רש"י/עבודה זרה/ה/א: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(ט)
 
(מיזעור ציונים)
שורה 3: שורה 3:
'''דמפרסם חטאיהן'''. ואיכא חילול אימא לא ליתקבלו:
'''דמפרסם חטאיהן'''. ואיכא חילול אימא לא ליתקבלו:


'''מלפפתו'''. מעטפתו לשון מלבוש כמו מלפפין את התינוק בשבת (שבת דף קכט:):
'''מלפפתו'''. מעטפתו לשון מלבוש כמו מלפפין את התינוק בשבת <small>(שבת דף קכט:)</small>:


'''לאבותינו'''. עושי העגל:
'''לאבותינו'''. עושי העגל:
שורה 15: שורה 15:
'''עד שיכלו וכו''''. אוצר יש ושמו גוף ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להולד ונתנם לשם:
'''עד שיכלו וכו''''. אוצר יש ושמו גוף ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להולד ונתנם לשם:


'''כי לא לעולם אריב'''. לאחר זמן הגאולה ולא לנצח אקצוף מלגאול כי רוח אשר לפני נשמות שבגוף יעטוף הוא המאחר כמו העטופים ללבן (בראשית ל) ונשמות שאני עשיתי:
'''כי לא לעולם אריב'''. לאחר זמן הגאולה ולא לנצח אקצוף מלגאול כי רוח אשר לפני נשמות שבגוף יעטוף הוא המאחר כמו העטופים ללבן <small>(בראשית ל)</small> ונשמות שאני עשיתי:


'''כמי שלא באנו לעולם'''. לפי שהן חיים לעולם וכל זמן שהן קיימין אין אנו חשובין כלום:
'''כמי שלא באנו לעולם'''. לפי שהן חיים לעולם וכל זמן שהן קיימין אין אנו חשובין כלום:
שורה 25: שורה 25:
'''עניות'''. שמשחטאו שלטו בהן שונאיהם המכלים את ממונם כל היום בוהיה לאכול:
'''עניות'''. שמשחטאו שלטו בהן שונאיהם המכלים את ממונם כל היום בוהיה לאכול:


'''דתן ואבירם'''. דאמר מר (נדרים דף סד:) כל מקום שנאמר נצים נצבים אינן אלא דתן ואבירם והכא במבקשי נפשו כתי' נצים היינו אותן עברים שהלשינו עליו:
'''דתן ואבירם'''. דאמר מר <small>(נדרים דף סד:)</small> כל מקום שנאמר נצים נצבים אינן אלא דתן ואבירם והכא במבקשי נפשו כתי' נצים היינו אותן עברים שהלשינו עליו:


'''וכן הוא אומר לו עמי שומע לי'''. שהקב"ה מתחנן לפניהם שישמרו את התורה לו עמי היינו תחינה כמו הן לו יהי כדברך (בראשית ל):
'''וכן הוא אומר לו עמי שומע לי'''. שהקב"ה מתחנן לפניהם שישמרו את התורה לו עמי היינו תחינה כמו הן לו יהי כדברך <small>(בראשית ל)</small>:


'''כפויי טובה'''. אינן מכירין להחזיק טובה לבעלים:
'''כפויי טובה'''. אינן מכירין להחזיק טובה לבעלים:

גרסה מ־15:55, 1 בפברואר 2018

לומר לך. גזירת מלך היתה ליתן פתחון פה לשבים:

דמפרסם חטאיהן. ואיכא חילול אימא לא ליתקבלו:

מלפפתו. מעטפתו לשון מלבוש כמו מלפפין את התינוק בשבת (שבת דף קכט:):

לאבותינו. עושי העגל:

לא באנו לעולם. שהיו כמלאכים ולא הולידו בנים:

לאותם. בנים שהיו כבר בעמידתם בסיני:

לשמחת עונה. שעד עתה נאסר להן אל תגשו אל אשה:

עד שיכלו וכו'. אוצר יש ושמו גוף ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להולד ונתנם לשם:

כי לא לעולם אריב. לאחר זמן הגאולה ולא לנצח אקצוף מלגאול כי רוח אשר לפני נשמות שבגוף יעטוף הוא המאחר כמו העטופים ללבן (בראשית ל) ונשמות שאני עשיתי:

כמי שלא באנו לעולם. לפי שהן חיים לעולם וכל זמן שהן קיימין אין אנו חשובין כלום:

הא לא קבלו ישראל את התורה. הוי שומע מכאן שלא קבלוה לקבל שכר היום בעולם הזה אלא שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן וזו היא טובה הכתובה כאן למען ייטב להם:

הוא דאמר. ר"ל:

עניות. שמשחטאו שלטו בהן שונאיהם המכלים את ממונם כל היום בוהיה לאכול:

דתן ואבירם. דאמר מר (נדרים דף סד:) כל מקום שנאמר נצים נצבים אינן אלא דתן ואבירם והכא במבקשי נפשו כתי' נצים היינו אותן עברים שהלשינו עליו:

וכן הוא אומר לו עמי שומע לי. שהקב"ה מתחנן לפניהם שישמרו את התורה לו עמי היינו תחינה כמו הן לו יהי כדברך (בראשית ל):

כפויי טובה. אינן מכירין להחזיק טובה לבעלים: