שדי חמד/כללים/ב/מג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים מג

מג בית הכנסת קדושתה אם היא מדאורייתא או אינה אלא מדרבנן הנה הרב זכר דבר ב"ד א' אות ב' כתב דהרב חק"ל א"ח דף ז' צדד להוכיח שהיא מדרבנן ושכ"כ הרב מוהר"י ב"ד סי' ה' בשם הר"ן לדעת הרמב"ן שלא כמ"ש הרב פר"מ בח"ב סי' י"ח (השמטות) וכתב הרב זכ"ד דהרב המבי"ט בקרית ספר בפ"א מהל' בית הבחירה דין ד' דעתו נוטה דקדושתה מדאורייתא שהביא ההיא דדרשינן והשימותי את מקדשכם לרבות בכ"נ ואמר מר דנראה שהיא דרשה גמורה ותמה על הרב חק"ל שלא הזכיר דרשה זו ואי ס"ל דהיא אסמכתא דלא כהרב המבי"ט היה לו להזכירו עי"ש, ואנכי הרואה דדבר זה מפורש יוצא מפי חד מקאמיא הוא הרא"ם בספר היראים בעמוד אחד עשר סי' שכ"ד דפשיטא ליה דדרשה גמורה מדאורייתא היא שכ"כ וז"ל ויראת מאלהיך צוה בהכנס אדם למקדש או לבית הכנסת או לבהמ"ד שינהוג בהם מורא וכבוד וכו' ומצינו בבהכ"נ ובהמ"ד שנקראו מקדש ומביא בת"כ והשימותי את מקדשכם בכ"נ ובמ"ד ואמרינן במגילה ואהי להם מקדש מעט אמר רי"ץ אלו בכ"נ ובמ"ד שבבבל למדנו שכשאמרה תורה ומקדשי תיראו שבכ"נ ובמ"ד בכלל והמורא איך היא אינה מפורשת מן המקרא ופירשוה חז"ל וכו' ע"כ תוד"ק. הנה מתבאר באר היטב דס"ל דדרשה גמורה מדאורייתא היא וא"כ קדושת בהכ"נ היא מדאורייתא, וכ"כ הרב חיי אדם כלל י"ז אות ו' ע"פ דברי הרא"ם הללו (מה שנרשם שם ס' יראים סי' שצ"ד הוא ט"ס וצ"ל סי' שכ"ד) וכן מתבאר לענ"ד ממה שהביא הרב שלמי צבור בקונטרס חלבי השלמים (בדיני קדושת בהכ"נ אות ז') דף י"ד ע"ג שרבינו הרוקח כתב דהרגיל לדבר בבהכ"נ דבור של חול אפילו שלא בשעת התפלה יתענה מ' יום וילקה וכו' וכתב שכתבו הראשונים ע"ד שטעמו משום דקי"ל אסור לכהנים ליכנס לביהמ"ק ביאה ריקנית ובכ"נ שלנו הם מקדש מעט ולכן אסור ליכנס בהן אלא לתפלה שהיא כנגד עבודה או לת"ת דעדיף מזבח ומנחה ולכן כתב שילקה בכל יום וכי איזה לא תעשה עבר שיתחייב מלקות אלא לפי שביאה רקנית אסורה ולוקה עליה וכן בעת שמדבר שיחת חולין הוא ריקני מהעבודה וכו' ודבריו דברי קבלה וכו' עי"ש מתבאר דמשמע להו להראשונים בכונתו דלוקה מן התורה קאמר כמו שלוקה הנכנס ביאה ריקנית למקדש ועם כי לענ"ד יש לפקפק בזה מ"מ מדבריהם למדנו דנקטי דקדושת בהכ"נ היא מדאורייתא:

וע"פ האמור נלע"ד דלא נפלאת לומר דמ"ש המרדכי בפרק בני העיר סי' תקכ"ו בהכ"נ נקרא מקדש מעט ולכך אסור לנתוץ דבר מבהכ"נ דתניא בספרי מנין לנותץ אבן מן ההיכל ומן העזרות שעובר בל"ת ת"ל ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה"א עכ"ל דאיסור תורה קאמר וכדעת רבנן קדישי הנז"ל דסברי דקדושת בהכ"נ היא מדאורייתא אלא שראיתי להרב מטה יהודה בס"ס קנ"ב (ששם פסק הרמ"א דין המרדכי הנ"ל) שכתב וז"ל ואף שיש לחלק בין מקדש לבהכ"נ לענין כניסה במקל דלהר הבית אסור ובבהכ"נ מותר י"ל היכא דנתבאר ההיתר בהדיא בגמרא שרי אבל גבי נתיצה דלא הוזכר בגמרא להתיר אסור ויש רמז מהמקראות דגבי הנך מילי דמפיק להו מדכתיב מקדשי תיראו וכתיב מקדש בהדיא משמע דוקא מקדש אבל בנתיצת אבן מהיכל דנפיק מדכתיב לא תעשון כן לה"א ולא כתיב מקדש גם בהכ"נ נקרא לה"א ששכינה שרויה בו ואע"פ כן נראה דאין איסור זה מן התורה אלא במקדש אבל בהכ"נ אין איסורו אלא מדרבנן ועיין מג"א סק"מ עכ"ל. ונראה ברור בעיני דכל מ"ש הרב בזה הוא מפני שלא ראה דברי הרא"ם בס' היראים הנ"ל שמ"ש דמדכתיב מקדש ממעטינן בהכ"נ וכל הני דנפקי ממקדשי תיראו אינם בבהכ"נ וכו' נהפוך הוא לדברי הרא"ם דהא קאמר דמקדשי תיראו כולל גם בכ"נ ובמ"ד. וגם מ"ש דאיסור נתיצת אבן מבהכ"נ הוא מדרבנן דמשמע דנקיט בפשיטות דקדושת בהכ"נ הוא רק מדרבנן הרי מדברי הרא"ם נראה בעליל דקדושת בהכ"נ היא מדאורייתא כאמור ומ"ש לעיין במג"א סי' קנ"ג סק"מ עיינתי שם ולא יכלתי להבין מה הציון הלז כמו שיראה הרואה:

ומה שהביא הרב זכר דבר הנ"ל בשם הרב מוהריב"ר שכ' הר"ן לדעת הרמב"ן שקדושתה מדרבנן הנה ספרו אין מצוי אצלי לראות איה מקום כבוד דברי הר"ן בזה כו' לענ"ד מדברי הק"ן בר"פ בני העיר (בד"ה ומאן דשרי אמר אי לאו דהו"ל הנאה) מתבאר דהרמב"ן משמע ליה דקדושת בהכ"נ היא מדאורייתא כנויי סוכה וכו' ואבני המזבח והיכל וכו' אלא דהר"ן כתב סברא דנפשיה ליישב קושיות הרמב"ן (שלא הוכשר בעיניו דרך הרמב"ן בזה) ואמר דחכמים הטילו קדושה על בהכ"נ מדבריהם וכו' עי"ש. אבל לדעת הרמב"ן משמע לי דגם הר"ן מודה דסובר דהיא מדאורייתא אלא שמדברי הרב מוהר"ם אלשקאר בסי' פ"ו נראה בעליל דסובר דגם להרמב"ן אינו מוכרח דס"ל שהיא מדאורייתא שהרי ע"ד החכם שכתב דאין קדושת בהכ"נ אלא מדרבנן וכל ספק שיסתפק בה ראוי לילך לקולא ואילו היה מן התורה היה הולך לחומרא השיג דהא איכא (בנדונו) ס"ס וידוע דס"ס מתיר אף איסורי תורה. ומדלא השיגו בעיקר מ"ש החכם דקדושת בהכ"נ אינה אלא מדרבנן מוכח דמודה לו בזה והרי שם הביא דברי הרמב"ן בנימוקיו והן הן הדברים שהביא הר"ן בשמו כמו שיראה הרואה ואם היה מבין מדברי הרמב"ן דס"ל דהיא מדאורייתא היה לו לחזור בו ממה שהודה לסברת החכם אלא ודאי מוכח דס"ל דגם להרמב"ן יתכן לומר דהיא רק מדרבנן אך אין נלע"ד כן כמ"ש:

ובמקום אחר הבאתי דברי הרמב"ם במנין המצות שבס' היד במל"ת סי' ס"ה וז"ל שלא לאבד בית המקדש או בתי כנסיות או במ"ד. וכן אין מוחקין את השמות המקודשים ואין מאבדים כתבי הקדש שנאמר אבד תאבדון וכו' לא תעשון כן לה' אלהיכם עכ"ל. דמתבאר מדב"ק דלענין נתיצת דבר שוו בהכ"נ ובמ"ד למקדש ומוכח מזה דקדושת בהכ"נ היא מדאורייתא ויוכל להיות דטעם הרמב"ם מדכתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם דמשמע כל המיוחד לשמו יתברך הוא בכלל זה ובכ"נ ששכינה שרויה בהם הרי הם בכלל זה כמ"ש הרב מטה יהודה, אבל יש לתמוה עליו איך פשיטא ליה דנתיצת דבר מבהכ"נ הוא איסור דרבנן ונעלם ממנו דברי הרמב"ם הנ"ל ושם הבאתי דברי הרב פרמ"ג בסי' קנ"ב בא"א סק"ו ואני מסופק אם נתץ אבן מבהכ"נ או בהמ"ד דרך נתיצה והשחתה אם לוקה דומיא דמקדש דלא תעשון כן לה"א ל"ד מקדש ונ"מ דפסול לעדות וצ"ע עכ"ל. שוב הביא בשם מוהר"י הלוי דמעכב לבנות בהכ"נ הוא בכלל נתיצה וכתב ע"ד ונהי דאינו לוקה עון גדול הוא וכו' עי"ש, ותמהתי עליו דנראה דלא ראה דברי הרמב"ם במנין המצות הנ"ל וכתבתי דמשמע לי דאף למה שנסתפק אם לוקה מ"מ מודה דאיסור נתיצת דבר מבהכ"נ הוא מדאורייתא וא"כ קדושת בהכ"נ היא מדאורייתא והרב חת"ס בחא"ח סי' ל"ב (בד"ה ועל השלישית) עם כי לא כתב בפשיטות דנתיצת בהכ"נ הוא איסור תורה מ"מ נראה דדעתו נוטה יותר לזה שכתב וז"ל ואפילו נאמר דנתיצת בהכ"נ שלנו הוא מדרבנן מ"מ הו"ל שבות וכו' עי"ש. ומאד תמהתי על הרב השואל ומשיב במ"ק ח"ב סי' כ"ה שכתב בפשיטות דהנתיצה בבהכ"נ אינו אסור רק מדרבנן דנקרא מקדש מעט אבל במקדש אסור מן התורה עי"ש והוא חידוש שלא ראה אף דברי הפרמ"ג הנ"ל ומעתה כיון דלדעת הרבנים הנ"ל איסור נתיצה מבהכ"נ הוא מה"ת וכמו שמבואר בדברי הרמב"ם הנ"ל א"כ פשוט דקדושת בהכ"נ היא מן התורה:

אמנם צ"ע דהרב פרמ"ג בסי' קנ"ג במשבצות סק"א כתב דע שקדושת בהכ"נ ובהמ"ד מדרבנן היא ולא מן התורה עי' ר"ן בפרק בני העיר גבי מתנה במאי תפקע (דף כ"ו ע"ב) סיים וקדושת בהכ"נ מדבריהם הוא משמע לא מן התורה עכ"ל. והני מילי דמר סתראי נינהו למ"ש בסי' קנ"ב בא"א סק"ו דמשמע דפשיטא ליה דלנתוץ אבן מבהכ"נ איכא איסורא דאורייתא וא"כ בהכרח שמן התורה יש לה קדושה ואפילו תימא דלפי מה שצדד דאינו לוקה גם איסור תורה אין בו עכ"פ משמע דלא ברירה ליה דאינו אסור מן התורה והכי נמי י"ל דאינו ברור דאין בו קדושה מן התורה היפך ממ"ש בסי' קנ"ג הנ"ל בפשיטות דאין בה קדושה מן התורה ומלבד סברת הרא"ם הנז"ל שכתב מפורש דקדושת בהכ"נ היא מן התורה עוד מצאתי להרב פתח הדביר בח"ג בהשמטות דף ש"ה ע"ד שכתב וקדושת בהכ"נ ומוראו מתבאר מדברי הרב ישעיהו באסן בס' לחמי תודה סי' י"ט דהוי מדאורייתא וכן הביא שם בשם ס' יראים ונפק"ל מדכתיב והשימותי את מקדשכם ושנינו קדושתן אע"פ שהן שוממין וכ"כ הרב הסמ"ק באופן שכל ספק קדושה שאנו מסתפקים בקדושת בהכ"נ הוי ספק תורה דקי"ל להחמיר עכ"ל וחידוש הוא שלא הזכיר בענין זה דברי הרב פרמ"ג כדרכו בקדש דכל יומא שמעתתיה בפומיה כמבואר אצל עין רוג"ל בס' פה"ד בכל הג' חלקים. ועכ"פ לפי דרכנו למדנו דשלמים וכן רבים נקטי דקדושת בהכ"נ היא מדאורייתא ובדברי גדולי הפוסקים לא ראיתי מי שכתב בפירוש שהיא מדרבנן זולת הר"ן וכבר כתבתי למעלה (בד"ה ומה שהביא) דנראה לענ"ד דגם הר"ן מודה דסברת הרמב"ן דקדושתה היא מן התורה וכן מצאתי להרב שו"מ במהדורא ה' סי' ס"ג (בד"ה והנה בבהכ"נ של כרכים) שכתב מפורש דלהר"ן קדושת בהכ"נ היא מדרבנן ולהרמב"ן היא מדאורייתא עי"ש וגם כתבתי (בד"ה ובמקום אחר) דלפי מ"ש הרמב"ם במנין המצות דכלל בכ"נ ובמ"ד בכלל מקדש לענין נתיצה מוכח דס"ל דקדושתה מן התורה וכיון דרבני האחרונים הנ"ל (דנקטי דקדושת בהכ"נ מדרבנן) לא הזכירו דבריו ולא דברי הרא"ם וסמ"ק הנז"ל מוכח דלא ראו דבריהם ואיכא למימר דאילו הוו חזו למילתייהו הוו הדרי בהו:

והנה בשו"ת בית שלמה חא"ח סי' ס"ד כתב בשם הרב השואל שנטל להקל בנדונו ואמר ובפרט שקדושת בהכ"נ אינה רק מדרבנן והוי סד"ר ולקולא והרב המחבר לא פקפק ע"ד בזה רק כתב בסוף תשובתו כי דבר חמור הוא אע"פ שאינו אלא מדרבנן גם בסי' כ"א כתב דקדושת בהכ"נ אינו אלא מדרבנן וכ"כ בסו"ס כ"ג ושם ראיתי שהביא דברי הרמב"ם בס' המצות ל"ת ס"ה שכתב וז"ל שהזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל ומאבד ספרי הנבואה שלא למחוק השמות וכו' והבין מדבריו שאיסור נתיצת אבן מבהכ"נ הוא מן התורה אלא שכתב שאינו מוכרח כ"כ ושהאריך במק"א ונראה מדבריו דר"ל דאף דקדושת בהכ"נ אינה אלא מדרבנן מ"מ יתכן לומר דמן התורה אסור לנתוץ אבן מבית הכנסת ואנכי לא ידעתי איך אפשר לומר שני הפכים בנושא אחד דאם מן התורה אין המקום הזה מקודש מהיכא תיתי שיהא אסור מן התורה לסתור דבר ממנו והתורה אמרה לא תעשון כן לה"א וכל שאינו מקודש לה' איך תבא עליו האזהרה דלא תעשון כן לה"א. ומה שכתב, שאין הכרח כ"כ מדברי הרמב"ם דאיסור נתיצה מבהכ"נ הוא מדאורייתא אומר אני שכ"כ לפי שלא ראה אלא דברי הרמב"ם שבס' המצות הנ"ל דאילו היה רואה דבריו שבמנין המצות שבס' הי"ד הנז"ל היה מודה דדעת הרמב"ם בבירור דגם בבהכ"נ הוא מדאורייתא כמפורש בדבריו שם וגם מ"ש בסה"מ שהזהירנו מנתוץ בתי האל יתברך כונתו לכלול גם בכ"נ וב"מ וילמד סתום מן המפורש וזה ברור לענ"ד. ומ"ש שהאריך במקום אחר מצאתי שדבריו הם בסי' כ"ח (בדף י"ח סוף ע"א) שכ' וז"ל בפרט בענין בהכ"נ שלא מצינו מפורש שיש בנתיצה איסור תורה דהא כל קדושת בהכ"נ אינו רק מדרבנן כמ"ש הר"ן במגילה רק שמלשון הרמב"ם בס' המצות משמע קצת דגם בהכ"נ בכלל אזהרה אף שאין זה הכרח גמור דהא כתב ג"כ ומאבד ספרי הנבואה ומפורש ברמב"ם בחבורו שמאבד ספרי הנבואה אינו לוקה רק מכת מרדות וכן בסה"מ סיים וכל מי שעבר על ד"ז שהורס דבר מן ההיכל והמזבח והדומה לזה או שימחה, שם מהשמות הרי זה לוקה משמע דוקא בזה לוקה מ"מ אף אם נאמר דאף בנתיצה בהכ"נ יש איסור תורה משום שמאבד בתי האל וכו' ע"כ לעניינו מבואר דרפיא בידיה אי איכא איסור תורה או אינו אלא מדרבנן. וכן שם בעמוד ב' כתב ואם הנתיצה איסור תורה אף שוגג קנסינן וכו' עי"ש וכל זה הוא מפני שלא ראה דברי המנין המצות שבס' היד כמו שכתבתי ובאמת שגם אני עני ראיתי דברי הרמב"ם שבס' המצות ל"ת ס"ה טרם שראיתי תשו' הרב בית שלמה ועם כי עלה בדעתי שבכלל בתי האל שכתב הרמב"ם נכללו בכ"נ וב"מ לא רציתי להכריח מזה מאחר שלא כתב מפורש בכ"נ וב"מ יש ביד הדוחה לדחות שאין בכ"נ בכלל אך אחר שראיתי דבריו שבמנין המצות שבס' היד הנ"ל נ"ל ברור שבכלל בתי האל שכתב בס' המצות ישנם בכ"נ וב"מ כאמור. ומ"ש הרב בית שלמה דאין הכרח מדברי רבינו בס' המצות שהרי כתב ומאבד דברי נבואה ובחבורו כתב מפורש דמאבד ספרי נבואה לוקה מ"מ לא ידעתי איה מקום כבוד דברי הרמב"ם בזה כי בפ"ו מהל' יסודי התורה ליתנהו להני מילי (דמאבד ספר נבואה לוקה מ"מ) ומ"ש הרמב"ם שם בדין ח' כתבי הקדש כלן ופירושיהן וביאוריהן אסור שרפן או לאבדם ביד והמאבדן ביד מכין אותו מ"מ פשוט לענ"ד שאין כוונתו על ספרי נביאים בלבד אלא על כל כתבי תנ"ך וכונתו דאף אם אין בהם אזכרות משמות שאין נמחקין אסור לאבדן מדרבנן ובזה לוקין מ"מ אבל אם יש בהם משמות שאין נמחקים המאבדן לוקה מלקות של תורה ואין חילוק בין ספרי תורה לספרי נביאים (כמו שנראה מדברי הרב בית שלמה) וגם בספר המצות הנ"ל שכתב שהאזהרה היא שלא לאבד ספרי הנבואה ביאר דבריו ואמר שלא נמחוק את השמות הנכבדים וכלומר דכשמוחק שם הנכבד עובר בלא תעשה כן לה' אלהיכם אבל אם אינו מוחק שם רק גוף כתבי קדש אינו בכלל אזהרה זו ואסור רק מדרבנן וזהו שכתב או שימחה שם מהשמות לוקה דמשמע דדוקא בזה הוא דלוקה וכלומר דאם אינו מוחה שם רק גוף כתבי הקדש אינו לוקה כנלע"ד כונת הרמב"ם ודברי הרב בית שלמה בזה לענ"ד צ"ע:

וראיתי להרב דברי מנחם בסי' קנ"ג תוך אות ה' שכתב בדף ע"ד ע"ב בשם הרב מוהריא"ג בכת"י דבהדי דקשו"ט בדין תשמישי קדושה אם קדושתם מדאורייתא כמ"ש הרב חק"ל שהביא שם וכתב דלא ידע מנין לו זה וכו' כתב דאי דעת החק"ל ס"ל דת"ק קדושתם מדאורייתא הוא מהא מילתא דמעלין בקדש ול"מ דהוי מדאורייתא הא לאו מילתא היא דזהו דוקא בקדושת משכן ומזבח דקדושתן מדאורייתא אבל בת"ק מנ"ל דקדישי מדאורייתא ומאי דאמור רבנן בהו מעב"ק ולא מורידין הוא משום דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ועכ"ל כן דהא קדושת בהכ"נ מדרבנן היא כמ"ש החק"ל ואפ"ה אמרינן בה מעלין בקדש וכו' ומ"ש חז"ל ואהי להם מקדש מעט אלו בהכ"נ שבבבל וכתב המרדכי דמטעם זה אסור לנתוץ דבר מבהכ"נ דמשמע דקדושת בהכ"נ דאורייתא וא"כ אפשר דגם תשמישי קדושה קדושתם מדאורייתא לא היא דודאי פשיטא דאינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא שהרי כתב הר"ן דקדושת בהכ"נ היא מדרבנן ומהיכא תיתי שתהא קדושת תשמישי קדושה מדאורייתא ושכן ראה להרב גו"ר כלל ב' סי' ל"א שכתב דת"ק קדושתן מדרבנן עכ"ד הרב מוהרא"ג והרב המחבר הביא ע"ז דברי הרב מטה יהודה הנז"ל (בד"ה וע"פ האמור ובהעתקתו מה שציין הרב מט"י לדברי המג"א בסי' קנ"ג העתיק ס"ק מ"ו לא ככתוב במט"י שלפני סק"מ אפריון נמטייה דשם יש שייכות לזה כמו שאבאר בס"ד) ואחר שהעתיק דברי המט"י ודברי המג"א שבס"ק מ"ו כתב נמצא דהרב מג"א לא קא משתעי בדין אי קדושת בהכ"נ מדאורייתא או מדרבנן אלא בענין איסור אתנן קמיירי דאיסור אתנן בבהכ"נ אינו אלא מדרבנן דקרא דלא תביא אתנן בית ה"א כתיב דהיינו בהמ"ק ולא בבהכ"נ ולא ידעתי מה יוכיח מזה לענין קדושת בהכ"נ ועיין בס' נר מצוה ח"א סי' י' אות ח"י דף ס"ד שכתב דמה שלא הזכיר הרמב"ם איסור נתיצת דבר מבהכ"נ ובה"מ היינו משום דבכלל מקדש הם וכמ"ש המרדכי ומיהו נראה אם נתץ דבר מבהכ"נ וכו' אין בו מלקות מן התורה מאחר דהרמב"ם לא כתב בהדיא דלוקה אלא בסותר אבן מן המזבח עכ"ד הרב נר מצוה ולא זכר שר לדברי הר"ן הנז' ולא דברי הרב מט"י והמעיין בדבר מוהריק"ו שרש קס"א יראה דס"ל דקדושת בהכ"נ אינה מדאורייתא עכ"ל הרב דברי מנחם. הנה תרווייהו קדישי נקטי בפשיטות כשיטת הר"ן דקדושת בהכ"נ היא מדרבנן ותמה על הרב נ"מ שלא זכר דברי הר"ן והא גרמא להו מה שלא ראו דברי הרא"ם וכל דברי הרבנים עליונים למעלה דסברי דקדושת בהכ"נ היא דאורייתא וספר נר מצוה אין מצוי אצלי לראות דב"ק. אבל נראה שכוון להלכה במאי דמתבאר ממ"ש בשמו בד"מ הנ"ל דס"ל דקדושת בהכ"נ היא מדאורייתא ומ"ש הרב דב"מ דהמעיין בדברי הרב מוהריק"ו שרש קס"א יראה דס"ל דקדושת בהכ"נ אינה מדאורייתא הנה עיינתי שם ודבריו בזה הם בסעיף ז' ולא ראיתי הוכחה בדבריו דס"ל כן ואדרבא דבריו מטים דס"ל דקדושת בהכ"נ היא מדאורייתא אלא שאינו מוכרח כן עכ"פ גם לאידך גיסא איני רואה בעניותי שום הכרח לזה. ומה שתמה על הרב מט"י עד דלא ידע מה היתה כונתו בציון דברי המג"א נלע"ד דלא היתה כונתו להוכיח מדברי המג"א לדין קדושת בהכ"נ אם היא מדאורייתא או מדרבנן. אלא כלפי מה שכתב דבנתיצת אבן דנפקא לן מלא תעשון כן לה' אלהיכם גם בהכ"נ נקרא לה' אלהיכם שהשכינה שרויה בה ואע"פ כן אינו מדאורייתא אלא במקדש ולא בבהכ"נ אהא קאמר ועיין מג"א וכו' כלומר ששם כתב כיוצא לזה לגבי אתנן דאע"ג דמדכתיב בית ה' אלקיך היה אפשר לומר דגם בהכ"נ בכלל בית ה"א היא שהשכינה שרויה בה מ"מ כתב שם הרב מג"א דאינו מן התורה אלא במקדש אבל בבהכ"נ הוא רק מדרבנן זה נ"ל פשוט וברור בכוונת הרב מטה יהודה:

ודאתאן עלה אם קדושת בהכ"נ היא מדאורייתא השגתי עתה ס' תוכחת חיים ח"ב למרן החבי"פ וראיתי שם בפרשת תרומה דף פ"א שהאריך בענין קדושת בהכ"נ והביא דברי הרא"ם בס' היראים (נרשם שם סי' שס"ד וצ"ל שכ"ד), ועוד הביא דברי רז"ל בש"ס בכמה מקומות ודבריו מטין דס"ל דקדושת בהכ"נ היא מדאורייתא וכדעת הרא"ם הנ"ל (חידוש הוא שלא הזכיר דברי מ"ז הרב תק"ל דס"ל דקדושת בהכ"נ אינה אלא מדרבנן ולפלפל בסברתו שיש לתמוה עליו מדברי הרא"ם וכו' הנז"ל) עי"ש, וכן מתבאר מדברי הרב שנות ימין בח"א דף ט' דמשמע ליה דקדושת בהכ"נ היא מדאורייתא שהרי הרב חק"ל שסובר דקדושת בהכ"נ היא מדרבנן הכריח סברתו מדלא מצינו חיוב מן התורה לבנות בהכ"נ ואם אין חובה מדאורייתא לבנות בהכ"נ מהיכא תיתי בה קדושה מדאורייתא, כמ"ש בשמו הרב זכר דבר שם ואילו הרב שנות ימין שם כתב דבכלל מנות עשה ועשו לי מקדש הוא לבנות בהכ"נ משמע דלדעתו צריך לומר דקדושת בהכ"נ היא מדאורייתא ויותר מתבאר כן מדברי הרב נחמד למראה בפ"ח דמס' פאה דף מ"ב ע"ב שכתב דאף דלא מצינו מצוה מפורשת בכתוב לבנות בהכ"נ וגם מוני המצות לא מנו מצוה זו מ"מ נכלל בעשה דועשו לי מקדש כיון דדמו אהדדי כמ"ש מוהריק"ו בשרש קס"א והוכיח כן ממה שדרשו ואהי להם למקדש מעט אלו בכ"נ וממ"ש קדושתם אע"פ שהן חרבין ומתוך זה למד המרדכי דאסור לנתוץ דבר מבהכ"נ וילפינן דבהכ"נ תהיה גבוהה מבתי העיר מדכתיב לרומם בית אלהינו אע"ג דקרא כתיב גבי מקדש. והמרדכי בפ"ק דשבת כתב ושמא דומה לעליות היכל שנתקדשו וכו' הרי דאפילו למ"ד עליות עזרה לא נתקדשו עליות בהכ"נ דמו להיכל אלו תו"ד רבינו מוהריק"ו וסיים הנחמ"ל ובזהר פרשת נשא דף קפ"ז ע"א ועשו לי מקדש סתם דכל בי כנישתא דעלמא מקדש איקרי א"כ איכא למימר דאף דקרא דועשו לי מקדש בבנין בהמ"ק כתיב מ"מ בכלל נמי קאי לבנין בהכ"נ כדיליף המרדכי לענין נתיצת אבן מבהכ"נ דאף דליכא לאו בפ"ע עכ"ז כתב דאיכא איסור ולאו דילפינן מלאו דמקדש וה"ה בעשה דועשו לי מקדש ילפינן בהכ"נ מניה עכ"ל דמתבאר דמשמע ליה דהרבנים מוהריק"ו ומרדכי נקטי דמדאורייתא שוו בכ"נ לבהמ"ק לבנין ולנתיצה וא"כ ודאי דלפי זה קדושת בהכ"נ מדאורייתא היא ונראה דהרב נחמ"ל לא ראה דברי הרב מטה יהודה הנז"ל (בד"ה וע"פ האמור) דלדבריו אין ראיה מנתיצה דלא כתיב בה מקדש לבנין דכתיב מקדש, ומ"ש דהמרדכי יליף לאו לנתיצה בהכ"נ מלאו דמקדש אינו מדוקדק שהרי במרדכי לא הוזכר שיהא נותן דבר מבהכ"נ עובר בלאו רק כתב דאסור, ומ"ש עובר בלאו הוא לנתיצה מהמזבח כיעי"ש. גם בס' מעשה אברהם חא"ח סי' ל"ז כתב דבכלל עשה ועשו לי מקדש הוא בנין בהכ"נ, כמו שמתבאר מדברי מוהריק"ו וכו' והזה"ק בפרשת נשא וכו' והוסיף שם דגם צריך שיהא הבנין לשמה לשם בהכ"נ דומיא דבנין בהמ"ק וכו' ומטעם זה אסור לבנותה ע"י נכרים כשאפשר ע"י ישראל משום דנכרי אדעתא דנפשיה עביד ושקו"ט באם ישראל עומד ע"ג ומסייע קצת אי מהני עיש"ב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף