שאגת אריה/קח
|
< הקודם · הבא > |
ואכתי יש לעיין אי שרי להוציא שופר ולולב לרה"ר לצורך קטן ולא דמי לאשה דאינה חייבת כלל במצות הללו אפי' מד"ס ול"ל מתוך אצל נשים וכמש"כ בסי' שלפני זה משא"כ קטן דאע"פ שאינו חייב מה"ת מדרבנן מיהא חייב ושפיר א"ל מתוך אפי' במצות דרבנן לדעת התוספות וכמש"כ שם בשמם גבי שריפת חמץ ביו"ט אפי' ביטל יש להתיר משום מתוך. מ"מ דעת רו"פ אינו כן דלא אמרינן משום מצוה דרבנן מתוך ולא שרי לשורפו היכא שביטלו כמש"כ בטא"ח ובב"י סי' תמ"ו. ואע"ג דמדברי התוס' משמע דאע"ג דביטלו חייב לבערו מדרבנן מיד דלא כמשכ"ל סי' פ"ג לדעת הר"ן וא"כ ה"ה בהוצאה נמי לא שרי משום מצוה דרבנן. ובאמת תמוה לי ע"ד התוס' דמנ"ל הא דבמצוה דרבנן נמי אמרינן מתוך כיון דס"ל כדעת רוב פוסקים דבשלא לצורך מה"ת ל"א מתוך אלא לצורך מצוה היאך איפשר למישרי איסור של תורה משום מצוה דרבנן כיון דמה"ת ה"ל שלא לצורך לגמרי. וכבר ראיתי דבר תימה כזה בדברי התוס' ר"פ ת"נ (דף נט) דאמרינן התם כיון דלא איפשר עשאו כמי שנטמאו או שאבדו כלומר אע"פ שאסור מה"ת לאכול בשר קדשים קודם הקטרת אימורים כדיליף התם מקרא אפ"ה בנטמאו אימורין או שאבדו שרי כדיליף לה התם וכתבו התוס' למ"ד אין הציץ מרצה על העולין ניחא הא דנקט הכא נטמאו כו' צ"ל הואיל ומדרבנן אין מרצה ה"ל כאלו אבדו האימורין ע"כ. וזה תימה כיון דמן התורה מרצה וראוי להקטירן ואסור לאכול מן התורה הבשר קודם הקטרתן וכי משום שאין מרצה מדרבנן שרינן איסור של תורה והא וודאי רחוק מן הדעת לומר שע"י איסור או מצוה דדברי סופרים בגרמא זו נתיר איסורא דדברי תורה כמו אכילת בשר קודם הקטרת אימורין ושריפת חמץ אחר שביטלו:
מ"מ אכתי יש לדון ולהתיר להוציא שופר ולולב לרה"ר לצורך מחוייב מדרבנן מה"ט דמתוך דבפ' א"ע (ד' מו) אמר רבה גבי האופה מי"ט לחול דאינו לוקה דאמרי' הואיל ומיקלעי לי' אורחים חזי ליה ולדידיה ליכא איסור כלל מה"ת דא"ל רבה לר"ח לדידך דל"ל הואיל היאך אופין מי"ט לחול ע"י ע"ת כו' משמע דלדידיה א"ש ופסקו רו"פ כרבה דאמר הואיל. והרי בי"ט הללו של ר"ה ויו"ט ראשון של חג שרי להוציא שופר ולולב לרה"ר לצורך מצותם א"כ אפי' המוציאם של"ל כלל בי"ט אלו אין כאן איסור של תורה כל עיקר דאמרי' הואיל ואי מיקלעי ליה בר חיובא שרי להוציאם לצרכן דהא הוי ליה הוצאה לצורך מצוה דשרי השתא נמי שרי וליכא איסור כלל אלא מדרבנן וכמו דמותר מה"ת להוציאם לצורך בר חיובא של תורה משום מתוך ה"נ מותר להוציאם משום בר חיובא דרבנן מה"ט גופיה דאמרינן מתוך וה"ל לצורך קצת דכיון דאין בהוצאתה איסור מה"ת בי"ט הללו משום הואיל אלא מדרבנן אתי צורך מצוה דרבנן ושרי להו לאיסור הוצאה דרבנן משום מתוך כמו שלצורך מצוה של תורה שריא משום מתוך אע"ג דהוצאה שלא לצורך שלא לדבר מצוה אסורה מה"ת. אבל אכתי י"ל דע"כ ל"א הואיל אלא בכה"ג דהאופה מי"ט לחול דהא אי מיקלעי ליה אורחים האפייה שריא להדיא בלא טעמא דמתוך שהרי אוכל נפש בי"ט שריא רחמנא אבל הוצאה לצורך דבר מצוה גופא כגון שופר ולולב לצורך תקיעתו ונטילתו דלא שרי אלא משום מתוך בשלא לצורך מצוה לא שרי אפי' מה"ת משום הואיל. דע"כ לא שרי מן התורה אלא היכא דל"צ אלא לטעמא דמתוך לחוד כגון לצורך מצוה א"נ מי"ט לחול דאוכל נפש גופיה דא"צ אלא לטעמא דהואיל לחוד דהא אוכל נפש לצורך י"ט שרי בלא שום מתוך אבל הוצאת שופר ולולב לדבר מצוה דלצורך מצוה גופיה לא שרי אלא מטעמא דמתוך ואי אמרינן דשלא לצורך מצוה נמי שרי משום הואיל כיון דא"א לך להביאן להתיר הוצאת שופר ולולב שלא לצורך מצוה אלא ע"י מתוך והואיל כולי האי ל"א והוצאה זו מן התורה אסורה לרבה. והרי התוס' שם גבי הפרשת חלה בטומאה בי"ט פי' לחד תירוץ דתרי הואיל לא אמרינן ואפי' להאי תירוץ דאפי' תרי הואיל אמרינן י"ל דהיינו דוקא גבי הואיל דשם הואיל חד הוא אבל מתוך והואיל דתרי מילי נינהו וודאי לכ"ע לא אמרינן. וכיון דהוצאת שופר ולולב שלא לצורך מצוה אסור מה"ת משום דלא אמרינן הואיל עם מתוך ביחד אם כן לצורך מצוה דרבנן א"א להתיר הוצאתם משום מתוך לחוד כיון דאין בו אפי' קצת צורך מן התורה. והנה למאי דפי' התוס' להאי ספק דוחה יום טוב דאמר ר"י גבי ת"ש היינו דאם אשה הוא זה הטומטום אסור להוציא לצרכו כיון דלא מיחייבא ואין להתיר משום מתוך דהיינו דוקא היכא דהוי צורך היום קצת אבל הכא ליכא צורך היום כלל. ובסימן העבר פי' כוונתם ז"ל דה"ק דנגזור על ת"ש בר"ה לאשה וטומטום משום שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים לצורך ת"ש דידהו דהוי ליה הוצאה של"ל. והשתא א"א דאפי' מתוך והואיל נמי אמרינן מה"ת אם כן מאי יוכיח הוא זה מת"ש דוחה יום טוב דשאני תקיעת שופר דאפי' וודאי אשה נמי ראויה לתקוע ול"ש למיגזר משום הוצאה של"ל מצוה כיון דאפי' של"ל מצוה ליכא איסור מה"ת לגמרי דאמרינן נמי הואיל אי מיקלע ליה בר חיובא שרי להוציא לצרכו שופר לרשות הרבים אף ע"ג דאפי' במקום הואיל איסורא דרבנן מיהא איכא אפ"ה כיון דאיסור תורה ליכא משום איסור דרבנן ל"ש למיגזר דה"ל כמו גזירה לגזירה אבל בשבת וודאי ראוי לגזור משום שמא יעבירנו דה"ל איסור דאורייתא. אלא וודאי ביום טוב נמי ל"א מתוך והואיל ביחד בחד מקום אפי' מה"ת והשתא שפיר ראוי לגזור תקיעת שופר לאשה שלא לצורך מצוה. והשתא נקטינן דלהוציא שופר ולולב ביום טוב לרשות הרבים לצורך נשים אסור וכן לצורך קטן א"נ היכא דתקע כבר תקיעות דמיושב דיצא ידי חובתו מן התורה ותו לא הוי ליה התקיעה שעל סדר ברכות אלא מדרבנן נמי אסור וכן בלולב אחר הנטילה לצורך נענועים שבהלל אסור להוציא הלולב לרשות הרבים כיון שאינן אלא מדרבנן אבל טומטום וספק תקע ספק לא תקע מותר להוציא השופר לצרכן. וה"ה ללולב, כנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |