רש"י/שמות/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(מראי מקומות)
(ביאור מהסבא מקלם מספר רבי גדליה עמוד 89-90)
 
שורה 56: שורה 56:
'''ויגדל משה.'''  והלא כבר כתב ויגדל הילד, אמר רבי יהודה ברבי אלעאי, הראשון לקומה והשני לגדלה, שמנהו פרעה על ביתו {{ממ|ילקוט שמעוני}}:
'''ויגדל משה.'''  והלא כבר כתב ויגדל הילד, אמר רבי יהודה ברבי אלעאי, הראשון לקומה והשני לגדלה, שמנהו פרעה על ביתו {{ממ|ילקוט שמעוני}}:


'''וירא בסבלתם.'''  נתן עיניו ולבו להיות מצר עליהם {{ממ|שמות רבה א'}}:
'''וירא בסבלתם.'''  נתן עיניו ולבו להיות מצר עליהם {{ממ|שמות רבה א'}}{{הערה|בחכמה ומוסר {{ממ|תחילת ח"א}} ביאר הסבא מקלם, שהלך משה להתבונן במצבם, כדי שראייתו אותם תגביר אצלו את כח הציור וההתבוננות הבא ע"י החושים. וכך יכול יהיה לצייר את סבלם באופן חושי כאילו קרה לו כן. ומה שהזכירו חז"ל 'עיניו' ו'לבו' ביאורו שעיניו הם ראיית והתבוננות השכל, ולבו הם הרגשי הלב, וכוונתו היתה להשיב את השגת השכל אל ההרגשים, כדי שלבו ירגיש בצערם כאילו הוא עצמו מצטער. וכמו שביארו הכתוב 'וידעת היום והשבות אל לבבך', שעניינו השבת ידיע השכל להרגש הלב.}}:


'''איש מצרי.'''  נוגש היה ממנה על שוטרי ישראל והיה מעמידם מקרות הגבר למלאכתם {{ממ|שם}}:
'''איש מצרי.'''  נוגש היה ממנה על שוטרי ישראל והיה מעמידם מקרות הגבר למלאכתם {{ממ|שם}}:

גרסה אחרונה מ־20:43, 16 בינואר 2023

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רש"יTriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png ב

א[עריכה]

ויקח את בת לוי. פרוש היה ממנה מפני גזרת פרעה, והחֱזירה ועשה בה לקוחין שניים, ואף היא נהפכה להיות נערה. ובת ק"ל שנה היתה, שנולדה בבואם למצרים בין החומות, ומאתים ועשר נשתהו שם, וכשיצאו היה משה בן שמונים שנה, אם כן כשנתעברה ממנו היתה בת מאה ושלושים וקורא אותה בת לוי (עי' סוטה י"ב, בבא בתרא קי"ט ושמות רבה):

ב[עריכה]

כי טוב הוא. כשנולד נתמלא הבית כלו אורה (סוטה י"ב):

ג[עריכה]

ולא יכלה עוד הצפינו. שמנו לה המצריים מיום שהחֱזירה, והיא ילדתו לששה חדשים ויום אחד (שם), שהיולדת לשבעה יולדת למקטעין (נדה ל"ח), והם בדקו אחריה לסוף תשעה:

גמא. גמי בלשון משנה (שבת ע"ח), ובלעז יונק"ו, ודבר רך הוא ועומד בפני רך ובפני קשה (סוטה י"ב):

בחמר ובזפת. זפת מבחוץ וטיט מבפנים, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת (שם):

ותשם בסוף. הוא לשון אגם, רושיי"ל בלעז, ודומה לו קנה וסוף קמלו (ישעיהו י"ט):

ה[עריכה]

לרחץ על היאר. סרס המקרא ופרשהו: ותרד בת פרעה על היאר לרחץ בו :

על יד היאר. אצל היאור, כמו ראו חלקת יואב אל ידי (שמואל ב י"ד), והוא לשון יד ממש, שיד האדם סמוכה לו. ורבותינו אמרו, הולכות לשון מיתה (סוטה י"ב), כמו הנה אנכי הולך למות (בראשית כה), הולכות למות לפי שמחו בה. והכתוב מסיען, כי למה לנו לכתב ונערותיה הולכות:

את אמתה. את שפחתה. ורבותינו דרשו (סוטה שם), לשון יד, אבל לפי דקדוק לשון הקדש היה לו להנקד אמתה, דגושה, והם דרשו את אמתה, את ידה, ונשתרבבה אמתה אמות הרבה:

ו[עריכה]

ותפתח ותראהו. את מי ראתה, את הילד , זהו פשוטו. ומדרשו (שם), שראתה עמו שכינה:

והנה נער בכה. קולו כנער (שם)[1]:

ז[עריכה]

מן העברית. שהחֱזירתו על מצריות הרבה לינק ולא ינק, לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה (שם):

ח[עריכה]

ותלך העלמה. הלכה בזריזות ועלמות כעלם (שם):

ט[עריכה]

היליכי. נתנבאה ולא ידעה מה נתנבאה, הי שליכי:

י[עריכה]

משיתהו. שחליתה, הוא לשון הוצאה בלשון ארמי, כמשחל בינתא מחלבא", ובלשון עברי משיתיהו לשון הסירותיו, כמו לא ימוש, לא משו, כך חברו מנחם. ואני אומר שאינו ממחברת מש וימוש אלא מגזרת משה, ולשון הוצאה הוא, וכן ימשני ממים רבים", (שמואל ב כ"ב), שאלו היה ממחברת מש לא יתכן לומר משיתיהו אלא המישותיהו, כאשר יאמר מן קם הקימותי, ומן שב השיבותי, ומן בא הביאותי, או משתיהו, כמו ומשתי את עון הארץ (זכריה ג'), אבל משיתי אינו אלא מגזרת תבה שפעל שלה מיסד בה"א בסוף התבה, כגון משה, בנה, עשה, צוה, פנה, כשיבא לומר בהם פעלתי, תבא היו"ד במקום ה"א, כמו בניתי, עשיתי, צויתי:

יא[עריכה]

ויגדל משה. והלא כבר כתב ויגדל הילד, אמר רבי יהודה ברבי אלעאי, הראשון לקומה והשני לגדלה, שמנהו פרעה על ביתו (ילקוט שמעוני):

וירא בסבלתם. נתן עיניו ולבו להיות מצר עליהם (שמות רבה א')[2]:

איש מצרי. נוגש היה ממנה על שוטרי ישראל והיה מעמידם מקרות הגבר למלאכתם (שם):

מכה איש עברי. מלקהו ורודהו. ובעלה של שלומית בת דברי היה ונתן עיניו בה, ובלילה העֱמידו והוציאו מביתו, והוא חזר ונכנס לבית ובא על אשתו, כסבורה שהוא בעלה, וחזר האיש לביתו והרגיש בדבר, וכשראה אותו מצרי שהרגיש בדבר, היה מכהו ורודהו כל היום (שם):

יב[עריכה]

ויפן כה וכה. ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה (שם). ולפי פשוטו כמשמעו:

וירא כי אין איש. עתיד לצאת ממנו שיתגיר (ת"י):

יג[עריכה]

שני אנשים עברים. דתן ואבירם, הם שהותירו מן המן (נדרים ס"ד):

נצים. מריבים:

למה תכה. אע"פ שלא הכהו נקרא רשע בהרמת יד (סנהדרין נ"ח):

רעך. רשע כמותך (תנחומא):

יד[עריכה]

מי שמך לאיש. והנה עודך נער:

הלהרגני אתה אמר. מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפרש (שמות רבה א')[3]:

ויירא משה. כפשוטו. ומדרשו: דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין, אמר, מעתה שמא אינם ראויין להגאל (שמות רבה א'):

אכן נודע הדבר. כמשמעו. ומדרשו, נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אמות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך (שמות רבה א'):

טו[עריכה]

וישמע פרעה. הם הלשינו עליו (שמות רבה א'):

ויבקש להרג את משה. מסרו לקוסטינר להרגו ולא שלטה בו החרב (שם), הוא שאמר משה ויצלני מחרב פרעה (שמות י"ח:ד'):

(וישב בארץ מדין. נתעכב שם. כמו: וישב יעקב (בראשית ל"ז):

וישב על הבאר. לשון ישיבה. למד מיעקב שנזדוג לו זווגו מן הבאר (שמות רבה א'):

טז[עריכה]

ולכהן מדין. רב שבהן. ופרש לו מע"ז ונדוהו מאצלם (שם):

את הרהטים. את ברכות מרוצות המים העשויות בארץ:

יז[עריכה]

ויגרשום. מפני הנדוי (שם):

כ[עריכה]

למה זה עזבתן. הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב, שהמים עולים לקראתו (שמות רבה א'):

ויאכל לחם. שמא ישא אחת מכם. כמה דאת אמר: כי אם הלחם אשר הוא אוכל (בראשית לט):

כא[עריכה]

ויואל. כתרגומו, ודומה לו הואל נא ולין (שופטים י"ט), ולו הואלנו (יהושע ז'), הואלתי לדבר (בראשית יח). ומדרשו: לשון אלה, נשבע לו שלא יזוז ממדין כי אם ברשותו (נדרים ס"ה):

כג[עריכה]

ויהי בימים הרבים ההם. שהיה משה גר במדין, וימת מלך מצרים , והצרכו ישראל לתשועה, ומשה היה רעה (שמות ג':א'), ובאת תשועה על ידו, לכך נסמכו פרשיות הללו:

וימת מלך מצרים. נצטרע והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם (שמות רבה א'):

כד[עריכה]

נאקתם. צעקתם, וכן מעיר מתים ינאקו (איוב כ"ד):

את בריתו את אברהם. עם אברהם:

כה[עריכה]

וידע אלהים. נתן עליהם לב ולא העֱלים עיניו:



שולי הגליון


  1. טעם הזכרת ענין זה שהיה קולו כנער, יעויין ברמב"ן, ספורנו, כלי יקר, מזרחי ובגור אריה.
  2. בחכמה ומוסר (תחילת ח"א) ביאר הסבא מקלם, שהלך משה להתבונן במצבם, כדי שראייתו אותם תגביר אצלו את כח הציור וההתבוננות הבא ע"י החושים. וכך יכול יהיה לצייר את סבלם באופן חושי כאילו קרה לו כן. ומה שהזכירו חז"ל 'עיניו' ו'לבו' ביאורו שעיניו הם ראיית והתבוננות השכל, ולבו הם הרגשי הלב, וכוונתו היתה להשיב את השגת השכל אל ההרגשים, כדי שלבו ירגיש בצערם כאילו הוא עצמו מצטער. וכמו שביארו הכתוב 'וידעת היום והשבות אל לבבך', שעניינו השבת ידיע השכל להרגש הלב.
  3. הטעם שידע שמשה הוא שהרגו אף שהרגו בשם, ראה ברמב"ן, מזרחי וגור אריה.
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.