רש"י/שבת/קכח/א

רש"י שבת קכח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלא ניטלה תרומתו. קא סלקא דעתך שלא ניטלה תרומת מעשר שלו:

אסימון. שאין עליו צורה:

חצב. עשב שמשתרש בעומק כנגדו ואין שרשיו מתפשטין ובו תיחם יהושע את הארץ לישראל:

נעמיות. בנות היענה:

יטלטלו. ראוי הוא להיות לו פילין ולהאכילן:

על מכותיהן. בשבת ולא גזר משום שחיקת סממנין:

שכן דרכן לסוך. בלא מכה הלכך. לאו מוכחא מילתא דלרפואה:

התקינן. הזמינן:

אסור לטלטלן. ואפילו הזמינם למאכל בהמה דטירחא היא:

סיאה אזוב וקורנית. לקמיה מפרש לה:

הכניסן לעצים. לייבשן:

שלא יקטום בכלי. כדרך חול כדאמרן (לעיל דף עד:) האי מאן דפרים סילקא דמי לטוחן. במילתיה דרבי יהודה גרסינן מולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה וחכמי' אומרים מולל בראשי אצבעותיו ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך חול כך מצאתי בתוספתא דרבנן מחמרי דבכולי ידא אסור אלא בראשי אצבעותיו ומהו מולל כגון אם בא לאכול הזרע מולל השרביטין שהזרע בתוכם:

וכן באמיתא. לקמיה מפרש מאי אמיתא:

פיגם. רוד"א:

ניניא. מינטא"י:

צתרי. שדריא"ה לוי"ה ל"א פוליאול:

אברתא. אישני"א:

חשי. שדריא"ה וללשון הראשון לא פורש:

בשר תפל. שאינו מלוח ומאן דגריס תפוח היא היא:

מותר לטלטלו. דלית ליה מוקצה בטלטול:

במוקצה לאכילה סבר לה כר' יהודה. כלומר באיסור מוקצה לענין אכילה סבר לה כרבי יהודה דאסר לאוכלו ובאיסור מוקצה לטלטול סבר לה כרבי שמעון:

בר אווזא. שחוט:

משמשא לטולא. שלא יסריח:

ואמר להו רב חסדא חסרון כיס חזינא הכא. שאתם מניחים אותה בשמש ומתחמם וסלקוהו על פיו מחמה לצל:

באומצא. כשהוא חי אוכלין אותו. בלא מלח:

דג תפל אסור לטלטלו. דאינו ראוי לכלום ולכלבים לאו דעתיה למישדייה אבל מליח נאכל חי על ידי מלחו:

בשר

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף