רש"י/ראש השנה/ד/א

רש"י ראש השנה ד א

ומה חשחן. כלומר כל מה שחפצים הכהנים תנו להם משלי:

מטונך. ממשאך שבאת עלינו להשיבנו אני משיבך תשובה ראה מה כתוב בה די להון מהקרבין וגו' ומצלין לחיי מלכא למדת שלא לשם שמים עשה כי אם להנאתו:

הרי זה צדיק גמור. אם רגיל בכך:

כאן בישראל. שלבו לשמים ואם מריעין לו בחייו אינו קורא לו תגר אלא תולה היסורין בעונו אבל עובד כוכבים אם אין מטיבין לו כגמולו קורא תגר:

נדבכין די אבן גלל. כתב ששלח ביד עזרא כתוב בו שורות של אבני שיש שלש בחומות הבית והרביעי של עץ:

כלבתא. למשכב ובני נח הוזהרו על כך שנאמר (בראשית ב) והיו לבשר אחד יצאו בהמה וחיה ועוף שאינן נעשין בשר אחד שאין יולדין מן האדם:

בנות מלכים ביקרותיך. מיקרות אותך לעתיד לבא:

לעולם שגל. דעלמא מלכתא היא:

ורבה בר לימא. להאי שגל דהכא גמרא גמר לה מרביה דכלבתא הואי:

עד כסף ככרין מאה. תנו להם לבוני הבית:

רגל שבו ר"ה לרגלים. רגל שהוא בחדש הנכנס באחד בניסן הוא ראש השנה לרגלים:

נפקא מינה. דהאי ר"ה:

לענין נדר. שהוא מוזהר בבל תאחר ותלה הכתוב איחורו שלשה רגלים ואשמועי' מתניתין שאינו עובר עד שיהא פסח ראשון לשלשתן שאם עברו עליו שלא כסדרן אינו עובר:

אחד הנודר. האומר דמי עלי ששמין אותו כעבד:

ואחד המקדיש. דבר לבדק הבית:

ואחד המעריך. שאמר ערכי עלי שהערך קצוב בתורה כפי שניו:

פעמים שלשה. פעמים שהוא בבל תאחר בשלשה רגלים:

פעמים חמשה. דבעינן כסדרן:

חייבי הדמין. אמר דמי עלי:

והחרמין. חרמי גבוה:

בכור ומעשר. מעשר בהמה:

מכדי

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף