שו"ת אהל יעקב/ד: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוסף בית אחד ,  14 בפברואר 2020
אין תקציר עריכה
(יצירת דף עם התוכן "שאלה ד נופת הנוטף משפתותיך טעמתי טעם לשבח ומגוייתך כתרשיש תרי שש בתרשישים ואראלים רדה ד...")
 
אין תקציר עריכה
(2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 11: שורה 11:


נקטינן מיהא דאם היתה אמו מישראל לאו דוקא אלא וכ"ש אם היה אביו מישראל ואמו גיורת דפשיטא מהמובחרים שבאחיך ועדיף טפי מאמו מישראל ואביו גר וצריך לומר בכל כי אתמר כי האי גוונא ואם היתה אמו מישראל כגון ההיא דרב אשי דאכשרי לרב מרי דאמר אמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה וכ"ש אם היה אביו מישראל וכן ההיא דפרק עשרה יוחסין דאשפיזכניה דרב אדא דאמר ואם היה אמו מישראל צריך לומר וכ"ש אביו מישראל שפירש אביו מישראל ואמו גיורת דעדיף טפי מאמו לחוד ואביו גוי או גר ואלו הם דברי מוהרי"ק בכסף משנה על הרמב"ם בהלכות מלכים ואם היתה אמו מישראל וכ"ש אביו שרצונו לומר ואמו גיורת לא כמו שטעו אחרי' בדבר וקלעו אל השערה וחטאו כי באביו מישראל לחוד סגי ועדיף טפי מאמו מישראל וחלילה דאיך תיסק אדעתא דשום בר נש מלתא כדא שמע וקול קורא בשלהי פ' האומר בקידושין ולדה של גויה כמותה מנל"ן דאמר רבי יוחנן משום רשב"י אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה אמר רבינא ש"מ בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך ע"כ ופירש הרא"ם על פירוש רש"י ז"ל כי יסיר את בנך לעיל מניה כתיב בתך לא תתן לבנו ועלה קאי קרא דכי יסיר את בנך דאי או בתו לא תקח לבנך הסמוך לו הוה ליה לומר כי תסיר אלא על כרחך לומר דאו בתך לא תתן לבנו קאי ומ"ה הל"ל כי יסיר את בתך וכתב את בנך על כרחך לומר דבבן הנולד לגוי מבתך קאמר שיסירנה הגוי מאחרי ושמעינן מינה דבן בתך אפילו מן הגוי קרוי בנך אבל בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך דאי הוה קרוי בנך הוה ליה לומר נמי כי תסיר את בנך מאחרי דנשמע מיניה דקפיד קרא נמי שלא תסיר את הבן הנולד לה מבנך ומדלא קאמר כי תסיר ש"מ בן הגויה אינו קרוי בנך ולפיכך לא קפיד קרא שמא תסיר את בנך שכבר מוסר ועומד הוא דולדה כמוה ולא בנך:
נקטינן מיהא דאם היתה אמו מישראל לאו דוקא אלא וכ"ש אם היה אביו מישראל ואמו גיורת דפשיטא מהמובחרים שבאחיך ועדיף טפי מאמו מישראל ואביו גר וצריך לומר בכל כי אתמר כי האי גוונא ואם היתה אמו מישראל כגון ההיא דרב אשי דאכשרי לרב מרי דאמר אמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה וכ"ש אם היה אביו מישראל וכן ההיא דפרק עשרה יוחסין דאשפיזכניה דרב אדא דאמר ואם היה אמו מישראל צריך לומר וכ"ש אביו מישראל שפירש אביו מישראל ואמו גיורת דעדיף טפי מאמו לחוד ואביו גוי או גר ואלו הם דברי מוהרי"ק בכסף משנה על הרמב"ם בהלכות מלכים ואם היתה אמו מישראל וכ"ש אביו שרצונו לומר ואמו גיורת לא כמו שטעו אחרי' בדבר וקלעו אל השערה וחטאו כי באביו מישראל לחוד סגי ועדיף טפי מאמו מישראל וחלילה דאיך תיסק אדעתא דשום בר נש מלתא כדא שמע וקול קורא בשלהי פ' האומר בקידושין ולדה של גויה כמותה מנל"ן דאמר רבי יוחנן משום רשב"י אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה אמר רבינא ש"מ בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך ע"כ ופירש הרא"ם על פירוש רש"י ז"ל כי יסיר את בנך לעיל מניה כתיב בתך לא תתן לבנו ועלה קאי קרא דכי יסיר את בנך דאי או בתו לא תקח לבנך הסמוך לו הוה ליה לומר כי תסיר אלא על כרחך לומר דאו בתך לא תתן לבנו קאי ומ"ה הל"ל כי יסיר את בתך וכתב את בנך על כרחך לומר דבבן הנולד לגוי מבתך קאמר שיסירנה הגוי מאחרי ושמעינן מינה דבן בתך אפילו מן הגוי קרוי בנך אבל בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך דאי הוה קרוי בנך הוה ליה לומר נמי כי תסיר את בנך מאחרי דנשמע מיניה דקפיד קרא נמי שלא תסיר את הבן הנולד לה מבנך ומדלא קאמר כי תסיר ש"מ בן הגויה אינו קרוי בנך ולפיכך לא קפיד קרא שמא תסיר את בנך שכבר מוסר ועומד הוא דולדה כמוה ולא בנך:
ולפי זה האי דרשא דבנך הבא מן הישראלית וכו' לא מקרא דייק לה מדקרי ליה בנך אלא טעמ' הוא משום דקפיד כנז' אבל רבינא מדיוקא דבנך קא מפיק לה מדקרא לה בנך ש"מ זה קרוי בנך הבא מן הישראלית ולא האחר נמצא בין לרש"בי בין לרבינא דדרשי האי דרשא וליכ' בינייהו אלא רשב"י מפיק לה מדקפיד קרא ורבינא מדיוקא וכרוזא קרא בחיל מהרמב"ם ז"ל בפרק י"ב מהלכות איסורי ביא' ישראל שבא על הכותית אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי ומאחר שאינו בנו איך קרינן ביה מקרב אחיך ויהיה עדיף טפי מאמו מישראל אלא על כרחך לומר שפירושו וכ"ש אם היה אביו מישראל ר"ל ואמו גיורת דאז עדיף מאמו מישראל לחוד דקרינן ביה מהמובחרים שבאחיך והוא ז"ל סמך על מה שביאר הרמב"ם במקום אחר בהלכות איסורי ביאה וזולתם כי דבריו עניים במקום א' ועשירים במקום אחר ופעמים מקצר ועולה וסומך על החכמים שיבקשו דבריו בביאור במקומם לפי שכל דבריו כפי מסקנ' הגמ' והריב"ש תמה על תלמיד א' שאמר שהבין דברי הרמב"ם מבלי שהיה שוקד ומרגיל עצמו בקריאת התלמוד ולא מילא כרסו מהגמרא:  
 
ולפי זה האי דרשא דבנך הבא מן הישראלית וכו' לא מקרא דייק לה מדקרי ליה בנך אלא טעמ' הוא משום דקפיד כנז' אבל רבינא מדיוקא דבנך קא מפיק לה מדקרא לה בנך ש"מ זה קרוי בנך הבא מן הישראלית ולא האחר נמצא בין לרש"בי בין לרבינא דדרשי האי דרשא וליכ' בינייהו אלא רשב"י מפיק לה מדקפיד קרא ורבינא מדיוקא וכרוזא קרא בחיל מהרמב"ם ז"ל בפרק י"ב מהלכות איסורי ביא' ישראל שבא על הכותית אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי ומאחר שאינו בנו איך קרינן ביה מקרב אחיך ויהיה עדיף טפי מאמו מישראל אלא על כרחך לומר שפירושו וכ"ש אם היה אביו מישראל ר"ל ואמו גיורת דאז עדיף מאמו מישראל לחוד דקרינן ביה מהמובחרים שבאחיך והוא ז"ל סמך על מה שביאר הרמב"ם במקום אחר בהלכות איסורי ביאה וזולתם כי דבריו עניים במקום א' ועשירים במקום אחר ופעמים מקצר ועולה וסומך על החכמים שיבקשו דבריו בביאור במקומם לפי שכל דבריו כפי מסקנ' הגמ' והריב"ש תמה על תלמיד א' שאמר שהבין דברי הרמב"ם מבלי שהיה שוקד ומרגיל עצמו בקריאת התלמוד ולא מילא כרסו מהגמרא:  


ואם תאמר היכי מצינן למילף מכי יסיר את בנך לסתם גויה ולדה כמוה והתם בשבעה עממין קא מיירי ונראה לי דנהי דבשבעה עממין קמיירי השתא דטעמא משום כי יסיר את בנך והאי טעמא שייך בכולהו מצינן למילף נמי לכל שאר אומות אי נמי אתיא כר' שמעון דדריש כי יסיר לרבות כל המסירים דאף שאר האומות בלא תקח ואע"ג דחכמים פליגי עליה היינו שלא להשוותם לגמרי כר' שמעון אלא הז' עממין אע"פי שנתגיירו הם בלא תתחתן ובלא תקח ושאר אומות כשנתגיירו מותר להתחתן בהם מיד ולקחת אבל לענין ריבוי המסירים כולי עלמא מודו וא"כ לענין ולדה כמוה איתרבי נמי אי משום טעמא דכי יסיר שייך בכולהו אי משום ריבויא דכי יסיר לרבות כל המסירים וכן כתב הסמ"ג בהלכות איסורי ביאה מצוה קי"ב:  
ואם תאמר היכי מצינן למילף מכי יסיר את בנך לסתם גויה ולדה כמוה והתם בשבעה עממין קא מיירי ונראה לי דנהי דבשבעה עממין קמיירי השתא דטעמא משום כי יסיר את בנך והאי טעמא שייך בכולהו מצינן למילף נמי לכל שאר אומות אי נמי אתיא כר' שמעון דדריש כי יסיר לרבות כל המסירים דאף שאר האומות בלא תקח ואע"ג דחכמים פליגי עליה היינו שלא להשוותם לגמרי כר' שמעון אלא הז' עממין אע"פי שנתגיירו הם בלא תתחתן ובלא תקח ושאר אומות כשנתגיירו מותר להתחתן בהם מיד ולקחת אבל לענין ריבוי המסירים כולי עלמא מודו וא"כ לענין ולדה כמוה איתרבי נמי אי משום טעמא דכי יסיר שייך בכולהו אי משום ריבויא דכי יסיר לרבות כל המסירים וכן כתב הסמ"ג בהלכות איסורי ביאה מצוה קי"ב:  
שורה 42: שורה 43:


שתים הנה קוראות נראות לעינינו במוחש במושכל שוד נערה מפותה מראובן ושבר הפנויה הנבעלת בנדות לשמעון והראשון קיבל עליו את הדין וכשנפטר מלפננו הצדקנוהו בצדקו נפשו להיותו למשל לזולתו ואף אם היתה מפותה ובוגרת ואין לנו עליו כלום עם כל זה כפי תקנת הגאונים העמסנו עליו לתת קנס הראוי עפ"י ב"ד להיתו מקל ורצועה לזולתו וכל העם ישמעו ויראו והשני הבא על הבעולה היה גם הוא ראוי לעונש מר וקשה בעד אשר שם בת ישראל קדשה היא בעינים ואחר שנתגלה אזן ב"ד שמץ ממעשיו הרעים והמקולקלים והתרו בו כנז' יגלו שמים עונו בהריונה והודה ולא בוש שהיום כמו שלש שנים בחברתה ולא די זה אלא מכניסה מדלתי ביתו וביתה אשר היא בשכונת בית הכנסת בחצר אחד ובעבור התולים עמו להתל בב"ד ובהמרותם תלן עינו נמלך לקדשה ובפני עדי קידושיו הבטיח להכניסה לחופה ולעשות לה כתובה מסך מאתים שקלי כסף ואחר כל אלה ששחקו ורקו ובכו מיודעיו חזר בו ורצה לגרשה ונזדמן לפני ב"ד ואמר שהוא מוכן ומזומן למאמרם בכל מה שיענישוהו וכאשר מצא איש כלבבו להבטיחו לפטרו כפי הדין כתב לכ"ת ע"י שליח מצותו שמעון בן דודו וחבריו להביא לו משפט הגאולה לגאול ובאמת כי לא דודו ולא בן דודו יגאלנו כי אם השיגה ידו ונגאל אז מתקנת הגאונים למיגדר מילתא ואם כ"ת כתבו פסקם הפשוט לתינוק דלא טיפש ולא חכים דהרשות בידו אם לגרש או לקיים ואינו חייב כלום אני אומר אי נחתינן לעומקא דדינא כיפינן ליה בשמתא להוציא או לישא ולא יהיו כל ישראל פורצי גדר שכל אחד עושה בעילתו בעילת זנות בייחד לו פילגש בזמן הזה ולית דין ולית דיין דימחה בידיה ולא עונש המחזירו לדרך ישרה בתוכחות מוסר ופרצנו אז גדר היהדות והצניעות:
שתים הנה קוראות נראות לעינינו במוחש במושכל שוד נערה מפותה מראובן ושבר הפנויה הנבעלת בנדות לשמעון והראשון קיבל עליו את הדין וכשנפטר מלפננו הצדקנוהו בצדקו נפשו להיותו למשל לזולתו ואף אם היתה מפותה ובוגרת ואין לנו עליו כלום עם כל זה כפי תקנת הגאונים העמסנו עליו לתת קנס הראוי עפ"י ב"ד להיתו מקל ורצועה לזולתו וכל העם ישמעו ויראו והשני הבא על הבעולה היה גם הוא ראוי לעונש מר וקשה בעד אשר שם בת ישראל קדשה היא בעינים ואחר שנתגלה אזן ב"ד שמץ ממעשיו הרעים והמקולקלים והתרו בו כנז' יגלו שמים עונו בהריונה והודה ולא בוש שהיום כמו שלש שנים בחברתה ולא די זה אלא מכניסה מדלתי ביתו וביתה אשר היא בשכונת בית הכנסת בחצר אחד ובעבור התולים עמו להתל בב"ד ובהמרותם תלן עינו נמלך לקדשה ובפני עדי קידושיו הבטיח להכניסה לחופה ולעשות לה כתובה מסך מאתים שקלי כסף ואחר כל אלה ששחקו ורקו ובכו מיודעיו חזר בו ורצה לגרשה ונזדמן לפני ב"ד ואמר שהוא מוכן ומזומן למאמרם בכל מה שיענישוהו וכאשר מצא איש כלבבו להבטיחו לפטרו כפי הדין כתב לכ"ת ע"י שליח מצותו שמעון בן דודו וחבריו להביא לו משפט הגאולה לגאול ובאמת כי לא דודו ולא בן דודו יגאלנו כי אם השיגה ידו ונגאל אז מתקנת הגאונים למיגדר מילתא ואם כ"ת כתבו פסקם הפשוט לתינוק דלא טיפש ולא חכים דהרשות בידו אם לגרש או לקיים ואינו חייב כלום אני אומר אי נחתינן לעומקא דדינא כיפינן ליה בשמתא להוציא או לישא ולא יהיו כל ישראל פורצי גדר שכל אחד עושה בעילתו בעילת זנות בייחד לו פילגש בזמן הזה ולית דין ולית דיין דימחה בידיה ולא עונש המחזירו לדרך ישרה בתוכחות מוסר ופרצנו אז גדר היהדות והצניעות:
מודעת זאת מחלקת הפוסקים איזו היא פילגש כפי חילוף הגרסאות דאתמר בסנהדרין בפרק כ"ג וז"ל מאי נשים ומאי פלגשים אמר רב יהודה אמר רב נשים בכתובה וקידושין פילגשים בלא כתובה ובלא קדושין. זו היא גירסת הרמב"ם והרמב"ן וחביריו אבל הראב"ד ז"ל כתב ויש ספרים שכתוב בהם פילגשים קידושין בלא כתובה וכן דעת הרשב"א ז"ל וחביריו ולדברי הכל אסורה להדיוט ולא הותרה אלא למלך ומכ"ש בזמן הזה כאשר חתם דבריו מוה"רר דוד ן' זמרא בתשובותיו סי' רכ"ה וז"ל כללא דמלתא דכל פילגש אסורה בזמן הזה לכל אדם אפי' לגדול שבישראל בין ע"י קידושין בין שלא ע"י קידושין וכו' וחתם דבריו כל שכן בדור הרע הזה שכל העולם פרוץ בביאת השפחות ומורים היתר לעצמם ואומרים כי כסף קנייתה הוא כסף קידושיה וזה טעות וכו' הילכך כיון שהדור פרוץ בביאות אסורות אין להורות להם אפילו הדבר המותר כדי לתת גדר וסייג לתורה כל שכן שמדינא הפילגש אסורה להדיוט ומשמתינן ליה וכו' הכלל העולה שאין אשה מותרת לשום אדם בזמן הזה אלא ע"י חופה וקידושין וז' ברכות וכתובה עכ"ד:
מודעת זאת מחלקת הפוסקים איזו היא פילגש כפי חילוף הגרסאות דאתמר בסנהדרין בפרק כ"ג וז"ל מאי נשים ומאי פלגשים אמר רב יהודה אמר רב נשים בכתובה וקידושין פילגשים בלא כתובה ובלא קדושין. זו היא גירסת הרמב"ם והרמב"ן וחביריו אבל הראב"ד ז"ל כתב ויש ספרים שכתוב בהם פילגשים קידושין בלא כתובה וכן דעת הרשב"א ז"ל וחביריו ולדברי הכל אסורה להדיוט ולא הותרה אלא למלך ומכ"ש בזמן הזה כאשר חתם דבריו מוה"רר דוד ן' זמרא בתשובותיו סי' רכ"ה וז"ל כללא דמלתא דכל פילגש אסורה בזמן הזה לכל אדם אפי' לגדול שבישראל בין ע"י קידושין בין שלא ע"י קידושין וכו' וחתם דבריו כל שכן בדור הרע הזה שכל העולם פרוץ בביאת השפחות ומורים היתר לעצמם ואומרים כי כסף קנייתה הוא כסף קידושיה וזה טעות וכו' הילכך כיון שהדור פרוץ בביאות אסורות אין להורות להם אפילו הדבר המותר כדי לתת גדר וסייג לתורה כל שכן שמדינא הפילגש אסורה להדיוט ומשמתינן ליה וכו' הכלל העולה שאין אשה מותרת לשום אדם בזמן הזה אלא ע"י חופה וקידושין וז' ברכות וכתובה עכ"ד:


משתמש אלמוני

תפריט ניווט