רש"ש/פסחים/ד/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (נבדק טכנית) |
(הקוב"ש הזכיר סברה זו אך כקושיא ולא כביאור בספק הגמרא) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
גמרא '''א"ל אייבו קיים.''' עי' הגהת הגרי"פ ועמש"כ עליו במו"ק שם: | גמרא '''א"ל אייבו קיים.''' עי' הגהת הגרי"פ ועמש"כ עליו במו"ק שם: | ||
'''רש"י ד"ה חובת הדר. אבל הכא בדיקת חמץ מדרבנן כו'.''' נ"ל כוונתו דאי הוה מדאורייתא שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא ודאי דהיה חל על המשכיר מפני שהוא העובר כיון דחמירא דידיה הוא עי' ברא"ש [[רא"ש/פסחים/א/ד|ססי' ד']] ובאחרונים והכא לכ"ע הוא עובר כיון דהשוכר לא קבל עליו לשמרו וגם הבית עיקרו של משכיר רק כיון דהבדיקה אינה אלא מדרבנן מיבעיא ליה מ"ט תקנוה אי משום חששא דב"י וכמש"כ הר"ן בתחלה דחששו דשמא לא יוציאוהו מלבן לגמרי ולכן על המשכיר חל החיוב או מטעמא דילמא יבא לאכלו כדעת הראשונים שהביא שם (וכ"ה דעת התוס') ולכן על השוכר לבדוק שהחמץ ישאר אצלו: | '''רש"י ד"ה חובת הדר. אבל הכא בדיקת חמץ מדרבנן כו'.''' נ"ל כוונתו דאי הוה מדאורייתא שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא ודאי דהיה חל על המשכיר מפני שהוא העובר כיון דחמירא דידיה הוא עי' ברא"ש [[רא"ש/פסחים/א/ד|ססי' ד']] ובאחרונים והכא לכ"ע הוא עובר כיון דהשוכר לא קבל עליו לשמרו וגם הבית עיקרו של משכיר רק כיון דהבדיקה אינה אלא מדרבנן מיבעיא ליה מ"ט תקנוה אי משום חששא דב"י וכמש"כ הר"ן בתחלה דחששו דשמא לא יוציאוהו מלבן לגמרי ולכן על המשכיר חל החיוב או מטעמא דילמא יבא לאכלו כדעת הראשונים שהביא שם (וכ"ה דעת התוס') ולכן על השוכר לבדוק שהחמץ ישאר אצלו{{הערה|עיין קובץ שיעורים {{ממ|אות ז}} שהקשה שלכאורה ספק הגמרא תלוי במחלוקת רש"י ותוס', ולא ניחא ליה לומר שזה גופא ספק הגמרא, ועי"ש שביאר ספק הגמרא הן לדעת רש"י והן לדעת התוס'.}}: | ||
{{שולי הגליון}} | |||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
גרסה מ־19:25, 16 בפברואר 2021
גמרא א"ל אייבו קיים. עי' הגהת הגרי"פ ועמש"כ עליו במו"ק שם:
רש"י ד"ה חובת הדר. אבל הכא בדיקת חמץ מדרבנן כו'. נ"ל כוונתו דאי הוה מדאורייתא שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא ודאי דהיה חל על המשכיר מפני שהוא העובר כיון דחמירא דידיה הוא עי' ברא"ש ססי' ד' ובאחרונים והכא לכ"ע הוא עובר כיון דהשוכר לא קבל עליו לשמרו וגם הבית עיקרו של משכיר רק כיון דהבדיקה אינה אלא מדרבנן מיבעיא ליה מ"ט תקנוה אי משום חששא דב"י וכמש"כ הר"ן בתחלה דחששו דשמא לא יוציאוהו מלבן לגמרי ולכן על המשכיר חל החיוב או מטעמא דילמא יבא לאכלו כדעת הראשונים שהביא שם (וכ"ה דעת התוס') ולכן על השוכר לבדוק שהחמץ ישאר אצלו[1]:
- ↑ עיין קובץ שיעורים (אות ז) שהקשה שלכאורה ספק הגמרא תלוי במחלוקת רש"י ותוס', ולא ניחא ליה לומר שזה גופא ספק הגמרא, ועי"ש שביאר ספק הגמרא הן לדעת רש"י והן לדעת התוס'.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |