שאגת אריה/כ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שאגת אריה TriangleArrow-Left.png כ

דיני ברכות
סימן כ

שאלה ר"ח או יו"ט שחל להיות בשבת ושכח והתחיל בבה"מ בשל ר"ח או יו"ט שהוא יעלה ויבוא קודם שאמר עדיין של שבת שהוא רצה והחליצנו אם צריך להפסיק באמצע יעלה ויבוא ומתחיל בשל שבת ואח"כ אומר של ר"ח או יו"ט. או דילמא כיון שהתחיל בשל ר"ח ויו"ט גומרו ואח"כ אומר של שבת:

תשובה מסתברא לי כיון דהא דמקדימין של שבת לשל ר"ח ויו"ט הוא מטעמא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם הילכך אפי' התחיל בשל ר"ח ויו"ט שאינו תדיר פוסק ואומר של שבת שהוא תדיר קודם. ול"ד להא דאמרינן בפ' כל התדיר (ד' צא) איבעיא להו תדיר ושאינו תדיר וקדים ושחטי' לשאינו תדיר מהו מי אמרי' כיון דשחטי' מקריב ליה או דילמא יהיב לאחר דממרס בדמו עד דמקריב ליה לתדיר והדר מקריב לשאינו תדיר ומשמע דבמסקנא איפשטא בעיין דאמר התם א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי ת"ש שחטו קודם חצות פסול משום שנא' בה"ע קודם לתמיד כשר ויהא ממרס בדמו עד שיזרוק הדם הב"ע כגון דקדים שחטיה לתמיד ברישא. א"ל רב אחא סבא לרב אשי מתני' נמי דיקא דקתני עד שיזרוק הדם ולא קתני עד שישחוט ויזרוק הדם ש"מ הרי לפי המסקנא מוכח לאידך גיסא מדקתני עד שיזרוק ולא קתני עד שישחוט ויזרוק הדם ע"כ מיירי דקדים שחטיה לתמיד ברישא. והשתא דוק מינה טעמא דקדים שחטיה לתמיד ברישא הא לא קדים ושחטיה לתמיד זורק לפסח שאינו תדיר ברישא קודם שישחוט ויזרוק לתמיד התדיר. וכ"פ הרמב"ם בפ"ט מה' תמידין ומוספין עבר או שכח ושחט את שאינו תדיר או הפחות בקדושה מקריבו ואח"כ שוחט את המקודש ע"כ. ואלו ס"ל להרמב"ם דלא איפשט בעיין ה"ל למפסק שאיזה מהן שירצה יקריב כדפסק התם גבי בעיין שם דתדיר ומקודש איזה מהן קודם דלא איפשט בעיין דאיזה מהן שירצה יקדים אלמא כיון דשחט לשאינו תדיר והתחיל במצותו כבר גומרו ואח"כ מקריב את התדיר. ה"נ כיון שכבר התחיל בשל ר"ח וי"ט שאינו תדיר גומרו ואח"כ אומר של שבת אע"פ שהוא תדיר. דליתא דהתם לאו היינו טעמא דקדים ומקריב לשאינו תדיר ברישא משום דהתחיל בו הוא דהא אתינן התם למפשט לההיא בעיא מהא דתניא ד"א ברכת היין תדירא וברכת היום א"ת ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ועוד אמרינן התם ת"ש דאר"י הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף ואי טעמא דמספקא לן כיון דשחטיה מקריב לו משום שכבר התחיל בו הואיל וקדים ושחטיה א"כ מאי ראיה היא זו מדברכת היין קודם ושל מנחה קודם להא דקדים ושחטיה. הא התם גבי ברכה ותפלה עדיין לא התחיל בברכ' היום ושל מוסף שאינה תדיר' לפיכך תדיר קודם אבל בקדים ושחטי' לשאינו תדיר כיון דכבר התחיל בו גומרו. גם הגמ' דחי התם הא דברכה ה"נ כיון דאתיין כמאן דשחט לתרווייהו דמי ודתפלה דחי ה"נ כיון דמטי זמן תפלת מנחה כמאן דשחט לתרווייהו דמי. ול"ק איפכא שאני ברכה ותפלה דלא התחיל עדיין בשאינו תדיר ברישא ודמי ללא שחט עדיין אבל בבעיין כבר התחיל בשאינו תדיר ברישא כיון דקדים ושחטיה. אע"כ בעיין לאו משום טעמא דכבר התחיל בשאינו תדיר הואיל וקדים ושחטיה אתינן עלה אלא משום דשאינו תדיר הנשחט כבר הגיע זמן שראוי למצות זריקה והקרבה והתדיר שעדיין לא נשחט אכתי לא הגיע זמן שיהא ראוי לזורקו ולהקריבו אלא שעומד לכך שכשישחטנו יהא ראוי נמי לזריקה והקרבה. וקא מיבעיא לן הואיל ושאינו תדיר ראוי כבר למצותו והתדיר שעדיין אינו ראוי כיון דשחטיה כבר לשאינו תדיר וראוי למצותו משא"כ בתדיר מקריב ליה. או דילמא אפ"ה תדיר קודם. ואתינן למפשט לה מברכה ותפלה אע"ג דתפלת מוסף ראוי' כבר למצותה משעלה עה"ש דכל היום כשר לתפל' מוספין כדתנן בספ"ב דמגילה (דף כ) ומנחה אין זמנה אלא משש שעות ולמעלה וכן ברכת היום קדים לברכת היין שכבר קדש היום ועדיין יין לא בא כדאמרינן בריש פ"ח דברכות וכדפירש"י. אפ"ה תדיר שעדיין לא הגיע זמן מצותו בשעה שהגיע כבר זמן מצות של אינו תדיר קודם לשאינו תדיר. וה"נ אע"ג דקדים ושחטיה לשאינו תדיר והגיע כבר זמן מצותו של זריקתו והקרבתו אפ"ה תדיר קודם והשתא משני שפיר דברכה ותפלה לכמאן דשחט לתרווייהו דמי ואע"ג דשחט לשאינו תדיר קודם לתדיר ונראה כבר לזריקה אפ"ה אם אח"כ שחט נמי לתדיר הואיל ועכשיו שניהם ראוים לזרוק תדיר שנראה מאוחר קודם לשאינו תדיר אע"פ שנראה מוקדם. ברכה ותפלה נמי התדיר אע"פ שהגיע זמן מצותו מאוחר לשאינו תדיר קודם הואיל ועכשיו שניהם ראויים למצותן. והיינו דמדמי להו לקדים שחיט לתרווייהו ולא מדמי להו איפכא ללא שחט שום א' מהן משום דשחיטה מייתי קדשים לראוי להקרבה כמו גבי ברכה ותפלה דנראין למצותן ע"י הגעת זמן מצותן:

והשתא לא מיבעיא דאין מכאן ראיה לנדון שלנו כדאמרן דהא דקדים שחטיה לשאינו תדיר דמקריב ליה קודם לתדיר לאו היינו טעמא משום דאתחיל ביה כבר הוא אלא משום דע"י השחיטה קדים ובא זמן מצותו של שאינו תדיר והתדיר שעדיין לא נשחט אכתי זמן מצותו לא בא אבל זמן הזכרת שבת בבה"מ כבר בא ביחד עם הזכרת ר"ח ויו"ט ושניהן כבר הגיע זמן מצותן ועדיף אפי' מברכת היין ותפלה דהתם זמנו דא"ת קדים ובא קודם לשל תדיר אבל הכא זמן שניהם ביחד בא וא"כ איכא למימר דתדיר קודם ואע"ג דכבר התחיל בשאינו תדיר פוסק דאתחלתא לאו מילתא היא אלא אדרבה יש מכאן ראיה להיפוך דאפי' התחיל בשאינו תדיר פוסק דהא הכא אי לאו טעמא דמשום דכיון דקדים ושחטיה לשאינו תדיר דכבר הגיע מצותו ועדיין מצותו של תדיר לא הגיע כיון דעדיין לא נשחט ואכתי לא נראה לזריקה תדיר קודם אע"ג דכבר התחיל בשאינו תדיר כשקדם ושחטו מ"מ לא אבד התדיר דין קדימ' שלו משום הכי ותדיר קודם ה"נ אע"ג דהתחיל ביעלה ויבוא שאינו תדיר פוסק ומקדים לרצה התדיר קודם לו עוד נ"ל להביא ראיה לזה מדברי התוס' דתנן ר"פ כל התדיר (דף פט) כל התדיר מחבירו קודם את חבירו התמידין קודמין למוספין מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח כו' שנא' מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה. וכתבו התוס' תימה דבפ' תמיד נשחט אמר מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד שנא' העולה עולה ראשונה ל"ל תיפוק לי' מהכא ע"כ. ושקלי וטרו התוס' טובא בקושיא זו שם ובכ"מ. ואס"ד דאם שכח או עבר והתחיל בשאינו תדיר גומרו קודם לתדיר א"כ מאי ק"ל ז"ל דילמא להכי איצטריך קרא דהעולה דאפי' התחיל להתעסק בקרבן אחר קודם לתמיד פוסק ומקדים לתמיד תחלה דאי משום קרא דמלבד עולת הבקר דטעמא דמשום דתדיר הוא ומיניה ילפינן לכל התדיר דקודם לשאינו תדיר כדאמרינן התם בגמ' אם התחיל כבר בשאינו תדיר גומרו. קמ"ל קרא דהעולה דאם התחיל קודם לתמיד פוסק ומקריב לתמיד קודם. אע"כ פשיטא להו להתוס' דתדיר ושאינו תדיר אע"ג דהתחיל תחלה בשאינו תדיר פוסק וא"כ מטעם תדיר של תמיד דיליף לה מקרא דמלבד עולת הבקר דתדיר קודם לשאינו תדיר אפי' התחיל פוסק א"כ קרא דהעולה ל"ל. וא"כ בנ"ד אפי' התחיל ביעלה ויבוא שאינו תדיר פוסק ומקדים לרצה דשב' התדיר ואח"כ אומ' יעלה ויבא כנ"ל:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף