שאגת אריה/פח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאגת אריה פח

סימן פח

שאלה נכרי שהפקיד חמצו אצל ישראל וקיבל עליו הישראל אחריות של פשיעה לחוד ולא אחריות של גניבה ואבידה ועבר עליו הפסח אצל הישראל אי שרי ליהנות ממנו אחר הפסח או לא:

תשובה בפ"ק דפסחים (ד' ה) אמרינן א"ל רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא מבתייכו כיון דאילו מיתבד או מיגנב ברשותייכו קאי ובעיתו לשלומי כדידכו דמי וכתב הרא"ש י"א דוקא שומר שכר דחייב בגניבה ואבידה אבל שומר חנם לא ודייקי מלישנא דאילו מיגנב או מיתבד וכ"כ ר"י ובה"ג כתב דאפי' שומר חנם נמי ומיגנב ומיתבד בפשיעה קאמר ומשום דבעי למימר ובעיתו לשלומי הוצרך לומר מיגנב ומיתבד והרא"ש הכריע שם שאפי' שומר חנם נמי דהא תניא התם נכרי שנכנס לחצירו של ישראל ובצקו בידו אינו זקוק לבער הפקידו אצלו זקוק לבער וכתב עליו הרא"ש מכאן ראיה דשומר חנם חייב לבער דסתם פקדון שומר חנם הוא ע"כ. ואני תמה על ראיה זו וכי דין שומרין נוהג בשל נכרי הא בפ' הזהב (ד' נו) ממעטינן של הקדש מדין שומרין מדכתיב רעהו ולא של הקדש ה"נ יש למעט של נכרי מיניה רעהו ולא של נכרי וכ"כ הרמב"ם להדיא ברפ"ב מהלכות שכירות דמהאי רעהו אימעיטו של הקדש ושל נכרי וכתב עליו הה"מ משום שכל מקום שהוזכר רעהו אין הנכרי בכלל ופשוט הוא ומבואר במכילתא ע"כ. וא"כ הא דתניא הפקידו אצלו זקוק לבער לאו משום דמסתמא חייב באחריותו מדין שומרין הא אין דין שומרין לגבי נכרי אלא בע"כ מיירי שהפקידו אצלו וקיבל עליו אחריות בפי' ולאו בסתם פקדון דאינו אלא שומר חנם איירי וכדברי הרא"ש וכיון דע"כ מיירי שקיבל עליו אחריות בפירוש הא איכא לאוקמי שמיירי שקיבל עליו בפירוש אפי' אחריות של גניבה ואבידה כיון דלא איירי מאחריות של פקדון דסתמא ולפיכך צריך לבער אבל משום אחריות של פשיעה י"ל דא"צ לבער. ודע דאהא דתניא נכרי שנכנס לחצירו של ישראל כו' עד זקוק לבער ומסיים בברייתא ייחד לו בית אינו זקוק לבער שנא' לא ימצא כתב הר"ן פי' רש"י הפקיד אצלו בסתם זקוק לבער דכיון שקיבלו ברשותו כמאן דקביל עליו אחריות דמי כדאמרינן בב"ק כנוס שורך ברשותי חייב אבל ייחד לו בית כמאן דאמר כנוס שורך ברשותך כדאמרי' התם דפטור זהו דרך פירש"י ז"ל ע"כ. משמע נמי דס"ל כהרא"ש מדכתב כיון דקיבלו ברשותו כמאן דקביל עליו אחריות דמי כו' והא אחריות זה אינו אלא כדין שומר חנם דאינו חייב אלא בפשיעה לחוד כמו כנוס שורך ברשותי ואפ"ה זקוק לבער ומ"מ ע"ד רש"י לא קשה מידי הא אין דין שומרים אצל נכרי די"ל דס"ל כמש"כ הרמב"ם שם דאע"ג דעבדים וקרקעות וכיוצא בהן נתמעטו מדין שומרים מ"מ אם פשע בהן חייב לשלם שכל הפושע מזיק הוא ואין הפרש בדין המזיק קרקע לדין המזיק מטלטלים ע"כ. וה"נ א"ל לדעת רש"י דאע"ג דנכרי נתמעט מדין שומרין מ"מ מדין פשיעה דשומר חנם לא נתמעט אלא שאינו נשבע עליהם אבל אם פשע בהן חייב. אבל על הרא"ש וודאי קשה דהא כתב בפ' שבועת הדיינים דעבדים וקרקעות ושטרות והקדשות דתנן התם שומר חנם אינו נשבע נושא שכר אינו משלם דה"ה דפטורין נמי בפשיעה דכיון דהוציא הכתוב אלו מפ' שומרין אין לחייבו אלא אדם המזיק ופושע בדבר ונאבד לא חשיב אדם המזיק כיון דלא אפסדיה בידים ע"כ. וא"כ לפי"ז נמי נכסי נכרים שהוציא הכתוב מכלל פ' שומרין אפי' אם פשע בהן נמי פטור וא"כ ע"כ הא דתניא הפקידו אצלו זקוק לבער לאו בסתמא מיירי ומדין פשיעה דחייב נגעו בה ובע"כ בדקיבל עליו אחריות בפירוש מיירי וא"ל בדקיבל עליו אחריות של גניבה ואביד' מיירי אבל משום פשיעה אינו זקוק לבער ואם עבר עליו הפסח מותר דאין כאן משום קנסא דר"ש הואיל ולא עבר על בל יראה ובל ימצא:

והרמב"ם כתב בפ"ד מהלכות חו"מ נכרי שהפקיד חמצו אצל ישראל אם קיבל עליו ישראל אחריות שאם אבד או נגנב ישלם לו דמיו ה"ז חייב לבערו הואיל כו' ע"כ. משמע דוקא באחריות של גניבה ואבידה הוא דחייב לבערו אבל משום פשיעה לא. ונ"ל שלמד כן מסוגיא דפר' כ"ש (ד' לא) דתניא התם ישראל שהלוה לנכרי על חמצו לאחר הפסח אינו עובר משום רבי מאיר אמרו עובר ומ"ל הגמ' דקמיפלגי בדרבי יצחק דאמר בעל חוב קונה משכון כו' תנא קמא סבר ה"מ ישראל מישראל הוא דקרינן ביה לך תהיה צדקה אבל ישראל מנכרי לא קנה ור' מאיר סבר ק"ו כו'. ואיכא למידק נהי דישראל מנכרי לא קנה משכון אפ"ה מלוה על המשכון לא הוי פחות משומר חנם לכולי עלמא כדאמר בסוף פ"ו דב"מ (ד' פא) ובסוף פ"ו דשבועות (ד' מג) והא שומר חנם חייב בפשיעה והרי לדעתו ז"ל כל אלו שנתמעטו מדין שומרין אפ"ה מדין פשיעה לא נתמעטו וכמשכ"ל וא"כ אמאי אינו עובר לת"ק. אע"כ דאינו חייב לבער אלא בקיבל עליו אחריות גניבה ואבידה אבל משום פשיעה לא. והשתא א"ש אפי' למ"ד התם דמלוה על המשכון הוי שומר שכר ה"מ בישראל אבל בנכרי כיון דאינו נוהג בו דין שומרין ואינו חייב בגניבה ואבידה אלא בפשיעה אינו עובר עליו לת"ק דס"ל ישראל מנכרי לא קנה משכון. ועוד בלא"ה טעמא דמ"ד מלוה על המשכון ש"ש משום דמצוה קא עביד ובמלוה לנכרי לא שייך ה"ט וזה נ"ל נכון בדעת הרמב"ם. והא וודאי מהא נמי ק"ל על הרא"ש דלפי דמשמע מדבריו דדין שומרין נוהג בנכסי נכרים וס"ל נמי דאפי' ש"ח זקוק לבער א"כ תקשה לדידיה בישראל שהלוה את נכרי על חמצו אמאי אינו עובר לת"ק הא מלוה על המשכון לכ"ע עכ"פ לא גרע מש"ח וא"כ עובר עליו לדעתו ז"ל. אבל מ"מ אין זה ראיה אלא לדעת הרמב"ם דס"ל דכל הני דאימעיטו מדין שומרין אפ"ה חייבין עליהם בפשיעה אבל להחולקין עליו וס"ל דלגמרי איתמעטו ואפי' מדין פשיעה נמי פטורים א"כ אינו ראיה מהא דישראל שהלוה לנכרי על החמץ דאינו עובר לת"ק דמחמת פשיעה א"צ לבער הא משכון של נכרי לת"ק דלא קנה ליה ישראל אפי' בפשיעה נמי אינו חייב. מ"מ מדעת הרמב"ם למדנו דמשום אחריות של פשיעה לחוד אינו עובר בבל יראה ואע"פ שדעת הרא"ש אינו כן הא כל עיקר טעמו אינו אלא מהא דסתם פקדון שומר חנם הוא וכבר דחיתי ראיה זו. ומה שמשמע מדעת הר"ן שדעת רש"י נמי כהרא"ש לא מצינו להדיא לרש"י שכ"כ דהא אהא דהפקידו אצלו כו' פירש"י הפקידו אצלו וקיבל עליו אחריות כמדפרש ואזיל זקוק לבער וייחד לו בית כלומר לא קיבל עליו אלא א"ל הרי הבית לפניך הניחו באחד מן הזויות אינו זקוק לבער ע"כ. משמע מפי' דוקא הפקידו אצלו וקיבל עליו אחריו' בפירו' הא הפקידו אצלו סתמ' לא הוי כקיבל עליו אחריות וה"נ פי' ייחד לו בית כלומר לא קיבל עליו כו' משמע כיון דלא קיבל עליו בפירוש מסתמ' אינו חייב באחריותו ושלא כדעת הר"ן וטעמו י"ל אי משום דס"ל דנכסי נכרים לגמרי נתמעטו מדין שומרים ואפי' מן הפשיעה אי נמי נהי דמדין פשיע' לא נתמעטו אפ"ה צריך לקבל עליו אחריות בפירוש דאילו אחריות דפשיעה דסתם פקדון אין מזקיקו לבערו אא"כ קיבל עליו גניבה ואבידה נמי והאי קיבל עליו אחריות דקאמר רש"י ז"ל היינו אחריות של גניבה ואבידה שאינו חייב בסתמא אלא א"כ קיבל עליו. ומה שהזקיקו להר"ן לפרש לשיטת רש"י דהאי ברייתא בסתמא מיירי אלא דבהפקידו אצלו בסתמא ה"ל כש"ח אבל בייחד לו בית פטור אפי' מן הפשיע' משמע. משום דק"ל מאי פסקא דבהפקידו אצלו מסתמא מקבל עליו אחריות ובייחד לו בית מסתמא אינו מקבל עליו אחריות דתלי חיובא דביעור ופטורא בהפקידו אצלו ובייחד לו בית הרי אינו תלוי בהפקידו וייחד לו אלא בקיבל עליו ולא קיבל עליו אחריות לחוד הוא דתליא מילתא לפיכך פירש דכולה ברייתא בסתמא מיירי לדעת רש"י וסתם הפקידו אצלו דינו כשומר חנם וחייב בפשיעה ובייחד לו בית אין דין שומר חנם עליו. אינו מוכרח דהא הרמב"ם נמי כרש"י ס"ל בהא דהא דייחד לו בית דאינו זקוק לבער דדוקא בלא קיבל עליו אחריות מיירי אבל בקיבל עליו לא מיירי ודלא כפי' התוס' בשם ר"ת וש"פ ולדידיה א"א לפ' כמו שפי' הר"ן לדעת רש"י דהא ס"ל להרמב"ם דבקיבל עליו אחריות דפשיעה לחוד אינו עובר עליו בבל יראה וע"כ א"א לפ' דבהפקידו אצלו דזקוק לבער דמיירי בסתמא ומשום דהוי עליו שומר חנם דאכתי אמאי זקוק לבער כיון דאינו חייב אלא בפשיעה אלא בע"כ מיירי שקיבל עליו בפי' אפי' אחריות דגניבה ואבידה וכיון דהכי הוא ע"כ סיפ' דייחד לו בית מיירי בשלא קיבל עליו כן וא"כ לאו בהפקידו וייחוד תליא מילתא אלא בקיבל עליו בפי' אחריות של גניבה ואבידה או בשלא קיבל עליו הוא דתליא מילתא.

וע"ד שאתה צ"ל לדעת הרמב"ם דגבי זקוק לבערו נקט הפקידו אצלו וגבי אינו זקוק נקט ייחד לו בית ה"נ תפרש כן לפירש"י ומ"מ אין לה"ר מדנקט האי תנא גבי ייחד אינו זקוק לבער וגבי הפקידו זקוק לבער דע"כ פי' הר"ן לדעת רש"י הוא אמיתי ותידוק מכאן דאפי'שומר חנם חייב לבער. דאין זה מוכרח דהא פי' ר"ת ורוב פוסקים דהא דייחד לו בית נמי בקיבל עליו אחריות מיירי וכיון דייחד לו בית ה"ל כביתו של נכרי וא"כ לא תליא מילתא בקיבל עליו אחריות או לא אלא בייחד לו בית תליא היתרא דאע"ג דקיבל עליו אחריות האי ייחוד מצילו מלעבור על בל יראה.

ונחזור לנידון דידן כיון דלהרמב"ם בקיבל עליו אחריות פשיעה לבד אינו עובר על בל יראה וכן דעת ר"י וי"א כמש"כ הרא"ש בשמ' ואע"פ שהרא"ש חולק עליהם הא עיקר ראייתו הוא מדתניא הפקידו אצלו זקוק לבער וסתם פקדון ש"ח משמע כבר דחיתי ראיה זו למעלה ואדרבא למאי דס"ל להרמב"ם והרבה פוסקים דכל אותן שנתמעטו מדין שומרין לא נתמעטו אלא מגניבה ואבידה אבל בפשיעה חייבים הרי יש ראיה לפי סברא זו דש"ח שאינו חייב אלא בפשיעה אינו עובר על בל יראה מהאי דפ' כ"ש דישראל שהלוה את נכרי על חמצו ולא עוד אלא שדברי הרא"ש גופיה קשיא דידיה אדידיה כמש"ל באר היטב אם כן נהי דאין ראוי לסמוך לכתחילה להקל באיסורא דאורייתא והיכא דלא קיבל עליה אחריות דגניבה ואבידה אלא אחריות פשיעה לבד חייב לבערו קודם הפסח ואפי' ביטול לא מהני לזה כיון דלאו דידיה הוא וכמ"ש בתשובה הקודמת מ"מ היכא דעבר ולא ביערו ועבר עליו הפסח והרי חמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור אלא מדרבנן ולא עוד אלא שקליש איסורי' משאר איסורי דרבנן שאינו אלא משום קנסא כדאמרינן קנסא קא קניס ר"ש הואיל ועבר עליו בבל יראה וכה"ג ראוי לסמוך על המיקל ושרי בהנאה לאחר הפסח, כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף