שאגת אריה/כז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאגת אריה כז

סימן כז

שאלה היו לפניו פירות הארץ ופירות האילן ובירך על פירות האילן בפה"א אם יצא ידי חובת הברכה של פה"ע נמי או לא:

תשובה בפ' כ"מ (דף מ) תנן היו לפניו מינים הרבה רי"א אם יש ביניהם מין שבעה עליו הוא מברך וחכ"א מברך על איזה מהן שירצה ובגמ' אמר עולא מחלוקת בשברכותיהן שוות דר"י סבר מין ז' עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף אבל בשאין ברכותיהן שוות ד"ה מברך על זה וחוזר ומברך על זה ופירש"י ד"ה אין ברכה אחת פוטרתן ושוב אין כאן מחלוקת ואע"ג דתנן בירך על פירות האילן בפה"א יצא ה"מ בחד מינא וטעה ובירך עליה בפה"א אבל צנון וזית ובירך על הצנון לא נפטר זית ע"כ והביאו התוס' את דבריו וכתב הב"י בא"ח סי' ר"ו מיהו ה"ר יונה כתב שם היינו דוקא שבשעה שבירך בפה"א לא נתכוין לפטור פה"ע אבל אם נתכוין לפטור את פה"ע א"צ לחזור ולברך וכ"כ הכל בו. הדבר ברור שרש"י ותוס' וודאי לית להו הא דהר"י שפי' דהא דתנן בירך כו' ה"מ בחד מינא וטעה כו' משמע דוקא בחד מינא הוא דמהני אבל בתרי מיני אפי' במתכוין אין ברכת הצנון פוטר את הזית. ותימה לי על הרב ב"י שכתב שם בש"ע היו לפניו פירות האדמה ופירות העץ ובירך על פה"א ונתכוין לפטור את פרי העץ יצא הרי שפסק כדעת ר"י והיאך שביק דעת רש"י ותוס' ופסק כר"י אף שהכלבו מסייע ליה וכמדומה לי שנעלם מהרב"י דברי התוס' שהרי לא הביאם בב"י ועוד אני תמה דהא עולא דמוקי לפלוגתא בשברכותיהן שוות ה"ט דמין שבעה לר"י עדיף משום דכיון דשניהם נפטרין בברכה א' יברך על מין ז' ויפטור את המין השני הרי דמיירי במתכוין לפטור את שניהם בברכה א' ואפ"ה קאמר באין ברכותיהן שוות אע"ג דמתכוין לפטור את שניה' בברכה א' אין ברכת בפה"א פוטר את פה"ע אלמא אפי' במתכוין נמי אין פה"ע נפטר בברכת בפה"א שמברך על פה"א. ועוד ק"ל דהא פריך התם לעולא מהא דתניא היו לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית דש"מ דאפי' בשאין ברכותיהן שוות פוטר ומאי קושיא הא הברייתא מיירי במתכוין לפטור את הזית בברכת הצנון ובהא עולא נמי מודה. ואף ע"ג דבסיפא דההיא פליג ר"י ואמר מברך על הזית שהזית מין ז' וש"מ דאפילו בשאין ברכותיהן שוות אפ"ה לר"י מין ז' עדיף ודלא כעולא. הא הגמ' לא מייתי להא דר"י אלא לבתר דמשני הב"ע בשהצנון עיקר ופריך אי הכי אימא סיפא רי"א מברך על הזית שהזית מין ז' ולית ליה לר"י הא דתנן כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה וכ"ת ה"נ דל"ל והתניא רי"א אם מחמת צנון בא הזית מברך על הצנון ופוטר את הזית הרי שבתחלה לא הקשה לעולא אלא מדברי ת"ק לחוד ואהא לחוד דס"ל לעולא בשאין ברכותיהן שוות דאין זית נפטר בברכת הצנון הוא דפריך. וא"ת באמת אמאי לא פריך לעולא מדר"י דאמר מברך על הזית כו' אלמא בשאין ברכותיהן שוות לר"י נמי מין ז' עדיף. ועוד דאהא דקא מקשה וכי לית ליה לר"י הא דתנן כו' קאמר וכ"ת ה"נ דלית ליה והתניא כו' ל"ל להקשות מאותו ברייתא דאם מחמת הצנון בא הזית. ה"ל להקשות מיניה וביה דאע"ג דלית ליה הא דתנן מ"מ ש"מ דאפי' בשאין ברכותיהן שוות לר"י מין ז' עדיף ודלא כעולא. וי"ל דמה"ט מביא הא ברייתא דאם מחמת הצנון בא הזית דמוכח מינה דברייתא קמייתא לא איירי בשהצנון עיקר דהשתא קשה לעולא לכל דבריו במאי דס"ל דבאין ברכותיהן שוות אין הצנון פוטר את הזית ק"ל מדברי ת"ק דקאמר דפוטר ובמאי דקאמר דבאין ברכותיהן שוות מודה ר"י דאין מין ז' עדיף ק"ל מדר"י דאמ' מברך על הזית. אבל בלא ברייתא שניה לא הוי ק"ל אלא מדר"י אבל במאי דס"ל דאין זית נפטר בברכת הצנון לא הוי ק"ל מת"ק די"ל הב"ע בשהצנון עיקר. ואפשר לומר דהא השתא במסקנא באמת פריך מדר"י ורבנן ובתחלה כיון דמצא להקשות לעולא מרישא לחוד סגי ליה בהכי אע"ג דאיכא עוד פירכא אחרת נמי מסיפא וכן דרך הגמרא בהרבה מקומות מ"מ לסברת ה"ר יונה קשה דלדידיה לא פריך מדברי ת"ק מידי. ועק"ל דאיכא למ"ד התם לקמן דאף בשאין ברכותיהן שוות נמי מחלוקת ופריך למ"ד בשאין ברכותיהן שוות נמי פליגי במאי פליגי כלומר כיון דאין נפטרין בברכה א' אמאי אר"י מין ז' עדיף כיון שאין פוטר את השני בברכתו ומאי קושיא לפ"ד ה"ר יונה הא כיון דאפשר לפטור את המין השני בברכתו במתכוין לפוטרו הילכך מין ז' לר"י עדיף ויברך עליו ויתכוין לפטור את המין השני. אלא שבזו י"ל דהאי בשאין ברכותיהן שוות דקאמרי הני אמוראי בין עולא דס"ל דל"פ בין האי אמורא דקאמר דפליגי בכל גווני שאין ברכותיהן שוות מיירי מדאמרי שאין ברכותיהן שוות סתמא ולמ"ד פליגי משמע אפי' אם הא' מין דגן שברכתו במ"מ והשני מין עץ או האדמה שא"א לא' ליפטר ע"י ברכת חבירו בשום ענין אפ"ה פליגי. והשתא פריך שפיר במאי פליגי ולעולא פריך מדאמר בשאין ברכותיהן שוות ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז סתמא דמשמע דבכל גווני שאין ברכותיהן שוות לא נפטר הא' בברכת חבירו כגון צנון וזית והתניא מברך על הצנון ופוטר את הזית. מ"מ קושיות הראשונות וודאי קשה והנה באמת המעיין בדברי ה"ר יונה שם יראה שיש לכוין דבריו לדעת רש"י ותוס'. ובספר ט"ז הפריז על מדותיו וכתב אהא דפסק בש"ע שם היו לפניו פה"א ופה"ע כו' תמוה לי ל"ל שיהא לפניו הא כ' בס"ה אם בירך על פירות שלפניו והביאו לו יותר ממין אחר שברכתו כברכת ראשון דא"צ לברך. וכאן נמי הוי ברכת פה"ע כברכת פה"א שאם נתכוין באמירת בפה"א גם על פה"ע א"צ לברך אח"כ בפה"ע ואין זה קושיא כלל דהא דס"ה מיירי בדבר שברכתו כברכת הראשון ממש לפיכך מהני אע"פ שלא היו לפניו בשעת הברכה אבל כאן דמיירי דבירך בפה"א על פירות הארץ הילכך אין נפטר פירות העץ בברכה זו אא"כ היו לפניו בשעת הברכה. והרי לפי' רש"י ותוס' אפי' בכה"ג ל"מ לפטור של עץ בבפה"א שבירך על פירות האדמה ומה שהביא ראיה מאגוזים ותפוחים שמשמע מדברי הרשב"א שברכת הא' פוטר את חבירו אפילו הביאו לפניו השני אחר שבירך על הראשון וה"ה כאן לענין פה"ע אחר פה"א כיון שיוצא בה עכ"ד. הא נמי אין ראיה דשאני אגוזי' ותפוחים דברכתן שוה לגמרי ועל כיוצא בזה אמרו על הראשונים אנו מצטערים אלא שבא להוסיף עליהן ולענין דינא הדבר ברור שראוי לפסוק כרש"י ותוספות וה"מ מסוגיית הגמ' וגם דברי ה"ר יונה יש לכוין כן ואפי' היו לפניו פה"א ופה"ע ובירך על פה"א בפה"א ונתכוין לפטור את פה"ע בברכה זו לא מהני וצריך לברך על של עץ ברכה בפ"ע, כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף