רש"ש/יומא/כג/ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות ישנים
ריטב"א
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
גבורת ארי
רש"ש

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


רש"ש TriangleArrow-Left.png יומא TriangleArrow-Left.png כג TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים שנאמר ומכנסי בד ילבש על בשרו. ועי' פרש"י. וק"ל דבזבחים (יט) דרשינן מיניה לענין חציצה ולא עוד אלא דילפינן שם מזה אף לכתונת ע"ש. ולולי דברי התוס' דהכא ה"א דהא דזבחים ילפינן מעל בשרו דכתיב גבי כ"ג וצ"ל שם יהיו על בשרו (ועמש"כ לקמן כה בס"ד). שוב דקדקתי ברמב"ם פ"י מהל' כהמ"ק ה"ו שמביא קרא על בשרו ולבשם לדרשה דזבחים וט"ס הוא וצ"ל את בשרו ולבשם וכוון על הכתוב גבי כ"ג בפ' אחרי וא"ש דהאי ולבשם כתיב על כל הבגדים הנזכרים שם ומעתה כל דברי חכמים קיימים:

רש"י ד"ה ה"ג בת"כ. בהוצאת הדשן שבתפוח אל מחוץ כו'. כצ"ל:

בא"ד וזה שאין לו לשנות כו' ישנה ישנה בגדי קדש כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ילבש על בשרו. משמע שלובשם בעודנו ערום. לקמן (ר"ד כה) מבואר שלובשן בעודן עליו בגדי חול. וכאן ע"כ ר"ל שמלובש בהן בעודנו ערום משאר בגדיו מפני דלאחר שלובשן מפשיט כל בגדי חול שהיו עליו:

תד"ה יש. וי"ל משום דבע"מ חשיב כמו זר כו' וכי תעלה ע"ד שזר ובע"מ כו'. תימה דודאי בע"מ מותר ליקרב לגבי מזבח ואינו אסור אלא בין האולם ולמזבח כדאיתא בפ"א דכלים מ"ט. וכן דבריהם בסוכה (מד) ד"ה א"ל תמוהים במש"כ כמו שאין הל"מ בזרים כו' דמאי ראיה מהם לבע"מ דזר אסור מה"ת ליקרב לגבי מזבח כדלקמן (מה) וכי תעלה ע"ד שזר קרב לגבי מזבח ע"ש פרש"י. ועי' בביאור מהרנה"ו פרשת אמור[1]. שוב מצאתי להמל"מ שם בפ"ו שעמד על דבריהם ע"ש וגם בפ"ט שם הט"ו:

תד"ה ילבש. כיוצא בה דההיא לבישה דקרא כו'. כצ"ל:



שולי הגליון


  1. רנה"ו, הוא ר' נפתלי הירץ ויזל, נחשד ב'השכלה' ואף שהיו מגדולי ישראל שקיבלוהו בכשרות וציטטו דברי תורתו, אין ספריו מצויים בבתי מדרשות, וכדי לקיים מצות רבנו לעיין שם, נעתיק לשונו בביאורו 'נתיבות השלום' על ויקרא כא יז (וראו מש"כ על ביאור זה רבי יוסף זכריה שטרן (קונטרס פאת השדה להשד"ח מערכת הא' כלל סד) וז"ל: 'כי הבאור על ס' ויקרא הוא מהחכם רנה"ו אשר כולו שכולה אין בו רק לבאר עומק פשטי המקרא עפ"י דרז"ל'. עכ"ל): לא יקרב להקריב. רבותינו בתורת כהנים למדו מן המקראות שחייבים על כל העבודות על ההזאות ועל ההקטרות של כל מיני הקרבנות, ואמרו עוד מניין לרבות היציקות והבלילות והתנופות וההגשות וכו' ת"ל לא יגש להקריב, יכול יהו חייבים על כלם, ת"ל לחם, מה לחם מיוחד שהוא משום עבודה, יצאו אלו שאינן משום עבודה, שכבר פרשנו (פרשה ב' ב') שהיציקה והבלילה וכל הקודם לקמיצה כשר בזר, וכמו שאמרו (מנחות דף י"ח ע"ב) לימד על יציקה ובלילה שכשרה בזר, וכן פסק רמב"ם ז"ל (מ"ק פ' י"ב ה' כ"ג) וכל מעשיהן כשרין בזר עד שיבואו לבית הקמיצה, וא"כ כהן בעל מום גרוע מזר שאסור גם באלה, ואל תתמה על זה, כי זר אפילו בעל מום עושה מה שהתירו התורה לעשות שאיננו עובד בתורת כהן, אבל בעל מום כהן כשעושה כן נראה שבא בתורת כהונתו, וזה חולין כלפי מעלה, ולכן כל מה שעושה במקדש פוסל את המעשה, ועל זה נאמר כאן לא יקרב להקריב לחם אלהיו, וכן (פסוק י"ח) לא יקרב, ועוד (פסוק כ"א) לא יגש להקריב את אשי ה', לא אמר באחד מהן לא יקריב, אבל הוסיף פעם לא יקרב ופעם לא יגש, ולכן שנינו (מדות פ"ה ה') מזרחית צפונית היא היתה לשכת העצים, ששם הכהנים בעלי מומין מתליעים בעצים וכו' שלפי שאסור להן לסייע בשום עבודה אפילו מה שכשר בזר היו עוסקים במלאכה זו, כך נראה לי, וראיה ממה ששנינו (חולין פ"א ו') כשר בכהנים פסול בלוים, כשר בלוים פסול בכהנים, כי בעל מום כשר בלוים ופסול בכהנים, והרי הלוים משוררים אפילו בעלי מומין, ואילו בכהנים גם כמו זאת אסור בבעלי מומין, שכך נאמר ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות, ותניא (ספרי פ' בהעלותך), רבי עקיבא אומר תמימין ולא בעלי מומין, ובי טרפון הודה לדבריו, ולכן לא הבנתי מה שכתב רמב"ם ז"ל (ביאת מקדש פ"ט ה'), אבל היוצק והבולל וכו' אע"פ שנפסלו והרי הוא מוזהר על כל אלו ולוקה אינו חייב מיתה, אולי שאינו שב על יוצק ובולל, ומפרשי ספרו ז"ל לא אמרו על זה דבר, וכן תמה על הרב ר"ע מברטנורה ז"ל (זבחים דף קי"ב ע"ב) שעל מה ששנו ואין חייבין עליו לא משום זרות וכו', פירש אינו חייב מיתה אף על פי שנפסל אותו דבר שעבד בו. גם הרב בעל משנה למלך ז"ל (פ"ב מהלכות תמידין ומוספין) התעורר איך יהיה הזר טוב מבעל מום, ולא אאריך בזה, כי הנראה לדעתנו לפשט הכתוב כתבנו. ע"כ.
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף