רש"י/פסחים/נה/א

רש"י פסחים נה א

תנא קולי קולי נקט. כל הני אין בין חד תנא אמרינהו וקולי קולי נקט ברישא תנא אין בין תשעה באב קל מיוה"כ לכתחלה אלא שזה ספיקו כו' וסיפא תנא אין תשעה באב קל מתענית ציבור אלא לענין מלאכה ובחומרי דחמיר תשעה באב מתענית ציבור לא איירי הכא דתידוק מינה זה וזה שוין ולעולם לענין רחיצה ט"ב חמיר:

ליטול לו את השם. כתר פרישות ויראת חטא שאינו יכול לבטל הימנו מלכות שמים אפילו לילה אחת לא כל הרוצה ליטלו יטלנו דמיחזי כיוהרא ומחינן בידיה:

מוחלפת השיטה. התנא שסידרן טעה באחת מהן והחליף שיטתו:

אמרי מלאכה לית ליה. הרואה אותו בטל אומרים אין לו מה לעשות ולא מיחזי כנוהג בו איסור:

מתני' הלילה. אור לארבעה עשר:

גמ' מעיקרא תנא מנהגא. תלה במנהג:

ולבסוף תנא איסורא. דקתני בית שמאי אוסרין דמשמע בכל מקום:

מה ראיה יהודה וגליל לכאן. אף כל מקום שנהגו היתר היתר נהגו איסור איסור:

מכלל דר' יהודה איסורא קאמר. דבני יהודה מתירין ובני גליל אוסרין דאי מנהגא קאמר מאי פלוגתיה דר"מ הא ר' יהודה נמי הכי הוה אמר בגליל היו נוהגין בו איסור שהחמירו על עצמן וביהודה נוהגין בו היתר:

וסבר רבי יהודה מותר. דקאמר בני יהודה מתירין:

המנכש. מבין תבואת דגן:

בשלשה עשר בניסן. מפרש ואזיל שלשה עשר אמאי נקט:

ונעקרה בידו. השיבולת עצמה נעקרה בידו שורשה מן הארץ ובא לחזור ולשותלה:

שותלה במקום הטיט. שתמהר ליקלט קודם העומר שהעומר מתיר את הנשרשין אבל הנשרשין אחר העומר אסורין משום חדש עד שיבא עומר הבא:

הגריד. יבש שאינו ממהר לקלוט:

מנכש בשלשה עשר קתני מנכש בארבעה עשר לא קתני ומ"ט נקט שלשה עשר ולא קתני ארבעה עשר אי משום דלא מיקלטה לפני העומר הקרב בששה עשר מכדי שמעינן לרבי יהודה כו' בפ"ק דראש השנה (דף י:) ואי ארבעה עשר מותר במלאכה נינקוט ארביסר נמי דהא איכא מקצת ארביסר וחמיסר כוליה ומקצת שיתסר עד שעת הקרבתו:

בגליל שנו. שלא היו עושין מלאכה כל עיקר בארבעה עשר ובהן נשנית משנה זו:

והא איכא לילה. ומצי למיתני המנכש לילי ארבעה עשר:

כב"ש. דמתניתין דתנן הלילה ב"ש אוסרין:

ה"ג רבינא אמר לעולם ביהודה. ודקשיא לך ליתני בארבעה עשר ובהשרשה חד מקצת אמרינן תרי מקצת לא אמרינן לענין השרשה חד מקצת היום ככולו אמרינן אם היה מנכש בין השמשות של כניסת ארבעה עשר הוה אמרינן דקלטה בי"ד שלם ובחמשה עשר שלם ומקצת ששה עשר אבל תרי מקצת כגון מנכש בי"ד דמיבעי לן למימר תרי מקצת לא אמרינן:

מתני' שלש אומניות עושין מלאכה. בכל מקום וטעמא מפרש בגמרא:

רצענין. אושכפין:

גמ' לצורך המועד תנן. הא דר"מ:

או דילמא שלא לצורך המועד תנן. ומשום הכי אין מתחילין אבל לצורך המועד אפילו אתחולי נמי שרי כו':

צילצול. בנדי"ל לחגור:

שבכה. על הראש:

גומרה

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף