שאגת אריה/מג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שאגת אריה TriangleArrow-Left.png מג

סימן מג

ועתה אבאר אם לילה זמן תפילין היא או לא בפ' הקומץ אמר ת"ר תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן כיצד היה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו מניחן וכשיגיע זמנם ממשמש בהן ומברך עליהן ועד מתי מניחן עד שתשקע החמה רי"א עד שתכלה רגל מן השוק וחכ"א עד זמן שינה ומודים חכמים ור"י שאם חלצן לצאת לב"ה או ליכנס לבית המרחץ ושקעה חמה שוב אינו חוזר ומניחן ופי' התוספות ר"י וחכמים ס"ל דלילה זמן תפילין אלא חיישינן שמא ישן בהן ועבד ר"י הרחקה טפי מדרבנן ע"כ. ומשמע מדבריהן דר"י וחכמים הוא דס"ל דלילה זמן תפילין אבל ת"ק ס"ל דלילה לאו זמן תפילין. והא דקאמר ת"ק היה משכים לצאת לדרך ופרש"י ומתיירא שמא יאבדו מניחן אע"ג דלמ"ד לילה לאו זמן תפילין המניחם בלילה עביד איסורא דאוריי' שעובר על אזהרת דושמרת וכמש"כ הא אמר לקמן אר"א ואם לשמרן מותר ופירש"י ואם לשמרן שלא יאבדו מותר להניחם אפי' לאחר שקיעת החמה ע"כ. וכיון דמתיירא שלא יאבדו הוא דמניחן היינו לשמרן ומותר להניחן לכ"ע אפי' למ"ד לילה לאו זמן תפילין אלא שלפי"ז ק"ל דא"כ ר"א דאמר אם לשמרן מותר מאי קמ"ל הא בהדיא תניא הכי. וי"ל כדפירש"י תפילין שהניחן קודם עלות השחר מברך עליהן משעת הנחתן משעת זמן הנחתן דאמר בפ"ק דברכות בק"ש אחרים אמרו משירא' חבירו ברחוק ד"א ואמר התם לתפילין כאחרים כלומר הנחת תפילין כאחרים ע"כ. הרי שזמן תפילין אינו כשהאיר היום מיד ועלה עמוד השחר אלא לאחר זמן משיראה חבירו ברחוק ד"א וא"כ הא דתניא היה משכים לצאת לדרך יש לפ' במשכים ביום לאחר עה"ש דשוב אין איסור להניחם דהא קי"ל משעלה עה"ש יממא הוא וזמן תפילין הוא מה"ת אלא שעדיין לא הגיע זמן של דבריהם שהוא משיראה את חבירו ברחוק ד"א ויכירנו הילכך מותר להניחן בשביל שלא יאבדו. אבל להניחן בלילה דאיכא איסורא דאורייתא סד"א אפי' לשמרן בשביל שלא יאבדו נמי אסור קמ"ל ר"א דשרי ואל תתמה על מה דפי' דהיה משכים לצאת לדרך דתניא דמיירי לאחר שעלה עמוד השחר. דכה"ג מצינו לישנא דהיה משכים דאין פי' בהשכמה קודם היום אלא שהשכים והקדים לצאת קודם זמן הקבוע לדבר זה דאיירי ביה. דהכי תניא בס"פ ת"ה (ד' ל) השכים לצאת לדרך מביאים לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה וכשיגיע זמן ק"ש קורא. והאי השכים לצאת לדרך ע"כ פי' לאחר ע"ה וקודם זמן ק"ש דאלו קודם ע"ה אינו יוצא ידי חובת שופר ולולב ומגילה כדתנן בספ"ב דמגילה (ד' כ). ויש ללמוד לפי שיטת התוס' דלמ"ד לילה זמן תפילין ליכא למ"ד שצריך לחלצן מדרבנן תיכף לאחר שקיעת החמה אלא לר"י כדאית ליה ולחכמים כדא"ל אבל עד אותו זמן ל"ג רבנן משום שמא ישן ויפיח בהן. והא דקאמר ת"ק עד מתי מניחן עד שתשקע החמה ותו לא ה"ט משום דס"ל לילה לאו זמן תפילין היא ומ"מ אפי' למ"ד לילה זמן תפילין מודה דאסור להניחן לכתחילה משתשקע החמה מדרבנן כדקתני סיפא מודים חכמים ור"י שאם חלצן כו'. וה"נ משמע מהא דאמר אביי בספ"ק דביצ' (דף טו) היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו ופי' שם התוס' דמיירי בחול הואיל ושק"ה יש לו לסלקן וקמ"ל לילה לאו זמן תפילין ע"כ. ומדמוקי להא דאביי כמ"ד לילה לאו זמן תפילין ש"מ דאי לילה זמן תפילין ליכא למ"ד דצריך לחלצן מדרבנן משת"ה דאל"כ ל"ל לאוקמי הא דאביי דלא כהילכתא דהא לדעת התוס' קי"ל לילה זמן תפילין וכמ"ש לקמן. וק"ל לפי"ז דאמר התם אר"נ הלכה כר"י ר"ח ורבה בר"ה מצלו בהו באורתא ופריך ומי א"ר בר"ה הכי והא"ר בר"ה ספק חשיכה ספק אינה חשיכה לא חולץ ולא מניח הא וודאי חשיכה חולץ ומשני התם בע"ש איתמר. והשתא למאי דס"ד דהא דאמר רבה ספק חשיכה כו' מיירי בחול ומדודאי חשיכה חולץ ע"כ כת"ק ס"ל דאמר עד מתי מניחן עד שתשקע החמה ולא יותר ואס"ד דלת"ק לילה לאו זמן תפילין והרי למ"ד לילה לאו זמן תפילין עובר עליהן מה"ת בלילה באזהרה דושמרת א"כ ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אמאי אינו חולץ הא כיון דספק לילה וחשיכה הוא ה"ל ספיקא דאורייתא דילמא לילה היא וקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא והרי להתוס' אין לחלק בהא איסורא דהנחת תפילין בלילה למ"ד לאו זמן תפילין הוא בין הנחה לחליצה ושניהן אסורין מה"ת שהרי פי' שם אהא דבני מערבא מברכי בתר דמסלקי תפילין לשמור חוקיו דדוקא כשמסלקין סמוך לשקיעת החמה דדרשינן ימים ולא לילות ומחוייב לסלקן כדאמר בסמוך הניח תפילין אחר שק"ה עובר בעשה ע"כ. אלמא מחוייב לסלקן ולחלצן מה"ת למ"ד לילה לאו זמן תפילין וא"כ בספק חשיכה אמאי אינו חולץ מספיקא. וי"ל בדוחק דהאי מקשה לא אסיק אדעתיה הא דר"א ור"י דלקמן דהמניח תפילין אחר שקיעת החמה שיהא עובר בלאו או בעשה אלא ס"ד דמחיובא קא ממעט קרא ללילות מן התפילין אבל אם מניחן ל"ל בה ובמסקנת הסוגיא אמר אמר רבינא הוי יתבינא קמיה דר"א וחשך והניח תפילין וא"ל לשמרן קא בעי להו מר וא"ל אין וחזיתא לדעתיה דלאו לשמרן הוא בעי וסבר הלכה ואין מורין כן. וכתבו התוס' בספ"ב דעירובין (ד' כו) דקי"ל כר"ע דאמר לא נאמרה חוקה זו אלא לענין פסח בלבדו ובהקומץ רבה פסקינן דליל' זמן תפילין עד שעת שינה ור"א ורבינא מסקי התם הלכה ואין מורין כן אלא כל הלילה זמן תפילין כר"ע דשמעתין ע"כ. ואני תמה על מש"כ דבהקומץ פסק דלילה זמן תפילין עד שעת שינה דהא ליכא מ"ד הכי שהרי לל"ק דר"נ אמר' התם הלכה כר"י איכא דאמרי אר"נ אין הלכה כר"י והא ר"ח ורבה בר"ה מצלו באורתא ההיא פליגי. הרי לל"ק הלכה כר"י אין זמן תפילין מדרבנן בלילה אלא עד שתכלה רגל מן השוק דקדים לזמן שינה כמש"כ התוס' בהקומץ וכמשכ"ל ואפי' ללישנא בתרא דאר"נ אין הלכה כר"י לאו למימרא דהלכה כחכמים דאמרי עד זמן שינה דא"כ מאי פריך והא ר"ח ורבה בר"ה מצלו בהו באורתא ול"ל למימר ההיא פליגא. הא למאי דפסק ר"נ כחכמים עד זמן שינה נמי שפיר מצלו בהו באורתא. אלא וודאי הא דאר"נ אין הלכה כר"י לומר דהלכה כת"ק דמניחן עד שתשקע החמה ותו לא וכמ"ש התם התוס'. והא ר"ח ורבר"ה מצלו בהו באורתא. פשיטא ליה הא דקאמר ר"נ אין הלכה כר"י לאו משום שיהא הלכה כחכמים דא"כ לימא הלכה כחכמים אלא למימר דהלכה כת"ק והא דלא אמר הלכה כת"ק לפי שהדבר שנוי סתם ולא נזכר בו לא לשון רבים ולא לשון יחיד ע"כ. ונ"ל כיון דלל"ב לא אמר ר"נ הלכה כר"י אלא אדרבה אין הלכה כר"י אמר אע"ג דליתא להא דס"ל להאי לישנא דהלכה כת"ק דלילה לאו זמן תפילין גם להא דאביי דספ"ק דביצה דס"ל נמי הכי אלא כר"א דס"ל לילה זמן תפילין דבתראה הוא. מ"מ כיון דלהאי לישנא לא אמר הלכה כר"י הדרינן לכללין דיחיד ורבים הלכ' כרבים. ועוד דקי"ל בשל סופרים הלך אחר המיקל וזמנם של חכמים מאוחר משל ר"י הילכך הלכה כחכמים דזמן תפילין עד זמן שינה ואפשר שלזה כיוונו התוס' בעירובין אלא שקיצרו בלשונם:

ודע שלשיטה זו של התוס' נראה דל"ג כגירסת נוסחא דידן בההיא עובדא דר"א חשך והניח תפילין דמשמע דהניח לכתחילה אחר שחשיכה דהא ליתא דהא כ"ע מודו דאסור להניחן לאחר שתש"ה כדתניא ומודים ר"י וחכמים שאם חלץ כו' אינו חוזר ומניחן ור"א דעבד כמאן אלא ה"ג חשך ולא סלק תפילין וכתב הרא"ש שכן גי' הרי"ף ולפנינו יתבאר זה היטב בס"ד אבל רש"י נ"ל שיש לו שיטה אחרת בההיא שמעתא דאהא דקאמר שם מודים חכמים ור"י שאם חלצן כו' אינו חוזר ומניחן פי' דלילה לאו זמן תפילין היא כדאמר לקמן ע"כ. הרי דכולהו תנאי דההיא ברייתא ס"ל דלילה לאו זמן תפילין לפיכך כ"ע מודו שאם חלצן אינו חוזר ומניחן ול"פ אלא במונחין עליו כבר מבע"י אימתי צריך לחלצן. ולדידיה ז"ל נ"ל דהא דאמרינן המניח תפילין לאחר שק"ה דעובר על אזהרת ושמרת היינו דווקא במניחן לכתחילה אבל במונחים ועומדי' מבע"י ל"ל בה וא"צ לחלצן מה"ת וכשיטת הרמב"ם שאכתוב לקמן בס"ד אלא דרבנן גזרו עלייהו לחלצן לר"י משתכלה רגל מן השוק ולחכמים מזמן שינה. מ"מ לת"ק דאמר עד מתי מניחן עד שתש"ה יש לי להסתפק מאי ס"ל אי ס"ל דמה"ת צריך נמי לחלצן בלילה כיון דלאו זמן תפילין היא כמו שאסור להניחן לכתחילה ובהא נמי פליג אר"י וחכמים דס"ל אע"ג דלילה לאו זמן תפילין ה"מ שלא להניחן לכתחילה אבל א"צ לחלצן מה"ת או דילמא בחליצה מודה ת"ק דא"צ מה"ת והא דחליץ להו משת"ה היינו מדרבנן שגזרו משת"ה גזירה שמא ישן בהן ואין אסור מה"ת אלא בהנחה לכתחילה בלבד. ומה שהכריחו לרש"י לפרש כן ולא פי' דכ"ע ס"ל לילה זמן תפילין כר"ע דהלכתא כוותיה אלא דרבנן גזרו עליה משום שמא ישן בהן נ"ל משום דק"ל דאי מדרבנן מה בין חליצה להנחה דבהנחה מודים ר"י וחכמים שאינו מניח משתשקע החמה ובחליצה מאחרים למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' אי איכא למיגזר משק"ה מיד בהנחה לשמא ישן בהן ה"נ נגזור נמי בחליצה ואי ליכא למיגזר בחליצה יניח נמי לכתחילה משתש"ה עד שתכלה רגל מן השוק לר"י ועד זמן שינה לרבנן לפיכך פי' דהנחה אסורה מה"ת דלילה לאו זמן תפילין היא. והרי משתש"ה הוי לילה ואסור להניחן אבל חליצה אינו אלא מדרבנן ומשום שמא ישן בהן ולא גזרו עליו אלא לאחר זמן לכל חד כדאית ליה. ולפ"ז יש להסתפק עוד בטעמא של ת"ק דא"ל אע"ג דר"י וחכמים דמחלקין בין חליצה להנחה ע"כ ס"ל דהנחה ד"ת וחליצה מדבריהן מ"מ ת"ק דלא מחלק בין חליצה להנחה ואוסר שניהם מש"ה י"ל דס"ל דלילה זמן תפילין וכר"ע דהכא אלא שאוסר שניהם משק"ה ואילך מדרבנן גזיר' שמא ישן בהן אלא דס"ל דמשק"ה ואילך חיישינן לשמא ישן בהן וגזרינן ולשיטת רש"י לק"מ אהא דפריך אהא דרבה דמצלי בהו באורתא מדא"ר ספק חשיכה ספק אינה חשיכה לא חולץ הא וודאי חשיכה חולץ וכת"ק דמ"מ בספק חשיכה אינו חולץ אפי' את"ל לת"ק לילה לאו זמן תפילין ה"מ להניח אבל לחלוץ אינו אלא מדרבנן וספיקו להקל. ולמאי דס"ד הא פשיטא דמודה ת"ק בחליצה דאינו אלא מד"ס מ"מ למאי דמשני ההיא בע"ש איתמר אכתי איכא למימר דלת"ק חליצה נמי מה"ת הוא. ומ"מ לשיטת רש"י כל לשמרן אפי' להניח נמי שרי שהרי אהא דתפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן כיצד הי' משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו מניחן מפ' תפילין שהניחם קודם עלות השחר וש"מ שאם מתיירא שלא יאבדו דהיינו לשמרן מותר להניחן קודם עלות השחר. וה"נ פי' בהא דר"א אם לשמרן שלא יאבדו מותר להניחם אפי' לאחר שקיעת החמה ע"כ. והא דפירש"י גבי עובדא דר"א קסבר הלכה דלילה זמן תפילין היא ואין מורין כן שמא ישכחם וישן בהן מדקא"ל לשמרן קא בעינא ע"כ. ומדפי' קסבר הלכה דלילה זמן תפילין מכלל דמ"ד לילה לאו זמן תפילין לא שפיר דמי למיעבד הכי ש"מ דאפילו במונחים עליו מבע"י צריך לחלצן משחשיכה למ"ד לילה לאו זמן תפילין. נ"ל דרש"י ל"ג בההיא עובדא דר"א וחשך ולא סלק תפילין את"ל דלכ"ע אפי' לת"ק אפי' אי לילה לאו זמן תפילין מ"מ א"צ לחלצן מה"ת. אלא גרס כגיר' הס' שכתב הרא"ש וחשך והוי מנח תפילין וגיר' הס' שלנו וחשך והניח תפילין ושני הגי' ר"א הן ופי' שהניח לכתחילה תפילין לאחר שתחשך וש"מ דלילה זמן תפילין דאי לאו זמן תפילין הא עבר על אזהרת דושמרת כיון שהניחם לכתחילה והיינו דקא"ל לרבינא לשמרן בעינא דלשמרן שרי אפי' להניח לכתחילה אפי' למ"ד לילה לאו זמן תפילין היא. ויש לי להביא ראיה להאי פי' דאפי' למ"ד לילה לאו זמן תפילין מה"ת ה"מ בהנחה אבל לחליצה ל"ל בה מהא דאמר בירושלמי פ' היה קורא ר' אבוה בשם ר"א הנותן תפילין בלילה עובר בעשה מ"ט ושמרת את החוקה כו' ימים ולא לילות ימימה פרט לשבת ויו"ט. והא רבי אבוה יתיב ומתני ברמשא ותפילין עלוהי ומשני מצדדין היה וכמין פקדון היו בידו. ואית דבעי מימר לא אמר אלא הנותן אבל אם היה עליו מבע"י מותר. הרי בהדיא להאי שינויא דא"ע עליהם אלא בהנחה אבל חליצה ל"ל בה וכשיטת רש"י והרמב"ם ז"ל:

ולהרמב"ם יש שיטה אחרת שכ' בפ"ד מה"ת זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה כו' עד שבת וי"ט הן עצמן אות וכמשכ"ל סי' מ"א עוד כתב מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפי' הן עליו כל הלילה מותר ואין מורין דין זה לרבים אלא מלמדין את הכל שלא יניחו תפילין עליהן בלילה אלא יחלצו אותן משתשקע החמה וכל המניח לכתחילה אחר שתשקע החמה עובר בלאו שנא' ושמרת את החקה הזאת וגו' מימים ימימה. עוד כתב ואם לא חלץ תפילין מששקעה החמה מפני שלא היה לו מקום לשמרן ונמצאו עליו כדי לשמרן מותר ע"כ פסק כרי"ה דלילה לאו זמן תפילין בד"א להניח אבל לחלוץ א"צ אלא שאין מורין כן. וכתב עליו הכ"מ שטעמו שפסק כרי"ה הוא כיון דהני תנאי דברייתא דעד מתי מניחן כולהו ס"ל לילה לאו זמן תפילין הכי קי"ל דאין הלכה כר"ע מחביריו ואיני יודע מי הגיד לו דהני תנאי ס"ל לילה לאו זמן תפילין הא לשיטת התוס' ר"י וחכמים ס"ל לילה זמן תפילין ואיפשר דת"ק נמי ס"ל דלילה ז"ת מה"ת וכמשכ"ל. ובעובדא דר"א העתיק הכ"מ חשך ולא סלק תפילין. וכתב דהא דאר"א ואם לשמרן מותר היינו שאין צריך לחלצן אבל להניח לכתחילה לא כדמשמע מעובדא דר"א ע"כ. ואיני יודע היאך משמע מעובדא דר"א אפי' לפי גירסא זו דלהניח לכתחילה כדי לשמרן שאסורה. דהא י"ל מעשה שהיה כך היה. וגם א"א לפרש הא דר"א אם לשמרן מותר אחליצה לחוד קאי ולא אהנחה שהרי ההיא מימרא דר"א אאידך מימרא דר"א קאי שאמר לפני זה דהמניח תפילין לאחר שקיעת החמה עובר בעשה. והרי לדעת הרמב"ם אינו עובר אלא בהנחה ולא בחליצה ועלה קאי ואם לשמרן מותר ואינו עובר בעשה אלמא אפי' לכתחילה מותר להניח כדי לשמרן. ועוד שא"א לפרש לדעת הרמב"ם האי לשמרן אחליצה קאי ולא אהנחה דא"כ מאי איריא לשמרן אפי' שלא לשמרן א"צ לחלוץ אפי' למ"ד לילה לאו זמן תפילין אלא שאין מורין כן לדעת הרמב"ם כעובדא דר"א והרי אכתי לא איירי הש"ס אי מורין כן או לא וא"כ מאי לשמרן מותר דקאמר ר"א ואהייא קאי ונ"ל שהרמב"ם מפרש כשיטת רש"י שכתבתי דהני תנאי ר"י וחכמים ס"ל לילה לאו זמן תפילין הילכך מודו דלאחר שקיעת החמה אינו מניח מה"ת אבל בחליצה ליכא איסורא מה"ת אלא מדרבנן לפיכך א"צ לחלוץ משת"ה מיד אלא לאחר מכאן כל חד כדא"ל. וכבר בארתי טעמו של רש"י שמפרש כן אלא שכבר כתבתי שטעמו של ת"ק לא נתברר אי ס"ל בין חליצה בין הנחה אסור מה"ת או שניהם מדרבנן דס"ל לילה זמן תפילין אלא דרבנן גזרו אפי' אחליצה משת"הח שמא ישן בהן. א"נ ס"ל דהנחה אסורה מה"ת כר"י וחכמים וחליצה לחוד מדרבנן. ואיפשר דס"ל להרמב"ם דטעמו של ת"ק הכי דכל למעוטי במחלוקת מתנאי דהאי ברייתא עדיף לן. נמצא הני תלתא תנאי ורי"ה ס"ל לילה לאו ז"ת. ור"ע ור"מ ור"י ס"ל שם בעירובין דלילה זמן תפילין. וה"נ ס"ל לר' נתן התם דאמר הניעור בלילה רצה חולץ רצה מניח ויונתן הקיטוני דפליג עליה התם ואמר אינו מניח תפילין בלילה ליכא למיקם אטעמא דידיה אי מה"ת אינו מניח דלילה לאו זמן תפילין אי מדרבנן. ואע"ג דה"ל ד' תנאי כנגד ד' תנאי מ"מ דחכמים עדיפא לן דרבים נינהו. ואע"ג דהאי פלוגתא דת"ק ור"ג דהמוצא תפילין מפ' הגמרא בתרי לישני דכ"ע שבת זמן תפילין ואפי' לההוא לישנא דמפ' דפליגי אי שבת זמן תפילין או לא. מ"מ הא להאי לישנא נמי הא ס"ל לת"ק שבת זמן תפילין וא"כ לא דרשי לחוקה זו בחוקת תפילין אלא בחוקת הפסח ואע"ג דקי"ל שבת לאו זמן תפילין י"ל דה"ט משום דר"ע דיליף לה מוהיה לאות אבל לילה ז"ת מ"מ חכמים דהכא עדיפא לן מת"ק דהתם דאיפשר לומר ר"מ הוא כדאמרי' התם ועוד איכא התם חד לישנא דמוקי ליה דכ"ע שבת לאו זמן תפילין כדס"ד התם ובדר"ש ב"י פליגי. ועוד להאי לישנא דאר"נ הלכה כר"י ס"ל לילה לאו זמן תפילין. ואפי' להאי לישנא דאמר אין הלכה כר"י וכת"ק ס"ל הא פי' דת"ק נמי ס"ל לילה לאו זמן תפילין. גם ר"י ור"א דאמרי המניח תפילין אחר שקה"ח עובר בלאו או בעשה הכי ס"ל. ועוד הא דאביי דהיה בא בדרך ותפילין בראשו פירשו התוס' דבחול איירי וס"ל לילה לז"ת וכיון דכל הני תנאי ואמוראי הכי ס"ל דלילה לאו זמן תפילין ס"ל להרמב"ם דאין לדחות את כולן מהלכה. וההיא עובדא דר"א ע"כ י"ל דל"פ. והא דקאמר קסבר הלכה ואין מורין כן לאו למימרא קסבר הלכ' דלילה זמן תפילין. אלא ה"פ לדעת הרמב"ם קסבר הלכה דא"צ לחלצן אם היו עליו מבע"י אף ע"ג דלילה לאו זמן תפילין ודלא כת"ק דר' יעקב וחכמים ואין מורין כן. וגרס בההיא עובדא דר"א חשך ולא סלק תפילין וכגירסת הרי"ף אבל בהנחה לכתחילה מודה ר"א דאסור מה"ת מושמרת. זהו טעמו של הרמב"ם בדין הנחת תפילין ואפי' לשמרן אוסר הרמב"ם בהנחה בלילה מה"ת ודלא כר"א דאמר לשמרן מותר אפי' בהנחה. ולא התיר הרמב"ם בלשמרן אלא דא"צ לחלצן ומורין כן וכמו שפירש הכ"מ. אבל בהנחה דאסור מן התורה אפי' לשמרן אסור:

ונ"ל דה"ט דלא פסק הרמב"ם כר"א דאמר אם לשמרן מותר ואפי' להניחם לכתחילה בלילה לר"א מותר וכמ"ש למעלה משום דמשמע ליה ז"ל הא דאר"א אם לשמרן מותר היינו שאינו מניחן לשם מצוה דלא אסרה תורה להניחן בלילה אא"כ מניחן לשם מצוה. שהרי מושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ילפינן דימים ולא לילות. ולא אסרה תורה לילות אלא דומיא דימים מה ימים אתה משמר את חוקת תפילין למצוה אף לילות דאזהר קרא עלה שלא להניחן היינו דוקא במניחן לשם מצוה כיון דריבויא דימים ומיעוטא דלילות גלי לן רחמנ' בחד קרא ע"כ אית לן למידרש למיעוטא דומיא דריבויא. וכל שאינו מניח בלילה לשם מצוה ל"ל בה וכל שלא לשם מצוה לשמרן קריא ליה משום דאין דרך להניחן או לשם מצוה או בשביל לשמרן ובלא"ה אין דרך להניחן. דאי תימא דאפי' שלא לשם מצוה נמי אסור להניחן ובלשמרן דוקא הוא דקשרי ר"א דקרא דושמרת אכל גווני אזהר חוץ מלשמרן. תקשה לך מנ"ל לר"א להוציא מכלל אזהרה דקרא אתי לשמרן אטו שמירה מי רמיזא באורייתא להיתרא יותר מכל גווני דאזהר רחמנא עלייהו אלא וודאי כדאמרן דכל שמניח שלא לשם מצוה שרי ולא אזהר רחמנא אלא במניח בלילה לשם מצוה לבד ומטעמ' דאמרן וכיון דהאי לשמרן דשרי ר"א היינו כדפי' במניחן בלא כוונת מצוה יש ליתן טעם נכון דפסק הרמב"ם דלא כר"א אלא בכל גווני אסור להניחן משום דיש להקשות מנ"ל לר"י ור"א דאמרי כל המניח תפילין עובר בלאו או בעשה וקא מוקים לה לאזהרת ושמרת דאזהר רחמנא דדיוקא דקרא דימים דקא ממעט לילות ולא קאי אזהרת ושמרת אגופיה דקרא כלל דמיירי מימים אדרבה ה"ל לאוקמי אזהרת ושמרת דקאי אמאי דאיירי גופיה דקרא מן ימים בהדיא ואזהר' קרא ושמרת אמצות תפילין ביום דוקא ולא קאי אזהרה אלילה דאיירי ביה דיוקא דקרא כלל ולא מיעט רחמנא לילות אלא מחוב כמו שמיעט רחמנא כסות לילה מציצית מוראיתם אותו אבל איסורא ליכא ואם בא להניח תפילין בלילה ל"ל בה. חדא דכל כמה דאיפשר לן לאוקמי אזהרה דקרא לגופיה לית לן לאוקמי לדיוקא כמ"ש הרא"ש במ"ק גבי אבל לשלא פרע ולא פירם חייב מיתה בשם הר"מ מרוטנבורק. והדעת נוטה כן. ועוד שהרי אליבא דר"ע דאמר לא נאמר חוקה זו אלא לפסח בלבד דייקינן אליביה שם בעירובין ואמרינן התם ואלא הא דתנן הפסח והמילה מצות עשה לימא דלא כר"ע דאי ר"ע כיון דמוקי לה בפסח לאו נמי איכא כר"א אר"א דאר"א כ"מ שנא' השמר פן ואל אינו אלא ל"ת ומשני אפי' תימא ר"א השמר דלאו לאו השמר דעשה עשה אלמא לר"ע מוקמינן האי אזהרה דושמרת אמצות פסח ואזהר רחמנא בזה לחייב את כל אחד ואחד לעשות פסח בזמנו ולא אמרי' דהאי אזהרה דושמרת דאיירי בחוקת הפסח דאזהר קרא שלא לעשות הפסח שלא בזמנו שהרי אדר"ע פי' דקרא דושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה כדפירש"י האי מימים ימימה משנה לשנה דמתרגמינן מזמן לזמן ע"כ. ונימא דאזהר קרא שלא לעשות הפסח שלא בזמנו. אע"כ כיון דאיפשר לן למידרש האי אזהרה לגופיה למצות פסח בזמנו דאיירי ביה קרא בהדיא לית לן למידרש ליה אדיוקא דקרא ולאזהרת לאסור פסח שלא בזמנו הוא דאתי. דכל כמה דאיפשר למידרש לן אגופיה דרשינן ליה אגופיה ולא אדיוקא ה"נ א"ל למידרש הכי אדרי"ה דא"ל דהאי קרא ושמרת בחוקת תפילין הכתוב מדבר דאזהר קרא אגופיה דאיירי ממצות תפילין ביום ולא קאי אדיוקא ומנ"ל לר"י ור"א אליבא דרי"ה לאסור להניח תפילין בלילה. אע"כ דה"ט דדרשינן אליבא דרי"ה דאזהרת ושמרת אדיוקא קאי ולאסור הנחת תפילין בלילה קא אתי דאילו אזהרת תפילין ביממא כבר כתב לן קרא בהדיא בכמה דוכתי. וכדאמרי' בפרק התכלת (ד' מג) כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה וע"כ מוקמינן לי' אדיוקא ולאזהרה שלא להניח בלילה הוא דאתי דאכתי לא שמעינן לי' בשום דוכתא ואע"ג דאיכא למידרשיה לגופיה לאזהרת יממא ולעבור עליו עוד בעשה זו מ"מ כל היכא דאיכא למידרש למילתא חדתא דרשינן ולא מוקמינן לה לעשה יתירא כדאמרי' בפ' כל שעה (ד' כד) דאע"ג דאי אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה חמש צירעה לוקה שש מ"מ היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן לה ללאוי יתירא. אבל אליבא דר"ע דמוקי לה בחוקת פסח ע"כ אפי' אי דרשינן לה לדיוקא ולאזהרת פסח שלא לעשות שלא בזמנו הוא דאתי כגון שלא לשוחטו קודם חצות של ע"פ לשם פסח. ע"כ לאזהרה יתירא הוא דקאתי כדאמר בפ' תמיד נשחט (ד' סא) שחט קודם חצות פסול משום שנא' בין הערבים בפ"ק דזבחים (ד' ח) תניא גבי פסח בשאר ימות השנה לשמו פסול שלא לשמו כשר וטעמא דלשמו פסול משום שנא' בין הערבים וכמה פעמים שינה הכתוב בקביעתו זמנו בי"ד בין הערבים כמו שפירש"י שם אלמא הזהיר הכתוב כמה פעמים שלא לשחוט את הפסח שלא בזמן בין הערבים וה"ל לאוי הבאים מכלל עשה דוקא בין הערבים ולא בזמן אחר וגם לאו גמור נמי איכא לשוחט את הפסח שלא בזמנו לשם פסח ולא לשם שלמים כדאמרי' בספ"ב דזבחים (דף כט) א"ר ינאי מנין למחשב בקדשים שהוא לוקה ת"ל לא יחשב אלא דלמ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו מילקא לא לקי לאו מיהא איכא וכ"פ הרמב"ם פי"ט מהל' פסולי המוקדשין דמחשב בקדשים עובר בלאו דלא יחשב אלא שאין לוקה משום שאין בו מעשה וכיון דאפי' אי מוקמת לה אדיוקא לא אתי אלא לאזהרה יתירא יותר אית לן לאוקמי לגופיה ולאזהרה יתירא מלאוקמי אדיוקא ולאזהרה יתירא דכל לגופיה עדיף לן אבל אליבא דרי"ה דס"ל דחוקה זו בחוקת תפילין הכתוב מדבר ניחא יותר לאוקמי אדיוקא ולאזהרת תפילין בליל' אתי דאכתי לא שמעינן לה בשום דוכתא מלאוקמי לגופיה ולאזהרה יתירא אתי דכבר שמעינן לה וכיון דאית לן לאוקמי אדיוקא מוקמינן לה ולא מוקמינן לאזהרה יתירא ושלא לצורך. וכיון דהכי הוא ר"י דס"ל כל המניח תפילין לאחר שקיעת החמה עובר בלאו ע"כ ל"ל דר"א דאמר אם לשמרן מותר דכיון דהאי לשמרן פי' שאינו מכוין להניחן לשם מצות תפילין וכדפי' לעיל וא"כ הא דעובר בלאו היינו במתכוין בהנחתן בלילה לשם מצות תפילין. Finger-pointing-icon-right-to-left.png והרי בר"ה (ד' כח) מסקינן לכ"ע דאפי' שלא בזמנו אם מכוין לשם מצוה עובר על בל תוסיף. אם כן ע"כ צ"ל בהאי דאזהר רחמנא על הנחת תפילין בלילה לשם מצוה בלאו דושמרת אינו אלא ללאו יתירא כיון שא"ע על לאו דושמרת אלא במתכוין לשם מצוה הרי עובר על לאו דב"ת כיון שמניח תפילין שלא בזמן מצותן לשם מצוה כדאמרי' ברפ"י דעירובין לענין שבת למ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא וה"ה בלילה למ"ד לילה לאו זת"ה. וע"כ האי לאו דושמרת ללאו יתירא הוא דקא אתי לעבור על ב"ת ועל אזהרה דושמרת. א"כ אכתי תקשה לר"י דהא כי נמי דרשת להא אזהרה דושמרת לדיוקא לאו למילתא חדתא אתי אלא ללאו יתירא ה"ל למידרש יותר לגופיה לאזהרת תפילין ביממא ולאזהרה יתירא. כיון דא"נ דרשת ליה לדיוקא נמי לא אתי אלא לאזהרה יתירא למידרשי' לגופיה עדיף טפי. בשלמא לר"א גופא דאית ליה המניח תפילין לאחר שקיעת החמה עובר בעשה ניחא דאע"ג דהמניח תפילין אחר שקיעת החמה כבר מוזהר בלאו דב"ת כשמכוין בהנחתן לשם מצוה מ"מ דרשינן לאזהרת ושמרת לדיוקא ולאזהרת תפילין בלילה קא מזהר שלא להניחן כדי לעבור עליו בעשה. אע"ג דכבר היה מוזהר בהנחתן לשם מצוה בלא תעשה דבל תוסיף מכל מקום עשה דושמרת לאו קרא יתירא הוא דעשה ול"ת תרי מילי נינהו והכי אורחא דקרא להזהיר בעשה ול"ת במקומות אין מספר וא"כ ע"כ מוקים לקרא דושמרת אדיוקא ולאזהרת לילה בעשה קא אתי דאי משום ב"ת אינו עובר עליו אלא בלאו כתב לן קרא דושמרת לעבור עליו בעשה נמי. ואי מוקמית ליה לקרא דושמרת לגופיה למצות תפילין ביממא לעבור עליו בעשה יתירא נוסף על העשיין הנאמרים כבר הוי קרא יתירא דמה לי לאו לעשה כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן לה בלאו יתירא ה"נ לא מוקמינן לה בעשה יתירא כל היכא דאיכא למידרש. מה"ט דרשינן לאזהרת ושמרת לדיוקא ולעבור בעשה ול"ת דתרי מילי נינהו ולא יתירא הוא. אבל לר"י דאמר המניח תפילין אחר ש"ה עובר בלאו. אס"ד דלשמרן מותר ס"ל ואינו עובר בלאו אא"כ מכוין לשם מצוה והרי אם מכוין לשם מצוה כבר עובר משום ב"ת וע"כ לא אתי אזהרת ושמרת אלא ללאו יתירא ולעבור עליו בב' לאוין. א"כ תקשה לר"י אמאי מוקמת ליה לדיוקא וללאו יתירא אדרבא יותר ניחא לאוקמי לגופיה ולאזהרת תפילין דיממא ולעבור עליו בעשה יתירא משום דאי לאזהרת תפילין דיממא קאתי ה"ל אזהרת קום ועשה דהיינו להניח תפילין ביו"ט דאפי' לר"י אזהרה דהשמר הוי עשה כמו פסח דהוי מ"ע אפי' לר"ע מה"ט כמו שפי' התוס' שם בעירובין. אע"כ לא ס"ל לר"י הא דר"א דאם לשמרן דהיינו שאינו מכוין בהנחתן לשם מצוה מותר וקרא דושמרת כי אתא לאזהרה שלא להניח בלילה לשם מצוה כיון דושמרת לר"י לאו הוא ה"ל לאוקמי לאזהרת ושמרת לגופיה ליממא אלא ע"כ לר"י אפי' לשמרן דהיינו שלא מכוין בהנחתן לשם מצוה ואינו עובר על בל תוסיף מ"מ אסור ועובר על לאו דושמרת בלחוד. וא"כ מה"ט דריש לה ר"י לאזהרת ושמרת לדיוקא למילתא יתירא למילתא חדתא בהנחתן לאחר שקיעת החמה אפי' אינו מכוין לשם מצוה ואינו עובר על בל תוסיף מלוקמי לגופי' ולעשה יתירא דאלו לגופיה ולעבור עליו בלאו דושמרת נוסף על הענין דמצות תפילין א"א לאוקמא דהשתא לא הוי אזהרת ושמרת מיותר דהא לאו ועשה תרי מילי נינהו וכמ"ש אדר"א. דא"א לומר כן דבשלמא כי מוקמת לאזהרת ושמרת לדיוקא דה"ל שב ואל תעשה דהיינו שלא להניח תפילין בלילה שפיר י"ל דהאי אזהרת ושמרת הוי לאו. אבל כי מוקמת ליה לגופיה לאזהרת מצות תפילין ביום דה"ל קום ועשה אפי' לר"י האי ושמרת אינו אלא אזהרת עשה וכיון דקי"ל כר"י דהמניח תפילין אחר שקה"ח עובר בלאו ולא כר"א דאמר עובר בעשה משום דרבי' דר"א הוא תו ליתא נמי להא דר"א דאמר אם לשמרן מותר דע"כ לר"י אף לשמרן אסור וכדאמרן. כנ"ל לזכות את הרמב"ם בהא דלא הזכיר בחיבורו להא דר"א אם לשמרן מותר אע"ג דליכא מאן דפליג עליה והוא כפתור ופרח ראוי לתלות באילן גדול כמוהו ז"ל:

ואכתי יש לי למידק ע"ד הרמב"ם מהא דספ"ק דביצה דאמר אביי היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו החמה מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו היה יושב בבה"מ ותפילין בראשו וקידש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו מתיב ר"ה בריה דר"א היה בא בדרך כו' עד שמגיע לבית הסמוך לחומה היה יושב בבה"מ כו' עד שמגיע לבית הסמוך לבה"מ ומשני ל"ק הא דמינטרא הא דלא מינטרא ופריך אי דלא מינטרא מאי איריא בראשו אפי' מחתן בארעא נמי דהא תנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג ומשני ל"ק הא דמינטרא מחמת גנבי ומחמת כלבי הא דמינטרא מחמת כלבי ולא מינטרא מחמת גנבי מהו דתימ' רוב לסטים ישראל נינהו ולא מזלזלי בהו קמ"ל. וכבר פי' התוס' לרישא דמילתא דאביי דהיה בא בדרך מיירי בחול וס"ל לילה לאו זמן תפילין וסיפא דמילתיה דהיה יושב בבה"מ דנקט וקידש עליו היום מיירי בע"ש. ומה"ט שני בלישניה דביושב בבה"מ נקט וקידש עליו היום וגבי בא בדרך נקט ושקעה עליו החמה ודלא כפירש"י דמוקי לתרווייהו בע"ש. וכ"נ מדברי הרמב"ם שם וכמ"ש הכ"מ. ומ"מ הא דשקעה עליו החמ' דמניח ידו עליהן א"ש לדעת הרמב"ם דאע"ג דס"ל לילה לאו זמן תפילין מ"מ ה"מ בהנחה אבל בחליצה ל"ל בה אלא שהוא הלכה ואין מורין כן לפיכך מניח ידו עליהם שלא יראוה. אבל הא ק"ל מאי פריך מאי איריא בראשו אפי' מחתן אארעא נמי. הא כיון דס"ל לילה לאו זמן תפילין היכא שמניחם לכתחילה בלילה אפילו כדי לשמרן אסור מה"ת לדעת הרמב"ם הילכך היכא דמחתן אארעא אפילו לא מינטרא כלל אסור להניחן בראשו בשביל שמירתן דמשום ביזיון תפילין א"א לעבור על ד"ת. וכן גבי קידש היום דנקט בראשו א"ש נמי. ולא מיבעיא למאי דפי' בתשובה סי' מ"א דלרי"ה לילה לאו זמן תפילין וממעט להו מקרא דושמרת איכא איסור מה"ת להניח ה"נ שבת ויו"ט דממעט להו מהאי קרא גופיה איכא נמי איסור של תורה בהנחתן. הילכך דוקא בראשו שרי וא"צ לחלצן דמה"ת א"צ חליצה ולא אסור אלא הנחה דומיא דלילה לרי"ה. אבל מחתן אארעא דהיינו הנחה כיון דאסור מה"ת ואפי' כדי לשמרן משום ביזיון תפילין א"א למישרי איסור של תורה. וע"כ הא דתנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג דלא כרי"ה וכמש"כ שם ואביי ע"כ כרי"ה ס"ל. אלא אפי' למאי דס"ל להרמב"ם דאע"ג דלילה לאו זמן תפילין ואסורים בהנחה מה"ת מ"מ בשבת ויו"ט ליכא איסור דאורייתא אפילו בהנחה. מ"מ היכא שכבר קידש היום אסור להניחן מה"ת דקידוש היום הוי בהש"מ שקידש היום מספק כדמוכח ברפ"ק דברכות לענין ק"ש לר"א דאמר משעה שקידש היום בע"ש. וכמו שפירש"י התם. וא"כ למ"ד לילה לאו זמן תפילין אסור בהנחה משום ספק לילה דה"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא וע"כ הא דהמוצא תפילין מכניסן זוג זוג למ"ד לילה לאו זמן תפילין לא משכחת לה אלא במוצאן ביום השבת ולא בליל שבת דת"ל דאסור משום דלילה הוא וא"כ מאי פריך מאי איריא בראשו אפי' מחתן אארעא נמי הא במחתן אארעא אסור בהנחה אפילו כדי לשמרן מן התורה לדעת הרמב"ם ומשום ביזיון תפילין א"א למישרי איסורא דאורייתא. ואפילו למאי דפירש"י לתרווייהו בבי דאביי דהיה בא בדרך והיה יושב בבה"מ מיירי מע"ש לחוד ולא ש"מ דס"ל לאביי דלילה לאו זמן תפילין. מ"מ מאי פריך דילמא ס"ל כמ"ד לילה לאו זמן תפילין דהילכתא כוותיה לדעת הרמב"ם. וי"ל דהא דפריך מ"א בראשו אפי' מחתן אארעא נמי לאו דק"ל למה נקט אביי בראשו ה"ל לאשמועינן רבותא אפילו במחתן אארעא נמי שרי כדמשמע לכאורה מפירש"י שפי' מאי איריא בראשו שכבר היה מלובש בהן מבע"י דקא נקט אביי אפילו מחתן אארעא נמי ואפילו לאחר שקה"ח מצאן מונחין בקרקע התירו לו חכמי' להניחן בראשו ולהצניען ע"כ. דוודאי אביי לא ה"מ למינקט למילתיה במחתן על ארעא לדעת הרמב"ם וכמש"כ. אלא ה"פ מאי איריא בראשו כלומר מאי קמ"ל אביי דאע"ג דאסור מדרבנן לצאת בתפילין בשבת לרה"ר מ"מ בהיו בראשו שרי משום בזיון תפילין וא"צ לחלצן דמדנקט וק"ה אלמא משום רבותא דק"ה נמי קמ"ל ולא משום רבותא דלילה לחוד. וזה ניחא נמי לפי' התוס' דהא וודאי בבא שניה דק"ה משום רבותא דשבת קמ"ל ולא משום רבותא דלילה דכבר שמעינן לה מבבא קמייתא דהיה בא בדרך אפי' מחתן על ארעא כבר תנינן לה במתני' דשרי להניחן לצאת בהן בשבת כ"ש כשהן כבר מבע"י בראשו. מ"מ ק"ל למאי דפסק הרמב"ם דהמניח תפילין בלילה עובר בלאו ואמאי לא חשיב הרמב"ם להאי לאו דהמניח תפילין בלילה במנין הלאווין שמנה בס' מצות שלו גם בפי"ט מהל' סנהדרין שמנה שם כל הלאווין שלוקין עליהן אמאי לא מנה להאי לאו בהדייהו ללקות עליו והרי בפ"ג דמס' מכות (דף כב) גבי הא דתנן יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאווין פריך ולחשוב נמי הקוצץ את בהרתו ואזהרתו מהכא השמר בנגע צרעת וה"נ אמר בפר"א דמילה (ד' קלג) דהשמר בנגע צרעת בקוצץ את בהרתו הכתוב מדבר והוי לאו גמור וה"נ תנן במס' נגעים פ"ט התולש סימני טומאה והכווה את המחיה עובר בלא תעשה ואמר עלה בפ' המצניע (דף צג) איתמר אחד משתים חייב אחד משלש רנ"א חייב. וכ"פ הרמב"ם ברפ"י מהל' טומאת צרעת דעובר בל"ת ולוקין עליו גם בפי"ט מהלכות סופרים מנה בכלל הלוקין החותך סי' צרעת או שכווהו אלמא לה"מ השמר הוי לאו גמור ולוקין עליו. ה"נ לילקי המניח תפילין אחר שקה"ח שבא מכלל לאו דושמרת. והנה כ"ז שכתבתי הוא לדעת הרמב"ם מ"מ נ"ל די"ל דכל לשמרן מותר אפי' להניח לכתחילה וכדברי ר"א דהא ליכא מאן דפליג עליה בהדיא בגמ' ודקא ק"ל מנ"ל לר"א ור"י דהאי אזהרה דושמרת אדיוקא דימים ולא לילות קאי דילמא אגופי' דקרא קאי דאם אינו מניח תפילין ביום עובר בעשה דאזהרה של ושמרת. אבל לילה מחיובא לחוד הוא דממעט לה בקרא דושמרת דימים ולא לילות אבל איסורא ליכא אלא רשות הוי ואי בעי מניח. י"ל דלק"מ דהא כבר כתבתי בסי' מ"א דרי"ה נמי ע"כ אקרא דוהיה לאות קא סמיך למעוטי שוי"ט. וע"כ הא דהדר כתב רחמנא מימים בקרא דושמרת למעוטי שוי"ט מרשות נמי ממעט להו ולמימרא דאיסורא נמי איכא. דאלו לרשות כבר ש"מ מוהיה לאות וכיון דע"כ אזהרת ושמרת אמיעוטא דמימים ולא כל הימים פרט לשוי"ט לומר שמוזהר עליהם מלהניח תפילין. א"כ ה"ה לכל התיבה דמימים דממעט נמי לילות לאזהרה אתי לומר שאסור להניח בהן תפילין. דהא א"א לחלק חדא תיבה דמימים דממעט לילות ושבת וי"ט דחדא ממעט להו מחיובא וחדא מוזהר עלה ובע"כ צריך לדרוש שניהם בשוה או שממעט להו מחיובא לחוד אבל רשות הוי או שניהם קאי עלייהו באזהרה. וכיון דמיעוטא דשבת וי"ט ע"כ לאזהרה אתי גם מיעוטא דלילות א"א לך למדרש דמחוב לחוד ממעט להו אע"כ לאזהרה נמי אתי כמו מיעוטא דשבת וי"ט דבהאי קרא גופיה דע"כ ל"צ אלא לאזהרה. אלא שלדברי הרמב"ם אינו כן דס"ל דשוי"ט לא איתמעטו אלא מחיובא אבל אינו מוזהר עליהם. אבל כבר תמהתי עליו בתשובה שלפני זה ונ"ל שכ"ד הרי"ף כדעת הרמב"ם תלמידו דליל' לאו זמן תפילין היא שהרי הביא בהלכות תפילין להא דר"א ור"י דהמניח תפילין לאחר שקה"ח עובר בלאו לר"י ובעשה לר"א. ואי ס"ל דהלכה לילה ז"ת לא ה"ל להביא את זאת בהלכות כיון דליכא בההיא פלוגתא נ"מ לדינא וכבר כתבתי למעלה בסי' הקדום עוד ראיה שכן דעתו ז"ל וגם דעת הגאון שהביא הרא"ש שהעתקתי למעלה בסי' מ"א נ"ה הוא דהלכה כרי"ה דממעט ללילה ושבת מקרא דמימים ימימה וכמש"כ שם. ומ"מ בהא דלשמרן אין דעת הרי"ף כדעת הרמב"ם שהרי הביא שם להא דר"א דאמר אם לשמרן מותר. ולענין הלכה נ"ל דלית הילכתא כרי"ה ואמוראי דס"ל כוותיה דלילה לאו זמן תפילין מעובדא דר"א דבתראה הוא דע"כ ס"ל דלאו זמן תפילין דע"כ פי' התוס' עיקר דלגמ' דידן למ"ד לילה לאו זמן תפילין אין לחלק בין חליצה להנחה ושניהם אסורין מה"ת ודלא כהירושלמי שמחלק ביניהם. והא דמחלקים ר"י וחכמים בין חליצה להנחה דהנחה אסורה משתשקע החמה וחליצה לא. היינו משום דס"ל לילה זמן תפילין אלא דרבנן גזרו שמא ישן בהן שהרי אדר"ח ורבר"ה מצלו בהו באורתא פריך מדא"ר בר"ה ספק חשיכה ספק אינה חשיכה לא חולץ ולא מניח הא וודאי חשיכה חולץ ומשני ההיא בע"ש איתמר ופריך מאי קסבר אי קסבר לילה זמן תפילין שבת נמי ז"ת ואי קסבר שבת לאו זמן תפילין לילה נמי לאו זמן תפילין דמהיכא דמימעטא שבת מימעטא נמי לילות וכדרי"ה. ומשני שוי"ט נפקא לי' מהיכא דנפקא לר"ע מוהיה לאות. והשתא א"א דאפי' למ"ד לילה לאו ז"ת ה"מ בהנחה אבל בחליצה ל"ל בה א"כ מאי ק"ל לבתר דמייתי ליה להא דרבה דדייקי' מיניה הא וודאי חשיכה חולץ בע"ש אי שבת לאו זמן תפילין לילה נמי לאו זמן תפילין ואמאי מצלו ביה באורתא. דמאי קושיא דאע"ג דלילה לאו זמן תפילין מ"מ א"צ לחלוץ היכא שמונחים עליו מבע"י ושפיר מצלו ביה. והא ל"ל דהא ק"ל דאמאי חולץ בע"ש בוודאי חשיכה דכמו שא"צ לחלוץ בלילה אע"ג דלאו זמן תפילין ה"נ א"צ לחלוץ בשבת אף ע"ג דלאו זמן תפילין א"כ אכתי מאי משני נ"ל מהיכא דנ"ל לר"ע מוהיה לאות. אכתי תקשה אמאי חולץ בשבת לר"ע הרי לילה למ"ד לאו זמן תפילין ואפי' הכי א"צ לחלוץ לר"י וחכמים. וכ"ת דס"ל לרבר"ה בשבת אליבא דר"ע כמו דס"ל לת"ק בלילה דאפי' חליצה בעי משתש"ה וס"ל לרבה דלת"ק בעי חליצה מה"ת דאין לחלק בין חליצה להנחה ומת"ק בלילה נשמע לשבת לר"ע דס"ל שבת לאו זמן תפילין אין לחלק בין חליצה להנחה והילכך וודאי חשיכה בע"ש לר"ע חולץ. דאילו ס"ל לרבה דלת"ק א"צ חליצה מה"ת כמו דס"ל לר"י וחכמים אלא מדרבנן צריך חליצה משתש"ה גזירה שמא ישן בהן. א"כ בודאי חשיכה בע"ש אמאי חולץ משום סתם לילה א"צ חליצה לרבה דמצלי בהו באורתא אלמא לא ס"ל דמשתש"ה גזרו רבנן לחלוץ משום שמא ישן בהן וכת"ק. ואי משום ליל שבת הוא דחולץ משום דס"ל כר"ע דשבת לאו זמן תפילין הא מת"ק ור"י וחכמים דכולהו ס"ל לאו זמן תפילין מ"מ כ"ע מודו דא"צ לחלוץ נשמע לר"ע דאע"ג דשבת לאו זמן תפילין מ"מ ה"מ בהנחה אבל א"צ לחלוץ. אלא וודאי ס"ל דלת"ק בלילה צריך לחלוץ מה"ת ומלילה לת"ק נשמע לשבת לר"ע דאפי' חליצה צריך מה"ת. דודאי ל"ל הכי דלמאי דס"ל לרבה כר"ע דשבת לאו זמן תפילין שמה"ת חייב לחלוץ דא"כ דאיכא איסור של תורה במניח עליו תפילין ואינו חולצן אמאי קאמר רבה ספק חשיכ' אינו חולץ הא ה"ל ספיקא דאוריי' ולחומרא וליחייב לחלוץ מספיקא בספק חשיכה. אלא וודאי ליכא שום איסור בהנחת תפילין בשבת לר"ע ולא ממעט להו קרא אלא מחוב אבל איסורא ליכא והא דודאי חשיכה חולץ מדרבנן הוא שגזרו שלא לצאת בתפילין בשבת כדתנן בפ' במה אשה (ד' סא) וה"ה דבחצר נמי אסור ודוקא למ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא דאסור בחצר גזירה דילמא מישתלי ונפיק בהו לר"ה דכיון דלאו זמן תפילין א"צ למשמש בהן הילכך חיישינן לה. אבל למ"ד שבת זמן תפילין כיון דאיכא מצוה בהנחתן אסורים בהיסח הדעת וחייב למשמש בהן בכל שעה כדי שלא יסיח דעתו מהן ול"ח לדילמא מישתלי ואע"ג דבר"ה אסור לצאת בהן מ"מ בחצר שרי הילכך מוקי להא דרבה דודאי חשיכה חולץ כר"ע דשבת לאו זמן תפילין וכיון דליכא מצוה בהנחתן אפי' בחצר אסור מדרבנן דילמא מישתלי ונפיק בהו לר"ה ומשום איסור שבת נגעו בה ולאו משום איסור הנחתן מצד עצמן. דאילו ס"ל לרבה דשבת זמן תפילין בודאי חשיכה נמי א"צ לחלצן ובחצר מותר ול"ח לדילמא מישתלי דהא חייב למשמש בהן כיון דהוי זמן הנחתן. והיינו דפריך ואי לילה זמן תפילין שבת נמי זמן תפילין כלומר ואפי' וודאי חשיכה א"צ לחלוץ בחצר דכיון דזמן תפילין הוא חייב למשמש בהן ול"ח לדילמא מישתלי וכ"כ בתשובה שלפני זאת יותר באורך ע"ש. ומ"מ אע"ג דס"ל לרבה דשבת לז"ת וודאי חשיכה חולץ משום איסור שבת אפ"ה בספק חשיכה אינו חולץ דה"ל ספיקא דרבנן ולקולא וא"כ לשיטת רש"י והרמב"ם אכתי מאי פריך אי שבת לז"ת לילה נמי לז"ת ואמאי מצלי בהו באורתא הרי אע"ג דלילה לאו זמן תפילין א"צ לחלוץ לר"י וחכמי' ורבה כוותייהו ס"ל לפיכך מצלי בהו באורתא אבל שבת אע"ג דליכא שום איסור מה"ת בתפילין בחליצה אע"ג דלזת"ה מ"מ מדרבנן אסור אפי' בחצר גזירה דילמא מישתלי כיון דלזת"ה ליל שבת אי משום לילה אי משום שבת ול"ל לאוקמא להא דרבה כר"ע הא כרי"ה נמי א"ש. וכ"ש למאי דפסק הרמב"ם כרי"ה דקשה טפי דה"ל לאוקמי לדרבה כרי"ה דהלכתא כוותיה וכדאמרן אלא וודאי ש"מ דלמ"ד ללזת"ה חייב לחלוץ מה"ת וא"ש הא דפריך אי שבת לז"ת מדרי"ה לילה נמי לז"ת וצריך לחלוץ מה"ת ואמאי מצלי בהו באורתא. וכיון דלמ"ד לילה לאו זמן תפילין אפי' חליצה נמי צריך מה"ת א"כ בההיא עובדא דר"א בין אי גרסינן חשך ומנח תפילין או חשך ולא סלק תפילין דמסיק עלה הגמ' קסבר הלכה ואין מורין כן א"א לפרש הלכה דא"צ חליצה אע"ג דללז"ת וכמו שפי' לדעת הרמב"ם דהא וודאי אי לילה לז"ת לכ"ע אפי' חליצה בעי מה"ת ואפי' לגיר' חשך ולא סלק תפילין לא א"ש. אלא ע"כ האי קסבר הלכה דקאמר היינו הלכה דלז"ת א"מ כן. וגם ר"ח ורבר"ה דהוו מצלו בהו באורתא ע"כ לילה ז"ת ס"ל דאל"כ חייב לחלוץ מן התורה וקי"ל מעשה רב. וההיא קושיא שהקשתי למעלה לשיטת התוס' שמפרש דלת"ק לילה לאו זמן תפילין דא"כ היאך ס"ד דהא דרבה דספק חשיכה ספק אינה חשיכה כת"ק. הא כיון דחליצה נמי מן התורה לת"ק אמאי אינו חולץ מספיקא הא ה"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא למאי שהוכחתי דמן התורה חליצה נמי בעי למ"ד לילה לאו זמן תפילין נ"ל לפ' הכי דכל הני תנאי דההיא ברייתא דתפילין מאימתי מברך עליהן ס"ל לז"ת ואפי' ת"ק הכי ס"ל אלא דגזר בין בחליצה בין בהנחה מדרבנן משתש"ה. ור"י וחכמים בהנחה הוא דגזרו משתש"ה אבל לא בחליצה אלא לר"י א"צ חליצה עד שתכלה רגל מן השוק ולחכמים א"צ לחלוץ עד זמן שינה. והשתא א"ש למאי דס"ד דרבה כת"ק ס"ל דבודאי חשיכה חולץ ואפ"ה ס"ל דספק חשיכה אינו חולץ דה"ל ספיקא דרבנן ולקולא דהא דחולץ בודאי חשיכה לת"ק אינו אלא מדרבנן גזירה שמא ישן בהן. דאלו מה"ת לז"ת. והא דקשה אי מדאורייתא אין חילוק בין חליצה להנחה למ"ד לילה לזת"ה ור"י וחכמים לילה זמן תפילין ס"ל מה בין חליצה להנחה שאסור מדרבנן משת"ה ואלו לחלוץ באותו שעה ל"צ אלא לכל חד כדאית ליה וכמש"ל לשיטת רש"י לק"מ דחכמים החמירו בהנחה יותר מחליצה שהרי בע"ש בהש"מ לרבה לא מניח ואפ"ה לא חולץ ס"ל ש"מ דאפי' בדרבנן החמירו בהנחה יותר מחליצה ויש לי ראיה להא דפי' דאפי' לת"ק דס"ל דמשת"ה חולץ ואינו מניח ס"ל נמי דלילה זמן תפילין ודלא כפי' התוס' מההיא דספ"ק דביצה דאמר אביי גבי בא בדרך ושקעה החמה והיה בבה"מ וק"ה דמניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו ופריך עלה מהא דתני' דמניח ידו עלי' עד שמגיע לבית הסמוך לחומה או לבה"מ ומשני ל"ק הא דמינטרא הא דלא מינטרא ופריך אי דלא מינטרא מאי איריא בראשו אפי' מחתן אארעא נמי דהא תנן המוצא תפילין מ"ז זוג ומשני ל"ק הא דמינטר' כו' ואיכא למידק למאי דס"ד דאביי בדמינטר' לגמרי איירי ואפ"ה שרא ליה גבי קידש עליו היום להניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו וא"צ לחלצן א"כ תקשה לי' מתני' דפ' ב"א דתנן לא יצא האיש בתפילין בשבת. והנ"מ התם במתני' דפ"י דעירובין ובברייתות דמייתי להו התם דהמוצא תפילין לא שרי להכניסן אלא משום בזיון תפילין בלבד הא לא"ה לא ותקשה לאביי. ועוד לבתר דמוקי ליה לברייתא בדמינטרא וס"ד דמינטר' לגמרי מחמת גנבי וכלבי איירי. ה"ל לאקשויי דעדיפא מיניה אי דמינטרא אמאי שרי להוציאן כשהם בראשו דרך מלבוש בקידש עליו היום עד שמגיע לבית הסמוך לחומה או לבה"מ הא תנן לא יצא האיש בתפילין. אלא שאין זה קושיא כ"כ דהא דמוקי לי' לברייתא בדמינטר' היינו בבית הסמוך לחומה או לבה"מ הוא דמינטרא אבל בדרך או בבה"מ לא מינטרא. אבל מהא דאביי וודאי קשה דאע"ג דמההיא דהמוצא תפילין י"ל דה"ט דשלא במקום בזיון תפילין אסור משום דמניחן בשבת בתחילה אבל במונחין עליו מבע"י ל"ל בה והיינו ההיא דאביי. מ"מ מהא דלא יצא האיש בתפילין וודאי קשה מדלא מפליג משמע דבכל גווני אסור ואפי' היו עליו מבע"י נמי לא יצא. אלא וודאי ר"ה שהקש' זאת הוי ס"ד דאע"ג דאביי וההיא בריית' מיירו בדמינטר' לגמרי מ"מ א"צ לחלצן משום דס"ל לילה זמן תפילין היא ול"נ חוקה זו אלא בפסח וכר"ע ואם מניחן בלילה ל"ל בה אלא שהוא הלכה ואין מורין כן וה"ה דאם מניחן בשוי"ט נמי ל"ל בה ואע"ג דלאו זמן תפילין הן. ואפי' לר"ע מוהיה לך לאות לא מיעט רחמנא אלא מחיובא אבל הרשות בידו אם רצה להניח מניח ואפי' איסורא דרבנן ליכא אלא כיון דשקעה עליו חמה וכבר עייל לילה צריך להניח ידו עליהם שלא יראום כיון שהוא הלכה וא"מ כן. וכן בקע"ה נמי מניח ידו עליהם אע"ג דמצד שבת א"צ להניח ידו עליהם דהא אפי' לכתחילה מותר לצאת בתפילין בשבת מ"מ כיון דקע"ה היינו חשיכה צריך להניח ידו עליהם מחמת לילה דהוי הלכה וא"מ כן. והא דנקט לההיא בבא דקע"ה ותיפוק ליה דה"ל לילה. י"ל דקמ"ל דאפי' בקע"ה נמי במניח ידו עליהם סגי וא"צ לחלצן. והא דמשמע במתני' דשבת ועירובין דלא יצא בתפילין בשבת היינו משום דס"ל כרי"ה דלילה לאו זמן תפילין היא והמניחן בלילה ע"ע אזהרת ושמרת. והה"נ שבת וי"ט לאו זמן תפילין הן ואסור להניח בהן תפילין דאינהו נמי מהאי קרא דמימים ימימה אימעיטו עם הלילות וקאי אזהרת ושמרת נמי עלייהו ומ"מ אם יצא אינו חייב חטאת משום דדרך מלבוש עבידא ואיסורא דושמרת לא משוי עליה כמשא ודלא כפרש"י דאיסורא משוי ליה כמשא וכמש"ל ומדס"ד דר"ה דלאביי וההיא ברייתא ס"ל לילה זת"ה ואפ"ה בשקעה עליו חמה מניח ידו עליהם וכן בקע"ה מניח ידו עליהם משום לילה דהוי הלכה וא"מ כן. וש"מ דאפי' אי לילה זמן תפילין היא איכא למ"ד דצריך לחלצן מיד משתשקע החמה וכמש"כ ודלא כפי' התוס'. וש"מ נמי דלמאי דקי"ל כר"ע דשבת וי"ט לאו זמן תפילין הן מקרא דוהיה לך לאות מחיובא מעטינהו קרא אבל איסורא ליכא. ועוד ש"מ דאפי' לרי"ה דבמניחן בלילה או בשוי"ט דעובר על אזהרת ושמרת אפ"ה כל לשמרן שרי. שהרי למאי דס"ד דר"ה אליבא דאביי כל הני מתני' ומתניתא דס"ל דלא יצא בתפילין כרי"ה ס"ל ואפ"ה המוצא תפילין מכניסן משום שמירתן ואי הוא איסור תורה אפי' לשמרן משום בזיון תפילין א"א למישרי איסור תורה. א"ו כדאמרן:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף