שאגת אריה/כט
|
< הקודם · הבא > |
שאלה הא דקי"ל כלאים בציצית שרי רחמנא אם הוא דווקא במקום מצוה או אפי' שלא במקום מצוה כגון לנשים או בטלית שאולה דפטור מן הציצית ואע"ג דאין לנו תכלת מ"מ נ"מ עי"ז לכמה דיני ציצית וכמו שיתברר לפנינו בס"ד:
תשובה הנה עוד כיוצא בזה מצינו דשרי רחמנא כלאים בבגדי כהונה וגם שם מצינו שנחלקו חכמים הקדמונים בזה אי שרי דוקא במקום מצוה כגון בשעת עבודה או אפי' שלא במקום מצוה נמי שרי ותחלה ראיתי לבאר הא דבגדי כהונה ואח"כ אבאר הא דכלאים בציצית הנה מצינו להרמב"ם שכתב בספ"י מה' כלאים כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפי' במקדש לוקין מפני האבנט שהוא כלאים ולא הותרו בו אלא בשעת עבודה שהיא מ"ע כציצית וכ"כ בפ"ח מה' כלי המקדש בגדי כהונה מותר ליהנות בהן לפיכך לובשם ביום עבודתו ואפי' שלא בשעת עבודה חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז אסור לכהן הדיוט ללבשו אלא בשעת עבודה ע"כ. וכתב עליו הראב"ד בה' כלאים טעה בזה שהרי אמרינן במסכת יומא פ' בא לו כה"ג במקדש אפי' שלא בשעת עבודה מותר ובה' כלי המקדש כתב על דברי הרמב"ם לא מחוור מן הגמ' הכי אלא כל היום מותר במקדש ע"כ. ובאמת אין זה השגה דהא דקאמר הש"ס במקדש אפי' שלא בשעת עבודה מותר לאו אאבנט קאי ומשום כלאים אלא אבגדי כהונה קאי וקמ"ל דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן ולבר מאבנט די"ל דאסור שלא בשעת עבודה משום כלאים וכדברי הרמב"ם ז"ל. מ"מ נ"ל ראיה ברורה לכאור' לדעת הראב"ד ז"ל דאפי' אבנט דכלאים הוא שרי שלא בשעת עבודה דהואיל והותר כלאים בבגדי כהונה בשעת עבודה שרי לגמרי אפי' שלא בשעת עבודה דאלת"ה תקשה לך הא דאמרינן בכולה תלמודא חטאת עוף באה על הספק ואינה נאכלת נהי דאיכא תקנתא שלא לבא לידי ספק נבילה דדילמא אינו בר קרבן ומליקת חולין הוי נבילה בהא שאינ' נאכלת הא מ"מ אכתי תקשה היכי משכחת לה דמביא חטאת העוף על הספק הרי ע"כ צריך ללבוש בגדי כהונה בשעת עבודתה ואפי' האבנט שהוא כלאים צריך ללבשו שהרי מחוסר בגדים ששימש קי"ל דמיחל עבודה כדתנן ברפ"ב דזבחי' וחייב מיתה נמי כדאמר בסנהד' פ"ה (ד' פה) ודילמא קרבן גמור הוא והיאך רשאי ללבשו מספק דילמא לאו בר קרבן הוא ואין חטאת באה בנדבה וה"ל חולין גמורים נמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה ועובר על לאו דכלאי בגדים אלא וודאי ש"מ דכלאי בגדי כהונה לגמרי שרא רחמנא אפי' שלא בשעת עבודה הילכך לית לן בה בהא שלובש אבנט של כלאים בשעת עבודת חטאת העוף הבאה על הספק אפי' את"ל דה"ל חולין לית לן בה בלבישת כלאים של אבנט. וא"ת א"כ מאי מיבעיא לן התם בפ' בא לו אי בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן שלא בשעת עבודה או לא תפשוט לן מהא גופיה מדמביא חטאת עוף על הספק ש"מ דניתנו ליהנות בהן דאל"כ דילמא לאו בר קרבן הוא ונהנה מבגדי כהונה שלא בשעת עבודה. הא לק"מ דודאי לא דמי איסור הנאה דבגדי כהונה שלא בשעת עבודה לאיסור כלאים דגבי איסור הנאה תליא מילתא בקדושה הבאה ע"י אדם והילכך מהני בה לב ב"ד מתנה עליהן להוציא מעות הקדש לחולין כדאמר ברפ"ב דכתובות שהרבה היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה אף שלא היה לצורך עבודה והרי להרמב"ם דס"ל דאבנט של כלאים שלא בשעת עבודה אסור אע"ג דקי"ל בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן וכמ"ש הרמב"ם גופיה. וע"כ היינו טעמא משום דגבי איסור הנאה של בגדי כהונה שבא ע"י אדם מהני לב ב"ד מתנה עליהן משא"כ גבי איסור כלאים שבא מאיליו ולא על ידי אדם לא שרי לד' הרמב"ם אלא בשעת עבודה דאתי עשה ודחי ל"ת אבל שלא בשעת עבודה לא הילכך א"א למפשט בעיין דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן מחטאת עוף הבאה על ספק די"ל דהואיל ואין לו לגברא תקנה לאכול בקדשי' אא"כ מביא חטאת העוף על הספק משום תקוני גברא לב ב"ד התנו ליהנות בהן מספק אבל שלא לצורך עבודה אכתי איכא למיבעי דילמא לא ניתנו ליהנות בהן ולא התנו ב"ד על כך כיון שהוא שלא לצורך כלל אבל גבי איסור כלאי' אס"ד דשלא בשעת עבודה אסור אלמא אית ביה משום איסור כלאים גבי חטאת העוף היאך באה על הספק דילמ' חולין היא ואין כאן מ"ע לדחו' ל"ת דכלאי' וה"ל כלאים שלא במקום מצוה. אלא וודאי כלאים דבגדי כהונה אפי' שלא בשעת עבודה נמי שרא רחמנא וכדעת הראב"ד ז"ל. 
וא"ת ואכתי תקשה לך מאי קמיבעיא לן בגדי כהונה אי ניתנו ליהנות בהן שלא בשעת עבוד' הא מ"מ תפשוט לן מהכא מדחטאת העוף באה על הספק ש"מ דאפי' שלא בשעת עבודה נמי ליתא באבנט משום איסור כלאים א"כ ה"ה דליתא משום איסור הנאה של הקדש אפי' שלא בשעת עבודה דמ"ש האי איסורא מאיסור כלאים דאבנט וי"ל דשאני איסור כלאים דהיינו טעמא דשרי אפי' שלא בשעת עבודה משום דילפינן לה מכלאים בציצית דשרא רחמנא אפי' שלא במקום מצוה כמש"כ התוס' במסכת מנחות פ' התכלת (דף מא) דהא כתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך לומר שבמקום גדילים תלבש שעטנז משמע דכל לבישה שרא רחמנא ע"כ הילכך ילפינן נמי מיני' לשעטנז דבגדי כהונה דכל לבישה שרא רחמנא כמו אצל ציצית אבל איסורי הנאה דבגדי כהונה א"א למילף מכלאים דכל לבישה שרא רחמנ' דמה לכלאי' דקיל שכן שרי בציצית משא"כ איסור הקדש הילכך מיבעי' לן שפיר אי בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן כל זה נראה לכאורה. מ"מ כי דייקת ביה שפיר אין זה ראיה שהרי בפ"ד דנזיר (דף כט) תניא ר' יוסי ב"י אומר מנין לחטאת העוף הבאה על הספק שאינה נאכלת ת"ל והזב את זובו לזכר ולנקב' מקיש נקבה לזכר מה זכר מביא קרבן על הוודאי אף נקבה כו' ומה זכר מביא על הספק אף נקבה מביאה על הספק כו' אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקבה מביאה קרבן ונאכל אמרת לא אם אמרת בזכר שכן איסור א' תאמר בנקבה ששני איסורים. ומפ' הגמ' מאי שני איסורים לאו איסור נבילה וחולין בעזרה ודייק מיניה דס"ל לריב"י דיש שחיטה לעוף מה"ת וחולין שנשחטו בעזרה דאוריית' אלמא רבי לן רחמנ' מהיקשא דנקבה לזכר שמביא' חטאת העוף על הספק ואי לא הוי אלא איסור א' הוי נאכל נמי א"כ אין כאן משום איסור כלאים לכהן משום אבנט דבגדי כהונה דהא מקשינן נקבה לזכר שמביא קרבן על הספק ולא חיישינן לאיסור כלאים. ואע"ג דקאמר לא א"א בזכר שכן איסור א' כו' ולא קאמר דבזכר איכא ב' איסורים ובנקבה ג' שהרי איכא נמי איסור כלאים דאבנט. לק"מ דאיסורא א' וב' איסורים דקאמר לא חשיב אלא האיסור שבאין ע"י אכילה דהיינו איסור נבילה וחולין בעזרה שאסורים באכילה שהרי אהא קאמר לה אי מה זכר מביא קרבן ונאכל כו' אמרת כו' אבל איסור כלאים אינו אלא בשעת עבודה ולא בשעת אכילה. וע"ש בסוגיא ובתוס' ויש לי בזה דקדוקי דברים ואין זה מקומו וממש"כ תבין שיש להקשות דברי הראב"ד דידיה אדידיה הא דמתיר אבנט של כלאים אפי' שלא בשעת עבודה אמש"כ בה' ציצית ולפנינו אכתוב בזה בס"ד הרי נתברר שאין מכאן ראיה לסברת הראב"ד. ואין להביא ראיה נמי לדברי הרמב"ם מהא דאמרינן בפ"ק דמנחות (דף ה) דתניא התם כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין ת"ל אלא להוציא את הטרפה והלא דין הוא מה בעל מום שמותר להדיוט אסור לגבוה טרפה שאסורה להדיוט אינו דין שאסורה לגבוה כו' ואם השבתה כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין ת"ל להוציא את הטרפה ואמרינן מאי אם השבתה ואמר רב אדא ב"א משום דא"ל כלאים תוכיח שאסורין להדיוט ומותרין לגבוה כלומר בבגדי כהונה ופריך מה לכלאים שכן הותרו מכללן אצל הדיוט בציצית ומשני אטו ציצית צורך הדיוט הוא מצוה היא ודחי אלא מה לכלאים שמצוותן בכך. ואי כדברי הראב"ד שכלאים בבגדי כהונה הותרו לגמרי אפי' שלא לצורך עבודה א"כ מאי קאמר מה לכלאים שמצוותן בכך הרי אפי' שלא במקום מצוה הותר לגמרי בבגדי כהונה (וכן יש להקשות לר"ת שפירש דכלאים בציצית שרי לגמרי אפי' שלא במקום מצוה כגון בלילה או לנשים וכמו שאכתוב לקמן בס"ד)).
וי"ל דמ"מ גבי עבודה לא הותר שלא במקום מצוה אלא משום מיגו דהותר במקום מצוה הותר נמי שלא במקום מצוה והרי במקום מצוה שהוא עיקר הגורם להתיר נמי שלא במקום מצוה מצוותו בכך משא"כ גבי טרפה שלעולם אין מצוותו בכך שהרי איפשר בכשרה. גם אין להביא ראיה לד' הרמב"ם מהא דאמרינן בר"פ ד' מיתות (דף מט) אמר רבא אמר רב סחורה א"ר הונא כ"מ ששנו חכמים דרך מנין אין מוקדם ומאוחר כו' לאפוקי מהא דתנן כה"ג משמש בח' כלים וההדיוט בארבעה בכתונת ומכנסים מצנפת ואבנט כו' ותניא מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים שנא' ומכנסי בד יהיו על בשרו ותנא מ"ט אקדמיה לכתונת משום דאקדמיה קרא וקרא מ"ט אקדמיה משום דמכסיא לכוליה גופיה עדיפא ליה. ופירש"י מ"ט אקדמיה לכתונת הואיל ומכנסים קודמים. דאקדמיה קרא כתונת בד קודש ילבש. ומכנסי בד וגו' ע"כ. ואיכא למידק כיון דהתנא סדרא דקרא נקט אפי' במקום שאין סדר הלביש' כן כמו הכא גבי כתונת ומכנסי' דאקדמי' לכתונת משום דאקדמיה קרא אע"ג דסדר הלבישה הוי מכנסים קודם לכתונת א"כ כ"ש במקום שאין קפידא בסדר הלבישה להקדים בגד לבגד שאין ראוי לתנא לשנות מסדרא דקרא והא האי קרא דגבי ד' בגדים של כה"ג ביוה"כ הכי כתיב כתונת בד קודש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגור ובמצנפת בד יצנוף הרי שהקדים קרא אבנט למצנפת ואמאי הקדים התנא למצנפת קודם לאבנט ולא נקט אבנט קודם למצנפת כסדרא דקרא. אלא ע"כ ה"ט דאקדמיה תנא למצנפת ונקט לאבנט לבסוף ואילו קרא איפכא כתיב משום דקרא איירי מבגדי כה"ג ביוה"כ דהאבנט הוא של בוץ כדכתיב ובאבנט בד יחגור ולא היה באבנט זה כלאים כדאמר בפ"א דיומא (דף יב) א"כ ליכא קפידא כלל אי קדים ולביש לאבנט קודם למצנפת אם ירצה אבל התנא דמיירי מאבנט של כהן הדיוט דקי"ל כר' דאמר התם אבנטו של כהן הדיוט הוי של כלאים ולא כראב"ש דפליג עליה ואמר דהוי של בוץ דהא הלכה כרבי מחבירו וכ"פ הרמב"ם. וכיון דאבנטו של כהן הדיוט הוי של כלאים ולא שרי ללבשו לצורך עבודה אלא משום דאתי עשה ודחי ללא תעשה וכדברי הרמב"ם ע"כ א"א לו ללבוש את האבנט אלא באחרונה אחר לבישת כל בגדי' כדי לסמוך לעבודה כל מה דאפשר דאם מפסיק בין לבישת האבנט להתחלת העבודה בלבישת בגד אחר הרי מלובש בכלאי' באותו שעה שעוסק בלבישת בגד אחר שלא לצורך העבודה ועובר בלאו דלא תלבש שעטנז בחנם הילכך מוכרח ללבוש מצנפת קודם לאבנט כדי שלבישת האבנט יהיה סמוך לעבודה לפיכך נקט תנא לאבנט בתר מצנפת גבי כהן הדיוט ואין בזה משום שינוי סדרא דקרא משום דקרא איירי מאבנט של כה"ג של בוץ דליכא קפידא אם מקדימו למצנפת אבל בשל כהן הדיוט דאיכא קפידא תנא ליה באחרונה. משא"כ גבי כתונת ומכנסים דבין בכה"ג בין בכהן הדיוט איכא קפידא להקדים למכנסי' קודם לכתונת ואפ"ה אקדמיה קרא לכתונת אקדמי' נמי תנא ולא רצה לשנות מסדרא דקרא והשתא לדעת הרמב"ם אתי שפיר אבל לסברת הראב"ד דמותר כלאים דאבנט אפי' שלא בשעת עבודה א"כ אפי' גבי אבנט של כהן הדיוט נמי ליכא קפידא אי לובשו קודם למצנפת כמו גבי אבנטו של כה"ג דיוה"כ תקשה לך אמאי שינה התנא מסדרא דקרא ואקדמיה למצנפת לאבנט השתא בכתונת ומכנסים דאיכא קפידא בהקדמת מכנסים מ"מ אקדמיה לכתונת משום דאקדמיה קרא מצנפת ואבנט דליכא קפידא בלבישתן להקדים אחד לחבירו כ"ש דהוה לי' להתנא להקדים אבנט למצנפת משום דאקדמיה קרא. די"ל דלק"מ דהא דאקדים קרא אבנט למצנפת לאו משום קפידא הוא ואין חשיבות לזה יותר מזה אלא שא"א להוציא ב' דברים כאחת ואע"ג דשוין הן בע"כ צריך להקדים לאחד מחבירו וכדאמרינן ברפ"ב דחגיגה גבי את השמים ואת הארץ את הארץ ל"ל להקדים שמים לארץ דאי לאו את אע"ג דשמים כתיב ברישא מ"מ לא הוי אמרינן להקדים שמים לארץ והאי דאקדמי' קרא משום דא"א להוציא ב' דברים כא' וכמו שפירש"י התם וכזה מוכרחים אנו לומר בהרבה מקומות וכיון דהא דאקדמיה קרא אבנט למצנפת לאו בדוקא משום קפידא הוא הילכך לא חש התנא למנקט סדרא דקרא דהא קרא גופא לאו משום סדרא נקט לה הכי אלא משום שא"א להוציא ב' דברים כא' וכדאמרן אבל גבי כתונת ומכנסי' כיון דמכנסי' קודמי' ואפ"ה אקדמי' קרא לכתונ' ש"מ בדוקא ומשום קפידא נקט לה הכי ומשום דמכסיא לכוליה גופי' עדיף ליה הילכך אקדמיה ליה משום דאקדמיה קרא בדוקא ומשום קפידא. ואדרבה מכאן יש תשובה לדברי הרמב"ם דהא תנן כה"ג משמש בח' כלים כו' מוסיף עליהן כה"ג חושן ואפוד ומעיל וציץ והשתא לדבריו ז"ל ה"ל לכה"ג ללבוש לציץ שאינו אלא טס של זהב ואין בו משום כלאים קודם לאבנטו שהרי בח' בגדים הוא משמש בשאר ימות השנה דאז היה אבנטו של כלאים לד"ה כדאמרינן התם במס' יומא וכן בשאר בגדים היו מהן של כלאים כדכתיב בקרא והיה לו לסמוך לבישת בגדים של כלאים סמוך לעבודה ולא לאחר לבישת ציץ אחר לבישת בגדי כלאים ומפסיק ביניהן לעבודה בלבישתו ונמצא בשעת לבישתו הוא מלובש בכלאים בחנם אלא וודאי אין קפידא בזה דבגדי כהונה אין בהן משום איסור כלאים אפי' שלא בשעת עבודה וכד' הראב"ד ז"ל ועק"ל על דברי הרמב"ם ז"ל דאס"ד דבגדי כהונה יש בה משום איסור כלאים א"כ בשעת עבודה היכי שרי מטעם דאתי עשה ודחי ל"ת הא אמרינן בפ"ק דביצה היכא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת א"נ סדין בציצי' דבעידנא דמיעקר לאו מקיים לעשה אבל אי בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים לעשה לא דחי. והשתא הרי כלאים דבגדי כהונה דלובשם קודם שמתחיל בעבודה דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים לעשה דעבודה ואפ"ה עשה דעבודה דוחה לל"ת דכלאים א"כ לגמור מיניה לכל עשה דוחה ל"ת אפי' בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים לעשה אלא ע"כ ש"מ דהא דשרי כלאים בבגדי כהונה לגמרי אישתרי ואפילו שלא בשעת עבודה ולאו משום דאתי עשה ודחי לל"ת דהא כל כה"ג א"א לעשה לדחות ל"ת כיון דלא מקיים לעשה בעידנא דמיעקר לאו. ועק"ל לדעת הרמב"ם ז"ל מההיא סוגיא דפ' בא לו גופא דאהא דאיבעיא לן בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן או לא ניתנו ליהנות בהן אמרי' ת"ש לא היו ישינים בבגדי קודש שינה הוא דלא הא הילוכי מהלכי. ודחי בדין הוא דהילוכי נמי לא וסיפא איצטריכא ליה פושטין ומקפלין ומניחין אותן תחת ראשיהן פושטין כו' תחת ראשיהן ש"מ בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן אר"פ לא תימא תחת ראשיהן אלא אימא כנגד ראשיהן ה"נ מסתברא דכנגד ראשיהן דאס"ד תחת ראשיהן ותיפוק ליה משום כלאים דהא איכא אבנט ונהי נמי דניתנו ליהנות בהן הא מתהני מכלאים. ואיכא למידק אמאי נטר הש"ס למימר להאי הכי נמי מסתברא אסיפא דמתני' אפושטין ומקפלין כו' ואמאי לא קאמר לה ארישא דמילתא דדייק שינה הוא דלא הא הילוכי מהלכי ודחי בדין הוא דהילוכי נמי לא כו' הל"ל וה"נ מסתבר' דהילוכי נמי לא דאס"ד הילוכי שפיר דמי ותיפוק לי' משו' כלאים דהא איכא אבנט כו'. אע"כ דהא וודאי דאין בבגדי כהונה משום איסור כלאים אם מלובש בהן דרך לבישה כדרך שלובשין בשעת עבודה הילכך הא הילוכי מהלכי ולית לן בה משום כלאים דאבנט אבל אם פושטן ומניחים אותן תחת ראשיהן כיון שאינו דרך לבישה יש בו משום איסור כלאים וכמש"כ התוס' בפ' התכלת (ד' מא) בשם ר"ת וכמ"ש לפנינו בס"ד ועק"ל דא"כ לראב"ש ולהני אמוראי דפ"ק דיומא (דף ו) דס"ל דאבנטו של כהן הדיוט הוי של בוץ א"כ ליכא שום כלאים בבגדי כהונה של כהן הדיוט ובבגדי כהונה של כהן גדול היה כלאים שהרי אבנטו של כה"ג כ"ע מודו דהוי של כלאים וגם בשאר בגדיו היה כלאים ולדברי הרמב"ם הא דהותר לכה"ג ללבשן בשעת עבודה הוי מטעמא דאתי עשה ודחי ל"ת אבל בשל הדיוט כיון דליכא משום איסור כלאים א"צ לדחיית ל"ת בעבודת הדיוט. ולפי זה לא היה רשאי כה"ג לעבוד שום עבודה כל ימות השנה אלא ביה"כ לחוד דאינן כשירים אלא בו אבל בשאר ימות השנה כיון דאיפשר בכהן הדיוט בלתי דחיית הל"ת דכלאים אין לנו לקיים העשה דעבודה בכה"ג ע"י דחיית הל"ת. דכה"ג אמרינן במסכת שבת פר"א דמילה (דף קלב) גבי בשר אפי' במקום בהרת יקוץ דפריך לאביי אליבא דר"ש דאמר דבר שאינו מתכוין מותר אפי' במקום דהוי פסיק רישא ולא ימות האי בשר ל"ל הא ה"ל דבר שאינו מתכוין ומשני באומר אבי הבן לקוץ בהרת בנו קמכוין. הדר פריך ואי איכא אחר לעביד אחר כדר"ל דאמר כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה ל"ת ומשני דליכא אחר. הרי אפי' גבי מילה דעיקר המצוה מוטלת על אבי הבן מ"מ היכא דאיכא אחר עביד ע"י אחר שלא לדחות הל"ת כ"ש מ"ע דעבודה שהיא אינ' מוטלת על כה"ג יותר מכהן הדיוט דכיון דאיפשר בכהן הדיוט בלתי דחיית הלא תעשה דכלאים דאין לעשות ע"י כהן גדול כיון דאיפשר לקיים שניהם. והרי בכולא גמרא אמרי' דכה"ג אם רצה לעבוד כל השנה כולה הרשות בידו כדתנן בפ"ק דיומא שכה"ג מקריב חלק בראש ותנן בפ"ב דתמיד בזמן שכה"ג רוצה להקטיר היה עולה בכבש כו' ותנן נמי בפ"ב דחגיגה (ד' יז) גבי יום טבוח שחל אחר השבת אין כהן גדול מתלבש בכליו שלא לקיים דברי האומרים עצרת אחר השבת ופי' אין כה"ג מתלבש בכליו היינו בבגדי כהונה שלו לעשות עבודה שהיה רגיל לעבוד ביו"ט כמו שפי' התוס' התם מן הירושלמי וש"מ דבשאר ימות השנה אם רצה לעבוד עובד וה"נ אמרינן בהרבה מקומות דכה"ג עובד בשאר ימות השנה ומקרא מלא דיבר הכתוב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ואכל ימות השנה קאי אלמא אע"ג דאיפשר ע"י בניו שהם הדיוטים מ"מ עביד לה אהרן אם רוצה ואמאי נילף מכאן דכ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אע"ג דיכול לקיים את שניהם מ"מ אתי עשה ודחי ל"ת דהא עבודת שאר ימות השנה איפשר בכהן הדיוט ואתה יכול לקיים הל"ת דכלאים ואפ"ה עביד לה אהרן שהוא כה"ג ע"י דחיית הל"ת ודלא כר"ל. ועוד אפי' למ"ד אבנטו של כהן הדיוט הוי נמי של כלאי' כמו של כה"ג הא מ"מ בשל כהן הדיוט ליכא משום כלאים אלא אבנט לחוד ואלו בשל כה"ג היה עוד בגדים של כלאים לבר מאבנט והרי הלובש כלאים לדבר הרשות עובר בל"ת על כל בגד ובגד וא"כ אפילו לדידיה כיון דעבודת שאר ימות השנה איפשר ע"י הדיוט שאין ל"ת של כלאים נדחה ע"י עבודתו אלא בבגד א' אין לעשותה ע"י כה"ג שעובר בל"ת של כלאים על כל א' וא' מבגדיו שהן של כלאים והשתא אס"ד דבלא שעת עבודה איכא בבגדי כהונה משום כלאים ולא שרי אלא בשעת עבודה משום דאתי עשה ודחי ל"ת וכדעת הרמב"ם א"כ לא משכחת לה לכה"ג שיעבוד בשאר ימות השנה אע"כ ש"מ דכלאים בבגדי כהונה הותרה לגמרי אפי' שלא בשעת עבודה ולאו משום לתא דעשה דוחה ל"ת הותרה הילכך רשאי כה"ג לעבוד כל ימות השנה אפי' למ"ד אבנטו של כהן הדיוט הוי של בוץ מ"מ כלאים לכה"ג הותרה לגמרי בבגדי כהונה שלו:
ועוד ק"ל דתנן בפ' כל הזבחים (דף עז) איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה רא"א יתן למעלה ורואה אני את בשר החטאת מלמעל' כאלו הן עצים והשתא כשמתעסק בבשר חטאת ליתן למעלה אע"ג דרואה אני כאלו הן עצים הא עובר על לאו דכלאים שלא במקום מצוה ואפילו רבנן דפליגי עליה התם ואמרי תעובר צורתו ויצא לבית השרפה היינו מטעמא דלית ליה רואין כדמוכח בגמ' אבל משום כלאים לא חיישינן. תו תנן התם איברין באיברי בעלי מומין רא"א אם קרב ראש א' מהן יקרבו כל הראשים ותנן דם תמימין בדם בעלי מומין ישפך לאמה כוס בכוסות רא"א אם קרב כוס אחד יקרבו כל הכוסות ולא חיישינן לאיסור כלאים בשעה שעוסק להקריב דם ואיברי בעלי מומין. ואפי' רבנן דפליגי עליה דר"א הוא מטעם אחר כדאמרי' התם ולא משום איסור כלאים. ותו תנן התם מתן ד' במתן א' רא"א ינתנו במתן ד' רי"א ינתנו במתנה אחת א"ל ר"א הרי הוא עובר על בל תגרע א"ל ר"י הרי הוא עובר על בל תוסיף א"ל ר"א לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו ואכתי תקש' נהי דכשיתן במתן ד' אין כאן משום בל תוסיף לר"א מ"מ בשע' שעוסק ליתן מתן ד' מן הדם של מתן א' מלובש בכלאים שלא במקום מצוה. שהרי הא דמתן ד' במתן א' לאו בבלול מיירי אלא אפי' בכוס בכוסות נמי איירי כדאמרי' התם בגמ' וש"מ מכל הני דכלאים בבגדי כהונה שרי לגמרי אפי' שלא בשעת עבודה. ועוד נ"ל להביא ראיה לזה מהא דאמרי' בפ"ב דיומא (ד' כד ע"ב) במה מפיסין ר"נ אומר בבגדי קודש ויהיב טעמא משום דא"א בבגדי חול דילמא אגב חביבותיה מיקרי ועביד וא"כ להאי טעמא ע"כ צריכים המפיסין ללבוש כל הד' בגדים ואפי' אבנט שהוא של כלאים דאל"כ אכתי איכא למיחש דילמא אגב חביבותיה מיקרי ועביד בלא אבנט ואפי' ר"ש דפליג עליה ואמר בבגדי חול הא יהיב טעמא משום בעלי זרוע דחמסי ועבדי הא לא"ה מודה דמפיסין בבגדי קודש כדר"נ ואפי' אבנט. ועוד מדנקט ר"נ בבגדי קודש סתמא כל ד' בגדים במשמע ואפי' אבנט כדמוכח ההיא דפ' אמרו לו דקאמר הכי נמי מסתברא דכנגד ראשיהן דאי ס"ד תחת ראשיהם תיפוק ליה משום אבנט דהוי של כלאים ומאי קושיא דילמא הא דתנן לא היו ישינים בבגדי קודש כו' תחת ראשיהם מיירי בשאר בגדי כהונה חוץ מן האבנט דהוי של כלאים. ואע"ג דבפ"ג דתמיד גרסינן ואיבעית אימא באותן שאין בהן כלאים מ"מ להני שינויי קמאי לא אמרינן הכי ובפ"ז דיומא ליתא לגמרי להאי איבעית אימא וע"ש במפרשים אלא ש"מ כל היכא דתני בגדי כהונה סתמא כל ד' בגדים ואפי' אבנט במשמע ואמאי הא ה"ל כלאים שלא במקום מצוה. אלא וודאי ש"מ דלגמרי התיר רחמנא כלאים בבגדי כהונה אפי' שלא בשעת עבודה ואף ע"ג דלא שרי אלא במקדש וכמש"כ לקמן הא פייס הוי במקום קודש בלשכת הגזית בחציה שבנוי בקודש כדאמר אביי התם. הרי נתברר לנו בהרבה ראיות ברורות דכלאים בבגדי כהונה שרי לגמרי אפי' שלא בשעת עבודה וכ"ד התוספות שם בפרק התכלת בשם ר"ת וכתבו דכן מוכח בתוספתא דכלאים דתניא בגדי כהונה ובגדי כה"ג אין בהם משום כלאים בגדי כהן גדול שיצא במדינה חייב במקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור ולפנינו יתבאר זה בס"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |