רש"י/פסחים/עג/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־11:17, 10 בנובמבר 2020 מאת אויצרניק (שיחה | תרומות) (לע"נ מאב"ן זצ"ל)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
רש"ש

שינון הדף בר"ת
שאלות חזרה


רש"י TriangleArrow-Left.png פסחים TriangleArrow-Left.png עג TriangleArrow-Left.png א

עבודת מתנה. מתנות כהונה שנתתי לכם הרי הן כעבודה:

פשיטא כיון דהתם. בתמיד נשחט (דף סא.) תנן דפסח שלא לאוכליו פסול:

הכא. דבשבת קאי ממילא שמעינן דחייב:

משום דבעי למיתנא סיפא לאוכליו ושלא לאוכליו פטור תנא רישא שלא לאוכליו חייב:

לדברי האומר. במס' שבת (דף קו.):

מקלקל בחבורה. העושה חבורה בשבת לקלקלה שאינו מתקן פטור ואין חובל חייב משום שבת אלא שוחט שמתקן או חובל בבהמה וצריך לדם להאכילו לכלבו:

שלא לאוכליו חייב. דקתני מתני' חייב:

מה תיקן. הא פסלי':

תיקן. דכל הקרבנות שנפסלו בעזרה תנן במס' זבחים (דף פד.) אם עלו למזבח אימוריהן להקטיר לא ירדו:

בעלי מומין. תנן התם אם עלו ירדו שלא היה פסולן בקודש:

בדוקין שבעין. טליי"א כגון הנוטה כדוק שמים (ישעיה מ) וגבי קרבן מום הוא כדכתיב (ויקרא כא) או דק או תבלול בעינו:

ואליבא דר"ע. במס' זבחים[1] תנן ר"ע מכשיר בבעלי מומין אם עלו ואמרו בגמרא[2] לא ארע"ק אלא בדוקין שבעין הואיל וכשירין לכתחלה בעופות:

טריפה. אמר התם אם עלתה תרד:

מידי נבילה. מלטמא:

השוחט חטאת. גר' ובשחיטת חולין בפרק שני מפרש אמאי נקט חטאת:

ג' חטאות. משום שבת ומשום ע"ז ומשום שחוטי חוץ לעזרה:

מה תיקן. הכא אפי' לטהרו מידי נבילה ליכא דתקרובת ע"ז מטמאה אפי' באהל:

מידי אבר מן החי. לבני נח שאם אכלו אינו נהרג:

אשם שניתק לרעיה. שמתו בעליו או נתכפרו באחר וחטאת ואשם אינן באין נדבה ומשנתכפרו באחר אין תקנה לזה וגבי חטאת הילכתא גמירי לה (תמורה כא:) דמתה ובאשם גמירי הילכתא (שם יח.) כל שבחטאת מתה באשם רועה ואם ניתקו מעליו והשליכו לאפר לרעות שיסתאב ויפול בו מום שיוכל לפדותו ולהוציאו לחולין וכל הרועים דמיהם נופלים לנדבה ומה היא נדבה ששה שופרות היו במקדש וכתוב עליהן נדבה ושם היו נותנין כל מותר דמי חטאת ואשם ומביאין משם קיץ המזבח עולות בשר לשם ועורות לכהנים שזהו מדרשו של יהוידע הכהן במס' תמורה (דף כג:) וזה לא המתין עד שיומם ומשניתקו לרעייה שחטו סתם כשר לעולת קיץ המזבח הואיל וסוף סוף דמיו לכך היו עומדים:

לא בעי עקירה. מאחר שהוא עומד לכך א"צ לעקור שם אשם ממנו:

א"ה כי לא ניתק נמי. משעה שנתכפר באחר סתמיה לקיץ המזבח קאי:

גזירה לאחר כפרה אטו קודם שנתכפר. דסתמיה לאשם אבל משניתק לא מיחלף:

ומנא תימרא. להא מילתא דאמר לך דגזרי' הכי:

לנדבה. לשופרות:

ר' אליעזר אומר ימות. כל צדדיו של רבי אליעזר היה עושה אשם כחטאת לכל דבר שנאמר (ויקרא ז) כחטאת כאשם וכן גבי שלא לשמו וכן גבי חטאת שנכנס דמה לפנים במס' זבחים (דף יוד:):

רבי יהושע אומר ימכר. לאחר שנסתאב:

ויביא בדמיו עולה. נדבה לעצמו ובמס' תמורה מסיק להא מילתא והלא אף הנדבה עולה היא מה בין דברי רבי יהושע לדברי חכמים אלא שבזמן שהיא באה לחובתו הוא סומך עליה ושוחטה ונסכיה קריבין משלו וכשהיא באה לנדבת ציבור אינו סומך עליה כו':

בדמיו אין. אבל איהו גופיה לא אמר דיקרב עולה ואף על פי שמקריבו לעצמו אלמא גזירה לאחר כפרה שנתכפר באחר אטו לפני כפרה דאי שרית ליה השתא טעי ואי מיצטריך ליה עולה נמי קודם כפרה מקריב ליה להאי והדר מייתי אחר לאשם ואי אפשר לשנות זבח לזבח אחר כ"ז שעומד לשמו:




שולי הגליון


  1. [‏דף פד.] גליון ש"ס וילנא
  2. [‏דף פה:] גליון ש"ס וילנא


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף