רש"ש/סוכה/מב/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א כפות תמרים פני יהושע חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא הא מדאגבהי' נפק ביה. הגרע"א ז"ל בחדושיו תמה דהא מ"מ העקירה היתה בטירדה דמצוה וע"ש שנשאר בתימה ולעד"נ מדאגבהי' לאו דוקא[1] אלא משעה שנטלו בידו להגביהו אף שלא עקרו עדיין נפיק ביה ובפסחים (ז ב) הגי' דבעידנא דאגבהי' נפיק ביה ועי' לעיל (לט) תד"ה עובר ובהגר"א ז"ל סי' תרנ"א ס"ק טו דמוכח בגמרא דלא אשכח צד דיברך עליהן עובר לעשייתן ואם איתא דל"י עד שיגביהם היה יכול לברך בשעה שאוחזן בידו טרם שיגביהם וזה ודאי לא מיקרי קודם דקודם ובפרט למש"כ הב"י בסי' כ"ה בשם הרי"ו דגם בתפילין מברך עליהם קודם הנחתן ע"ש. שוב ראיתי בשה"ג שכ' משנטלן והגביהן ממקומן יצא והיינו כהגרע"א מ"מ לעד"נ כמש"כ. [חכם אחד כתב לי שתמה ולא הבין קושיית הגרע"א מעיקרא דהא דטריד היה בעקירה לא עדיף מהטעינו חבירו או"מ או שהיה טעון מבעו"י דחייב משום עקירת גופו. ונעלם ממנו הא דפריך בכתובות (דף ל א) ואמאי ה"נ לימא הגבהה צורך הוצאה היא. וע"ש דלא מ"ל אלא בשעמד לפוש וא"כ תמה הגרע"א שפיר דמאי פריך דלמא מיירי בשלא עמד לפוש. אבל אנכי תמה על הגרע"א מהתוס' דשם ד"ה נימא דעקירה לענין חיוב שבת אינה אלא כשמגביה ג' טפחים. ומצות לולב אפי' לשיטתו פשוט דא"צ ג"ט וכלשון הש"ג משנטלן והגביהן ממקומן. וזה דוחק לומר דכוונתו דלוקמה כגון שהיה מונח על מקל שהוא גבוה ג"ט כמש"כ התוס' שם:
שם אר"ה אומר היה ר"י עולת העוף כו' ואכלה פטור מאי קמ"ל כו' היינו הך כו'. לכאורה המ"ל דקמ"ל אע"פ שנהנה וקי"ל המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה (כריתות יט ב)]:
שם היודע לישאל ברה"י כו'. כצ"ל:
רש"י ד"ה קמ"ל כיון דראוי כו' תורת כלי עליו כו'. ק"ל דלקמן סוף ע"ב מוכח דאף שראוי למצותו מ"מ תורת מוקצה עליו ע"ש בתד"ה טלטול וכן לקמן (מג) אמרי' איצטריך קרא למישרי טלטול משמע דאיסור טלטול רביע עלי' אלא דהמצוה דחי' ליה וא"כ לנשים דליכא מצוה ליתסרי ולשיטת ר"ת דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג א"ש מה דמותרות בטלטולו ועי' בהג"א ולשון הר"ן משמע דהואיל ואידחי איסור טלטולו לאנשים ל"ג נמי בנשים:
רש"י ד"ה אוכלין ע"ג טהרות אינו נוגע בשום דבר (ספק או בספק) המטמא אה"י ואם לא נזהר כו' נוטל ידיו. הני ג"ת שסבבתים ליתנייהו בר"ן וכ"נ למחקם ברש"י דהא קי"ל דספק ידים ליטמא טהור (ידים פ"ב מ"ד) ע"ש:
תד"ה היודע לפרוס. עשרה אין חולקין כו'. כצ"ל:
בא"ד (ע"ב) נתמלא זקנו ראוי כו' ולישא א"כ איכא לאוקמא כו'. כצ"ל:
- ↑ בשדי חמד (אסיפת דינים, מערכת ארבעת המינים סימן ג' סוף אות י"ב) הביא דברי רבנו ומה שהרבה לתמוה עליו בשו"ת דברי מרדכי (פרידבורג) (סימן נט) וכתב ג"כ כדבריו ממשמעות הש"ס והפוסקים, ועי' מש"כ בכללים מערכת הל' (אות ח) בשם ספר מנחת פתים להגר"מ אריק שכתב בסימן תרנ"ב מדברי הצל"ח (שבת קלא) שיוצא ידי חובתו גם בנטלם במחובר ושנסתפק בזה הפרי מגדים בסי' תרנ"ג, עיי"ש בשד"ח שהאריך.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |