שב יעקב/א/יז
|
דף זה נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך דף זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
|
< הקודם · הבא > |
שלמא רבא לכהנא רבא אדם גדול בענקים. מימיו מתוקים וחריפים מים עמוקים. בקיאתו וחריפתו שבעתים בים התלמוד מזוקקים. רמא דיקלא וזקפא סכינא חריפא ברק השנון לקבל אלפא לשמן תורק שמו נודע בשערים בתורתו מאיר ומנהיר לארץ ולדרים. מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא מפרש ויוצא בשיירה ונכנס בשיטה מפרק הרים וטוחן יורד ונוקב לעומקי מצולות ומערות בונה וסותר על מנת לבנות בתים מלאים כל טוב בהעמק שאלה והגבה למעלה. בהיכלו כבוד אומר כולה. הוא ניהו מאור הגולה מופת הדור חסיד ועניו כהלל אור ישראל וקדושם עיקרן ושרשן כל אלה מעלות שפעת אדוני אוהבי נאמני חביבי כאבי הוא ניהו מלכא דרבנן הגאון הגדול כהן גדול מאחיו נשיא אלקים בתוכינו עטרת ראשינו ותפארתינו כמהור"ר יעקב הכהן נרו יאיר לנצח בקהל עם. ירוממוהו במקום זקנים יהללוהו אב"ד ור"מ דק"ק פראנקפורט והמדינה על דגלו חונה:
הנה טרם אחלה לדבר אודה את ה' ברוך ה' אלקי ישראל אשר לא השבית לנו גואל להאיר עינינו בספיקתינו ובימיו יש תורה בישראל אשרי הדור שהוא שרוי בתוכו בכל מקום הלכה כמותו מי כהחכם יודע פשר דבר והנה כבר באתי בשאלתי פעמיים ושלש שיחדת את הדיבור לאדוני במגילה עפה קראתי ואין עונה ותמה אני ולא ידענא מאי אידון בי הלא תמיד דלתי מדרשו פתוחין להשיב לשואלו מאתו תורה תצאי. והנה נהירנא בהיותי בשנים קדמוניות כאורח נטה ללון בקאבלענץ חלק אדוני לי מכבודו והטיב עמדי ולקח הכהן מלא חפניו טיבותא הגדול לפי גדלו ומטיבותא דמר אמר טובא ואף גם חלק לי מכבודו ונתן לי הסכמה ומצאתי חן בעיניו ודרכו להטיב לטובים. בכן בקשתי מאדוני אנכי אהיה כאחד מהם נא ונא ישיבני אדוני על שאלתי ובקשתי בנדון זה בפרטות תורה היא וללמוד אני צריך ודא צריך להודיע ותורף הדבר:
ואפרש שיחתי הנה זה לי יותר מעשר שנים שנתקבלתי למז"ט לאב"ד ולמ"צ בק"ק ראטרדאם. וראטרדם היא עיר פרוזי ואינו מוקף כלל לא חומה ולא שום מחיצה ולא שום גדר כאחד מערי הפרזים אמנם המים להם חומה מימינם ומשמאלם ועל נהרות יכונני' המקיפים את העיר סביב וחריץ אשר המים בתוכו עמוקין עשרה לכל הפחות ורחבין יותר מארבע ומיום הוסדה הקהילה ראטרדם נוהגין היתר בשבת היתר טלטול ומטלטלין בכל העיר ברחובות ובשווקים מקצה אל קצה כאחד מן העירות המוקפין חומה על סמך שהמים מקיפין אותם סביב לעיר וכמה וכמה רבנים אשר קדמוני והיו מרי דאתרא ק"ק ראטרדם היה פשוט בעיניהם להתיר ולא פצו פה ולא שום פקפוק על היתר הטלטול שמטלטלין בשבת בכל העיר כולם ראו ושתקו ולא מיחו ושתיקה כהודאה דמי' שמע מינה שהתירו פרושין את הדבר:
ואח"כ זה משך עשר שנים שנתקבלתי לאב"ד עד היום אף אני אמרתי הנח להם כמנהגם אם אין נביאים הם בני נביאים בוודאי כל מה שהם עושין אין עושין אלא על פי חכמים הרבנים קדמאי. ובפרטות שהייתי בשנים קדמוניות אב"ד בק"ק האג טרם בואי לק"ק ראטרדם והאג הוא סמוך לראטרדם והאג נמי באותה תמונה כמו ראטרדם עיר פרזי רק מים מקיפין אותה מימינם ומשמאלם סמוך לעיר וחריץ תוך המים כמו בראטרדם ואף גם בהאג נוהגין היתר טלטול בשבת בשווקים וברחובות בכל העיר על סמך המים המקיפין אותה ובאותו פעם בבואי לק"ק האג שאלתי לחכם דוד נוניס שהוא חכם אצל קהל ספרדיים שדרים בק"ק האג ואני הייתי אב"ד אצל אשכנזים והייתי נושא ונותן עם החכם דוד נוניס הלז בהיתר טלטול מי התיר לכם והראה לי כתוב וחתום מגילה עפה כתב מפורש מן שלשה עמודי עולם גאוני ארץ חכמי ספרדיים שהיו רבנים וחכמים בק"ק אמשטרדאם אצל קהל גדול ספרדיים בשנים קדמוניות הלא המה בכתובים הגאון חכם אבוהב ז"ל והגאון החכם יעקב ששפורטש והגאון חכם שלמה דיא ערליווערי' והסכימו כולם לדעת אחת להתיר לטלטל בהאג על סמך המים ובאו כולם שלשתן יחד על החתום לעדות ולראיה למען יעמדו ימים רבים לעדות שהם עושים על פי חכמים. ועוד היום מטלטלין בשבת בק"ק האג. גם יש להם היתר מהמנותא מן הגאון חכם צבי כמבואר בספרו שו"ת שחיבר (סי' ה') וז"ל עיר האג בארץ האלאנד אשר אין להם חומה סביב אלא שהחריץ עמוק הרבה יותר מעשרה טפחים ורחב הרבה מן ד' טפחים מקיפה סביב דמותר לטלטל בכל העיר כעיירות המוקפין חומה.
והנה אני הגבר ראה ראיתי דדא ודא אחת היא האג וראטרדם שניהם המים להם חומה מימינם ומשמאלם הצדדין השוה שבהן דרכן לילך בכל העיר לטלטל בשבת. בכן בבאי אח"כ מהאג לראטרדם שמתי ידי למופי[1] ואמרתי הנח כמנהגם בהיתר טלטול על סמך מאורות הגדולים שהתירו בק"ק האג ועל סמך הרבנים הקדמונים אשר בארץ המה שהתירו בראטרדם. ואף גם מצאתי בשו"ת שחיבר הגאון הגדול מופת הדור מהור"ר שמואל קאדינאוויר בשו"ת שחיבר (סי' מ') דהחריץ בתוך המים הוי כמוקף חומה ובשביל זה לא עלה על דעתי שום חשש או פקפוק:
אמנם לערך בפני חצי שנה עלה על דעתי ורעיוני על משכבי סליקי ולבי מהסס בדבר ולבי אמר לי מה דפשיטא לך להתיר טלטול ספוקי מספקא לי וצריך עיון ועפעפיך יישירו נגדך קום קרא מה דאיתא במגן דוד בא"ח (סי' שס"ג סעיף כ"ט) מה שכתב לעיר שטייניץ שנהגו שם ג"כ לטלטל בכל העיר על סמך המים המקיפין אותם והשיב להם הגאון בעל מגן דוד מטעם כיון שדרך המים שהמה נקרשין ונגלדים בעת הקרירות בחורף א"כ באותו פעם בטל המחיצה מהחריץ שהמים בתוכה באותו פעם אין כאן מחיצות וגזר עליהם סליחה ומחילה על השגגה ואסר עליהן הטילטול בכל שבתות השנה אסורין לטלטל ומאריך בראיות:
גם הגאון מ"א אף דמתיר לטלטל בשאר שבתות השנה כשאין המים נקרשין דלא כדעת המג"ד מ"מ מודה באותו שבתות כשהמים נקרשין אסור לטלטל וז"ל מ"א בסי' שס"ג (סוף ס"ק ל"א) ודע בעת[2] שהמים נקרשים ונגלדים אסור לטלטל כי הקרישה מבטל מחיצה עכ"ל.
הנה שני מאורות הגדולים הגאונים מג"ד ומ"א שוין בזה לאיסור שאסור לטלטל עכ"פ באותן שבתות שהמים נקרשיפ ונגלדים. בכן ואני ראיתי את המראה וחרדה גדולה נפלה עלי מפחד הגיבורים שני מגינים מג"ד ומ"א ומי אנכי להכניס ראשי בין הרים גדולים אוי לי אם לא אומר אוי לי אם אומר לאיסור וחושש אני לכבוד הראשונים לקדושים אשר בארץ המה שהתירו ולא זכרו מן קרישת המים ועל פיהם טלטלו כל השנים הללו בכל השבתות מיום הוסדה שלא להוציא לעז על הראשונים.
בכן אמרתי דבר זה ידונו גאוני ארץ מופת הדור והודעתי דבר זה לאדוני להאיר עיני כדת מה לעשות. וכתבתי לאדוני שני כתובים זה אחר זה ולא השיבני על דבריי.
והנה ארכו לי ימים של צער וצר לי מאוד אז הודעתי דבר זה להגאון הגדול אב"ד ור"מ דק"ק המבורג מהור"ר יחזקאל והשיבני על דברי פלגא להתיר ופלגא לאיסור. דהיינו שמסכים לדעת מג"א להתיר כל השנה רק באותן שבתות השנה כשהמים נקרשים מסכים לאיסור שאסור לטלטל:
והנה הגאון מהור"ר יחזקאל האריך למעניתו בתשובה מגילה עפה משני עבריהם בונה וסותר ראיות הט"ז הגאון בעל מ"ד ולמען שלא להטריח לאדוני לא רציתי להעתיק כהווייתן רק להודיע תשובתו של הרב הגאון אב"ד מהאמבורג וסוף דבריו ז"ל בהא סלקין ובהא נחתין להתיר כל השנה. וכן בהיות הקרש רשה וסכנה להולכין עליו כי אם השוטים וקלי הדעת דעת השוטים בטלה אצל כל אדם:
אך אם הגלד והקרש חזק ורבים בוקעים עליו כמו שבמדינתינו באותו פעם לא ירד בני עמכם להתיר טלטול ואם היה בגבולי הייתי תוקע ומריע בתרועה שיזהרו ישראל מלטלטל באותן שבתות שהמים נקרשין. ולדבר זה שומעין כשאין מחמירין עליהם לאסור כל השנה. רק בזמן קצר איזה שבתות כשהמים נקרשין בוודאי צייתי ישראל קדושים הם בפרט באיסורא דשבת דחמיר איסורא. ואם תל למעלה מן הקרש עשרה פשוט כביעתא בכותחא דמותר בלי פקפוק וא"צ שאלה. גם זאת אם בע"ש לא היה ראוי הגלד לילך עליו ונתחזק בשבת דבר זה נפל ברברבתא ב"י ב"ח ת"ה ואתן עיני גם לזאת ורצוני שיסכימו עמי עוד שני מאורות הגדולים רבנים מובהקים עכ"ל נאם יחזקאל חונה אלטונה והמבורג:
ואח' זה כתבתי שאלה זו להגאון הגדול אב"ד דק"ק מיץ. והשיב לי להתיר אפי' באותן שבתות שהמים נקרשים כיון דהמים נקרשים נימוחו מעצמן ע"י חום האויר לא חשיב כלל לבטל המחיצה וראי' ברורה מפ"ח דאהלות משנה ה' הברד והשלג והכפור והגליד לא מביאין ולא חוצצין בפני טומאה והטעם משום שהוא דבר שאינו מתקיים ונימוח מעצמם כמו' שפירשו שם הר"ש והר"מ והרע"ב. וכן הוא בש"ס דבבא בתרא שגיאה בתבנית:ממ: המסכת כ לא קיימת בתלמוד הבבלי(דף כ' ע"א) דאלו אין ממעטין בחלון. ואף דהרמב"ם (פ' ט"ז מהלכות טומאו' מת) נראה שחולק בזה על רש"י ותוס' וכתב טעם אחר לפי שמקבלין טומאה היינו לענין מיעוט בחלון דוקא שממעט בכל שהוא משא"כ לענין ביטול מחיצה.
וכן כתבו תוס' שם בב"ב לחלק בכה"ג וכ"כ הרמב"ם (פי"ג מהלכות טומאת מת דין ה') דמ"ה לא הוי אוהל באלו כיון שאינן מתקיימין ע"ש:
הנה בוודאי לא נעלם מאתי דיש לחלק בין נדון דידן להתם מ"מ כיון דדין הקרישה לא נזכר בש"ס ולא בפוסקים ראשונים אין לנו לבדות ולהחמיר ולאסור במקום שכבר נוהגין היתר דיש חשש לעז על הראשונים כמ"ש מכ"ת בשאלתו בשם ת"ח וכ"כ ג"כ בספרי שבות יעקב (חלק ב' סי' ז') ע"ש ויש מקום לחלק ובפרטות בזמן הזה דליכא רשות הרבים דאורייתא כן נראה לי להלכה ולמעשה הק' אפרוח שנתפתחו עיניו יעקב בן מהור"ר יוסף רישר חונה פה מותבא רבא ק"ק מיץ יע"א:
והנה הודעתי לאדוני דעת הגאון אב"ד ממיץ שמתיר לגמרי ודעת הגאון אב"ד מהמבורג שאוסר במקצת עכ"פ באותן שבתות כשהמים נקרשים בכן איני יודע למי אשמע כדת מה לעשות עד שאשמע מאדוני חכם כמלאך אלקים וכל רז לא אניס לו ילמדני אדוני וישיבני על דברי בפרט בנדון איסור שבת ולמי מקדושים אפנה שיכריע ביניהם עד שיבא השלישי ויכריע ביניהם הוא אדוני ולמצוה רבה יחשב ובדבר זה יאריך ימים ושנים על ממלכתו הוא ובניו ואם כשר לפניו ומצאתי חן בעיניו להשיבני על דבריי ימחול אדוני למסור כתבו להמוביל כתב הלז ישלחו לאמשטרדאם שהוא סמוך לראטרדם ומשם יבא לידי.
ובזה אבא בקידה מלפניו ואקוד ואשתחוה ואצא בשים שלום מא"ה ומנאי שלמה בלא"א מהור"ר מרדכי ז"ל ליפשץ חו' פה ק"ק ראטרדם יע"א.
והנה הואיל הנייר חלוק אדון לפני אדוני ספיקות הנופלין לי בדברי הגאון ושותא דמרן מלך דוד מגן דוד לא ידעינן. ואלה דברי גאון עוזינו בא"ח סי' שס"ג מביא ראיה ממתני' דפ' חלון (דף ע"ח ע"ב) בחריץ אם נתן עליו נסר שרחב ד"ט דאם רצו מערבין אחד מטעם דאפשר לילך על הנסר כעין גשר הוי כפתח. ה"נ בזה כיון דאפשר לילך על המים כו' עכ"ד. ואני בעניי לא אוכל להבין דברי הגאון בעל מג"ד אדמקשה מרישא דמתני' לסייע מסיפא דמתני' הלז דקאמר בסיפא פחות מכאן מערבין שנים ואין מערבים א' פירוש הגאון ברטנורא וז"ל פחות מכאן שאין הנסר רחב ד' אדם ירא לעבור עליו ולא ניחא תשמישתי' עכ"ל:
וא"כ הכי נמי בנדון דידן בקרישת המים י"ל כיון דלא ניחא תשמישתי' משום דכמה וכמה בני אדם יש להם מורא לעבור על הקרש קרישת המים. א"כ לא ניחא תשמישתי'. א"כ דינו כנסר פחות מד' דמערבים שנים דאינו מבטל מחיצות על שפת הנהר ודינו כגדר וחומה. וחזרתי ואמרתי דלק"מ דאיתא בשולחן ערוך (סי' שע"ז סעיף י"ז) נתן עליו נסר כמין גשר משפת החריץ אם רחב ד' חשיב כפתח מערבין א' ואין מערבין שנים ואם נתן עליו נסר לאורך החריץ במשך ארבע אפי' אין בו אלא כל שהוא חשוב כפתח שהרי מיעטו מד' וא"כ צדקו דברי הגאון מג"ד כיון דהמים נקרשין לארכה ולרחבה חשוב כפתח שהרי מיעטו מארבע.
אמנם אותו ---
ואני הפעוט ---
ונראה לי ---
יש לומר ---
ועוד לבי ---
ואפשר ---
והנה תורה ---
תשובה האלף לך שלמה ---
ואבא היום ---
והנה עדיין אינו ---
זאת ועוד אחרת ---
וחוט המשולש בד' ---
אח"כ מצאתי ---
ועוד בתוס' ---
אח"כ ראיתי ---
אך י"ל ---
א"כ כיון ---
אף דלדעת ---
אך לפי ---
אך אם ---
ואף דבגמ' לא היה ר' רוצה לומר היתר ---
ומלבד החלוקים שכתב נמי מעל"ת שג"כ נכון לאומרם ומכ"ש לפי מה שאמרנו והוכחנו שקרישת המים אין מבטלין המחיצות והאיסור רק שמא יטלטל בעת יבושת המים ממבוא' לקרישת המים. וא"כ כשהמים שם הוי גזירה לגזירה פשיטא שאין לגזור. א"כ לפע"ד ברור שעכ"פ אין לאסור אם לא בשעת קרישת המים אבל בשעת קרישת המים כיון שזה חשש קרוב לטלטל ממבוא' על קרישת המים כיון דאז אין היכר אין להקל.
ואף גם שכן הוא דעת המ"א והרב הגדול מהמבורג ומגודל הטרחא לא אוכל כעת להאריך עוד וה' יסיר מכשול מלב העקוב ויתן אמת ליעקב הוא ניהו אוהבו נאמנו יעקב הק' כהן מפראג: