שאגת אריה/עד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שאגת אריה TriangleArrow-Left.png עד

סימן עד

שאלה הא דתנן בפרק בתרא דיומא (ד' פ) אכל אוכלים שאינן ראויין לאכילה או שתה משקין שאינן ראויין לשתי' פטור אי הוי פטור אבל אסור או דילמא פטור ומותר לכתחילה:

תשובה הטוא"ח סי' תרי"ב כתב והא דבעינן שיעור דוקא לחייבו כרת או חטאת אבל איסורא איכא בכ"ש אבל מדבר שאינו ראויה לאכילה כתב אבי"ה דאפי' איסורא ליכא עוד כתב שם שתה משקה שאינן ראויין לשתיה כגון ציר או מורייס או חומץ חי פטור אבל אסור אבל חומץ מזוג חייב ע"כ. ולפי הנראה דבריו סותרין זו את זו דגבי אוכלין שאינן ראויין כתב בשם אבי"ה דאפי' איסורא ליכא וגבי משקין שאינן ראויין לשתיה סתם וכתב דפטור אבל אסור וכבר הקשה כן הב"י ותירץ דההוא דאבי"ה מיירי בפחות מכשיעור וההוא דמשקין שאינן ראויין לשתיה מיירי בכשיעור עכ"ד. ואין זה נכון דא"כ לא ה"ל להטור לסתום אלא לפרש אע"ג די"ל דהא דכתב אבל מדבר שאינו ראויה לאכילה כתב אבי"ה כו' דאריש דבריו דסליק מיניה קאי דמיירי מפחות מכשיעור דכתב אבל איסורא איכא בכ"ש. מ"מ אין דרכם של הפוסקים לסתום אלא לפרש. ועק"ל דאמאי כתב הטור דין פחות מכשיעור גבי אוכלין ודין כשיעור גבי משקין ה"ל למיכתב דין פחות מכשיעור וכשיעור או גבי אוכלין ונילף משקין מיניה א"נ איפכא עוד תירץ הב"י די"ל דוקא בשתה ציר או מורייס או חומץ שהן דברי' הנאכלין ע"י טיבול הוא דקאמר אבל איסורא איכא וכי קאמר אבי"ה דאפי' איסורא ליכא בשאינן ראויין למאכל אדם כלל ע"כ. וגם זה אינו נוח לי דא"כ ה"ל להטור לאשמעינן שתי הצדדים או גבי אוכלין או גבי משקין מ"ש דגבי אוכלין נקט בשאינן ראויין כלל וגבי משקים נקט בנאכלין ע"י טיבול. ועק"ל דהא במתני' תנן אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה ושתה ציר או מורייס פטור ומדתנא לאוכלין ומשקין בחדא בבא לפטורא ע"כ תרווייהו פטור אבל אסור קאמר שהרי נקט לציר ומורייס בהדייהו שנאכלין ע"י טיבול ולדברי הב"י אוכלין שאינן ראויין לאכילה דתנן ע"כ לאו בשאינן ראוין כלל מיירי דפטור ומותר אלא מאוכלין דומיא דציר ומורייס דמשקין מיירי דפטור אבל אסור וא"כ היאך איפשר לומר דהטור שביק לדינא דמתני' דמיירי מאוכלין דפטור אבל אסור ולא כתב לה וכתב דין חדש דאוכלין שאינן ראויין כלל שלא נזכר במשנה הא אין דרך הטור להשמיט מה דתנינן לה במתני' להדיא ולכתוב במקומו דין אחר עכ"פ היה לו להביא דין האוכלין בהדיא. אבל הדבר ברור דלראבי"ה בין אוכלין ובין משקין שאינן ראויין בתרווייהו ס"ל דפטור ומותר בכל גווני ומשום דקשה דברי הטור אהדדי אין לנו לבדות חילוקים שאין להם עיקר ואם איתא להא מילתא ה"ל לכתוב בהדיא ולא לסתום. ומ"מ הרמב"ם פליג אהא דראבי"ה שכתב בפ"ב מה' שה"ע אכל אוכלין שאינן ראויין למאכל אדם כגון עשבים המרים ושרופים הבאושים או ששתה משקים שאינן ראויין לשתיה כגון ציר או מורייס וחומץ חי אפי' אכל ושתה מהם הרבה פטור מן הכרת אבל מכין אותו מכת מרדות שתה מזוג במים חייב ע"כ. וטעם פלוגתייהו נ"ל דתליא בגי' הגמ' דאהא דתנן שתה ציר או מורייס פטור אמר הא חומץ חייב מתני' מני רבי הוא דתניא ר"א חומץ משיב את הנפש דרש רב גידל מבירי דנרש אין הלכה כרבי לשנה נפקו כ"ע מזגו ושתו חלא שמע רב גידל ואיקפד אמר אימר דאמרי אנא דיעבד לכתחיל' מי אמרי אימר דאמרי אנא פורתא טובא מי אמרי אימר דאמרי אנא חי מזוג מי אמרי זהו גי' ספרים דידן וגי' הרא"ש וש"פ Finger-pointing-icon-right-to-left.png אבל הרמב"ם שכתב גבי ציר ומורייס וחומץ חי דאפי' אכל ושתה מהן הרבה דפטור ש"מ שלא היה גורס להא בבא בדרב גידל אימר דאמרי אנא פורתא טובא מי אמרי אלא בין פורתא בין טובא בשותה חומץ חי פטור כשאר כל המשקין שאינן ראויין לשתיה ואפ"ה אר"ג אימר דאמרי אנא דיעבד לכתחילה מי אמרי אלמא בשותה משקין שאינן ראויין לשתיה פטור אבל אסור א"כ הה"נ באוכלין שאינן ראויין לאכיל' נמי דינ' הכי דפטור אבל אסור אבל ראבי"ה נראה דגרס אימר דאמרי אנא פורתא טובא מי אמרי דבטובא כרת נמי מיחייב נמצא דאין בין חומץ לשאר משקין הראויין לשתיה אלא דבשאר משקין בשותה מלא לוגמיו חייב אבל בחומץ בעי שיעורא רבה אבל במלא לוגמיו לא מיחייב עד שישתה טובא א"כ ליכא למילף מהא דר"ג דאמר אימר דאמרי אנא דיעבד לכתחלה מי אמרי דש"מ משקין שאינן ראויין לשתיה וה"ה לאוכלין לכתחילה לא. דלעולם אימא לך דמותר דהא דחומץ חי לכתחילה לא ה"ט משום דקי"ל כר"י דאמר ברפ"ב דיומא (דף עד) דחצי שיעור אסור מה"ת וה"ה לכל שהו דכיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל וא"כ ה"נ כיון דבשותה חומץ חי טובא חייב כרת בשותה פורתא איכא איסורא מה"ת כמו חצי שיעור של אוכלין ומשקין ראויין ביה"כ דאסור מה"ת כדאמרינן התם דהא אין לחלק בין חצי שיעור דאוכלין ומשקין הראויין דהחצי שיעור שלהם ה"ל מאכל ראוי נהנה ממנו אבל חומץ חי פורתא אינו ראוי לשתיה ואין נהנה ממנו כלל ולא ליתסר. כיון דטעמא דחצי שיעור אסור משום דחזי לאיצטרופי שוב אין לחלק בין חצי שיעור הראוי לשאינו ראוי סוף סוף הא חזי לאיצטרופי ואיסורא קא אכיל והא דנקט בתחילה אימר דאמרי אנא דיעבד לכתחיל' מי אמרי קודם דנקט אימר דאמרי אנא פורתא טובא מי אמרי כיון דלא אסור לכתחילה פורתא אלא משום דבטובא חייב כרת ה"ל למינקט איפכא. י"ל דלא זו אף זו נקט ואי הוי נקט תחילה טובא מי אמרי דאפי' כרת מיחייב תו לא שייך למיתני דיעבד לכתחילה מי אמרי דהא אפי' בדיעבד כרת נמי מיחייב אבל בשאר אוכלין ומשקין שאינן ראויין דאפי' בטובא נמי פטור אין לנו ראיה מהא לאסור לכתחילה זהו מה שנ"ל בטעם מחלוק' הרמב"ם וראבי"ה בזה והוא נכון מאד והשתא יש ליישב דברי הטור קצת אע"ג דבאוכלין שאינן ראויין לאכילה כתב דברי האבי"ה דפטור ומותר אפ"ה כתב גבי משקין פטור אבל אסור ואחומץ לחוד קאי דסליק מיניה והרי אפי' פורתא מחומץ חי אסור משום חצי שיעור ואע"ג דהטור לא כתב הא דבטובא חייב לאו משום דס"ל כהרמב"ם הא לגי' הרא"ש בטובא חייב והטור דרכו להלך בעקבות הרא"ש אביו בכ"מ אלא ה"ט שהשמיט דבשותה טובא חייב משום דלא קים לו כמה מיקרי טובא כמש"כ הב"י אבל מ"מ מודה דבטובא חייב א"כ בפורתא ה"ל חצי שיעור ואסור מה"ת אבל שאר משקין שאינן ראויין דינם כאוכלין שאינן ראויין דפטור ומותר לכתחיל' כיון דאפי' בטובא מהם נמי פטור מ"מ זהו דוחק קצת בדברי הטור לומר דלא נקט להאי אבל אסור אלא משו' חומץ לחוד ולא אציר ומורייס דנקט בהדיא:

ועתה נבא לעיקר הדין אע"פ שנתבאר דלגי' הספרים והפוסקים דגרסי אימר דאמרי אנא פורתא אין ראיה לדעת הרמב"ם. מ"מ נ"ל עיקר כדעתו ז"ל דבאוכלין ומשקין שאינן ראויין אע"ג דפטור איסורא מיהא איכא וראבי"ה דמתיר נראה דלטעמיה אזיל דאמר בפרק כ"ש (ד' כד) כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן למעוטי אוכל חלב חי שפטור וה"נ אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו שפטור וכתב שם המרדכי בשם ראבי"ה דכל איסורין שבתורה שרי לאכלן שלא כדרך אכילה או ליהנות מהן שלא כדרך הנאתן כו' ושאר איסורין מותרין אפי' באכילה כו' והא דנקט פטור לאו דוקא אלא פטור ומותר דלאו מפטורי שבת הוא דפטור אבל אסור מיהו אדם שהוא בריא יזהר בדבר ע"כ הרי דס"ל ז"ל דכל פטור שאמורים בכ"מ חוץ מאיסורי שבת דפטור ומותר קאמר וה"נ משמע ליה להאי פטור דתנן לגבי יה"כ אצל אוכלין ומשקין שאינן ראויין דפטור ומותר קאמר והרי דעת התוספות והרשב"א והר"ן והריטב"א אינו כן אלא דהאי פטור דאמר גבי שלא כדרך אכילתן והנאתן הוי פטור אבל אסור שהרי הקשו אהא דתנן בספ"ב דקידושין (ד' נז) דהמקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת ואמאי הא שרי ליהנות מהן שלא כדרך הנאתן ותירצו דמ"מ מדרבנן אסור וכמ"ש בשמם בדיני קידושין בס"ד וכבר הוכחתי שם שכ"נ עיקר וש"מ דפטור שאמרו גבי שלא כדרך אכילתן והנאתן הוי פטור אבל אסור הה"נ להאי פטור דתנן לגבי יה"כ אצל אוכלין ומשקין שאינן ראויין דהוי פטור אבל אסור ודע שהש"כ סי' קנ"ה העתיק דברי ראבי"ה הללו בסתם להלכה ולא שת אל לבו אל דברי שאר פוסקים שהבאתי דהאי פטור דבשלא כדרך אכילתן והנאתן הוי פטור אבל אסור וכ"כ שכן נראה עיקר א"כ ה"ה להאי פטור דגבי אוכלין ומשקין שאינן ראויין ביום הכפורי' הוי פטור אבל אסור וכדעת הרמב"ם ולא כדברי ראבי"ה והטור שהביאו:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף