Difference between revisions of "שדי חמד/כללים/ב/יז"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search
m (הגהות)
 
Line 1: Line 1:
 
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
 
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/ב/יז|action=edit}} יז]'''}} '''בל תשחית''' אי איכא מה"ת בכל מילי או דוקא בקציצת אילן לפי הנראה הוא מחלוקת דהתוס' ע"ז י"א ד"ה עוקרין ס"ל דהוי מדאורייתא. עיין להרב ארעא דרבנן אות ל"ו שהבין כן מדבריהם כן מתבאר מדברי הרמ"ז בס' לחם סתרים בחי' לע"ז שם ואף דהרב פרשת הכסף דף פ"ו ע"ב מבין מדבריהם דאינו אלא מדרבנן וכן מדברי הרב נו"ב ח"ב יו"ד סי' יו"ד מ"מ מדברי התוס' ב"מ ל"ב ע"ב ד"ה מדברי מתבאר דס"ל דהוי דאורייתא וכמ"ש בנו"ב שם. אך הרמב"ם בפ"ו דמלכים נראה דס"ל דהוא מדרבנן וכן הבין בשו"ת נו"ב שם וכן הבין הרב בקהלת יעקב בתוס' דרבנן מ"ע הקו"ף אות עד"ר ובארעא דרבנן אות תקל"ו. ועיין להרבנים מוהרי"ץ הירש חיות בהגהותיו לב"ק צ"א ע"ב ומראה הנוגה בהלכות מלכים שם ומגילת ספר דף קי"ג ע"ב ונדחקו לישב דברי הרמב"ם בס' המצות עם מ"ש בחיבורו וע"ע בקהלת יעקב אות קס"ז וי"ל ע"ד הרב חיי אדם כלל י"א אות ל"ב ה"ד הרב פתח הדביר בח"א דף מ' ע"א דתפס בפשיטות דהוא מדרבנן עי"ש. ועי' רש"י מנחות דף פ"א ע"א ד"ה ומשני לא אפשר בהכי וכו' עי"ש בסופו ודוק ועיין להרב רוח אליהו בחי' לע"ז ושו"ת אור לי סי' פ"ו וסי' קל"ה ובהשמטות ותמיה לי על הגאון מוהרד"ף בשו"ת מכתם לדוד יו"ד סי' נ"ה ד"ה, ואיכא וכו' דתפס השיטה בפשיטות דאיכא בקריעת בגדים איסור דאורייתא עי"ש ובתשו' זו פלפל בחכמה הרב נח"ל בח"א דף קצ"ז ע"א ובדבר זה אחז פלך השתיקה כיעי"ש. ועיין בהקדמת ספר טוב לישראל הנד"מ ודע דכשהוא לצורך ליכא בל תשחית כמ"ש באור לי הנז"ל וע"ע שו"ת פאר הדור להרמב"ם בסי' ד"ן וחי' מוהר"ץ ה"ח לברכות ל"א ע"א ועיין [[שדי חמד/כללים/ב/קב|לקמן אות ק"ב]] וראיתי בס' ויען אברהם דף כ"ד סוף ע"ב שכ' דהרב כס"א ביו"ד סי' קכ"ג תמה על מ"ש הרשב"א שהביא מרן בב"י שם בדין אם לעשות מרחץ מסתם יינם וכו' דאמאי לא אסר משום ביזוי אוכלין דאיכא לתא דבל תשחית דהוא דאורייתא דכל הפסד נכנס תחת לאו זה. ומלבד מה שהקשה ע"ד הרב המחבר נר"ו דכיון שעושה צרכו משום רפואה ליכא משום ב"ת זאת ועוד תמיהני על תמיהתו דנקיט בפשיטות דאיכא בל תשחית מדאורייתא והרי להרמב"ם ודעמו ליכא ב"ת מדאורייתא אלא בקציצת אילן ולא נפלאת לומר דכן נמי דעת הרשב"א. ואף אי לא פשיטא ליה כסברת הרמב"ם הוצרך לטעמים אחרים שיועילו לאסור אליבא דכ"ע וק"ל והרב יפה ללב בסי' תקס"ה סוף אות ג' נקיט בפשיטות דאיכא לאו בהשחתת מידי דמיכל ומישתי ולא זכר דאינו פשוט לומר כן עי"ש. ומדברי הרא"ש בפרושו למס' מדות פ"ב גבי מאי דתנן ניכר שהוא ישן חובטו במקל ורשות היה בידו לשרוף את כסותו שכתב דמשום בל תשחית ליכא דהפקר ב"ד הפקר היה נ"ל דס"ל דאיסור זה הוא רק מדרבנן והם אמרו והם אמרו דאל"כ משום הפקר ב"ד לא היה להם להתיר איסור תורה והוה סגי שיפקירו כסותו וכל מי שרוצה ליטול יבוא ויטול ומה להם להתיר איסור תורה כדי לקונסו לזה מאחר שהיה אפשר לקונסו בלא שום איסור אלא שראיתי להרב תפארת ישראל שם שנרגש גם הוא במתני' דהאיכא בל תשחית וכתב דכיון דעושים כן משום קנס הוי כאילו עושים לצורך אדם דליכא משום בל תשחית עי"ש ולפי זה אין הכרח דס"ל להרא"ש דהוא מדרבנן:
+
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/ב/יז|action=edit}} יז]'''}} '''בל תשחית''' אי איכא מה"ת בכל מילי או דוקא בקציצת אילן לפי הנראה הוא מחלוקת דהתוס' ע"ז י"א ד"ה עוקרין ס"ל דהוי מדאורייתא. עיין להרב ארעא דרבנן אות ל"ו שהבין כן מדבריהם כן מתבאר מדברי הרמ"ז בס' לחם סתרים בחי' לע"ז שם ואף דהרב פרשת הכסף דף פ"ו ע"ב מבין מדבריהם דאינו אלא מדרבנן וכן מדברי הרב נו"ב ח"ב יו"ד סי' יו"ד מ"מ מדברי התוס' ב"מ ל"ב ע"ב ד"ה מדברי מתבאר דס"ל דהוי דאורייתא וכמ"ש בנו"ב שם. אך הרמב"ם בפ"ו דמלכים נראה דס"ל דהוא מדרבנן וכן הבין בשו"ת נו"ב שם וכן הבין הרב בקהלת יעקב בתוס' דרבנן מ"ע{{הערה|'''מע''''. כצ"ל.}} הקו"ף אות עד"ר ובארעא דרבנן אות תקל"ו. ועיין להרבנים מוהרי"ץ{{הערה|'''מוהר"ץ'''. כצ"ל.}} הירש חיות בהגהותיו לב"ק צ"א ע"ב ומראה הנוגה בהלכות מלכים שם ומגילת ספר דף קי"ג ע"ב ונדחקו לישב דברי הרמב"ם בס' המצות עם מ"ש בחיבורו וע"ע בקהלת יעקב אות קס"ז וי"ל ע"ד הרב חיי אדם כלל י"א אות ל"ב ה"ד הרב פתח הדביר בח"א דף מ' ע"א דתפס בפשיטות דהוא מדרבנן עי"ש. ועי' רש"י מנחות דף פ"א ע"א ד"ה ומשני לא אפשר בהכי וכו' עי"ש בסופו ודוק ועיין להרב רוח אליהו בחי' לע"ז ושו"ת אור לי סי' פ"ו וסי' קל"ה ובהשמטות ותמיה לי על הגאון מוהרד"ף בשו"ת מכתם לדוד יו"ד סי' נ"ה ד"ה, ואיכא וכו' דתפס השיטה בפשיטות דאיכא בקריעת בגדים איסור דאורייתא עי"ש ובתשו' זו פלפל בחכמה הרב נח"ל בח"א דף קצ"ז ע"א ובדבר זה אחז פלך השתיקה כיעי"ש. ועיין בהקדמת ספר טוב לישראל הנד"מ ודע דכשהוא לצורך ליכא בל תשחית כמ"ש באור לי הנז"ל וע"ע שו"ת פאר הדור להרמב"ם בסי' ד"ן וחי' מוהר"ץ ה"ח לברכות ל"א ע"א ועיין [[שדי חמד/כללים/ב/קב|לקמן אות ק"ב]] וראיתי בס' ויען אברהם דף כ"ד סוף ע"ב שכ' דהרב כס"א ביו"ד סי' קכ"ג תמה על מ"ש הרשב"א שהביא מרן בב"י שם בדין אם לעשות מרחץ מסתם יינם וכו' דאמאי לא אסר משום ביזוי אוכלין דאיכא לתא דבל תשחית דהוא דאורייתא דכל הפסד נכנס תחת לאו זה. ומלבד מה שהקשה ע"ד הרב המחבר נר"ו דכיון שעושה צרכו משום רפואה ליכא משום ב"ת זאת ועוד תמיהני על תמיהתו דנקיט בפשיטות דאיכא בל תשחית מדאורייתא והרי להרמב"ם ודעמו ליכא ב"ת מדאורייתא אלא בקציצת אילן ולא נפלאת לומר דכן נמי דעת הרשב"א. ואף אי לא פשיטא ליה כסברת הרמב"ם הוצרך לטעמים אחרים שיועילו לאסור אליבא דכ"ע וק"ל והרב יפה ללב בסי' תקס"ה סוף אות ג' נקיט בפשיטות דאיכא לאו בהשחתת מידי דמיכל ומישתי ולא זכר דאינו פשוט לומר כן עי"ש. ומדברי הרא"ש בפרושו למס' מדות פ"ב גבי מאי דתנן ניכר שהוא ישן חובטו במקל ורשות היה בידו לשרוף את כסותו שכתב דמשום בל תשחית ליכא דהפקר ב"ד הפקר היה נ"ל דס"ל דאיסור זה הוא רק מדרבנן והם אמרו והם אמרו דאל"כ משום הפקר ב"ד לא היה להם להתיר איסור תורה והוה סגי שיפקירו כסותו וכל מי שרוצה ליטול יבוא ויטול ומה להם להתיר איסור תורה כדי לקונסו לזה מאחר שהיה אפשר לקונסו בלא שום איסור אלא שראיתי להרב תפארת ישראל שם שנרגש גם הוא במתני' דהאיכא בל תשחית וכתב דכיון דעושים כן משום קנס הוי כאילו עושים לצורך אדם דליכא משום בל תשחית עי"ש ולפי זה אין הכרח דס"ל להרא"ש דהוא מדרבנן:
  
 +
{{שולי הגליון}}
 
<noinclude>{{דיקטה}}
 
<noinclude>{{דיקטה}}
 
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
 
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
  
 
[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: ב]]
 
[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: ב]]

Latest revision as of 20:51, 24 January 2023

שדי חמד TriangleArrow-Left.png כללים TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png יז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

יז בל תשחית אי איכא מה"ת בכל מילי או דוקא בקציצת אילן לפי הנראה הוא מחלוקת דהתוס' ע"ז י"א ד"ה עוקרין ס"ל דהוי מדאורייתא. עיין להרב ארעא דרבנן אות ל"ו שהבין כן מדבריהם כן מתבאר מדברי הרמ"ז בס' לחם סתרים בחי' לע"ז שם ואף דהרב פרשת הכסף דף פ"ו ע"ב מבין מדבריהם דאינו אלא מדרבנן וכן מדברי הרב נו"ב ח"ב יו"ד סי' יו"ד מ"מ מדברי התוס' ב"מ ל"ב ע"ב ד"ה מדברי מתבאר דס"ל דהוי דאורייתא וכמ"ש בנו"ב שם. אך הרמב"ם בפ"ו דמלכים נראה דס"ל דהוא מדרבנן וכן הבין בשו"ת נו"ב שם וכן הבין הרב בקהלת יעקב בתוס' דרבנן מ"ע[1] הקו"ף אות עד"ר ובארעא דרבנן אות תקל"ו. ועיין להרבנים מוהרי"ץ[2] הירש חיות בהגהותיו לב"ק צ"א ע"ב ומראה הנוגה בהלכות מלכים שם ומגילת ספר דף קי"ג ע"ב ונדחקו לישב דברי הרמב"ם בס' המצות עם מ"ש בחיבורו וע"ע בקהלת יעקב אות קס"ז וי"ל ע"ד הרב חיי אדם כלל י"א אות ל"ב ה"ד הרב פתח הדביר בח"א דף מ' ע"א דתפס בפשיטות דהוא מדרבנן עי"ש. ועי' רש"י מנחות דף פ"א ע"א ד"ה ומשני לא אפשר בהכי וכו' עי"ש בסופו ודוק ועיין להרב רוח אליהו בחי' לע"ז ושו"ת אור לי סי' פ"ו וסי' קל"ה ובהשמטות ותמיה לי על הגאון מוהרד"ף בשו"ת מכתם לדוד יו"ד סי' נ"ה ד"ה, ואיכא וכו' דתפס השיטה בפשיטות דאיכא בקריעת בגדים איסור דאורייתא עי"ש ובתשו' זו פלפל בחכמה הרב נח"ל בח"א דף קצ"ז ע"א ובדבר זה אחז פלך השתיקה כיעי"ש. ועיין בהקדמת ספר טוב לישראל הנד"מ ודע דכשהוא לצורך ליכא בל תשחית כמ"ש באור לי הנז"ל וע"ע שו"ת פאר הדור להרמב"ם בסי' ד"ן וחי' מוהר"ץ ה"ח לברכות ל"א ע"א ועיין לקמן אות ק"ב וראיתי בס' ויען אברהם דף כ"ד סוף ע"ב שכ' דהרב כס"א ביו"ד סי' קכ"ג תמה על מ"ש הרשב"א שהביא מרן בב"י שם בדין אם לעשות מרחץ מסתם יינם וכו' דאמאי לא אסר משום ביזוי אוכלין דאיכא לתא דבל תשחית דהוא דאורייתא דכל הפסד נכנס תחת לאו זה. ומלבד מה שהקשה ע"ד הרב המחבר נר"ו דכיון שעושה צרכו משום רפואה ליכא משום ב"ת זאת ועוד תמיהני על תמיהתו דנקיט בפשיטות דאיכא בל תשחית מדאורייתא והרי להרמב"ם ודעמו ליכא ב"ת מדאורייתא אלא בקציצת אילן ולא נפלאת לומר דכן נמי דעת הרשב"א. ואף אי לא פשיטא ליה כסברת הרמב"ם הוצרך לטעמים אחרים שיועילו לאסור אליבא דכ"ע וק"ל והרב יפה ללב בסי' תקס"ה סוף אות ג' נקיט בפשיטות דאיכא לאו בהשחתת מידי דמיכל ומישתי ולא זכר דאינו פשוט לומר כן עי"ש. ומדברי הרא"ש בפרושו למס' מדות פ"ב גבי מאי דתנן ניכר שהוא ישן חובטו במקל ורשות היה בידו לשרוף את כסותו שכתב דמשום בל תשחית ליכא דהפקר ב"ד הפקר היה נ"ל דס"ל דאיסור זה הוא רק מדרבנן והם אמרו והם אמרו דאל"כ משום הפקר ב"ד לא היה להם להתיר איסור תורה והוה סגי שיפקירו כסותו וכל מי שרוצה ליטול יבוא ויטול ומה להם להתיר איסור תורה כדי לקונסו לזה מאחר שהיה אפשר לקונסו בלא שום איסור אלא שראיתי להרב תפארת ישראל שם שנרגש גם הוא במתני' דהאיכא בל תשחית וכתב דכיון דעושים כן משום קנס הוי כאילו עושים לצורך אדם דליכא משום בל תשחית עי"ש ולפי זה אין הכרח דס"ל להרא"ש דהוא מדרבנן:



שולי הגליון


  1. מע'. כצ"ל.
  2. מוהר"ץ. כצ"ל.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף