שאגת אריה/סג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאגת אריה סג

סימן סג

שאלה עיסה שנילושה בי"ט של עצרת או ר"ה וסוכות בזה"ז שהעיסה בחזקת טומאה אם יש קפידא לקרות לה שם חלה קודם שתאפה ולהניחה עד מוצאי י"ט או הרשות בידו לאפותה כולה ולקרות לה שם חלה לאחר האפייה:

תשובה בפ' אלו עוברין (ד' מו) תנן כיצד מפרישין חלה בטומאה בי"ט רא"א לא תקרא לה שם עד שתאפה בן בתירא אומר תטיל בצונן אר"י לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובבל ימצא אלא מפרשתה ומנחתה עד הערב ואם החמיצה החמיצה ומוקי לה בגמ' דכ"ע טובת הנאה אינה ממון והכא בהואיל קמיפלגי ר"א סבר אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל עלה ממוני' היא ור"י סבר לא אמרינן הואיל וכתבו התוס' הקשה בקו' א"כ יקרא לה שם ואח"כ תאפה מטעם הואיל ואי בעי מיתשיל עלה ואר"י כיון דיכול לעשות בלא הואיל אין לנו לעשות ע"י הואיל ע"כ וא"ת א"כ אמאי שרי ר"א לאפות משום דכל חדא וחדא חזיא ליה כדלקמן בלא הואיל יכול לעשות ע"י הטלה לצונן ואור"י דהכי עדיף טפי מהטלה לצונן דאיכא למיחש שלא תזהר יפה ויבא לידי חימוץ ע"כ. וכיון דכל היכא דאפשר לעשות בלא הואיל אין לנו לעשות ע"י הואיל א"כ י"ל דע"כ לא שרי ר"א לאפות קודם קריאת שם משום הואיל דכל חדא וחדא חזיא ליה אלא בי"ט של פסח משום חשש חימוץ דהא א"א בהטלת צונן מה"ט שפי' התוס' אבל בשאר י"ט עדיף טפי לקרות שם קודם אפייה ולהניחה עד הערב דהא אם החמיצה ל"ל בה מלאפות קודם קריאת שם משום הואיל כיון דיש לה תקנה בלא הואיל אין לעשות ע"י הואיל גם בפירש"י שלפנינו מבואר להדיא כסברת ר"י שכ' וא"נ קרא עליה שם מצי למיפא לה הואיל ואי בעי מיתשיל עלה כו' וכל כמה דאיפשר למיעבד שפיר בלא שום הואיל ניחא למיעבד ע"כ. וק"ל על פירש"י ותוס' דהא אמרי' התם איתמר האופה מי"ט לחול רח"א לוקה לא אמרינן הואיל ומיקלעי ליה אורחים חזיא ליה רבה אמר אינו לוקה אמר הואיל ובסיפא דשמעתתא אמרי' אמר רמי ב"ח הא דר"ח ורבה מחלוקת דר"א ור"י היא דר"א סבר אמרינן הואיל ור"י סבר לא אמרינן הואיל ואהואיל דמלאכת י"ט קאי ולא אהואיל דאי בעי מיתשיל עלה שהרי דחי התם ע"כ לא קאמר ר"א התם דאמרי' הואיל אלא דבעידנא דקא עיילו לתנורא כל חדא וחדא חזיא ליה לדידיה כו' וע"כ לא קאמר ר"י התם דלא אמרינן הואיל אלא דאיכא חדא דלא חזיא לא לדידיה ולא לאורחים כו' והשתא לפירש"י ור"י מנ"ל דפליגי ר"א ור"י בהואיל דילמא באופה מי"ט לחול כ"ע מודו דאמרי' הואיל כרבה וה"נ במתני' כ"ע מודו דבדלא איפשר בלא הואיל שפיר אמרי' הואיל ובדאיפשר אין לנו לעשות ע"י הואיל לכ"ע ובהא לחוד פליגי אי מוזהרין עליה בבל יראה ובבל ימצא וממילא הא דהואיל בהא תליא דלר"א מוזהרין עליה בב"י וא"כ הא וודאי לא איפשר בלא הואיל שהרי א"א לקרות שם קודם משום חשש חימוץ שהרי אחר קריאת שם אי איפשר לאפותה ובע"כ צריך לאפותה תחילה ואע"ג שאם אופה תחילה לא שרי אלא ע"י הואיל וכל חדא וחדא חזי' ליה הא כיון דא"א בלא הואיל אפי' ע"י הואיל שפיר דמי ולר"י דס"ל לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובבל ימצא ויש לו תקנה בלא הואיל ע"י קריאת שם קודם שתאפה ומשום חשש חימוץ ל"ל בה דלא זהו חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה הילכך לאו שפיר דמי לאפות תחילה משום הואיל דכל חדא וחדא חזי' לי' דהא כיון דאיפשר לעשות בלא הואיל לפיכך אין לנו לעשות ע"י הואיל אלא ע"כ אין חילוק בין איפשר ללא איפשר ומאן דאית ליה הואיל בכל גווני אית ליה ומאן דלית ליה בכל גווני לית ליה והשתא ע"כ רבה כר"א ור"ח כר"י וש"מ דלא כפירש"י ור"י. ונ"ל דלק"מ דהא דאמר רמי ב"ח ור"י סבר לא אמרינן הואיל לאו ממתני' גמר לה דהא איכא למידחי כדדחינן אלא אברייתא סמיך דאמר התם ר"י לא קיבלה להא דרמי דאמר ר"א ור"י בהואיל פליגי משום דתני' א"ל ר"י לדבריך הרי הוא עובר משום לא תעשה כל מלאכה ושתיק ליה ואי איתא לימא ליה טעמא דידי משום הואיל ומדקאמר ליה לדבריך הרי הוא עובר משום לא תעשה כל מלאכה ש"מ מה"ת לית ליה לר"י הואיל וכיון דמה"ת לית ליה הואיל הא וודאי אין לחלק בין איפשר ללא איפשר ואע"ג דשמיע ליה לרמב"ח הא ברייתא ל"ק ליה הא דר"י משום דר"ז שני לה התם דילמא אהדר ליה במכילתא אחריתא ובע"כ דאפי' את"ל דמאן דאית ליה הואיל אפי' בדאיפשר נמי אית ליה מ"מ צ"ל דרמי אההיא ברייתא סמוך דאל"כ מנ"ל לרמי דר"י ל"ל הואיל דהא ר"י לא איירי במתני' כלל מקריאת שם חלה אימתי קורא לה אי קודם שתאפה או לאחר שתאפה שהרי ל"פ במתני' אלא שר"א אוסר לקרוא לה שם קודם שתאפה משום חשש חימוץ ולר"י שפיר דמי ואם רוצה קורא לה שם קודם ואם תחמיץ ל"ל בה דלא זהו חמץ שמוזהרין עליו אבל שיהא אסור לאפותה קודם קריאת שם בהא לא שמענו לר"י דלית ליה הואיל ומחמיר בהא יותר מר"א וא"ל דר"י תרתי קולי אית לי' אם רוצה אופה קודם משום הואיל אלא משום דשמיע ליה לר"א דדוקא אופה קודם משום חשש חימוץ אהדר ליה לא זהו חמץ ואם רוצה קורא שם קודם. אלא וודאי הא דאמר רמב"ח ורי"ס לא אמרינן הואיל אברייתא סמיך ומינה יליף דקא"ל לדבריך ה"ה עובר על לא תעשה כל מלאכה ש"מ דל"ל הואיל. ותדע לך עוד דע"כ רמב"ח אההיא ברייתא קא סמיך בהא דאמר ר"י לית ליה הואיל דאל"כ אמאי קאמר הא דרבה ור"ח מחלוקת ר"א ור"י היא ואלו לב"ב דאמר במתני' תטיל בצונן מדלג דלוגי דהא כיון דמ"ל מדאר"י מפרשתה ומנחתה עד ערב דדוקא הוא אבל לאפות קודם קריאת שם אסור כ"ש בן בתירא דקאמר תטיל בצונן דאין מטריח ליה במעשה כ"ש דשמע מיניה דלאפות קודם קריאת שם אסור משום דלית לי' הואיל והל"ל בן בתירא ור"י סברי לא אמרינן הואיל ומ"ט שביק לבן בתירא ולא קאמר אלא ר"י לחוד אע"כ משום דמבן בתירא ליכא למישמע מיניה מידי די"ל דס"ל אם רוצה שלא לקרוא לה שם עד שתאפה שפיר דמי דאית ליה הואיל אלא בהא לחוד פליג אדר"א דאלו ר"א ס"ל קורא שם עד שלא תאפה דוקא ולא סגי ליה בהטלת צונן משום דאיכא למיחש דילמא לא יזהר יפה ויבא לידי חימוץ ולבן בתירא לא חיישינן להכי וא"כ בדר"י נמי איכא למימר הכי ומ"ל דר"י ל"ל הואיל אלא וודאי ש"מ דאברייתא סמיך בהא דקאמר ר"י לית ליה הואיל וכדאמרן:

הרי ישבתי דעת רש"י ור"י דאפי' ר"א דא"ל הואיל וקי"ל כוותיה כמו שפ' ר"פ ז"ל אפ"ה כל היכא שאיפשר לעשו' בלא שום הואיל אין לנו לעשות ע"י הואיל א"כ בשאר י"ט שאינו של פסח אפי' לר"א אסור לקרות שם קודם שתאפה משום הואיל דהא אפשר להפרישה ולהניחה עד הערב בלא שום הואיל אבל מ"מ רש"י עצמו תבריה לגזיזי' בסוף שמעתא אהא דקאמר אבל הכא דחזיא מיהת לאורחים אימא ה"נ דאמרינן הואיל כתב ואי קשיא הא דאר"י לא זהו חמץ שמוזהרין עליו כו' אלמא לית ליה הואיל ואי בעי מיתשל עליה אפי' לחומרא וכ"ש הואיל דהכא לקולא כו' וכמדומה דפי' הכתוב בריש שמעתא הואיל ואי בעי מיתשל עלי' ל"ג אלא ה"ג ר"א סבר אמרי' הואיל ור"י סבר לא אמרינן הואיל וה"פ ר"א סבר שרי לאפותה דאע"ג דסוף סוף איכא חדא דלא חזיא ליה אין כאן איסור מלאכה הואיל וכל חדא וחדא חזיא ליה דמצי למישקל מכל חדא פורתא ור"י סבר לא אמרי' הואיל דהא סופו ליטול א' מהן לחלה הילכך כיון דטובת הנאה אינה ממון ולא עבר עלה מנחתה עד הערב וישרפנה ע"כ ואם כן כיון דלכ"ע לא אמרינן להאי הואיל ואי בעי מיתשל עלה תו לק"מ הא דהקשו רש"י ותוס' דא"כ תקרא לה שם ואחר כך תאפה מטעם הואיל ואבמ"ע דהא לא אמרי' להאי הואיל לכ"ע וא"כ אין לנו ראיה דכל היכא שאיפשר לעשות בלא הואיל אין ראוי לעשות ע"י הואיל ולפי"ז בשאר י"ט נמי שרי לאפות קודם קריאת שם למאי דפסקו ר"פ דהלכה כר"א. וענ"ל לה"ר דלמאי דפירש"י דכ"ע אפי' ר"א לית ליה להאי הואיל ואי בעי מיתשל עלה וטעמא דאמרי' לא תקרא לה שם עד שתאפה הוא כדי שלא תחמיץ ויעבור עליה בבל יראה הוא משום דס"ל טובת הנאה ממון והרי התם תניא רבי אומר הלכה כר"א ולמאי דפירש"י דהא דאוסר לר"א לקרות שם קודם שתאפה משום חשש חימוץ הוא משום דס"ל טובת הנאה ממון וה"ל כדידיה ועובר עליה בבל יראה א"כ הא דאמר רבי הלכה כר"א לאו אכולה מילתא דר"א קאי דאלו לר"א טובת הנאה ממון והרי בסוף פ"ב דקדושין (דף נח) גבי גונב טבלו של חבירו דפליגי רבי ור' יוסי ב"י מהדר הגמ' לכולהו לישני דהתם דכ"ע ס"ל טובת הנאה אינה ממון אלמא רבי טובת הנאה אינה ממון ס"ל ודלא כר"א ובע"כ צ"ל דל"ק רבי הלכה כר"א אלא בהא לחוד דס"ל דאמרי' הואיל למאי דמוקי רמב"ח לפלוגתא דר"א ור"י בהואיל אבל לא בטובת הנאה ממון דהא לרבי טובת הנאה אינה ממון ס"ל והשתא אס"ד דל"א הואיל אלא בלא איפשר א"כ אמאי קא שרי רבי לאפות קודם קריאת שם משום הואיל דכל חדא וחדא חזיא ליה כיון דלדידיה טובת הנאה אינה ממון ואין מוזהר על חלה בבל יראה הא איפשר להניחה עד הערב ואע"פ שתחמיץ לית לן בה וא"צ לשום הואיל והא אמרת כל היכא דאיפשר בלא הואיל לא שרינן ליה ע"י הואיל ולרבי הא איפשר בלא הואיל ואמאי שרי לאפות קודם קריאת שם ע"י הואיל דבשלמא לר"א א"ש דלדידיה כיון דס"ל טובת הנאה ממון לא איפשר בלא הואיל דאם מניחה עד הערב תחמיץ ועובר עליה בבל יראה הילכך שרי ליה ע"י הואיל אבל לרבי דס"ל טובת הנאה אינה ממון קשה אלא ע"כ ש"מ דלמאי דבעי רמי ב"ח לאוקמא פלוגתייהו בהואיל ואפ"ה שרי רבי ע"י הואיל אע"ג דלדידיה אפשר לעשות בלא הואיל דש"מ דלמאן דאית ליה הואיל אפי' באיפשר נמי שרי ע"י הואיל ואפי' למאי דדחי ר"פ התם דע"כ לא קאמר ר"א התם דאמרי' הואיל אלא בעידנא דקא עיילו לתנורא כל חדא וחדא חזי לי' לדידיה אבל הכא דלאורחי' כו' מ"מ האי הואיל דגבי אפיות י"ט וודאי אמרי' לר"א ולרבי דאמר הלכה כר"א וש"מ מדרבי דאמרי' הואיל אפי' בדאיפשר וכדאמרן ואם כן איכא למישמע מיניה לשאר י"ט דלר"א נמי אע"ג דאיפשר בלא הואיל ע"י הואיל נמי שרי דמדרבי בי"ט של פסח נשמע לר"א נמי בשאר י"ט וכמש"כ. ומיהו זה אינו אלא לגי' רש"י ופירושו דהואיל ואי בעי מיתשל עליה לא אמרינן לכ"ע אבל הרי"ף והרא"ש והתוס' ועוד כמה פוסקים דס"ל דטעמא דר"א לאו משום דס"ל טובת הנאה ממון דכ"ע טובת הנאה אינה ממון אלא דס"ל לר"א דאמרי' הואיל ואי בעי מיתשל עלה ובע"כ הא דלא שרא ר"א לקרות שם ואח"כ תאפה משום הואיל ואי בעי מיתשל עלה ה"ט דכיון דאיפשר לעשות בלא הואיל אין לעשות ע"י הואיל א"כ בשאר י"ט נמי אסור לאפות קודם קריאת שם מ"מ נ"ל הואיל ולגי' רש"י ופי' הוכחנו דאפי' באיפשר נמי שרינן ע"י הואיל וה"ה למש"כ התוס' שם ועי"ל הואיל ואי בעי מיתשל עלה לא שכיח ל"א להתיר כו' ע"כ ולפי"ז אין ראיה לומר דבאיפשר לא אמרי' הואיל א"כ הה"נ בשאר י"ט אף ע"ג דאיפשר לקרות שם קודם אפייה ולהניחה עד הערב וא"צ להואיל אפ"ה שרי לעשות ע"י הואיל ולאפות קודם והה"נ למש"כ התוס' שם בשם רשב"א שנ"ל שדעת רש"י כיון שהסל מצרפן וסופו ליטול א' על כולן נמצא שטרח בדבר שא"ר לאכילה אלא מטעם הואיל שרי דאי בעי לא מפריש חדא לחלה אלא בצע פורתא מכל חדא וחדא וכל חדא וחדא חזיא ליה וכיון דכי נמי לא תקרא לה שם עד שתאפה לא שרי אלא ע"י הואיל ואם יקרא לה שם קודם שתאפה הוו תרי הואיל ותרי הואיל לא אמרינן ע"כ א"כ בשאר י"ט נמי שרי לאפות בלא קריאת שם דהא ליכא אלא חד הואיל ול"ל בה ועי' מ"ש בזה בדיני פסח בס"ד ובא"ח סי' תק"ו, כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף