רש"י/ראש השנה/ד/א
ומה חשחן. כלומר כל מה שחפצים הכהנים תנו להם משלי:
מטונך. ממשאך שבאת עלינו להשיבנו אני משיבך תשובה ראה מה כתוב בה די להון מהקרבין וגו' ומצלין לחיי מלכא למדת שלא לשם שמים עשה כי אם להנאתו:
הרי זה צדיק גמור. אם רגיל בכך:
כאן בישראל. שלבו לשמים ואם מריעין לו בחייו אינו קורא לו תגר אלא תולה היסורין בעונו אבל עובד כוכבים אם אין מטיבין לו כגמולו קורא תגר:
נדבכין די אבן גלל. כתב ששלח ביד עזרא כתוב בו שורות של אבני שיש שלש בחומות הבית והרביעי של עץ:
כלבתא. למשכב ובני נח הוזהרו על כך שנאמר (בראשית ב) והיו לבשר אחד יצאו בהמה וחיה ועוף שאינן נעשין בשר אחד שאין יולדין מן האדם:
בנות מלכים ביקרותיך. מיקרות אותך לעתיד לבא:
לעולם שגל. דעלמא מלכתא היא:
ורבה בר לימא. להאי שגל דהכא גמרא גמר לה מרביה דכלבתא הואי:
עד כסף ככרין מאה. תנו להם לבוני הבית:
רגל שבו ר"ה לרגלים. רגל שהוא בחדש הנכנס באחד בניסן הוא ראש השנה לרגלים:
נפקא מינה. דהאי ר"ה:
לענין נדר. שהוא מוזהר בבל תאחר ותלה הכתוב איחורו שלשה רגלים ואשמועי' מתניתין שאינו עובר עד שיהא פסח ראשון לשלשתן שאם עברו עליו שלא כסדרן אינו עובר:
אחד הנודר. האומר דמי עלי ששמין אותו כעבד:
ואחד המקדיש. דבר לבדק הבית:
ואחד המעריך. שאמר ערכי עלי שהערך קצוב בתורה כפי שניו:
פעמים שלשה. פעמים שהוא בבל תאחר בשלשה רגלים:
פעמים חמשה. דבעינן כסדרן:
חייבי הדמין. אמר דמי עלי:
והחרמין. חרמי גבוה:
בכור ומעשר. מעשר בהמה: