רש"ש/כתובות/כג/א

רש"ש כתובות כג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא רב אשי אמר לעולם כו'. עי' מהרש"א. ומה שנדפס בגליון ס"א רב אסי הוא שבוש:

גמ' שם כי איתמר דרה"מ בפניו כו'. גיטין (פט ב):

גמ' שם ת"ר אמרה כו' התירוה לינשא ואח"כ באו עדים ואמרו ל"י כו'. ר"ל ל"י אם טהורה היא. אבל זה יודעים שנשבית וכפרש"י כי כן משמע לישנא דסיפא ואם באו עדי טומאה כו'. והא דלא מסייע מזה לאבוה דשמואל משום דלר' אושעיא דמתני לה ארישא ליכא סיועא. ועמש"כ בברכות (כו):

תד"ה מאן. וא"ת מנ"ל דלמא אסיפא לא מצי קאי כו'. בכאן קושייתם אינה חזקה כ"כ. דא"ל דזה אין סברא להש"ס לומר דלא קאי אלא ארישא דא"כ ה"ל למתנייה שם. וע"כ כוונת ר"א אף ארישא. אבל לקמן (כד) דפריך בגמרא אלא למ"ד לה ארישא מא"ל. שם יש להקשות דלמא קמ"ל דאפילו בשבויה אינה אלא בנישאת ואח"כ באו עדים. ותירוצם יעלה גם שמה דכיון דנשאת היינו התירוה להנשא פשיטא דאפי' בשבויה אם באו עדים קודם התרה לא יתירוה. עי' בתוספות שם בד"ה נשבית ובמש"ש שם. ודלא כהמהרש"א שכ' להוכיח כן מהברייתא. דא"כ י"ל דגם המשנה אתיא לאשמעינן כן. וגם בכאן לא מחוור לפרש כן דאכתי לא מייתי הך ברייתא:

תד"ה לא תצא. אבל אין לפרש כההיא דיבמות כו'. עי' לעיל (כב ב) תד"ה משום בסופו:

בסה"ד שהתירן לכתחלה. עי' ת"י עה"ג. ולכאורה י"ל דדייקי מהא דאמר לר"ש פוק איטפל בקרובותיך לאחר שאתו השבאים והנם עדי שבויה כמש"כ התוס' בסד"ה והא. אולם לפי מאי דאפרש בסמוך נצרכים אנחנו לדיוק הת"י:

תד"ה והא. ומיהו קשה כו' הל"ל הא איכא עדים קמן דהא איכא שבויינהו. דברי הת"י בזה מגומגמין ואינם מובנים. ולע"ד ה"נ דמיירי שלא היה מי שראה אותן בכאן ת"י השבאים. וכדעיילי לר"ח הרי עיילי בלחודייהו בלא השבאים. והם היו עובדי כוכבים. לכן אף דלבסוף עלו ואמרו שהן היו שבויות ת"י לא מהימני דאין עדות לעובד כוכבים. גם מה שפי' התוס' להא דקאמר והאיכא עדים כו' היינו שיצא קול כו' צ"ל דיצא הקול לאחר שהתירן ולכן דייק שפיר טעמא כו' הא אתו עדים כו' והיינו אפי' לאחר התירן דומיא דיציאת הקול והאמר אבוה דשמואל כו'. אבל לישנא והאיכא עדים משמע דדבר ברור הוא. והיה נראה לכאורה לפרש דר"ל דא"א שלא ראו אותן בכל הדרך שהוליכן שהן ת"י. ודיוקא דטעמא כו' הוא ממה שאמר השתא מיהת כו' דמשמע דאילו הוו קמן השתא דהיינו אפי' לאחר התירן הוה מיתסרי. אולם למסקנא דר"ל עדי טומאה ע"כ צ"ל כפי' התוס' דהיינו יציאת קול:

תד"ה עדי טומאה. עמש"כ ע"ד בקדושין שם בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף