מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
דף עז
מנין לומדים שפסח, תמיד, שלמי הרגלים, שעיר ר"ח ועומר קרבים בשבת ובטומאה ומדוע צריך את כל הפסוקים?
פסח ותמיד כתיב מועד, שאר קרבנות ציבור - כתוב על כולם אלה תעשו לה' במועדיכם. עומר ושתי הלחם - את מועדי ה' הכתוב קבע מועד אחד לכולם. שעיר ר"ח - איקרי מועד בפסוק קרא עלי מועד לשבור בחורי. וצריך את כולם כי תמיד - תדיר וכליל, פסח - כרת, שאר הקרבנות - לכפרה, עומר ושתי הלחם - להתיר.
מדוע רצתה הגמרא לומר שהמשנה המתירה להקריב קרבנות ציבור בטומאה אינה כרבי יהושע, ומה דחיית הגמרא למסקנא?
כי טומאה דחויה בציבור וצריך ריצוי ציץ ואין ריצוי ציץ לאוכלים ולדעת רבי יהושע צריך שיהיה גם דם וגם בשר. ולמסקנה רבי יהושע מודה בציבור ופירש רש"י שטומאה הותרה בציבור.
במה נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע אם צריך בשר או סגי בדם?
בפסוק ועשית עולותיך הבשר והדם כו' ודם זבחיך ישפך כו' והבשר תאכל. לרבי יהושע: פעמיים כתוב שצריך גם בשר וגם דם בשלמים ועולה, שעולה חמור שהוא כליל ושלמים יש בו ב' אכילות.
לרבי אליעזר: הבשר והדם - ללמדנו שאף בשר טעון זריקה. ודם זבחיך ישפך - שלא צריך בשר. והבשר תאכל - ללמדנו שאין הבשר מותר באכילתה עד שיזרק (ומכל מקום לומדים גם את הלימוד הקודם, שיכלה התורה לכתוב קודם בשר כמו ברישא) ואף שהדבר נלמד בק"ו מאימורים שאינם מעכבים כשאינם נמצאים אך מעכבים כשישנם וכ"ש דם שמעכב כשאינו - מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא.
מדוע לא יישבה הגמרא שלרבי יהושע קרבנות ציבור קרבים בטומאה כיון שהציץ מרצה על העולין?
כי בשתי הלחם ובעומר ליכא עולין ולמרות זאת התירה המשנה להביאם בטומאה.
האם רבי יהושע מצריך שיריים גם במנחות או רק בזבחים?
למסקנא - גם במנחות וגם בזבחים.
מעבר לתחילת הדף