא ופעם אחר פעם מחזיקים דבריכם שאין לנו עליו כלום ולא ירדתם לסוף המעשה ושלחתם פסקכם ליד העובר עברה עצמו אשר מזה נעזר ונסמך להוסיף ברע לדרוש רשעו:

מה העבודה הזאת לכם אטרחי ב"ד בכדי להטריח עצמכם לבקש צד זכות לזכות את החייב דתיתי לי דלא מנחנא רשאי אבי סדיא דלא מהפיכנא בחובתיה:

מה לכם תדכאו עצמכם בשערי ב"ד לחזר אחר דיו וסממנים וקני סופר עם עצי רתמים לכתוב ולפשוט איגרת אוגרת מילתא דפשיטא כביעתא בכותחא בעידן ריתחא להעלות חמה עזה בעולם ברשות נתונה למתפקרים ולמתקדשי"ם אל הגנות גן נעול אלו הבנות לפשוט ידם בשללם לבוז בז בזוזי ובזוזי בחרפה ובוז ודמי חימום יצרם בדמי בתולים ונדות ינגעו:

אבן מקיר תזעק זעקת שבר תעוער וכפיס מעץ יעננה לענות צרה ויגון בקול שאון שואן ברעש גדול על בנות ישראל הידועות בצניעות וענוה וכשרות להשתבח על בנות כותים מזנות מעריסות בסבלם עול שנה על שנה בשבר ומגינה מלהסתפח בנחלת הזיווג עד אשר דודאיהם נתנו ריח חלק לבם עתה יאשמו לתת עיניה' באיש אחר בפתיחת פתח הרשע להביאם בחצרותיו ע"י עיתוי ופיוס דברים ונדירת אתנן הכנסה לחופה ואחר ימלא חצץ פיה נבעלת בשומה לה עלילות דברי' לא מצאתי לך בתולים בטענת פתח פתוח יוציאנה חוצה ומתעולל ומתהלל במעלו בדמי בתוליה מאז ימלא שחוק פיו ולשונו רנה כי יצא לחפשי חנם מכל רע ויברך את הנערים כמוהו כאיש בשורה לאמר כזאת וכזאת תעשו ואין עליכם שום דין ודברים על כן תפוג תורה אם באלה ודומה לאלה תקראנה ונתנהג עמהם כפי פסקיכם הנפסק בהעמיד הדין לאמיתו הגורם חורבן בית אלדינו ואם כנרא' לכאורה לכ"ת לא הנחת בת לאברהם אבינו ולא בן נושא משך יחסו ואנה נוליך את חרפתינו כי אם נשכבה בבשתינו ותכסנו כלימתינו אי לזאת לא זאת התורה ולא זאת החקה והתקנה שהתקינו הגאונים ז"ל למיגדר מילתא לשלא יהיו פרוצים בעריות ואם אין הדין כך השעה צריכה לכך:

מה נעשה לראובן המזדקק לפנוייה בעולה זה כמה לשווייה קדשה היא בעינים ופעמים שלש הזהירו והתרו בו ב"ד יצ"ו לבל יקרב אל פתח ביתה ומילא כרסו מעדני שבועות שוא שלא הכיר בה מעולם ועבר עברתו בסתר ונפרעו ממנו בגלוי בגלו' מעשיו הרעים המקולקלים ולהסכים ב"ד עליון עם ב"ד תחתון במקום שאין דין יש דין ולשים ספקותיהם ודאים ויהי כמשלש חדשים והנה הרה וכרסה בין שיניה אשר מפחדו מענשי וקנסי ב"ד לקחה לו באגורת כסף על מנת שישאנה ובתוך כדי דיבור קידושין קיים עליו לכנסה בכתובת מאתים שקלי כסף ואחר סמך ידו על ראש המחזיקים בו לחזור בדיבורו לומר כי אינו ביחס אחד ואין לשום בר נש עליו כי אם תרעומת:

מה תאמרו בי יפקדו עליו כל דורשי ה' ותורתו להענישו ולקנסו ואתם למדתם אותו להיות עליהם לראש ולתלות הדבר ברצונו אם רצה לגרש או לקיים אם הוא פתח פתח לעצמו כחודה של מחט כ"ת הרחיבוהו כפתחו של אולם לו ולבאים אחריו ומה הועילו הגאונים בתקנתם:

דת יהודית תקרא יוצאה בהינומה וראשה פרוע צועקת מר ותתמרמר נגדי ונגד חברי לאמר אתם כהני ה' עדיכם אתבונן ומשוט לשוני אל תחבאו להריק ולהציק לפני ה' אמרים מרים קראה תגר ומסירת דין ודברים אסיח למה לא תריבו עלי ובעדי כלכם בעד חושפי שת ומגלה ערוה לשים גדר קדושה במקודשי לבל יהיה קדש וקדשה ועל עסקי ריב"ה במסה ומריבה עינכם עין ימין מנגד תראה ולפקח: מדוע לא היה אדום ללבושכם לך לדורך בג"ת ולדש וגומר בית דבלים ולחבל ריחיים ורכב לבועל ונבעלת ולבנות זלזלי האמצעי סרסור דעברה במסמרות ולכסח: לרדוף עד חובה על צעקתה של רי"בה ולמרדף אמרים לא המה בקלא כדיבא שער תשוב"ה סגור יהיה לא יפתח: ודלתי קבלה נעולות בפני שור המזיק כשחב לשלם נזק שלם כברשות הניזק במועד ובנוגח: ודיו לבא מן הדין אישות להיות כנדון בדיני ממונות ולא לפטור את החייב לשים מנוצח כדין מנצח:

איך אוכל לעצור במילין ולהעלים מאזן הבוחנת בשמיעה למרחוק והאזנה למקרוב לחפץ קרבת אלדים ולאשר על עצת רשעים יופיע: או איך יהיו ידים אסורות מלצייר בחרט אנוש ולחקוק בכתב והמכתב חרות לזכות את דבר ולהציע הצעות ארוכות וקצרות ובמקום שראוי להאריך לא אהיה קצר יד בכתיבה תמה אודיע: לא יעמדו לנגדי הרי רכסי המרחק ואשימם לבקעה ובפסיעה גסה על חד כרעא אפסיע: ואף אם אבחין מפרשי עב וענני ענן המפסיק במחבת חביון יקרת צפירת תפארתכם הנסתרת בקירות לבי ציור גלילי אצבעותיכם אשקיע: לא אביא בבעל הרסן ידים ממהרות ואם באולי קשורות מעדנות אפתח על ידי נס לפתח פתוחה ובסיקוי יד ימיני לשוני לא אבליע: חמס ושוד אקרא ולכבוד תורה ולומדיה אדרוש משפט בקול רעש גדול שבעה ארצות מבקיע: ולעלבון ההוראה ודין עלי מוטל להיות תובע:

שתים הנה קוראות נראות לעינינו במוחש במושכל שוד נערה מפותה מראובן ושבר הפנויה הנבעלת בנדות לשמעון והראשון קיבל עליו את הדין וכשנפטר מלפננו הצדקנוהו בצדקו נפשו להיותו למשל לזולתו ואף אם היתה מפותה ובוגרת ואין לנו עליו כלום עם כל זה כפי תקנת הגאונים העמסנו עליו לתת קנס הראוי עפ"י ב"ד להיתו מקל ורצועה לזולתו וכל העם ישמעו ויראו והשני הבא על הבעולה היה גם הוא ראוי לעונש מר וקשה בעד אשר שם בת ישראל קדשה היא בעינים ואחר שנתגלה אזן ב"ד שמץ ממעשיו הרעים והמקולקלים והתרו בו כנז' יגלו שמים עונו בהריונה והודה ולא בוש שהיום כמו שלש שנים בחברתה ולא די זה אלא מכניסה מדלתי ביתו וביתה אשר היא בשכונת בית הכנסת בחצר אחד ובעבור התולים עמו להתל בב"ד ובהמרותם תלן עינו נמלך לקדשה ובפני עדי קידושיו הבטיח להכניסה לחופה ולעשות לה כתובה מסך מאתים שקלי כסף ואחר כל אלה ששחקו ורקו ובכו מיודעיו חזר בו ורצה לגרשה ונזדמן לפני ב"ד ואמר שהוא מוכן ומזומן למאמרם בכל מה שיענישוהו וכאשר מצא איש כלבבו להבטיחו לפטרו כפי הדין כתב לכ"ת ע"י שליח מצותו שמעון בן דודו וחבריו להביא לו משפט הגאולה לגאול ובאמת כי לא דודו ולא בן דודו יגאלנו כי אם השיגה ידו ונגאל אז מתקנת הגאונים למיגדר מילתא ואם כ"ת כתבו פסקם הפשוט לתינוק דלא טיפש ולא חכים דהרשות בידו אם לגרש או לקיים ואינו חייב כלום אני אומר אי נחתינן לעומקא דדינא כיפינן ליה בשמתא להוציא או לישא ולא יהיו כל ישראל פורצי גדר שכל אחד עושה בעילתו בעילת זנות בייחד לו פילגש בזמן הזה ולית דין ולית דיין דימחה בידיה ולא עונש המחזירו לדרך ישרה בתוכחות מוסר ופרצנו אז גדר היהדות והצניעות:

מודעת זאת מחלקת הפוסקים איזו היא פילגש כפי חילוף הגרסאות דאתמר בסנהדרין בפרק כ"ג וז"ל מאי נשים ומאי פלגשים אמר רב יהודה אמר רב נשים בכתובה וקידושין פילגשים בלא כתובה ובלא קדושין. זו היא גירסת הרמב"ם והרמב"ן וחביריו אבל הראב"ד ז"ל כתב ויש ספרים שכתוב בהם פילגשים קידושין בלא כתובה וכן דעת הרשב"א ז"ל וחביריו ולדברי הכל אסורה להדיוט ולא הותרה אלא למלך ומכ"ש בזמן הזה כאשר חתם דבריו מוה"רר דוד ן' זמרא בתשובותיו סי' רכ"ה וז"ל כללא דמלתא דכל פילגש אסורה בזמן הזה לכל אדם אפי' לגדול שבישראל בין ע"י קידושין בין שלא ע"י קידושין וכו' וחתם דבריו כל שכן בדור הרע הזה שכל העולם פרוץ בביאת השפחות ומורים היתר לעצמם ואומרים כי כסף קנייתה הוא כסף קידושיה וזה טעות וכו' הילכך כיון שהדור פרוץ בביאות אסורות אין להורות להם אפילו הדבר המותר כדי לתת גדר וסייג לתורה כל שכן שמדינא הפילגש אסורה להדיוט ומשמתינן ליה וכו' הכלל העולה שאין אשה מותרת לשום אדם בזמן הזה אלא ע"י חופה וקידושין וז' ברכות וכתובה עכ"ד:

הרי לך בהדיא שהפילגש לדברי הרשב"א וחביריו היה בקידושין בלא כתובה ואסורה בזמן הזה ומכ"ש הפילגש לדברי הרמב"ם וחבריו ולמה א"כ נסבול שהרשע הזה מיחדה לו לפילגש ומזדקק לה בסתר ובגלוי ועדיף טפי איסורה מאיסור פילגש ונוסף עליה שהפילגש טובלת בארבעי' סאה מנדתה וזאת הרשע' מפקרת עצמה לבועלה בטינופה ובטומאתה והכל אצלו כהיתר והרבה והוסיף רשע ראוי לכוף אותו בשמתא לקיים או לגרש מאחר דנהנה בתורת פילגש כפי שתי הסברות קודם קידושין כפי' הרמב"ם ז"ל ואחר קידושין שעדיין מחזיק ברשעתו במים גנובים ימתקו לו כפי דעת הרשב"א וחביריו ומדינא אסורה לו הנה הדבר תלוי בכפיה ולא ברצונו כמו שאמרו כ"ת:

וכי תאמרו כי יגרשנה ואין עליו שום דבר הנה אז חזרנו לתקנת הגאונים למיגדר מילתא ראוי להענישו על כמה וכמה מהעונות והחטאים והפשעים ומרדים שעשה בין בעד השבועות שוא ובעד החוצפא שהחציף פנים לעבור על התראת ב"ד ובעד החוצפא כלפי שמיא להכניסה בביתו בשכונת בית הכנסת לומ' לא תשורנו העין זולת איסור הפילגש ונוסף עון הנדה עם לאו קדש וקדשה ועל הכל שבעת הקידושין סוף מעשהו על תחלת מחשבתו הוכיח שהיה דעתו להכניסה לחופה ובכתוב' וכאש' גער בו חביריו רצה לתת הסך שנדר ויתן גט לאלתר וכשרא' יבא עזרו מקדש נתן כתף סוררת לשלא יתן כלום כי אם מילא משאלות לבו וחפצו בעבירה ויצא פטור לגמרי:

האם יש מי שמוציא דברים אלו ובדומה להם מלבא לפומא חלילה לכן ובכן הנני מחלה פניכם שלא יתנהגו כ"ת בכעין זה כפי הנראה דנפקא מינה חורבא ותהיה ידכם כידינו במים אחרונים לשפוך במדרון ואל ימצא מקום העובר להעזר בדברים אלו אע"פי דלא מהני ליה כלום: ועוד אני שואל מכ"ת שבכעין זה אל תשיבו עליהם באופן שיבא הדבר באזני העובר עבירה כי אם תחקרו בדברי ב"ד שבמקום אם הם מתנהגים בו על פי הדין או לצורך שעה ובדברים הפשוטים ופסוקים לא אהיה קטיל קני באגמא כדי שלא יאמרו אלי מי בקש זאת מידכם רמוס חצרנו ויניח לנו טרפון במקומנו: כלל העולה לא נסבול לרשע הזה להתנהג ברשעו ובחוצפתו ולזכותו כגוי אשר צדקה עשה כי אם כל אשר תמצא ידינו לעשות בכחנו נעשה ואין אומר השב מהקנאין הפוגעים כי כולם אומרים חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד תורת אלדינו כה דברי זעירא דמן חברייא החותם בסדר ה' נראה אליכם ע"ה יעקב ששפורטאש פה סאלי יע"א: