שאגת אריה/קב
|
< הקודם · הבא > |
מ"מ עדיין הדבר שקול אם יש בו משום קדושת י"ט כשאר י"ט ונ"מ להא דאמרן בסי' שלפני זה או לא דמה שנראה לכאורה מההיא דר"ה שאין בו איסור תענית משום קדושת י"ט כבר דחינו בטוב טעם בס"ד בסי' הקדום.
ואין להביא ראיה מהא דאמר רבא רפ"ב דביצה (ד' טו) דטעמא דתקנו רבנן עירוב תבשילין בי"ט שח"ל בע"ש כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה לי"ט והרי בי"ט של ר"ה שח"ל בע"ש תקנו נמי רבנן לע"ת כדאמרי' במס' ביצה ואי ס"ד דבר"ה אין בו משום שמחת י"ט ואין בו אלא איסור תענית בלבד משום ר"ח ככל ר"ח דעלמא א"כ כיון דטעמא דתקנו ע"ת לי"ט הוא משום כדי שיברור מנה יפה לשבת כלומר שלא יכלה את הכל לי"ט ולא יניח לשבת כדי כבודו מה יום מיומים לתקן ע"ת בר"ח זה של תשרי יותר משאר כל ר"ח שח"ל בע"ש שלא תיקנו ע"ת ולא חיישינן לכדי שיברור מנה יפה לשבת משום שאין מצוה כ"כ להרבות בסעודה של ר"ח ומשום איסור תענית שבו באכילה מועטת סגי ליה ולא חיישי' לשמא יכלה הכל בר"ח ולא ישייר לשבת לפי כבודו כמו שלא חיישינן להכי בכל ע"ש שדרכן של ב"א לאכול בהן וה"נ בר"ה שח"ל בע"ש למה תיקנו ע"ת שחשו רבנן לכדי שיברור מנה יפה לשבת ולא יכלה הכל בר"ה כיון שאין מצוה באכילתו משום שמחת י"ט אלא משום ר"ח לחוד לא עדיף משאר ר"ח. בשלמא לרב אשי דמפרש התם טעמא דע"ת שתקנו רבנן כדי שיאמרו אין אופין מי"ט לשבת ק"ו מי"ט לחול א"ש דתקנו נמי ע"ת בר"ה שח"ל בע"ש דהא ר"ה אסור בעשיית מלאכה ואין אופין בו מי"ט לחול כמו בשאר י"ט אבל לרבא קשה אלא ע"כ די"ט של ר"ה שוה נמי לשאר י"ט בהא שמצוה לשמוח ולהרבות בו מטעמים וחיישינן לבירור מנה יפה לשבת משא"כ בשאר ר"ח מש"ה תקנו בו ע"ת מ"מ אע"ג דלכאורה ראיה גדולה היא יש לי ללמוד זכות על הגאונים ז"ל דרבא דמפרש טעמא דע"ת כדי שיברור א"ל נמי טעמא דר"א דכדי שיאמרו ובר"ה דל"ש טעמא דידיה משום טעמא דרב אשי לחוד תקנו רבנן לע"ת 
אלא שרבא בא להוסיף טעם אחר לע"ת שתקנו בכל י"ט חוץ מר"ה משום כדי שיברור ונ"מ בזה כמש"כ הרא"ש שם ויראה דנ"מ בין אלו ב' טעמים דלרבא צריך לערב דוקא מעי"ט כדי שיברור מנה יפה לשבת ולר"א יכול לערב אפי' קודם עי"ט ע"כ. נמצא שרבא מוסיף בטעמא דידיה שצריך לערב בערב יו"ט דוקא ולא קודם לכן מה שאין כן לטעמא דר"א ולפי זה ר"ה שח"ל בע"ש אפי' רבא מודה דיכול לערב קודם ערב יו"ט דבר"ה ל"ש טעמא דידיה כי אם טעמא של ר"א לחוד. מ"מ עדיין ק"ל אס"ד דבר"ה ל"ש שמחת י"ט אלא כשאר ר"ח דעלמא הרי בגמ' ביצה מצינו הרבה דברים שהיה מן הדין לאסרם בי"ט ומשום דלא אתי לאמנועי משמחת יום טוב התירו אותן ומהן עור לפני הדורסן ותריסי חניות ולר"י התירו לחפור ולשחוט ולכסות ול"ח דילמא מימלך ולא שחיט משום דאי לא שרי' ליה אתי לאמנועי משמחת י"ט ול"מ שהוציאו חכמים י"ט של ר"ה משאר כל י"ט בכל הא אדרבה ר"ה נמי בכלל י"ט מיקרי וכדתנן י"ט של ר"ה שח"ל בשבת במקדש היו תוקעין ואי אין בו משום שמחת י"ט רק אסור בתענית כשאר ר"ח דעלמא למה התירו בו אותן דברים שלא התירו ביום טוב אלא משום שמחת י"ט כיון שאין שמחת י"ט נוהג בו. וי"ל דכיון דבכל יום טוב נראה לחכמים להתיר אותן דברים משום דיש בהן משום שמחת י"ט ולא גזרו עליהם לא גזרו נמי עליהן אי"ט של ר"ה דהואיל ושרו בכל י"ט ביו"ט של ר"ה נמי לא גזרו וכדאמרינן גבי טבילת אדם (ד' יח) הואיל ובשבת שרי ביה"כ נמי שרי ולא גזרו עליו ועיין משכ"ל סימן שאח"ז:
מ"מ נ"ל להביא ראיה ברורה דשייך שמחת י"ט בר"ה נמי כשאר י"ט דהא תנן רפ"ו דפסחי' (ד' סו) הרכבתו כלומר של פסח והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין את השבת ר' אליעזר אומר דוחין אר"א והלא דין הוא מה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת אלו שהן משום שבות אינו דין שידחו את השבת א"ל ר"י י"ט יוכיח שהתירו בו משום מלאכה ואסור בו משום שבות א"ל ר"א מה זה יהושע מה ראיה רשות למצוה ובגמ' ר"י לטעמיה דאמר שמחת י"ט נמי מצוה היא דתנן רא"א אין לו לאדם בי"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה רי"א חלקיהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבה"מ אר"י ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר עצרת לה' אלהיך וכא"א עצרת תהיה לכם רא"ס או כולו לה' או כולו לכם ורי"ס חציו לה' וחציו לכם. וק"ל מה השיב ר"א לר"י מה ראיה רשות למצוה כלומר מה לשמחת י"ט שהוא רשות מש"ה אסרו בו משום שבות אבל פסח שהוא משום מצוה ושפיר יש להקשות לקל וחומר אם התירו לו משום מלאכה לא יתירו לו משום שבות הרי ס"ל לר"א בפ"ב דסוכה (ד' כז) י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה א' ביום וא' בלילה ומה"ת הוא דהא יליף לה התם מקרא תשבו כעין תדורו מה דירה א' ביום וא' בלילה אף סוכה א' ביום וא' בלילה והרי מאלו י"ד סעודות הוי ב' סעודות של י"ט ראשון של חג שהוא י"ט שחייב לאכול בו ב' סעודות א' ביומו וא' בלילו וא"כ איכא למיפרך ק"ו דר"א מדידיה גופיה י"ט ראשון של חג הסוכות יוכיח שהוא מצוה והתירו בו משום מלאכה ולא התירו בו משום שבות ואף אני אביא פסח אע"פ שהתירו בו משום מלאכה לא נתיר בו משום שבות. ואע"ג דתנן התם ועוד אמר ר"א מי שלא אכל ליל י"ט ראשון של חג ישלים ליל י"ט אחרון של חג ופריך בגמ' והא אר"א י"ד סעודות חייב לאכול בסוכה ואמרי' אמ' בירי א"ר אמי חזר בו ר"א ופירש"י חזר בו ר"א אצל חכמים לומר אין לדבר קצבה ואם רצה להתענות יתענה חוץ מליל י"ט ראשון כו' ע"כ. הרי הכריחו התוס' התם דלא חזר ר"א מהא דמצריך י"ד סעודות א' ביום וא' בלילה דלעולם בעי י"ד סעודות ולא חזר בו ר"א אלא ממה שהיה מצריך סוכה א"כ קושיא דידן במקומה עומדת ושם בפסחים אמרינן אר"א הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה הוא וכתבו התוס' תימא לריב"א א"כ מ"ק ר"א מה ראיה רשות למצוה דנימא עצרת יוכיח שהוא מצוה וי"ל דהא דבעי ר"א עצרת ל"ד מקרא אלא מסברא ע"כ. והרי בב' סעודות של י"ט ראשון של חג דהוי מה"ת וכמש"כ מאי איכא למימר דבשלמא מליל י"ט ראשון של פסח שמ"ע של תורה לאכול בו מצה והתירו בו משום מלאכה ללוש ולאפות בו מצות ואסרו בו משום שבות ל"ל יוכיח למיפרך מיניה ק"ו דר"א דלאו פירכא היא לר"א דהא ס"ל בפר"א דמילה (ד' קל) דמצה וכל מכשיריה דוחין את השבת כמו פסח ויליף לה התם מקרא א"כ האי ק"ו דקאמר ר"א גבי פסח אם התירו בו משום מלאכה א"ד שיתירו בו משום שבות ה"נ יש לדון האי ק"ו גופיה גבי מצה אפי' בשבת כ"ש גבי י"ט אבל גבי סעודת י"ט ראשון של חג הסוכות ליכא קרא ואפי' לר"א שידחו את השבת ואע"ג דס"ל לר"א התם סוכה וכל מכשיריה דוחין את השבת ויליף לה התם מקרא ה"מ בעשיית סוכה גופיה אבל ביד"ס ל"ל קרא אפי' לר"א שידחו את השבת. כ"ש למאי דהדר ביה ר"א וס"ל דיד"ס חייב לאכול בי"ט של סוכות אבל לא בסוכה דלא תליא הסעודות במצות סוכה כלל ולא יפו כחם משמחת י"ט דכל י"ט לר"י דהוו משום מצוה ואפ"ה לא התירו בהם משום שבות אע"פ שהתירו בהם משום מלאכה ואע"פ שהסעודות של י"ט ראשון לר"א הוי נמי משום מצוה אף אני אביא ק"פ שאע"פ שהתירו בו משום מלאכה לא נתיר בו משום שבות ואכתי איכא למיפרך ק"ו דר"א מיניה דידיה יו"ט של סוכות יוכיח ובע"כ נ"ל דלק"מ דבשלמא לר"י דס"ל דשמחת כל הי"ט הוי מצוה ול"מ שהתירו בהם משום מלאכ' לדבר הרשות דהא כל אוכל נפש שהתיר' תורה בי"ט לצורך י"ט הוי מצוה של שמחת י"ט א"כ שפיר י"ל אק"ו דר"א י"ט יוכיח שאף ע"ג שלא הותר משום מלאכה אלא לדבר מצוה אפ"ה לא התירו משום שבות אף שהוא לדבר מצוה ה"נ פסח אע"פ שהותר משום מלאכה לא נתיר משום שבות אע"פ שהוא לדבר מצוה דהא כה"ג מצינו נמי גבי מצוה של שמחת י"ט אבל ר"א דס"ל שמחת י"ט רשות חוץ מב' סעודות של י"ט ראשון של חג וע"כ כל מלאכת אוכל נפש שהותרו ביו"ט כולן משום דבר הרשות הותרו ושבות של דבריהן לא התירו לדבר הרשות ומזה אינו פירכא לק"ו דר"א גבי פסח דאין ראיה רשות למצוה א"כ אפי' משבות דדבר מצוה שלא התירו חכמים בי"ט ליכא פירכא דע"כ צריך אתה למיפרך י"ט יוכיח דומיא דק"ו דר"א גבי פסח דאם התירו בו משום מלאכה משום מצות פסח לא נתיר בו משום שבות משום מצות פסח היאך תאמר י"ט ראשון של סוכות יוכיח שהתירו בו משום מצוה משום מלאכה ולא התירו בו משום מצוה משום שבות דאין זה פירכא דמה לי"ט ראשון הא דהתירו בו משום מלאכה לאו משום מצוה הוא שהרי מלאכת י"ט הותר בכל י"ט אע"פ שאין בהם משום מצוה לר"א דס"ל שמחת י"ט רשות נתיר בו משום שבות שהרי שבות של י"ט חמיר בהא ממלאכה ולא נדחה מפני דבר הרשות. אבל פסח בשבת שלא נדחה מלאכת שבת מפני דבר הרשות רק משום דבר מצוה של פסח א"ד שנדחה משום מצות פסח את השבות כיון דיפה כח מצות פסח לדחות מלאכה דחמירא כ"ש שבות דקיל מיניה ולא יוכיח סעודת מצוה דיום טוב ראשון של חג דדוחה משום מלאכה דחמיר ואינו דוחה משום שבות דקיל דאין לו שום יפוי כח משום מצותו לדחות משום מלאכה רק כמו דבר הרשות של שאר י"ט שדוחה משום מלאכה די"ט ודין הוא דגם משום שבות לא יהא לו שום יפוי כח משאר י"ט שאינו דוחה משום שבות ומשאר י"ט אין לומר יוכיח לפסח דאין ראיה רשות למצוה. ולמש"כ א"צ לתירוץ התוס' על מה שהקשו דנימא עצרת תוכיח שהיא מצוה דלר"א אין זה תוכיח כיון דס"ל שמחת שאר י"ט הוי רשות וכדאמרן וכיון שהוכחתי שא"א למיפרך ק"ו דר"א גבי פסח ונימא י"ט יוכיח אם לא שנאמר דשמחת כל י"ט הוי מצוה ול"מ שהותרה מלאכת י"ט לדבר הרשות אבל אם מצינו בשום מקום שהותרה מלאכת י"ט לדבר הרשות ליכא למיפרך ק"ו דר"א אפי' ממקום מצוה שמצינו שהותר מש"מ ולא הותר מש"ש שהרי מה"ט ל"ח ליה ר"א פירכא מי"ט ראשון של חג וכדאמרן:
והשתא אס"ד די"ט של ר"ה אין בו משום מצוה של שמחת י"ט כשאר י"ט אם כן מאי קאמר הגמרא ר"י לטעמיה דאמר שמחת י"ט נמי מצוה הוא כלומר מש"ה מייתי ראיה מיניה למיפרך ק"ו דר"א מה בכך אף ע"ג דשמחת כל י"ט הוי מצוה מ"מ הואיל ושמחת ר"ה הוי רשות ואין בו אלא איסור תענית בעלמא כמו ר"ח ואפ"ה הותרה בו אוכל נפש שהוא משום מלאכה אלמא הותרה מלאכת י"ט מפני דבר הרשות וכיון שמצינו בא' מהן שהותרה בו משום מלאכה לדבר הרשות כגון ר"ה ה"ה דשוב א"ל יוכיח למיפרך ק"ו דר"א אפי' משאר י"ט וכדאמרן אליבא דר"א בסוכות. אע"כ לר"י דס"ל שמחת י"ט מצוה הוא ר"ה נמי בכלל א"כ לא מצינו בשום מקום שהתירה תורה מלאכת י"ט אלא במקום מצוה. וא"ת כבר כתבתי לעיל סי' ס"ח דאינו נוהג מצות שמחה בליל י"ט ראשון ואפ"ה אוכל נפש הותר בו אע"ג דה"ל שלא במקום מצוה ומ"ק ר"י י"ט יוכיח תירוץ לדבר זה תמצא לקמן בדיני ח' של חג בסי' בס"ד. וענ"ל לה"ר לזה שהרי היתר מלאכת אוכל נפש לא נאמרה אלא בי"ט של חג המצות וילפינן לכל י"ט מיניה ואפי' ר"ה ולהאי סברא דשמחת שאר י"ט מצוה ושל ר"ה רשות היאך ילפינן לר"ה מחג המצות שנא' בו היתר אוכל נפש בפ' בא דשאני חג המצות שהותר בו אוכל נפש שהוא משום מצוה נתיר בר"ה שהוא משום רשות. אלא וודאי שמחת י"ט של ר"ה נמי מצוה הוא כשאר י"ט לפיכך שפיר איכא למילף היתר אוכל נפש בר"ה מחג המצו' דגלי ביה קרא היתר אוכל נפש בהדיא כיון דדמי ליה בהא דשמחתו נמי של מצוה הוא. אבל מ"מ ראיה זו יש לדחות דהא דשרי מלאכת אוכל נפש בי"ט לאו משום דגמרינן לכלהו מחג המצות דכתב רחמנא אך אשר יאכל לכל נפש כו' אלא משום דכתיב בכל חד וחד כל מלאכת עבודה לא תעשו ומלאכת עבודה לא מיקרי אלא מה שאינו לצורך אוכל נפש וכמש"כ הרמב"ן בפי' התורה בפ' אמור בשם ר"ח כל מלאכת עבודה מגיד שאינו מתיר אלא במלאכת א"נ כדכתיב בענין זה במ"א וביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכ' לא יעשה בהם ומפני שמזכיר שם כל מלאכה הוצרך לפרש אך אשר יאכל לכל נפש הוא כו' פי' מלאכת עבוד' מלאכה המשתמרת לעבודת קנין כגון זריעה וקצירה וחפירה וכיוצא בהן אבל אוכל נפש אינו מלאכת עבודה ע"כ. והסכים הוא ז"ל לדברי ר"ח והרי גבי ר"ה נמי כל מלאכת עבודה לא תעשו כתיב למעוטי אוכל נפש דשרי ואם כן אזדא לה ראיה זו להאי פי'. מ"מ ראיה ראשונה ראיה גמורה היא וגם מהא דשרי אוכל נפש בי"ט של ר"ה ראיה היא למאי דפירש"י בפי' התורה דכל מלאכת עבודה לא תעשו דכתב רחמנא גבי כל י"ט למלאכת דבר האבוד אתי ולומר דאסור בי"ט ולא לאוכל נפש אתי. הרי זכינו לדין דל"מ דאסור להתענות בר"ה אלא דשמחתו מצוה היא כשאר י"ט אלא שאין בו קרבן שלמי שמחה דל"נ קרבנות של רגלים אלא בג' רגלים בלבד אבל בשאר מילי מצות שמחת י"ט עליו. ועוד ראיה שהרי בעזרא נאמר גבי ר"ה לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם ודרשינן ברפ"ב דביצה מאי כי חדות ה' היא מעוזכם אר"י משום ר"א בר"ש אמר הקב"ה לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע ומדקאמר לוו עלי וקדשו קדושת היום אלמא אכילתו מצוה היא וקדושת היום קרינן ליה והדבר ברור דמצד איסור תעני' שלר"ח אין ראוי לקרותו קדושת היום וש"מ דקרוי קדושת היום כשארי י"ט והדבר פשוט לי שחייב בקידוש כשאר י"ט ואסור לטעום כלום קודם הקידוש ואין קידוש אלא במקו' סעודה וכל דין סעודו' י"ט עליו, כנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |