שאגת אריה/נא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאגת אריה נא

סימן נא

ועתה אבאר בשבת אם חוזר על ציצין שאין מעכבין לאחר שפי' והא וודאי לא מיבעיא לן אם חייב לחזור או לא דהא אפי' בחול אינו חייב לחזור וכמ"ש בסי' הקדום כ"ש בשבת אלא הא וודאי יש לעיין אם רשאי לחזור או לא והטור בי"ד בסי' רמ"ו כתב גבי שבת וחוזר על ציצין המעכבין אע"פ שפי' ועל שאינן מעכבין אם פי' אינו חוזר ואם לאו חוזר ובה"ע כתב דאע"פ שאין מעכבין חוזר אע"פ שפי' וא"א הרא"ש לא כ"כ ע"כ. ונ"ל דה"ט של בה"ע משום דהא דתניא פי' אינו חוזר על שאינן מעכבין במסקנא מוקי לה כרבנן דפליגי עליה דר"י והוא ז"ל ס"ל דהלכ' כר"י משום דסתם לן תנא כוותיה בספ"ב דמגילה (ד' כ) דתנן התם ז"ה דבר שמצוותו ביום נוהג כל היום ואמר בגמ' דלאתויי סידור וסילוק בזיכין אתי וכר"י דאמר אפי' סילק את הישנה שחרית כו' אף זה תמיד ואע"ג דקי"ל דבתרי מסכתי אין סדר למשנה והכא פלוגתא במנחות וסתמא במגילה וי"ל דילמא סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם. מ"מ האי סתמא דמגילה עדיף משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא דהא תנא בסיפא דבר שמצוותו בלילה כשר כה"ל ואמר בגמ' דלאתויי אכילת פסחים ודלא כראב"ע ולדעת קצת פוסקי' הלכה כההיא סתמא אע"ג דאיכא נמי סתמי כראב"ע משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא כמ"ש התוס' והפוסקים ועוד שהרי שם בפ' שתי הלחם (ד' צט) גבי פלוגתא דר"י ורבנן אמר אר"א מדבריו של ר"י נלמד אפי' לא שנה אדם אלא פ"א שחרית ופרק א' ערבית קיים מצות לא ימוש סה"ת הזה מפיך ואפי' לא קרא אדם אלא ק"ש שו"ע קיים לא ימוש כדאמר התם ומשמע דלרבנן לא קיים בזה ל"י ובפ"ק דנדרים אמרי' אר"ג א"ר האומר אשכים ואשנה פרק זה או אשנה מס' זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל ואמר מאי קמ"ל דאפי' זרוזי בעלמא היינו דר"ג קמייתא ומשני הא קמ"ל דאי בעי פטר נפשי' בק"ש שחרית וערבית מש"ה חייל שבועה עליה אלמא רב כר"י ס"ל דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבי' מלא ימוש וש"מ דהלכה כר"י הילכך חוזר נמי על ציצין שאינן מעכבין אע"פ שפי' ואפי' בשבת דלאו אתחלתא אחרית' היא אלא גמר מעשה ראשונה היא וכר"י כנ"ל טעמו של בה"ע. ולפי"ז כ"ש שבחול דחוזר וחייב לחזור בין בחול בין בשבת דכיון דלאו אתחלתא אחריתא היא אלא כגומר מעשה ראשונה חשיב אכתי איכא משום התנאה לפב"מ ולפנינו אכתוב עוד בזה. והרמב"ם פסק דעל שאין מעכבין אינו חוזר בשבת אם פי' ומשמע שאין רשאי לחזור וקשיא לי דלפי"ז וודאי משמע דהלכה כר"י בנו של ריב"ב דע"פ שח"ל בשבת דאינו מפשיט א"ה אלא עד החזה בלבד ולא כולו דהא משהגיע לחזה פורש מן ההפשט ועוסק בהוצאת אימורין והרי ר"י דמויי מדמי להו להדדי וכמש"כ בסי' הקדום והרי הרמב"ם כתב בפ"א מה' ק"פ גבי סדר עשיית פסח ותולין ומפשיטין את כולו ואח"כ כתב חל י"ד להיות בשבת כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ע"כ ש"מ דס"ל דבשבת נמי מפשיט את כולו ואמאי הא כיון דפי' אינו חוזר וגומר וכמ"ש גבי מילה בציצין שא"מ וההיא דפסח פי' הוא וכמו שפירש"י שם מפשיט א"ה עד החזה והיינו פי' דתנן במס' תמיד גבי הפשטו שהיה מתחיל מן הרגלים והיה מפשיט ויורד עד שמגיע לחזה הגיע לחזה חתך את הראש כו' ואח"כ הכרעים ומירק והפשיט כו' ש"מ משהגיע לחזה סילק ידיו מן ההפשט והתחיל להתעסק בניתוח קצת וגבי עולה דכולו כליל מירק והפשיט ומנתח הידים תחילה אחר הראש וגבי פסח נמי משהפשיט עד החזה דיכול להוציא אימוריו בלא נימין קורען ומוציאן מיד וה"ל פי' מן ההפשט וקאר"י שוב אין גומר ומפשיט משום דכיון דפי' הוי חזרה מילתא דאתחלתא לנפשה שלא לצורך גבוה דומיא דציצין דלא מעכבין ע"כ. והשתא התם דליכא משום הת"ל במצות גבי הפשיטו דפסח ואפ"ה אע"פ שפי' חוזר וגומר גבי מילה דאיכא משום הת"ל במצו' כ"ש שאם פי' דחוזר אע"פ שא"מ. אע"ג דלהרמב"ם ליתא להאי ק"ו דהא פי' בסי' הקדום דלפי המסקנא ס"ל דבפי' אין בו משום הת"ל במצו' מ"מ אע"ג דק"ו ליתא אפ"ה לא גרע הא דציצין שא"מ בפי' מפי' מן ההפשט דגבי פסח ומ"ש דגבי פסח גומר ההפשיטו אע"פ שפירש וגבי מילה א"ח בפי' ועוד קשה לי שבפ"ה מהלכות תמידין ומוספין כתב גבי לחם הפנים אלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה בצד טפחו של זה שנאמר לפני ה' תמיד ע"כ הרי שפסק כרבנן א"כ היכא שפי' אתחלתא אחרית' היא ואמאי פסק בע"פ שח"ל בשבת שמפשיטו את כולו הא כיון דפי' א"ח. אלא שבזה י"ל דהרמב"ם לא ס"ל הא דפירש"י דגבי פסח היה פורש מן ההפשט כשמגיע לחזה אלא ס"ל שהיה מפשיט את כולו ביחד ואח"כ היה מוציא את אימוריו ולא היה מפסיק בהוצאת אימורין באמצע ההפשט וה"מ מדבריו להדיא שכתב שם בהלכות ק"פ ותולין ומפשיטין את כולו וקורעו וממחה את קרביו עד שמסיר מהן הצואה והפרש ומוציא את האימורין ונותנם בכלי ע"כ. הרי בהדיא אחר שהפשיט את כולו היה מוציא את אימוריו ולא באמצע ההפשט כמו שפירש"י והשתא ניחא דפסק כרבנן דמפשיט את כולו כיון דלא פי' מן ההפשט ודמי לציצין שא"מ שחוזר עליהן כ"ז שלא פי' אבל מ"מ גופ' דשמעתא דפ' ר"א דמילה קשה לפרש לפי דעת הרמב"ם דא"כ דלא פי' מן ההפשט באמצע להתעסק בהוצאת האימורין וכי פליגי ר"י בנו של ריב"ב ורבנן דידיה בשלא פי' ואפ"ה לר"י אינו מפשיט אלא עד החזה בלבד שיכול להוציא את האימורין ואינו מפשיט את כולו ולפ"ז הה"נ בציצין שא"מ אע"פ שלא פי' אינו חוזר ולרבנן בשלא פי' חוזר כמו גבי ההפשט דה"ל לא פי' ומפשיט את כולו א"כ מ"ק ר"י מאן תנא פי' אינו חוזר ר"י הוא הא לא איירי ר"י בפי' אלא בשלא פי' ואפ"ה ס"ל דא"ח וא"כ ההיא ברייתא דתני בשלא פי' חוזר על שא"מ רבנן היא ולא ר"י אבל בפי' לא ידעינן מאי ס"ל לרבנן ואכתי איכא למיבעי מאן תנא פי' א"ח דהא אינהו לא מיירי בשפי' אלא בשלא פי':

ונ"ל דאע"ג דוודאי סוגיא זו דפ' ר"א דמילה ס"ל דכשמפשיט עד החזה ה"ל פי' מן ההפשט אליבא דר"י וכמו שפירש"י דהא וודאי א"א לפרש בע"א מ"מ ס"ל להרמב"ם דסוגיא דר"פ ר"י (ד' פג) אליבא דרבה ס"ל ע"כ דאין בזה משום פי' מן ההפשט כשמפשיט עד החזה אלא מפשיט כולו ביחד ואח"כ נוטל את האימורין ואינו מפסיק בהן באמצע ההפשט דא"ר התם ר"י דאמר התם עומר היה בא בשבת מג' סאין ובחול מחמש ור"י בנו של ריב"ב דאמר שאינו מפשיט את הפסח בשבת אלא עד החזה אמרו דבר אחד דכמה דאיפשר לא טרחינן ואיכא למידק דהא משמע לר"י טעמא דר"י בנו של ר"י ב"ב הוא הא דאינו מפשיט אלא עד החזה משום דפי' הוא הא בדלא פי' מודה דאע"ג דאיפשר טרחינן כדשמעת ליה גבי מילה דאפי' בציצין שא"מ בדלא פי' חוזר כדתני אההיא ברייתא דמוקי לה ר"י כוותיה וא"כ מ"ק רבה דאיהו ור"י אמרו ד"א הא פליגי בהדדי דהא לדידיה אע"ג דאיפשר טרחינן בדלא פי' ולר"י הא כשקוצר בשבת ג' סאין עדיין לא פי' מן הקצירה ואפ"ה אסור לגמור לקצור עד חמש משום דכיון דאיפשר לא טרחינן ואפי' למאי דדחי הגמ' דברי רבה היינו מט"א ואפי' למאי דדחי הגמ' דברי ר"י בפ' ר"א היינו דרצה להקל אפי' בפי' חוזר גבי מילה משום זה אלי ואנוהו אבל בהא דלא פי' לר"י בנו של ר"י ב"ב לעולם טרחינן וטעמא דאינו מפשיט אלא עד החזה לעולם כדקאי קאי דטעמא משום דפי' והא ל"ל דהא דעומר לאחר שקצר כשיעור ג' סאין הוי לי' כפי' ומש"ה לר"י כיון דאיפשר ל"ט בפי' ושפיר דמי להא דמפשיטו עד החזה ולא יותר דטעמא משום דפי' הוא וכיון דאיפשר לא טרחינן בפי' דהא ליתא דהא במסקנא אמר מאן תנא פי' א"ח רבנן דפליגי עליה דר"י גבי לחם הפני' היא דס"ל דבפי' אתחלת' אחר' היא ומה"ת הוא הא דפי' א"ח דמה"ט לא דחי דילמא גבי מילה משום זה אלי ואנוהו אפי' בפי' חוזר כדדחי מה"ט לדר' יוחנן משום דכיון דמה"ת חשיב ליה לאתחלתא אחרת אא"ל כאן דדחי שבת משום זה אלי ואנוהו וכמ"ש לעיל בסי' נ'. והרי לר"י שמעינן ליה שם בפרק שתי הלחם גבי בן דמא ששאל ממנו כגון אני שלמדתי כהת"כ מהו שאלמוד חכמת יוונית והשיב לו צא ולמוד בשעה שאינו לא מן היום ומן הלילה דס"ל דהא דכתיב לא ימוש הוא דוקא והגית בו יום ולילה וש"מ דלא ס"ל כר"י דהא לדידיה אמרי' התם דבפ"א שו"ע קיים לא ימוש וכמ"ש לעיל וע"כ כרבנן ס"ל ובפי' א"ח מה"ת והרי רבה בתר הכי קאמר התם ר"י ור' חנינא סגן הכהנים דאמרי התם בשבת היה נקצר ביחיד ובמגל א' ובקופה א' ובחול בג' ובג' מגלות ובג' קופות אמרו ד"א והשתא אי אמרת דהא דר"י דמי לפי' דר"ח נמי ע"כ לפי' דמי דאל"כ מאי אמרו ד"א דילמא ע"כ ל"ק ר"י אלא משום דפי' אבל בהא דר"ח דדמי ללא פי' אפי' בשבת ס"ל דבשלשה אע"כ אי הא דר"י דמי לפי' הא דרחס"ה נמי לפי' דמי א"כ היכי דחי התם להא דרבה ע"כ ל"ק ר"י הכא אלא דליכא פרסומי מילתא אבל התם גבי ג' דאיכא פרסומי מילתא כרבנן ס"ל וכי איפשר לומר דמשום פרסומי מילתא מחללינן את השבת בשלשה דה"ל כפי' דאסור מה"ת אלא וודאי הא דר"ח ל"ד לפי' ובע"כ הא דר"י דאמר בשבת היה בא מג' סאין נמי ללא פי' דמי וא"כ היאך ס"ד דרבה בתחילה למימר דר"י ור"י ב"ש ריב"ב אמרו ד"א הא טעמא דר"י ב"ש ר"י משום דפי' הוא ור"י אף על גב דלא פי' ס"ל נמי דל"ט בדאיפשר א"ו ש"מ דס"ל לרבה דכשמפשיט עד החזה אינו פורש מן ההפשט ואפ"ה לר"י ב"ש ר"י אינו מפשיטו יותר דאע"ג דלא פי' כיון דאיפשר ל"ט ה"נ גבי עומר בהא דר"י אע"ג דכלא פי' דמי כיון דאיפשר ל"ט והיינו דקאמ' רבה דאינהו אמרו ד"א והשתא א"ש דפסק הרמב"ם כרבנן אליבא דרבה דמפשיט את הפסח כולו ביחד ואח"כ נוטל את אימורין ואפי' בשבת ש"ד כיון דלא פי' וכדאמרי' גבי ציצין שא"מ בדלא פי' חוזר וא"ת אם לא פי' מן ההפשט עד גמר ההפשט א"כ תקשה לך הא דאמר שם בפ' כל כתבי (דף קי) אר"ח אמר מר עוקבא מאי אהדרו ליה חבריא לר"י ב"ש ר"י ב"ב אם מצילין תיק הספר עם הספר לא נפשיט את הפסח מעורו ופריך מי דמי התם טילטול הכא מלאכה ומסיק דשקיל ליה בברזאי ופירש"י בחתיכות דקות מפסיק וחותך דאין דרך הפשט בכך ולאו מלאכ' הוא אלא שבות ע"כ ולמש"כ מאי ק"ל הכא מלאכה הא כיון דלא פי' מן ההפשט עד גמר כל ההפשט אין כאן משום מלאכה לכ"ע א"ו משהגיע לחזה פי' מן ההפשט וכר' יוחנן ואיכא משום מלאכה לרבנן דפליגי עליה דר"י גבי לחם הפנים והכי פריך והכא מלאכה ודילמא ס"ל לר"י כרבנן ומאי אהדרו ליה חבריא וכיון דסתמא דגמ' אזלא כר' יוחנן דפירש מן ההפשט כשמגיע לחזה ודלא כרבה הכי הילכתא ואמאי פסק הרמב"ם כרבה. אבל אין זו קושיא כי כן דרך הגמ' להקשות סתמא אליבא דאמורא דלה"כ וכה"ג מצינו בריש פ"ב דכתובו' (ד' טז) דפריך סתמא דגמ' וכיון דרוב נשים בתולות נשאות כי לא אתו עדים מאי הוי ואד"ר פריך הכי דאזיל בממון בתר רובא בר"פ המוכר פירות (ד' צב) ואנן קי"ל כשמואל דפליג עליה התם ואמר אין הולכין בממון אחר הרוב וכהנה הרבה בגמרא כמ"ש התוס' והפוסקים בכ"מ מיהו כ"ז כתבתי ליישב דעת הרמב"ם מ"מ אינו מוכרח דאפ"ת הא דר"י דבשבת היה בא מג' סאין ובחול מה' דמי לפי' אפ"ה אין כאן איסור של תורה אי קוצר בשבת ה' סאין דהא א"נ קוצר ג' סאין צריך להרבות בהרקדה ואיכא חילול שבת מ"מ וכמש"ל סי' נ"ט ע"ש:

ונחזור לענייננו לנ"ד אם מותר לחזור בשבת ע"צ שא"מ את המילה לאחר שפירש והנה הראיות שהבאתי לדעת בה"ע נ"ל דיש לדחות אותן דאי משום סתם משנה דספ"ב דמגילה ר"פ לא ס"ל דכה"ג ה"ל הילכתא פסיקתא ופסקו כראב"ע לחומרא דצריך לאכול מצה של אפיקומן קודם חצות וכדאמר בספ"ב דפסחים אכל מצה לאחר חצות לראב"ע לא יצא ומהא דרב גידל אמר רב דפ"ק דנדרים דקאמר הגמ' הא קמ"ל דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית מש"ה חייל שבועה עליה האי אי בעי פטר נפשיה בק"ש דקאמר לאו אקרא דוהגית בו יומם ולילה קאי דהא וודאי לא פטר נפשיה מיניה בק"ש כרבנן דפליגי עליה דר"י אלא אקרא דובשכבך ובקומך קאי דמיניה פטר נפשיה בק"ש וא"ת כיון דלא נפטר בזה מחיובא דוהגית בו יומם ולילה אמאי חייל עליה שבועה וי"ל כמ"ש שם הר"ן שפי' להאי פטר נפשיה אקרא דובשכבך ובקומך קאי וכתב אע"ג דדרשינן ושננתם שיהא ד"ת מחודדין בפיך וק"ש שו"ע לא סגי להכי מ"מ כל מידי דאתא מדרשא אע"פ שהוא מה"ת כיון שאינו מפורש בקרא בהדיא שבועה חלה עליו ע"כ וכ"ש האי קרא דוהגית בו יומם ולילה של"נ בתורה אלא קרא דד"ק הוא דשבועה חלה עליו. ומהתימה על הרא"ש שפי' שם והלא מושבע ועומד הוא דכתיב והגית בו יומם ולילה וא"כ לר"ג פטר נפשיה ממנו בק"ש והיינו כר"י וכ"כ הרא"ש שם כר"ג אלמא קי"ל דאף זה נקרא תמיד וה"ה דאפי' פי' חוזר אף ע"צ שא"מ את המילה דלאו אתחלתא אחריתא היא ובפ' ר"א דמילה פוסק כההיא ברייתא דפי' אינו חוזר והמה תרתי דסתרן אהדדי. מ"מ כבר נתבאר דאין מכאן ראיה לדברי בעל העיטור ואע"ג דקאמר התם בפ' שתי הלחם אר"י משום רשב"י אפי' לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש ודבר זה אסור לאומרו בפני ע"ה ורבא אמר מצוה לאומרו בפני ע"ה אלמא רבא דבתרא הוא ס"ל כר"י מדמקיים לא ימוש בק"ש איכא למימר דרבא לדבריו דרשב"י קא"ל דס"ל דבק"ש קיים לא ימוש ואסור לאומרו בפני ע"ה אדרבה לדידך דס"ל דבק"ש קיים לא ימוש מצוה לאומרו בפני ע"ה ולדידיה גופיה י"ל דס"ל כרבנן דפליגי עליה דר"י ולא קיים בק"ש לא ימוש. עוד איפשר לי לומר בטעמא של בה"ע דאפי' בפי' חוזר על ציצין שאינן מעכבין את המילה אפי' בשבת אע"ג דהלכה כרבנן דפליגי עליה דר"י משום דבפ' האורג (דף קו) ס"ל לר"ש כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ויליף לה מדאיצטריך קרא למישרי מילה הא חובל בעלמא חייב ור"י ס"ל דאפי' מקלקל בחבלה פטור והתם מתקן הוא כדר"א דאמר מ"ל מתקן מילה מ"ל מתקן כלים ולר"י י"ל באם חוזר בשבת על ציצין שאין מעכבין אפי' לאחר שפי' ל"ל בה כיון דמקלקל בחובל פטור דשרי רחמנא מילה בשבת אינו אלא משום מתקן מילה היינו דוקא בציצין המעכבין הוא דה"ל מתקן מילה אבל בשאינן מעכבין ל"ל בה דאין כאן משום מתקן מילה כיון דמה"ת א"צ לחזור עליהן ואע"ג דאיכא איסורא מדרבנן במקלקל בחבלה אפי' לר"י ס"ל לבה"ע כיון דמדרבנן צריך לחזור בחול על ציצין שאינן מעכבין אע"פ שפי' אלמא מדרבנן מילה נוהג בהן אתי מצות מילה דרבנן ודחי שבת במקלקל בחבורה דרבנן כמו שמצות מילה של תורה דוחה שבת במלאכה של תורה במתקן מילה ה"נ דרבנן דחי איסורא דרבנן והא דתניא פי' אינו חוזר על ציצין שאינן מעכבין ר"ש הוא דמקלקל בחובל חייב ולא אתי מצות מילה של דבריהם ודחי מלאכה של תורה דמקלקל בחבלה חייב ובעל העיטור פוסק כר"י הילכך חוזר נמי על ציצין שאינן מעכבין אפי' לאחר שפי' מ"מ הא כבר נתברר היטב בסי' הקדום לדעת הרמב"ם שלאחר שפי' אפי' בחול א"צ לחזור על שאינן מעכבין א"כ ממילא בשבת איסורא נמי איכא משום שבות, כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף