שאגת אריה/מה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שאגת אריה TriangleArrow-Left.png מה

סימן מה

ובהא דהיה משכים לצאת לדרך כתב שם הטור ואם צריך לילך לדרך יכול להניחן קודם זמנם בלא ברכה ולכשיגיע זמנם ממשמש בהן ומברך. והר"פ כתב כיון דקי"ל לזת"ה אלא שאין להניחן בלילה משום גזירה שמא ישן בהן מי שרוצה לצאת לדרך יכול להניחן קודם זמנן ולברך עליהן מיד וא"א לא כתב כן ע"כ. משמע דס"ל להר"פ דהא דתנן השכים לצאת לדרך מניחן וכשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך דהיינו כמ"ד לילה לאו זמן תפילין היא אבל למאי שהוכחתי דהני תנאי ואפי' ת"ק ס"ל לז"ת אפ"ה אין מברך עליהם עד שיגיע זמנם דכיון דרבנן גזרו שלא להניח תפילין בלילה לכתחילה אע"פ דבהיה משכים לצאת לדרך שרי להניחם מפני שמירתן אין ראוי לברך עד שיגיע זמן הנחתן מדרבנן. וה"נ משמע לי מדברי רש"י שכתב תפילין שהניחן קודם עלות השחר מברך עליהן משעת הנחתן משעת זמן הנחתן דאמר בפ"ק דברכות בק"ש אחרים אומרים משיראה חבירו ברחוק ד' אמות ואמר התם לתפילין כאחרים כלומר להנחת תפילין כאחרים ע"כ והרי לאחר עה"ש לכ"ע יממא הוא וזמן תפילין הוא מה"ת אפי' למ"ד לילה לזת"ה ואפ"ה אין מברך עליהם עד שיגיע זמן הנחתן של דבריהם שהוא משיראה את חבירו רחוק ד"א ול"א כיון שהתירו לו להניחן קודם לזמן הזה לכתחילה הוא מפני שמירתן אע"פ שלפרש"י הני תנאי ס"ל ללזת"ה מה"ת מ"מ ה"ל לברך עליהן לאחר שעע"ה מיד דהגיע זמן הנחה של תורה ולמה אין מברך עליהן עד שיראה את חבירו ברחוק ד"א א"ו אע"פ שהתירו לו הנחה מ"מ אין לברך עד שיגיע זמן הנחה של דבריהם לכתחילה ולישנא דברייתא הכי משמע מדנקט מניחן וכשיגיע זמנן מברך ולא קתני וכשיעלה עה"ש ממשמש בהן ומברך. ש"מ דאינו מברך עד שיגיע זמן של דבריהן קאמר ודוחק לחלק בין הא דהניחם קודם זמנם של תורה למאי דס"ל לרש"י דהני תנאי ס"ל ללזת"ה וא"א לו לברך בשעת הנחתן הילכך ממתין מלברך עד שיגיע זמן דדבריהם הואיל דא"י לברך בשעת הנחה דאין זמנם כל עיקר לפיכך ממתין מלברך עד עיקר זמנם. אבל למאי דקי"ל לילה זת"ה ובשעת הנחה מצוותן מה"ת הואיל ויכול לברך מיד בשעת הנחה שמניח ברשות חכמים בשביל שמירתן למה לו להמתין מלברך עד עיקר זמן דדבריהם דאין אלו דברי' של טעם דאם איתא דראוי להקדים ולברך לכתחילה קודם עיקר הנחתן כל היכא שמניח ברשות ל"ש אם מניחן בזמן הנחתן של תורה ל"ש אם מניחם קודם זמן של תורה מ"מ כשמגיע זמן של תורה לאח"כ ראוי להקדים ולברך עליהן מיד ולא לאחר עד זמן עיקר הנחה של דבריהם. א"ו ש"מ דאפי' במניחן ברשות לא חילקו חכמים ואינו מברך עליהן עד זמן הנחה של דבריהם לכתחילה לכל אדם. ועוד נ"ל דדברי הר"פ אפי' כשיטת התוס' נמי לא אתיא דהא לדבריהם ז"ל ר"י וחכמים ס"ל דלילה זת"ה אלא ת"ק לחוד הוא דס"ל לילה לזת"ה ומדפליגי ר"י וחכמים אסוף זמן הנחתן דלת"ק משתשה"ח צריך לחלצן ולר"י וחכמים א"צ לחלצן עדיין עד לאחר זמן ואלו אתחילת זמנם דקאמר ת"ק תפילין מאימתי מב"ע כו' וכשיגיע זמנם ממשמש בהן ומ"ע אלמא ס"ל דאין לברך עליהן עד שיאיר היום ל"פ עליה אע"ג דס"ל לילה זמן תפילין הוא לפי שיטה זו ואי למ"ד לילה זת"ה מברך עליהם מיד כשמניחם בלילה ביוצא לדרך א"כ ה"ל לר"י וחכמי' ליפלוגי את"ק ברישא כדאיפליגי עליה בסיפא מה"ט גופי' משום דלזת"ה. אלא וודאי אף על גב דס"ל לזת"ה מ"מ אין ראוי לברך עליהן קודם זמנם אפי' כשמניחם בלילה ברשות כגון הא דיוצא לדרך. וא"א להעמיד סברת הר"פ אלא לשיטת רש"י והרמב"ם דלשיטתם כ"ע אפי' לר"י וחכמים ס"ל דלילה לזת"ה מה"ת אלא בד"א בהנחה לכתחילה אבל בחליצה א"צ מה"ת. ולשיטה זו י"ל דלמאי דקי"ל לזת"ה במניח ברשות חכמים כגון ביוצא לדרך מברך עליהם נמי מיד כשמניחם בלילה. ועוד אני אומר דאפי' לשיטת הרמב"ם ליתא להא סברא דהר"פ דכיון דס"ל ז"ל דמה"ת אפי' לשמרן אסור להניחן לכתחילה בלילה ע"כ היה משכים לצאת לדרך מניחן דקתני היינו במשכים לאחר שעלה עמוד השחר דהגיע זמן הנחה של תורה דמשעלה עה"ש יום הוא ועדיין זמן הנחה של דבריהם שהוא משיראה את חבירו ברחוק ד"א ויכירנו עדיין לא הגיע דאלו למשכים בלילה א"א להניחן לכתחילה לדעת הרמב"ם בשום ענין אפי' במתיירא שלא יאבדו נמי איכא איסורא דאורייתא למאי דפסק דלא כר"א דאמר ואם לשמרן מותר וכמשכ"ל וכיון דאפי' במניחן לאחר שעלה עה"ש ברשות חכמים אפ"ה אינו מברך עליהן עד שמגיע זמן הנחה דדבריהם ה"ה לדידן דקי"ל לזת"ה מה"ת אלא דרבנן גזרו עליה דאפי' במניחן בלילה ברשות חכמים ביוצא לדרך דאין לברך עליהם עד שיגיע זמן הנחתן דדבריה' וא"א לקיים סברת הר"פ אלא לשיטת רש"י לחוד דס"ל הני תנאי כולן ס"ל לילה לזת"ה וכל לשמרן מותר. דלפ"ז איפשר לפרש דהאי היה משכים לצאת לדרך דקתני במשכים קודם אור היום ומש"ה אינו מברך בשעת הנחתן אף ע"ג דמניח ברשות כדי לשמרן דמותר לשיטת רש"י. מ"מ כיון דלילה לאו זמן תפילין מה"ת א"א לברך עליהם באותו שעה כשמניחן אבל למאי דקי"ל לילה ז"ת היא כיון דמניחן ברשות מברך נמי עליהן. מ"מ כבר נתברר דאפי' רש"י גופיה בתפילין לא ס"ל הא דהר"פ ז"ל:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף