שאגת אריה/יד
|
< הקודם · הבא > |
ראיתי לברר כאן שורש א' אם יש לתפלה עיקר מה"ת או כל עצמה אינה אלא מד"ס. דע שהרמב"ם כתב בפ"א מה' תפלה מ"ע להתפלל בכל יום שנא' ועבדתם את ה' כו' מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנא' ולעבדו בכל לבבכם אמרו חכמים איזה היא עבודה שבלב זו תפלה ואין מנין התפלה מה"ת ואין משנה התפלה מה"ת ואין לתפלה זמן קבוע מה"ת ע"כ. וק"ל דבפ' מ"ש (דף כ) תנן נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש ומן התפילין וחייבין בתפלה ובגמ' אמרינן וחייבין בתפלה דרחמי נינהו מ"ד הואיל וכתיב ערב ובקר וצהרים כמ"ע שהז"ג דמי קמ"ל. 
והשתא ל"ל טעמא משום דרחמי נינהו ת"ל דמדאורייתא ה"ל מ"ע שלא הז"ג ואע"ג דאתו רבנן ותיקנו זמנים קבועים לתפלה מ"מ לא לעקור ד"ת קאתו דעי"ז יהיו נשים ועבדים פטורין אלא להוסיף על ד"ת קאתו ועוד היאך ס"ד לפוטרם מן התפלה משום דכתיב ערב ובקר כיון דמה"ת אין לה זמן קבוע וי"ל דהא דקאמר טעמא משום דרחמי נינהו היינו לחייב את הנשים בכל ג' תפלות הקבועות בכל יום מדרבנן דסד"א דה"ל מ"ע שהז"ג ולא ליחייבו אלא בתפלה א' ביום שחיובו מה"ת ובכל נוסח שירצה שיי"ח בזה מחיוב של תורה קמ"ל משום דרחמי נינהו חייבין בכל התפלות ובנוסח שתיקנו רבנן והרמב"ן בס"ה חלק מ"ע סי' ה' השיב עליו ואמר שכבר ביארו חכמים בגמ' שתפלה מדרבנן כמו שאמרינן בפ"ג דברכות לענין בעל קרי שקורא ק"ש ומברך על המזון ואינו מתפלל והעלו הטעם ק"ש ובה"מ דאורייתא ותפלה דרבנן ובגמ' דסוכה אמרינן גבי תפלה דתנן ואם התחילו אין מפסיקין והקשו מלולב דתנן נוטלו על שלחנו אלמא מפסיק והשיבו בדרך תימה מאי קושיא הא דאורייתא הא דרבנן. והכ"מ השיב עליו מה שאמרו בב"ק שאינו מתפלל היינו שאינו מתפלל תפל' זו בנוסח זה ג"פ ביום אבל אומר הוא לעצמו תפלה קצרה פ"א ביום. א"נ יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה כדאיתא בפ' האשה רבה ע"כ. הנה מש"כ דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה אמת אמר אבל גבי בעל קרי חזינן שלא רצו חכמים לעקור דבר מן התורה גביה דידיה שהרי חייבו אותו להרהר ק"ש ולברך על המזון לאחריו משום דמדאורייתא הן ואי תפלה דאורייתא הל"ל דמהרהר בתפלה נמי. ובגמ' מוכיח שם מדתנן היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר טעמא דאתחיל הא לא אתחיל לא יתחיל ואפי' בהרהור א"צ להתחיל ואפי' למ"ד התם הרהור לאו כדיבור דמי ואין יוצא ידי חובתו בהרהור מ"מ אע"פ שעקרו חכמים דבר מן התורה לגבי בעל קרי שהרי אין יוצא ידי חובת ק"ש ובה"מ לאחריו של תורה ע"י הרהור אפ"ה חזינן דבמצוה של תורה חייבוהו להרהר בה ומדלא חייבוהו להרהר בתפלה ש"מ דאינו של תורה וכמו דאינו מברך לפניה ולאחריה של ק"ש ועל המזון לפניו אפי' בהרהור משום שאינן של תורה כדאיתא התם ה"נ ה"ט דתפלה. ובהדיא אמרינן התם אהא דאר"י אמת ויציב דאורייתא ואס"ד או"י דאורייתא לברך לאחריה. וה"נ אס"ד תפלה דאורייתא אם לא התחיל אמאי לא יתחיל. ומש"כ בתחלה מ"ש בבעל קרי שאינו מתפלל היינו שאינו מתפלל תפלה זו בנוסח זה אבל אומר הוא לעצמו תפלה קצרה כו' אינו במשמע דלא ה"ל להגמ' לסתום אלא לפרש. ועוד אס"ד שיש לתפלה עיקר מן התורה אלא שנוסח זה של י"ח הוא מדרבנן א"כ כמו דאמרינן התם לר"י דאמר אמת ויציב דאורייתא לברך לאחריה ומשני מ"ט מברך אי משום י"מ הא אידכר ליה בק"ש ופריך ונימא הא ולא ליבעי הא ומשני ק"ש עדיפא דאית בה תרתי. ומשמע דקורא ק"ש ככל אדם דהיינו כל הג"פ דכל הני ג"פ ק"ש מיקרו כמש"כ הרמב"ם ברפ"ק מהלכות ק"ש וש"מ מפני שקורא פ"א של ק"ש דאורייתא מפני י"מ שבה קורא את כולה כתקנת חכמים וה"נ אם חייב להתפלל מן התורה א"כ היה ראוי ג"כ שיתפלל כל נוסח התפלה כתקנת חכמים ואע"פ שיש לדחות זה בדוחק מ"מ אין נראה. ועוד הרי ברכת המזון נמי עיקרו מן התורה והנוסח שלו מדברי סופרי' כדאמרי' בפ' שלשה שאכלו (דף מח) וכמש"כ הרמב"ם ברפ"א מה"ב וגם קי"ל הטוב והמטיב לאו דאורייתא כדאמרינן בפ' שלשה שאכלו (ד' מח) א"כ ממ"נ אם בעל קרי מברך בה"מ בנוסח תקנת חכמים וגם הטוב והמטיב א"כ נוסח תפלת י"ח יהרהר ג"כ בלבו הואיל ועיקר תפלה ד"ת כמו עיקר בה"מ ואמאי לא תנינן נמי לתפלה בהדי ק"ש ובה"מ לאחריו דבעל קרי מהרהר ביה. ואם אינו מהרהר אלא עיקר בה"מ בקצרה ולא כפי נוסח דדברי סופרים ולא הטוב והמטיב שאינו של תורה א"כ יהרהר נמי עיקר תפלה של תורה בקצרה וכמו דתנן ועל המזון מברך לאחריו ואע"פ שאינו מברך כתיקון חכמים ה"נ ה"ל למיתני נמי לתפלה בהדי בה"מ דהא דמו להדדי שמהרהר בהן את חיוב התורה שבהן לחוד ולא כתקנת חכמים שהוסיפו על של תורה. אלא וודאי ש"מ דאין לתפלה עיקר מן התורה וכל עצמו אינו אלא מדרבנן הילכך אינו מהרהר בלבו כלל אבל בה"מ וכן ק"ש דאורייתא ואפי' לר"י דאמר ק"ש דרבנן מ"מ י"מ שבו ד"ת הוא הואיל ואית להו עיקר מן התורה מהרהר את הכל בלבו אפי' מילתא דרבנן שבהם שהוסיפו על עיקר של תור' דכיון דאית להו עיקר מן התורה מהרהר את הכל כשאר כל אדם דלא פלוג רבנן:
ועל מ"ש הרמב"ן ובגמ' סוכה אמרו כו' והקשו מלולב כו' עד הא דאוריי' הא דרבנן השיב עליו הכ"מ היינו לפי שכבר התפלל תפלה א' ביום ההוא או נשאר לו שהות להתפלל אותה או יאמר תפלה קצרה ביותר שהוא חייב מן התורה ע"כ. הנה מש"כ או נשאר לו שהות להתפלל אותה לא דק בזה דמה בכך שנשאר לו שהות להתפלל אותה אס"ד דמצות תפלה מן התורה דמי ללולב דאע"ג דנשאר שהות עדיין ביום ליטול לולב כיון דהוי מן התורה חייב להפסיק אכילתו כדתנן נוטלו על שלחנו וכדאמרינן התם בגמ' ומש"כ או יאמר תפלה קצרה ביותר אינו נראה דא"כ לא ה"ל לסתום אלא לפרש. מ"מ מה שכתב היינו לפי שכבר התפלל תפלה א' ביום ההוא זה יש לו מקום שהרי האי ואם התחילו אין מפסיקין גבי מנחה תנינן לה בפ"ק דשבת (ד' ט) ומסתמא מיירי כדרך סתם אדם שמתפלל כתקון חכמים ומסתמא התפלל כבר של שחרית שזמנה עבר קודם זמן תפלת מנחה א"כ כבר יצא ידי חובת תפלה של תורה של אותו היום דאינו חייב להתפלל מן התורה לדעת הרמב"ם אלא פ"א ביום. מ"מ אכתי ק"ל דהא בסיפא דהא מתני' דואם התחילו אין מפסיקין תנן מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה וקא דייק שם בגמ' והא תני לה רישא אין מפסיקין ומשני סיפא אתאן לד"ת דתניא חבירים שהיו עוסקים בתורה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה והרי לפ"ד הרמב"ם ק"ש ותפלה שניהם יש להן עיקר מדברי תורה ותוספת מדברי סופרים דק"ש פ' ראשונה הוי מן התורה כמש"כ למעלה סי' ב' וכן פסוק אחרון של פ' ויאמר מפני י"מ שבה והשאר מתוס' שהוסיפו חכמים על של תורה וכן תפלה יש לה עיקר להתפלל תפלה קצרה פעם אחת ביום ותוס' של ד"ס להתפלל י"ח ג"פ ביום. וא"כ במאי מיירי הא דחברים שהיו עוסקים בתורה דמפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה. אי מיירי שלא יצאו עדיין ידי חובת ק"ש של תורה א"כ בכה"ג לתפלה נמי מפסיקין אם לא יצאו עדיין ידי חובת תפלה של תורה ואי מיירי דכבר יצאו י"ח תפלה של תורה א"כ בכה"ג לק"ש נמי אין מפסיקין אם כבר יצא י"ח ק"ש של תורה כגון שכבר קרא פ' ראשונה של ק"ש והזכירו נמי י"מ. ומאי פסקא דתני גבי ק"ש דמפסיקין וגבי תפלה דאין מפסיקין כיון דלשניהן יש להן עיקר מד"ת ותוס' מד"ס שניהן שוין דמפסיקין לעיקר של תורה ואין מפסיקין לתוס' של דבריהן. אלא וודאי אין לתפלה שום עיקר ושורש מד"ת וכל עצמה אינה אלא מד"ס והשתא פסקא תנא למילתא מפסיקין לק"ש לעיקר של תורה מיהת ואין מפסיקין לתפלה כלל דל"ל שום עיקר מן התורה וכולה מילתא דידה אינה אלא מד"ס. עוד כתב הרמב"ן ועוד שמי שנאנס ולא התפלל בשחרית ובמנחה נסתפק בעצמו ספק התפלל ספק לא התפלל א"כ לפ"ד הרב היה צריך לחזור ולהתפלל והם פסקו לעולם בכל ספק בתפלה שאינו חוזר ומתפלל מפני שהיא מדרבנן ע"כ. והשיב הכ"מ איפשר לומר שלא אמרו ספק התפלל ספק לא התפלל שאינו חוזר ומתפלל היינו דווקא בשלא נסתפק לו בכל תפלות היום ההוא אבל אם נסתפק לו כן חוזר ומתפלל ואפי' נאמר דבנסתפק בכל תפלות היום נמי פטור י"ל שמתפלל תפלה קצרה וכן רבי יהודה לא היה מצלי תפלה גמורה ג"פ ביום אבל בכל יום היה מתפלל תפלה קצרה ע"ד שכתבתי ולא הוצרכו להזכיר תפלה קצרה זו בגמ' להיות הדבר פשוט שלא תעקר מצוה דאורייתא ממקומה ע"כ. גם זה אינו נכון שהרי ר"א התם בפ' מי שמתו אמר ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ופליג אר"י דאמר התם ספק קרא ק"ש אינו חוזר וקורא מ"ט ק"ש דרבנן. ור"א ס"ל ק"ש דאורייתא וספיקה לחומרא והרי ספק קק"ש ע"כ מיירי דומיא דספק התפלל ובספק התפלל לדעת הרמב"ם מיירי בע"כ שוודאי לו שהתפלל עיקר תפלה של תורה וא"כ בספק קק"ש מיירי נמי בכה"ג שקרא וודאי עיקר ק"ש של תורה ואינו מסופק אלא על תוס' של דבריהן. א"כ מ"ש בק"ש שחוזר ואומר תוס' של דבריהם ומ"ש תפלה שא"ח ומתפלל תוס' של דבריהן הא וודאי דא ודא אחת היא ואין טעם לחלק ביניהם. אלא וודאי אין לתפלה עיקר כלל מה"ת וכולה מילתא של דברי סופרים היא אבל קריאת שמע יש לה עיקר מה"ת הילכך ספיקה לחומרא אבל תפלה דכולה מילתא דידה מדברי סופרים ספיקה לקולא. ובספר מגילת אסתר דחי את ראיות הרמב"ן כמו בעל כ"מ וכבר נתברר שדבריהן דחויין:
עוד כתב בעל מ"א על דברי הרמב"ן ומה שתמה עוד על דברי הרב שכתב בחבורו הגדול שזמני התפלה אינם מה"ת ואמר א"כ שאינו חיוב מה"ת להתפלל בכל יום מתי יהיה החיוב. נ"ל שלא השגיח על דברי הרב שהרי הוא כתב בבירור שמ"ע להתפלל בכל יום וכו' הרי שמצוה בכל יום ואם כתב אח"כ שזמני תפלה אינן מה"ת פי' שאין זמנו קבוע באיזה שעה מן היום יתפלל כי מה"ת הרשות בידו להתפלל איזה שעה שירצה אלא שחכמים תיקנו לה זמנים בזמן הקרבת התמידים וזו פירוש תפלה כנגד תמידין תקנו לפי מ"ש המגדול עוז בתחילת הת"פ בחבור הרב ונכון הוא ע"כ. ושארי ליה מריה לכתוב על אביהן של ישראל הרמב"ן שכתב שלא בהשגחה אבל באמת הרמב"ן השגיח בעינא פקיחא אבל הוא לא השגיח בדברי הרמב"ן שהוא ז"ל לאו לדעת הרמב"ם כ"כ דוודאי ס"ל דמ"ע להתפלל בכל יום פ"א כמש"כ בהדיא והרמב"ן שם מביאו אלא שלאחר שסתר הרמב"ן את דברי הרמב"ם שכתב שמ"ע מה"ת להתפלל בכל יום מהא דספק התפלל דא"ח ומתפלל אפי' אם לא התפלל שחרית ונסתפק לו במנחה אע"פ שאינו וודאי שהתפלל באותו היום כלל מ"מ א"ח ומתפלל מספק ש"מ דאין חיוב של תורה להתפלל בכל יום ודלא כהרמב"ם וחשש הרמב"ן שמא יטעון הטוען אע"פ שאין מ"ע מה"ת להתפלל בכל יום מ"מ מ"ע להתפלל לעיתים מזומנים ע"ז השיב ואם אינו מצוה בכל יום מתי תהיה החוב הזה המוטל עלינו מה"ת שיתפלל יום אחד בשנה או בכל ימיו פ"א ודבר זה לא ניתן לכתוב מרוב פשיטותו עוד כתב בעל מ"א בשם רבי דוד וויטל שאמר בכתר תורה שלו שנ"ל להביא ראיה שמצות תפלה הוי מדאורייתא ממה שאמר דמה שנשים חייבות בתפלה לפי שהיא מ"ע שלא הזמ"ג ואמר שפי' הוא שאין לה זמן קבוע מדאורייתא דאי מדרבנן יש לה זמן וכדתנן תפלת השחר עד חצות וכו' ואמר שאם מצות התפלה היא מדרבנן איך חייבו בה נשים מטעם דהוי מ"ע שלא הז"ג הרי היא מצוה שהז"ג מדרבנן שהם תיקנו לה זמן אלא וודאי ממה שאמר דנשים חייבות בה מפני שאין לה זמן קבוע אנו מבינים שהיא מה"ת ע"כ. ואין דבריו נכונים ואמתיים דהיכא מצינו שאמרו דנשים חייבות בתפלה מפני שהיא מ"ע שלא הז"ג אדרבה איפכא אמרינן וחייבים בתפלה דרחמי נינהו מהו דתימא הואיל וכתיב ערב כו' כמ"ע שהז"ג דמי קמ"ל הרי לכאורה משמע מכאן דהוי מ"ע שהז"ג משום דאין עיקר לתפלה מה"ת אלא מדרבנן והם תיקנו לה זמנים קבועים אלא משום דרחמי נינהו תיקנו ג"כ לנשים שחייבות להתפלל. אע"פ שבתחילת דברי ישבתי את זאת לדעת הרמב"ם מ"מ היאך אפשר להביא ראיה מזה לדעת הרמב"ם אין אלו אלא דברי תימה כמדומה לי שלשון הרמב"ם אטעיה שכתב ברפ"א מה"ת מ"ע להתפלל בכל יום כו' ואין לתפלה זמן קבוע מה"ת לפיכך נשים ועבדים חייבים בתפלה לפי שהיא מ"ע שלא הז"ג כו' ע"כ. וטעה וסבר שטע"ז העתיקו הרמב"ם מן הגמרא וליתא אלא הרמב"ם כ"כ לפי שיטתו דס"ל דתפלה מ"ע מה"ת אבל אין זמנן קבוע מה"ת לפיכך ה"ל מ"ע שלא הז"ג ונשים ועבדים חייבין בה אבל בגמ' לא אמרו אלא משום דתפלה רחמי נינהו וכמש"כ מ"מ מה שהשיב שם בעל מ"א על ר"ד וויטל וכתב ונ"ל שאין משם ראיה כלל כי גם שתפלה היא מצוה דרבנן מ"מ נוכל לומר בה שאין הז"ג לפי שמה שתיקנו אלו זמנים אינם לעיכובא רק למצוה דהא תפלה רחמי נינהו ובכל עת הוא זמן רחמים וראיה ממה שאמר שם וחייבין בתפלה דרחמי נינהו מהו דתימא הואיל וכתיב בה ערב כו' קמ"ל. הנה שאפי' שאמר בה הכתוב ערב ובקר וצהרים לא חשבוהו למצוה שהז"ג אחרי היותה רחמי וכ"ש שלא יחשבנה למצוה שהז"ג על תקנה שתיקנו תפ"ה עד חצות וכו'. דאלת"ה היה להם להזכיר שם גם את תקנתם ששנינו במשנה ולומר מ"ד הואיל וכתיב ערב כו' ותנן נמי תפלת השחר ע"ח וכו' ע"כ. הנה מש"כ כי גם שהתפלה היא מצוה מדרבנן מ"מ נוכל לומר בה שאין הז"ג והביא ראיה ממה שאמר וחייבין בתפלה דרחמי נינהו מ"ד כו' קמ"ל. הנה אע"פ שאמר בה הכתוב ערב כו' וכ"ש שלא יחשבנה למ"ע שהז"ג על תקנה שתיקנו תפלת השחר ע"ח. אין זה אלא דאזיל בתר איפכא שהרי הר"ד וויטל מפ' דה"ט לא ה"ל מ"ע שהז"ג אע"ג דכתיב ערב כו' משום דתפלה מה"ת היא ואין לה זמן קבוע מה"ת והוא אומר דמדרבנן היא ומביא ראיה מהא גופיה דאע"ג דכתיב ערב כו' מ"מ לא ה"ל מ"ע שהז"ג אפילו את"ל תפלה מדרבנן. הא איכא למימר דוקא משום דתפלה דאורייתא לא ה"ל מ"ע שהז"ג הואיל ומדאורייתא אין לה זמן קבוע וה"ז כעושה מן הקושיא תירוץ. ומ"ש דאלת"ה ה"ל להזכיר שם גם את תקנתם כו' דברים אלו אין להם שחר וא"י מהו סח ומ"מ מש"כ שמה שתקנו אלו זמנים אינן לעיכובא רק למצוה יתברר בסי' שאח"ז בס"ד:
ונחזור לענייננו הרי נתבררו דברי הראשונים בענין זה אי תפלה ד"ת או מד"ס ועתה ניחזי אנן מה שיש לדקדק בזה בס"ד. והנה יש לי לדקדק בזה למש"כ הרמב"ם בחבורו מ"ע להתפלל בכל יום שנא' ועבדתם מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנא' ולעבדו בכל לבבכם איזה היא עבודה שבלב היא תפלה והרי בפ' היה קורא (דף יד) אמר בדין הוא שיקדים שמע לוהיה אם שמוע שזה ללמוד וזה ללמד ופריך אטו והיה אם שמוע ללמד הוא דאית ביה ולעשות לית ביה והא כתיב וקשרתם וכתבתם ואמאי לא פריך נמי מלעבדו בכל לבבכם דכתיב בפ' והיה אם שמוע דקדים לקראי דוקשרתם וכתבתם אי האי קרא דלעבדו בכל לבבכם בתפלה מיירי ותפלה מה"ת היא אע"כ דלאו בתפלה איירי. ואע"ג דבריש מסכת תענית אמר גבי מזכירים גבורות גשמים וממאי דבתפלה דתניא ולעבדו בכל לבבכם איזהו עבודה שבלב זו תפלה וסמיך ליה ונתתי מטר ארצכם בעתו י"ל דאינו אלא אסמכתא בעלמא. ונ"ל לדעת הרמב"ם דמה"ט לא מייתי לקרא דלעבדו בכל לבבכם אף ע"ג דבתפלה מיירי משום דנקט לישנא דלעשות לית ביה בתפלה כיון דמצותה תליא בדיבור פה לאו מעשה מיקרי כדאמרינן בפרק מצות חליצה (דף קד) דמה"ט קרי' לא מעכבא משום דכתיב ככה יעשה כל דבר שהוא מעשה מעכב וקרי' לאו מעשה הוא. א"נ לא דייק הגמ' כולי האי וכיון דמשכחת ליה לפירכא דידיה מוקשרתם וכתבתם הכתובים בקרא בהדיא לא חש למיפרך מתפלה דאתיא מדרשא דלעבדו. עוד יש לי להקשות לדעת הרמב"ם דתפלה הוי מ"ע מה"ת ואין לה זמן קבוע מה"ת וע"כ לדידיה ז"ל כל אימת שמתפלל ביום או בלילה יוצא ידי חובתו וכ"כ בס' החינוך במצות תפלה ודבר פשוט הוא שהרי הני קראי דמייתי להו למצות תפלה לא נאמר בהן יום דוקא ומצותו בין ביום בין בלילה באיזה שעה מהם שירצה א"כ הא דתנן בספ"ב דמגילה (דף כ) זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ה"ל למיתני נמי בהאי זה הכלל דבר שמצותו ביום ובלילה כשר כל היום וכל הלילה ומאי נינהו מצות תפלה שכשר מה"ת כל היום וכל הלילה כמו שתנן התם ברישא כל היום כשר למגילה והלל ותפלת מוספים ה"נ ה"ל למיתני בסיפא למצות תפלה של תורה. ואע"ג דמדרבנן יש לתפלה זמנים קבועי' ואין כשרים כל היום והלילה אפ"ה כיון דמה"ת כשר כל היום וכל הלילה ה"ל למיתני וכדתני התם לאכילת פסחים דאמר התם זה הכלל דלילה לאתויי מאי לאתויי אכילת פסחים ודלא כר"א ב"ע דאמר דאין זמן אכילת פסחים אלא ע"ח מן התורה ומייתי לה מגז"ש כדאמר התם. והרי אפי' לר"ע דפליג עליה וס"ל דאכילת פסחים כשר מה"ת כל הלילה מ"מ מודה דמדרבנן אינו נאכל אלא עד חצות כמו כל הנאכלים ליום אחד שאינן נאכלים אלא ע"ח מדרבנן משום סייג שלא יבא לאכלן לאחר שיעלה עה"ש כדמוכח בס"פ איזהו מקומן (ד' נו) גבי הא דתנן הפסח אינו נאכל אלא ע"ח ואפילו בדיעבד אם לא אכלן קודם חצות אסור לאכול לאחר חצות וכ"ד הרמב"ם וכמש"כ למעלה בתשובה סימן ד'. ואפ"ה מייתי לה בז"ה דדבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה אף ע"ג דמדרבנן אינו כשר לא"ח מ"מ כיון דמה"ת כשר תנינן לה דכשר כל הלילה מה"ת ה"נ הל"ל דבר שמצותו ביום ובלילה לאתויי תפלה דכשר כל היום והלילה מה"ת אף ע"ג דמדרבנן אינו כן כמו דתני לאכילת פסחים דהוי נמי כה"ג. דבשלמא שאר מצות שכשרים כל היום והלילה כגון ציצית ותפילין למ"ד לילה זמנם הוא לא קתני משום דלא שייך למימר בהו כשרים כל היום וכל הלילה שהרי מצותן נוהג כל היום וכל הלילה וליכא שעה מן היום והלילה שאין מצותן נוהג ולא שייך למימר כשרים כל היום והלילה אלא בדבר שנפטר ממצותו בשעה א' אלא שכשרים באיזה שעה מן היום והלילה שיעשה מצותן כמו כל הני דחשיב להו במתני' דבר שמצותו ביום כשר כל היום מגילה והלל ותפלת מוספין וכל הני דחשיב התם דנגמר מצותן בפ"א אם קרא מגילה והלל והתפלל מוסף והקריב מוסף בפ"א יצא וא"צ לעשות כל היום כולו אלא דבאיזה שעה מן היום שיקיים מצותן כשרים בכל היום אבל דבר שנוהג כל היום והלילה כולה ולא נפטר ממצותן בשעה אח' מן היום והלילה לא שייך למימר בהו כשר כל היום שהרי אין כשר לעשות בכל היום באיזה שעה שירצה אדרבה אין כשרים כל היום דאי לא עביד להו שעה אחת אין לה תקנה אח"כ וה"ל מעוות שא"י לתקון ומה"ט לא תני למצות סוכה שנוהג ביום ובלילה בדבר שנוהג ביום ובלילה. וכן ציצית ותפלה למ"ד לילה לאו זמנם הוא לא תני להו בדבר שמצותו ביום משום דאין נגמר מצותן בשעה א' א"כ אדרבה אין כשרים כל היום וכן סוכה א"ל שכשרה כל היום והלילה מה"ט כיון דמצותה כל היום והלילה כולה. אבל תפלה אי מה"ת היא ה"ל למיתני דכשרה כל היום והלילה שהרי אין מצותן נוהג אלא שעה אחת מן היום והלילה. וי"ל דלא תני תנא בזה הכלל אלא מילתא דרבותא כגון זה הכלל דלילה לאפוקי מדראב"ע וז"ה דיום אמר התם לאתויי סידור וסילוק בזיכין כר"י לאפוקי מרבנן דפליגי עליה דאמר התם. אבל לא חש למיתני זה"כ דיום ולילה לאתויי תפלה דמילתא דפשיטא היא כיון דלא קבע לה תורה זמן באיזה שעה מן היום והלילה דוודאי כשרה כל היום והלילה. ואע"ג דבהא דחשיב התם במתני' דכל היום כשר איכא טובא דמילתא דפשיטא הן דכשרים כל היום כיון דלא קבע להו תורה זמן קבוע ביום מ"מ תני להו. דהא קמ"ל דמצותן ביום ולא בלילה כדצריך למילף לכל חד וחד מקרא בגמ' דא"נ בלילה א"נ לאתויי בזה הכלל שאני דצריך ללמדנו דבר של חידוש יותר הילכך לא מייתי בזה"כ דיום ולילה למצות תפלה. תדע דאלת"ה הל"ל זה"כ דיום ולילה ולאתויי הקטר חלבים ואיברים שכשרים כל היום וכל הלילה כדתנן ברפ"ק דברכות. אלא וודאי משום דמילתא דפשיטא היא דהא קרא כתיב היא העולה על מוקדה עה"מ כל הלילה לא חש למיתני' וכה"ג כתבתי למעלה בתשובה סי' ח' דמה"ט ל"ק הגמ' דזה"כ דיום וזה"כ דלילה דלאתויי הזכרת יצ"מ של יום ושל לילה קאתי משום דמילתא דפשיטא היא. מ"מ כבר בארנו שראיות הרמב"ן נכונים דוודאי אין לתפלה עיקר מה"ת וכל מילתא דתפלה אינה אלא מד"ס. ועוד יש לי להביא ראיה מהא דתנן ר"פ מ"ש נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהם את שלפני המטה ואת שלאחר המטה את שלפני המטה צורך בהן פטורין ואת שלאחר המטה צורך בהן חייבין ואלו ואלו פטורין מן התפלה ופירש"י דלאו דאורייתא היא ורבותינו פירשו לפי שיש להן עוד שהות ול"נ שאין זה לשון פטור ע"כ. וש"מ דתפלה דרבנן היא. מ"מ ראיה זו יש לדחות דמיירי שכבר התפלל באותו יום או לילה וא"נ עדיין יש שהות ביום להתפלל לצאת י"ח תפלה של תורה לדעת הרמב"ם אלא שזמן תפלה זו של דבריהן יעבור הילכך שייך כאן לשון פטור. מ"מ ראיות הרמב"ן מכרעות דעיקר תפלה אינה אלא מד"ס וכמש"כ, כנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |