From אוצר הספרים היהודי השיתופי
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
שאלות חזרה
פסחים פרק תשיעי
<דף זה מרכז את שאלות החזרה על כל דפי פרק תשיעי במסכת פסחים. לעריכת השאלות והתשובות יש ללחוץ על הקישור "עריכה" שעל ידי שמו של כל דף >
פרק תשיעי
פרק מי שהיה
מי מרשימה זו אינו נדחה לפסח שני: אונן, טמא, דרך רחוקה, מזיד, אונס, שוגג?
כולם נדחים.
האם מי שהיה בדרך רחוקה יכול לשלוח שליח לשחוט עליו את הפסח?
מחלוקת. לרב נחמן יכול, לרב ששת לא.
כיצד ניתן להוכיח משאלת המשנה א"כ למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה, לנדון אם יכול לשחוט ע"י שליח?
שאם לא יכול, מה קושיית המשנה הרי הוצרך הפסוק ללמדנו דין זה.
מעבר לתחילת הדף
רבי עקיבא מקיש טמא שסיפק בידו לעשות לדרך רחוקה, מה הכוונה טמא שסיפק בידו לעשות (2)?
לרב ששת - שיכול טכנית לעשות כי נמצא בעזרה. לרב נחמן - שיכול דינית לעשות על ידי שיטבול כי מדובר בטמא שרץ.
האם נדות וזבות נדחות לפסח שני, ובמה זה תלוי?
בברייתא אחת מוזכר שכן ובאחרת לא, ותלוי בעיקר הדין האם נשים בשני חובה, או רשות או שכלל אינם עושות.
מה הנפקא מינה אם הפסח השני רגל בפני עצמו או תשלומין (2)?
א. גר נתגייר בין שני פסחים וקטן שהגדיל. ב. אם שגג באחד והזיד בשני.
כי קרבן ה' לא הקריב במועדו, על איזה קרבן מדובר?
לרבי ור' חנינא בן עקביא על פסח שני, לרבי נתן על פסח ראשון.
מאיפה יודעים חיוב כרת במברך את השם?
מחלוקת אם היינו מגדף ובמגדף כתוב כרת, או שהוא משורר ומזמר לע"ז ולומדים בג"ש נשיאות חטא מפסח.
הזיד בפסח ראשון ושגג בשני האם חייב כרת?
לרבי ורבי נתן חייב, לר' חנינא בן עקביא פטור.
מעבר לתחילת הדף
האם המחלוקת אם שוחטין על טמא שרץ תלויה במחלוקת אם דרך רחוקה נמדדת לפי זמן שחיטה או זמן אכילה?
לא, גם למ"ד זמן שחיטה יתכן ושוחטין על טמא שרץ שכל פטורו משום טומאה השייכת לאכילה. ולמ"ד זמן אכילה יתכן ואין שוחטין על טמא שרץ כיון שהתורה דחתה להדיא טמא מת בשביעי שלו שהוא כטמא שרץ.
"ובדרך לא היה", מה בא ללמדנו (3)?
א. שצריך שיהיה בדרך, ואם אינו בדרך אף אם מעכבים אותו קרונות אינו נפטר. ב. שאם הוא בדרך אף שיכול להגיע ע"י סוסים ופרדים מ"מ פטור. ג. לדעת ריה"ג מלמדנו שמאסקופת העזרה ולחוץ קרוי דרך.
כמה מרחק הילוכה של השמש?
רבא אמר ששת אלפי פרסאות ונדחה מכמה ברייתות שמוכח שהוא שיעור גדול בהרבה.
כמה מהלך אדם בינוני ביום וכמה בזמן שבין עלות השחר לנץ וכמה במרוצה?
מהלכו עשר פרסאות. ובין עלות השחר לנץ ארבע פרסאות למסקנא, ואם רץ - חמשה.
היכן נמצאת השמש בלילה ומה הראיה?
חכמי ישראל - מעל הרקיע, חכמי או"ה - מתחת לקרקע, וראיה לדבריהם מחום נביעת המעיינות בלילה.
מהו שיעור דרך רחוקה (4)?
1. רבי יוסי ברבי יהודה בשם רבי אליעזר - איסקופה ולחוץ.
2. רבי אליעזר בברייתא - ירושלים.
3. דעת תנא קמא (ולרבא דעת תנא נוסף בדעת רבי אליעזר) - ממודיעים. ובדעתו יש מפרשים שהוא כדי שיכנס בזמן שחיטה.
4. כנ"ל ויש אומרים כדי שיכנס בזמן אכילה.
מה הצד שדרך רחוקה תיקבע לפי איסוקפה והרי יכול להיכנס ולעשות את הפסח?
א. דעת רבי יוסי במשנה שלומדים זאת מהנקודה שעל גבי הה"א במילה "רחוקה". ב. בברייתא מבואר שלומדים זאת מגז"ש ריחוק מקום ממעשר שחוץ לעשייתו. ג. רבי יוסי הגלילי לומד דבר זה מהכתוב "ובדרך לא היה" מגיד שמאסקופת העזרה ולחוץ קרוי דרך.
מעבר לתחילת הדף
מנין יודעים שבפסח שני לא נוהגים דיני פסח ראשון שאינם על גופו?
לתנא קמא - מיעוט ועצם לא ישברו בו והכלל "ככל חוקת הפסח" מרבה כעין זה. לאיסי בן יהודה - ככל חוקת הפסח יעשו אותו משמע רק בגופו, ומצות ומרורים מוסיף מצוות שעל גופו.
מה מרבים וממעטים מהפרטים: על מצות ומרורים, לא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו בו?
על מצות ומרורים: מצוות עשה. מרבים - צלי אש, ממעטים - השבתת שאור.
לא ישאירו ממנו: לאו הניתק לעשה. מרבים - לא תוציא ממנו (שניתק לעשה שיחזיר ויאכל). ממעטים - בל יראה ובל ימצא.
עצם לא ישברו בו: לא תעשה גמור. מרבים - לא תאכלו ממנו נא. ממעטים - לא תשחט על חמץ (שהו"א שבזמן שחיטה יהיה אסור).
והכלל הוא שממעטים מצוות שלא על גופו ומרבים מצוות שעל גופו.
האם פסח ראשון ושני טעונים הלל, מתי ומנין?
באכילה - רק הראשון, בעשייה - הראשון והשני. אכילה - ככתוב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ומפסוק זה לומדים שאם אין חג מתקדש כפסח שני שאין בו יום טוב, אף אין הלל. עשייה - בפסח ראשון תקנת נביאים, ובפסח שני אין ממעטים: א. כי בפסוק מתמעט דווקא לילה ולא יום. ב. כיון שלא מסתבר שישראל עושים מצוה כשחיטת פסח ונטילת לולב ולא יאמרו הלל.
האם פסח ראשון ושני דוחים שבת וטומאה והאם טעונים לינה?
שבת: כן. טומאה: פסח ראשון - כן, פסח שני - מחלוקת, האם כיון שנתקן בעיקרו על טומאה לא מסתבר שיותר לעשותו בטומאה, ומאידך יש לומר שהתורה חיזרה אחר אפשרות שיעשה בטהרה אך אם לא הצליח יעשה בטומאה. לינה - פסח ראשון כן, דכתיב וקמת בבוקר והלכת לאהליך. פסח שני מחלוקת, לפי שכתוב אחר פסוק זה ששת ימים תאכל מצות, ודורשים שרק הנאכל לששה טעון לינה.
היו רוב הציבור זבים האם נדחים לפסח שני, ומה דינם כשנעשה הפסח בטומאה לענין אכילה וכניסה לעזרה?
נדחים לפסח שני, כי המיעוט שאיש נדחה ולא ציבור נאמר רק בטומאת מת. אך אין להם איסור כרת על אכילה בטומאה שהוקשה כל טהור יאכל בשר לדין הנפש אשר תאכל בשר וטומאתו עליו לתלות דין זה בזה. ולענין כניסה לעזרה נחלקו תנאים אם דורשים מהפסוק כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש שבזמן שטמא נפש לא מתשלח אף הם לא משתלחים או שהפסוק נדרש לחילוק שלש מחנות.
מה הספק אם טמאי מתים נדחקו ונכנסו לעזרה ומה הפשיטות?
הספק אם אומרים מדאשתרי אשתרי או לא. והפשיטות: יש אומרים לאיסור - מן המחנה אפילו מקצת מחנה. ויש אומרים להתר - א. מן המחנה, אל מחוץ למחנה, אל מחוץ למחנה איירי בהיכל ככותב אשר אני שוכן בתוכם ותלו דין זה בשילוח מן המחנה דאיירי בעזרה. ב. אל מחוץ למחנה, מן המחנה - רק מי שנשלח מכל המחנה ואף מהעזרה נשלח גם מן המחנה דהיינו מקצת מחנה שהוא ההיכל.
מעבר לתחילת הדף
מה הספק והפשיטות לענין אכילת אימורים על ידי טמאים בפסח הבא בטומאה?
הספק - אם אומרים הואיל ואישתרי טומאת בשר אשיתרי טומאת אימורים. הפשיטות - טומאת אימורים נלמדת מהכתוב "אשר לה'" לגבי טומאת בשר ולכן תלויה בטומאת בשר וכשאין טומאת בשר אף אין טומאת אימורין.
מה עשו עם האימורים בפסח מצרים?
בשר צלי (אכלו אותם).
לגבי איזה דין ממעטים "זה" בפסח מצרים ולא בפסח דורות, ומדוע לא ממעטים כן בשאר מקומות?
לגבי מקחו מבעשור, ואילו שאר הפעמים לא ממעטים דכתיב "ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה" ודורשים מהמיעוט לגבי דינים אחרים.
באיזה קרבנות נאמר דין ביקור, ומנין?
פסח מצרים - והיה לכם למשמרת. פסח דורות - ועבדת את עבודה הזאת בחודש הזה. תמיד - תשמרו להקריב לי במועדו, ולומדים משמרת משמרת מפסח מצרים.
מדוע צריך למעט גם בן נכר וגם ערל?
ערל מאוס, ובן נכר אין ליבו לשמים.
מה דין תרומה לענין המרת דת ומילת זכרים ומה דין מעשר לענין ערל?
תרומה - אין המרת דת ומילת זכרים מעכבת, ערל - מעשר מעכב.
ונאכל בחפזון בלילה אחד. על מה קאי ומה הראיה?
למסקנא על פסח ובאמת אין הבדל בענין זה בין פסח דורות לפסח מצרים, אך לא על חמץ שהרי חמץ נהג בפסח מצרים כל היום מדסמיך ליה היום אתם יוצאין.
מהו הזמן הקובע לגבי דחיית הפסח?
מחלוקת תנאים ואמוראים האם זמן השחיטה או זמן חצות.
באיזה אופן תמורת פסח אינה קריבה (2)?
1. אם המיר מפסח שנמצא קודם שחיטה ואחר כך נשחט שאף התמורה נדחית. 2. לפי לישנא קמא דרבא - אם המיר מפסח שנמצא קודם שחיטה אחר השחיטה, שהתמורה אינה קריבה שבאה מכח קדושה דחויה.
מה לומדים מהכתוב "אם" "כשב" "הוא" "ואם עז"?
"אם" - לרבות פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח (מותר פסח או חגיגת י"ד) שדינם כשלמים לענין סמיכה, נסכים ותנופת חזה ושוק.
"כשב" - לרבות פסח לאליה (ואסמכתא לדין תמורת פסח שקרבה שלמים).
"הוא" - למעט תמורת פסח שאינה קריבה.
"ואם עז" - למעט עז מאליה (גם החלק שישנו בעז ויש פירשו לפי שאין אליה לעז ורש"י דחה פירושם).
מעבר לתחילת הדף
מהן חמשה חטאות מתות (סימן: ותמנע)?
ולד חטאת, תמורת חטאת, מתו בעליה, נתכפרו בעליה, עברה שנתה.
חטאת שנתכפרו בעליה, באיזה אופן תמות?
לדעת רבי שמעון - בכל האופנים אפילו אם הפריש ב' חטאות לפסחו. לדעת רבי - רק באופן שנאבדה, אך לא משנה מתי נמצאה, וכן רק אם לא נאבדה בלילה. לדעת חכמים - רק אם נאבדה ונמצאה אחרי שנתכפרו כבר בעליה.
חטאת שעברה שנתה, באיזה אופן תמות?
לדעת ריש לקיש רק אם נאבדה, אך בעברה שנתה סתם תרעה עד שתסתאב.
אמר שמואל כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים, לדעת מי אמר זאת ובאיזה מקרה?
למסקנה לדעת רבי שמעון שכל ה' חטאות מתות בכל אופן, ואמר רק משפט זה כיון שאין מציאות של חטאת רועה, ודיבר ק על אבודים שהרי במתו בעליה אחרי חצות בפסח רועה.
מה הצד לפרש את דברי שמואל לדעת רבי ולדעת רבנן במחלוקתם בדין חטאת שנתכפרו בעליה, ומה הדחיה?
לדעת רבנן - חטאת שנאבדה ונמצאה קודם כפרת בעליה רועה, וכן בפסח אף אם נמצא הפסח אחר חצות רועה כיון שזמן שחיטה קובע. דחייה - רבי יוחנן החולק על שמואל סובר שזמן שחיטה קובע וע"כ שהוא סובר שזמן חצות קובע.
לדעת רבי - חטאת שנאבדה בכל אופן מתה ובלילה אינו נחשב אבידה וכן בפסח אם נמצא אחר חצות קרב שלמים ואם קודם חצות הרי זה כמו לילה ואינה אבידה. דחייה - המשך דברי שמואל כל שבחטאת רועה כו' לא יתפרשו לדעת רבי, ואם נעמיד בהפריש ב' חטאות ונתכפר באחת מהם שרועה הרי בפסח במקרה כזה קרב שלמים.
מעבר לתחילת הדף
מהם 3 ה"שמע מינה" הלמדים ממשנתנו בנוגע למפריש נקבה לפסחו?
א. בעלי חיים נדחין. ב. דיחוי מעיקרא הוי דיחוי. ג. יש דיחוי בדמים.
בברייתא מבואר שאם הפריש פסחו ומת בנו מביא ממנו שלמים לי"ז, למה לא לט"ו?
התנא סובר שנדרים ונדבות אין קרבים ביום טוב.
אם בנו ממונה יביאנו לשום פסח ואם לא יביאנו לשם שלמים, כיצד אפשר ליישב את הסתירה שאין הבן אונן ואין הקרבן נדחה (5)?
א. מת קודם חצות ויביאנו לפסח היינו פסח שני.
ב. לצדדים קתני, הרישא כשמת אחר חצות, והסיפא כשמת קודם.
ג. מת אחר חצות אך היה גוסס בחצות ולא נקבע ונדחה.
ד. מת אחר חצות ולמ"ד אין בעלי חיים נדחים.
ה. מת אחר חצות אך גם ההפרשה היתה אחר חצות ורגע חצות הוא הקובע.
נתערב פסח בבכורות מה הבעיה, ומה הפתרון?
הבעיה - אי אפשר לפדות את הבכור. הפתרון: לרבי שמעון - אם חבורת כהנים יאכלוהו כדין פסח ומותר להביא קדשים לבית הפסול. לחכמים - ירעו עד שיסתאבו ויפדו את הפסח, ואת הבכור יאכלו כדין בכור בעל מום, לא ישחט או ימכר באיטליז ולא ישקל בליטרא.
חבורה שאבד פסחה והלך אחד לבקשו, באיזה ישרף קרבנו?
כשאמר להם ואין ידוע בודאות ששלו נשחט ראשון
חמשה חבורות שנתערב פסחם מה יעשו?
יחלקו את החבורות כך שבכל פסח יהיה אדם אחד מכל חבורה ויאמרו כל חבורה וחבורה לכל אחד ואחד מבני החבורה שאם הפסח שלו שימנה את שאר החבורה על פסחו.
מעבר לתחילת הדף
האם ניתן להסתלק מקרבן הפסח ולמנות מישהו אחר על הקרבן?
לדעת רבי יהודה - צריך שישאר לכל הפחות אחד מהחבורה הראשונה, ולדעת רבי יוסי - צריך שלא יהיה רגע שאין אף מנוי על הפסח.
במקרה של חמשה חבורות של חמשה חמשה בני אדם, האם היה אפשר להסתפק בפחות אנשים כדי להגיע לאותו הפתרון?
לרבי יוסי היה אפשר שחבורה אחת היתה של ארבע אנשים והיו מצרפים אחד מהשוק.
פרק ערבי פסחים
ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין, ואפילו מן התמחוי, למי נוסף הציווי ואפילו מן התמחוי, וכיצד יקיים דין זה?
לעני, שאם אינו מקבל מהתמחוי ארבע כוסות עליו לחזר אחריהן, ללוות או להשכיר עצמו או למכור את מלבושו, אע"פ שהוא עני כל כך שמקבל מהתמחוי.
מה החידוש במשנה שלא יאכל סמוך למנחה בערב פסח והלא זה דין כללי בכל ערב שבת (2)?
א. המשנה כרבי יוסי שבכל שבת מותר לאכול עד שתחשך. ב. בכל שבת האיסור הוא רק ממנחה ואילו בפסח האיסור הוא אף סמוך למנחה, חצי שעה קודם.
לדעת האוסרים, מאיזו שעה אסור לאכול בערב פסח ובערב שבת?
בין בערב פסח ובין בערב שבת מתחילת שעה עשירית. בהו"א רצתה הגמרא לומר שבערב שבת אסור רק מתשע שעות ומחצה (אמצע שעה עשירית).
מעבר לתחילת הדף
מעבר לתחילת הדף
